מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב צד

כו'. זקני ירושלים של ב"ד הגדול יצאו ומדדו מחוטמת ההרוג אל העיר הקרובה שיש בה ב"ד של כ"ג היא המביאה את העגלה, ואם הי' שתי עיירות אחת קרובה ואחת שאינה קרובה אבל יש בה רבוי עם יותר מן הקרובה הולכין אחר הרוב, והיא מביאה העגלה בת שתי שנים או פחות אבל שתי שנים ויום אחד פסולה ואין מומין פוסלין בה אבל טריפה פסולה ואם נעשה בה עבידה פסולה, עורפין אותה בקופיץ מאחריה, ואין עורפין אלא ביום, ואם עד אחד רואה את ההורג אפי' עבד או אשה או פסיל לעדות בעבירה לא הי' עורפין לפיכך משרבו הרצחנים בגלוי בטלו עגלה עריפה. והנה בגמ' ב"ב דף כ"ג ע"ב פריך ור' חנינא דס"ל רוב וקרוב הלך אחר הרוב אמאי מביא הקרוב ליזול בתר רובא דעלמא ותי' בגמ' ביושבת בין ההרים, והנה הרמב"ם בפ"ט מרוצח לא הביא תי' הש"ס ביושבת בין ההרים וסתם שם דכל זמן דליכא נפישא בין הערים שסביבות החלל מביאה הקרובה אל החלל עגלה ערופה ותמהו עליו הא לפי הש"ס דשם זה דוקא דקרובה מביאה ע"ע היינו ביושבת בין ההרים דלא שכיחא שיירא מעלמא עיי"ש בכ"מ דדבריו צריכין ביאור. ועיי' בחי' לב"ב שם, וכן הקשו עליו שבפט"ו מה' גזילה ואבידה הביא דין דמתני' דניפול דנמצא בין ב' השובכין אזלי' בתר קרוב ולא הביא תי' הש"ס דזה דוקא בנמצא בשביל של כרמים

ואמרתי ליישב בעזהי"ת דהנה שם לקמן אמרי' ש"מ מדר"ח תלת ש"מ רוב וקרוב הלך אחר הרוב וש"מ רובא דאורייתא ותוס' הקשה פשיטא דרוב מהני מה"ת ותי' דהש"ס קאי על רובא דליתא קמן ובשב שמעתתא ש"ד פ"א כ' דאינו מובן איך אפשר למקרי רוב דמים דמקור לרובא דליתא קמן עיי"ש והמהרש"א הקשה אם יש סברא לחלק בין רובא דליתא קמן לתוס' לעיל שהקשו מה אשמעי' ר"ח תיפוק לי' מברייתא דט' חניות דרוב עדיף מקורבא, הוי לי' לתוס' לתרץ דקמ"ל דאפי' רובא דליתא קמן קמ"ל ר"ח דעדיף מקרוב עיי"ש ולענ"ד יש ליישב דהנה בהא דט' חניות כ' הרא"ה בכתובות דף ט"ו והובא שם בשיטה מקובצת דהא דלא חיישי' שמא זה שלקח מן הקבוע ולא ידע מאיזה זה שנאבד היא ממנו ואמאי אמרי' בנמצא הלך אחר הרוב, הא בספק קבוע לא אזלי' בתר רוב, ועיי"ש שתי' דלא שכיח. ולענ"ד אפי' הי' חיישי' לזה אפ"ה שפיר הוי רוב כמו דאמרי' בקדושין דף ע"ג ע"א דד"ה שתוקי כשר משום דרוב כשרים אצלה וכי תימא דאזלה היא לגביי' והוי קבוע מ"מ איכא דאזלי' אינהו לגבי דידה ומבואר במהריט שם ועי"ז ממילא הוי כרוב דאפי אזלי היא לגביי' הוי פלגא ופלגא ואפשר דעם כשר שזינתה וכ"ש שיש אז לפעמים שאזלי' היא לגבייהו וע"י ב' הצדדים הוי כס"ס וכרוב והה"ד ה"כ אפי' נאבד מן זה שלקח מן הקבוע הוי פלגא דמכשר לקח וכי אתי' לזה גם הספק דרוב הלוקחין יודעין מאיזה לקח ממילא הוי לי' רובא ולכך שרי ועכ"פ נהי דרובא הוי אבל לא הוי רובא דאיתא קמן דהרי אפשר דמזה דלקח ואינו יודע מאיזה נפל, ונהי דמצרפין גם אידך צד או מצד סברת הרא"ה משום דלא שכיח מ"מ דאיתא קמן לא הוי וא"כ מט' חניות ג"כ מוכח דאפי' רובא דליתא קמן עדיף מקרוב ומאי קמ"ל ר"ח ולכך הוצרכו התוס' לתרץ קמ"ל אפי' נגד קורבא דמוכח איצטרך ר"ח לאשמעי' דאפ"ה רובא עדיף

