מהר"ם שיק על התורה ק

ולכך ברך אברכך בכפל וכו' עכ"פ בוודאי מידת אהבה ויראה צריך קנין ובספרי פ' ואתחנן אמר על קרא והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך למה נאמר כפי שנאמר ואהבת את ה' וגו' ואינו יודע באיזה צד אוהבים את הקב"ה ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו וכוונת הספרי כנ"ל שאינו יודע באיזה צד אוהבים את הקב"ה כיון שהוא נעלם מאתנו ורם ה' ואין אהבה אלא בדבר הנראה וכמו שהביא בטל אורות וזה שאמר איך אוהבים להקב"ה שהוא רם ונישא מרום וקדוש ועוד שאין אהבה אמיתיות אלא לדבר אחד שאם אוהב שני דברים הרי מגרע אהבת אחד משני ואדם שהוא אוהב לעצמו ולבניו ולכל אשר לו איך יהי' אהבה אמיתית להקב"ה ועי' בטל אורות בהג"ה כיוצא בזה אמנם כאמר באיוב מבשרי אחזה אלקי אם האדם מכיר את עצמו כך יבוא להכיר חסדי ה' וכמו שאמר דוד המלך ע"ה בשמואל ב' ויאמר דוד מי אנכי ומי ביתי ה' אלקים כי הבאתנו הלום ותקטן עוד זא' בעיניך ותדבר על בית עבדך למרחוק וזאת תורת האדם דהיינו האדם אינו מכיר את עצמו וסובר כי לו הכח והחיים והבריאות והחכמה והעושר וסובר שראוי לכל זה ואינו מכיר טובות הבורא ב"ה עליו ורק יום ראש השנה בשם האדם אל לבו שמהשי"ת לו החיים והבריאות והמדע והעושר וכל אשר לו ולולי ה' שהי' לנו בכל עת ובכל רגע וגם הדרך הטוב והישר יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ורשעים מסותים ולולי הקב"ה עוזר אין יכול לו זאת נשיב אל לבנו ונדע כי חסדי ה' הם הקיפונו והם הנגלים לנו וסובבים לנו מכף רגל ועד ראש ועד"ז א"ש הקרא בתהלים מ"א אך הבל בני אדם כזב בני איש במזכים לעלות המה מהבל יחד ר"ל שבאמת הבל בני אדם ושם אדם הוא על מדרגה פחותה והבני אדם הם בעיניהם כבני איש שהוא לשון חשיבות והכזב הוא בהעולם שסבורים שהם בני איש אבל במאזנים לעלות בראש השנה שיתלו מאזנים בחודש הזה ונידון עפ"י שקל והכרעות השי"ת אז כל אדם יראה המה מהבלי יחד ורק חסדי ה' אזכיר כנאמר בישעי' ס"א חסדי ה' אזכיר תהלות ה' כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל אשר גמלם ברחמיו וכרוב חסדיו שכל כך חסדי ה' הם לנו שהקב"ה נותן לנו כאלו הי' גמול ולא בתורת חסד וזה רב טוב במידה מרובה אשר גמלם ברחמיו וכרוב חסדיו הוא נותן לנו כאלו הי' גמול שלא נהי' נהמא דכסופא וזה רב טוב וחסדים כאלו הם המראים והמגלים לנו מעשה ה' והשי"ת הוא עמנו והנה זה אלקינו קוינו לו ואין לנו דבר מלבדו ונוכל לקרוא זה הקרא וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד שבעלדי ה' אין עוד ועל אופן זה שפיר אנו יכולין לאהוב ה' וזה דודי וזה ריעי ה' מנת חלקי וכוסי וזה הוא שבא לנו לקבוע בליבנו גם מצות תפילין ופרשיות שבה מיציאת מצרים שהוא המטיב וכל אשר לנו מה' הוא ולזה לקבוע זה בשערינו במזוזה ועי"ז אנו רואין בעינינו חסדי ה' וזה כוונת ספרי לפי שנאמר ואהבת את ה' ואין אני יודע באיזה צד יאהוב הקב"ה שהרי אינו נראה וגם לנו אהבה לדברים אחרים וע"ז אמר תלמוד לומר והי' הדברים האלה על לבבך היינו הפרשיות תפילין ומזוזה שנכתבים ומפורשים שם בפרשה לאחר זה מתוכם אתה מכיר את מי שאמר והי' עולם וכיון שכן כל שכן שיום ראש השנה הזה מסוגל לזה לעורר אהבת ה' בלבנו ולזה צוה הקב"ה מצות שופר ביום הזה שקול דודי זה הנה בא מדלג על ההרים מקפן על הגבעות לפי מה שאמרו מקצת מפרשים וכנאמר בש"ס תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקדת יצחק והיינו דעיקר הדבר תלוי בשורש ויסוד ולזאת אם אוחזין מעשה אבותינו בידינו כל רואי אותנו יאמרו הם זרע בירך ה' ממקום קדוש יצאו והיינו דמזכירין על ידינו שאנו עכ"ח באין מגזע ישרה וזה שאמר במדרש הנ"ל אם אתם רוצים לזכות לפני ברין הוו מזכירין זכות אבות, ואם אנו מחשיבין את מעשה אבותינו ומתפארים בהם זה אות שגם אנו מכירים את הטוב ורוצים בו רק היצר מתגבר לפעמים ועד"ז נתקיים לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו אמר השי"ת אינו רוא' לעמל כי ה' עמו ורק יצרו מתגבר והראי' ותרועת מלך בו שתוקע בשופר ומוסר נפשו לה':

בהר בהר סיני מרש"י והוא מת"כ מה ענין שמינו אצל הר סיני וכו' הכוונה כפשוט אבל יש עוד לפרש דהנה כל המצות מלבד עשרת