וכ"ז איצטרך לתרץ על קו' דמברייתא דט' חניות אבל על קו' מהר"ם שבתוס' שהקשה מאי קמ"ל ר' חנינא הא מברייתא דר' חייא מוכח כן ע"ז שפיר י"ל כקו' מהרש"א דר' חנינא קמ"ל אפי' רובא דליתא קמן דגבי חדר דם מקור הוי רובא דאיתא קמן וזה איכ"ל דע"ז כיוונו התוס' דקמ"ל רבא דרובא דאורייתא דהיינו אפי' ברובא דליתא קמן היינו דר' חנינא בא לאשמעי' זה דאפי' נגד קורבא דמוכח ורובא דליתא קמן עדיף דמט' חניות נהי דרובא ליתא קמן איתא אבל זה מוכח רק נגד קורבא דלא מוכח רובא עדיף אבל אכתי רובא דליתא קמן והקורבא הוא מוכח עדיין לא שמענו מט' חניות קמ"ל דר' חנינא וא"ש דאיכ"ל דע"ז כיוון דרובא לפירוש התוס' היינו אפי' ברובא דליתא קמן ובקורבא דמוכח אזלינן בתר רובא דליתא קמן זה מוכח ע"י ברייתא דר"ח והכונה ע"י ר' חנינא ור' חיי' מוכח כן ואפשר לכוון דבר זה גם בכונת התוס' מיהו מלשון התוס' עצמם אינו משמע כן עיי"ש בלשונו מ"מ גוף הדבר נראה נכון. ולפי"ז יש ליישב עוד קושי' דפלמ"ש התוס' כמ"ש מהרש"א דיש סברא לחלק בין רובא דליתא קמן ורובא דעלמא הוי רק כרובא דליתא קמן ומנ"ל דר"ח גם בכה"ג סובר רובא עדיף ומאי פריך דליזל בתר רוב. אמנם להנ"ל א"ש דמכח ר' חייא מוכח דרב חנינא גם בליתא קמן מיירי ואתי שפיר

ב) והנה בשב שמעתתא בשמעתתא ד' פ"א הקשה מאי דייק רבא דר"ח סובר דרובא עדיף דלמא התם שאני דהרי קיי"ל דמה"ת אין הדם מטמא עד שתרגיש מבשרה וא"כ ר"ח דמיירי לענין דאורייתא לענין חיוב על ביאת מקדש מיירי מה"ת ובעי' עד שתרגיש בבשרה ואז פירוש במקום הקביעות ולא ידעה והוי כמו לקח מן הקבועה ואיזה מהן לקח דהוי קבוע ופלגא ופלגא ואיך מוכיח מכאן דרוב עדיף מקרוב וקשה הא בכה"ג לא אזלי' כלל בתר רוב עיי"ש מה שתי' דרבא קאי על רוב דמצוי דנהי דרוב דמים באשה הוי רק כפלגא אבל רוב דמצוי בי' לא שייך קבוע עיי"ש ולי דבריו קשים דהרי הוכיח הפלתי בסי' ק"י וכן כ' הפרמ"ג בסי' ק"י דנראה דכשם דלא אזלי' בתר רובא בקבוע ה"נ לא אזלי' בתר קרוב עיי"ש, וא"כ ה"נ מאי הוכיח רבא דרוב ומצוי וקרוב אזלי' בתר רובא דמצוי דעדיף מקרוב דלמא לעולם לא עדיף אלא דלכך לא אפשר למיזל בתר קרוב משום דקרוב הזה הוא נגד קבוע וצ"ע. באמת גם הדין קשה לי איך אפשר לומר כפלתי הנ"ל הא קרוב יליף מעגלה ערופה וגם שם עיירות קביעות. וצ"ל דבתר שעת הריגה אזלי' ואז הי' הרוצח והנרצח פרושים דבלא"ה קשה הא אמרי' בכתובות ט"ו דאתתא הדרא לניחותא והוי קבוע ה"כ הרוצח הדרא לניחותא ועיי"ש בתוס' דדוקא באיסור אישות שייך הדרא לניחותא עיי"ש והה"ד הכא לכאורה החיוב ע"ע משום הרוצח וא"כ מאי פריך ואע"ג דנפישא הא הדרא לניחותא, ועכ"ח צ"ל דבתר שעת הרציחה תלי' מלתא דאז בא החיוב ע"ע ואז לא הוי קבועים ולכך אזלי' בתר קורבא והה"ד בתר רובא ופריך שפיר וא"כ א"ש דין דפלתי הנ"ל

ג) ועמדה קושייתי על פי' הש"ש ולכך נראה לענ"ד דבלא"ה ל"ק קו' ש"ש עפ"י מ"ש השיטה מקובצת בשמעתין שם וביתר ביאר כ' כן הרמב"ם בפי' המשנה בנדה דף י"ח דדם העלי' אין דם כנוס אלא כדם להיוצא מן הנחריים ע"י דחוקה ושאר שינוי הגוף ה"כ דם זה הוא מובלע שם וא"כ לא שייך כאן קבוע דדם עלי' אינו קבוע ואינו בא אלא ע"י שסוע העורק כנלענ"ד נכון לפי דברי הש"ס והרמב"ם

ד) אמנם לכאורה קשיא לפמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל דדם עלי' אינו בא אלא בשסוע העורק א"כ מאי הוכיח רבא מר"ח דרוב וקרוב הלך אמר הרוב הרי קיי"ל בבכורות דף כ' דרובא דתלי' במעשה לא אזלי' בתר רובא וכיון דלא אזלי' בתר רוב ה"נ בקורבא דתלי' במעשה לא אזלי' בתרי' אלא בתר זה שאינו קרוב שאינו תלי' במעשה דזיבת הדם מקור שדרכו בכך זה לא מקרי תלי' במעשה כמ"ש התוס' ביבמות דף קי"ט דדבר שדרכו כן לא מקרי תלי' במעשה וא"כ דם עלי' דתלי' במעשה לכך לא אזלי' בתר קורבא ולעולם בעלמא אזלי' בתר קרוב ומאי הוכיח רבא ונראה דזה ל"ק דהרי לפי המבואר בבכורות שם רבא לא ס"ל הא דרבינא דרובא דתלי' במעשה לא אזלי' בתרי' וממילא רבא לשיטתי' שפיר הוכיח מר' חייא ולפי"ז לדידן דקיי"ל כרבינא דבתלי' במעשה לא אזלי' בתר רוב, ועיין בראש יוסף בחולין דף ט' ע"א דלדידן מה"ת לא אזלי' בתר רובא דתלי' במעשה דלא כהרשב"א שם וא"כ אינו מוכרח מר"ח דאזלי' בתר רוב טפי מקרוב ולפי הנ"ל שוב לא קשיא על ר' חנינא מאי קמ"ל ואינו מוכרח לומר דר"ח מיירי אפי' ברובא דליתא קמן וממילא ל"ק קו' הש"ס שם דליזל בתר רובא דעלמא וזה לא עדיף מקרוב ולא צריך לתי' הש"ס. ולכך לא הביא הרמב"ם תי' הש"ס דס"ל דלדידן לא צריך כלל לתי' זה דיושבת בין ההרים ולא לשביל של כרמים דלענין רובא דליתא קמן לא מצינו דרוב עדיף מקרוב אלא אפשר דקרוב עדיף כנלענ"ד נכון ליישב דברי הרמב"ם הנ"ל

ה) והנה בשעה"מ בפ"ג מה' יו"ט הקשה בזה דברי התוס' שם אהדדי דסברת הפ"י בביצה דף י"א דתי' שם על קושי' שהקשה שם דמאי ראי' לר' חנינא דרוב וקרוב הלך אחר הרוב דלמא הוי רוב וקרוב שוה אלא דספק מוכן אסור עיי"ש ותי' דזה אי אפשר לומר דרוב וקרוב יהי' שקולים ושווין דממ"נ אי קרא דעיר הקרובה מיירי בדאיכא נפישא א"כ מוכח דקרוב עדיף ואי מיירי בדליכא א"כ נשאר סברא חצונה דרובא עדיף דאחרי רבים להטות עכ"ל, וסברת פ"י הנ"ל איתא נמי בתוס' שם בדף כ"ד ע"א ד"ה לימא כו' כ' כן דאי לא אמרי' כר"מ אין כאן ספק אלא אזל' ודאי בתר קרוב, ולעיל מזה בתוס' ד"ה דתני ר"ח וכו' כתבו דממתני' דנדה איכ"ל דהוי ספק עיי"ש שנדחק, ולענ"ד נראה לי ליישב דסברת קרוב אי נימא דהוי סברא היא כעין סברת מצוי ושכיחא יותר שיהי' אותו דבר ממקום קרוב ממה שיהי' ממקום רחוק וסברא עצמה היא כעין רוב אלא דהוי כעין רובא דליתא קמן ומסברא רובא דאיתא קמן עדיף מרובא דליתא קמן כמבואר בחולין י"א ולפי"ז יש לומר בודאי נגד רובא דאיתא קמן בודאי אי נימא דגז"ה הוא מקרא דעיר קרובה אפי' בנפישא מסברא ראוי' לן לומר רובא דאיתא קמן עדיף ולא שייך לומר שהם שקולין ושווין וכ"ז ברובא דאיתא קמן אבל ברובא דליתא קמן דגם קרוב הוי כעין מצוי' ורובא דליתא קמן שפיר איכ"ל מסברא דרובא דליתא קמן וקרוב הוי שוה בשוה וספיקא ולכך לענין פרוזדור שכ' התוס' בד"ה ש"מ רובא דרוב דחדר הוא רובא דליתא קמן ולכך שפיר כ' דממתני' הו"א דהוי ספק והם שקולין מצד הסברא הנ"ל אבל לקמן שם גבי פרדיסא דערלה דמיירי ברובא דליתא קמן דליכא למימר מסברא שקולים והוי ספיקא ועכ"ח או רובא דאיתא קמן עדיף או דגז"ה מעיר הקרובה אל החלל דאפי' בנפישא דאזלי' בתר קרוב ומוכח