מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב צ

לשמוע לו והרמב"ם פ"ט מיסודי תורה סתם ואפ"ה יש לדייק כן מלשונו שם דין ג' ובס' החינוך נראה דאפי' אינו אומר לנו ושאין אנו יודעין שהיא למגדר מלתא ואוקי אחזקה כיון דנביא מוחזק הוא נוכל לידע שהוא יודע שצריך לעשות כזה למגדר מילתא ועכ"פ אם נודע או שאמר שאינו למגדר מלתא אפי' באומר בשם ד' לעקור מקצת על שעה אין שומעין לו כן כ' התוס' ביבמות צ' ע"ב ד"ה ולגמר ובסנהדרין פ"ט ע"ב ד"ה אלי' כ' משום דכתיב אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש ולפי"ז קשיא קצת איך סתם למלתא בסנהדרין דף צ' ע"א באומר נביא לעקור מקצת בשאר מצות פטור ועע"ז חייב לפלוג וליתני בדידי' דאם אינו לסייג אין שומעין וא"כ בודאי הוא שקר ועי' בחי' ר"ן שם דיש גירסא דפטור עד דידע עיי"ש ולי נראה דזה הכריח רש"י שם לפרש דאפי' ידעי' בכה"ג שמשקר גילה לן קרא אם אמר אינו חייב מותר

ב) והנה בתוס' ביבמות דף צ' הנ"ל הקשה מאי פריך שם ולגמר מיני' דשם היי על פי' הדיבור ומנלן דאפי' שלא על פי הדיבור יש לעבור על דברי תורה במקום דהוא מגדר מלתא ותי' בחד תי' כיון דעפ"י הדיבור לא מועיל שם דהרי אמרי' לא בשמים הוא ולפמ"ש בסדר למשנה פ"ו מיסודי תורה דהא דאמרי' לא בשמי' הוא רק אם אימר בשם ד' הלכה שכך צוה ד' לעשות הלכה. ובזה אמרתי ליישב מה דקשה לי סוף מס' ברכות דאמרי' שם במשנה האומר ד' עמך גבור חיל ומפרש דדלמא אין ללמוד מבועז לכך מביא ראי' מן המלאך שג"כ אמר כן ומאי ראי' מן המלאך הלא לא בשמים הוא ולהנ"ל א"ש דלא בשמים היא היינו דבר הלכה אם מצוה וא"כ לכאורה לראי' התוס' אינו דאכתי עמדה הקו' תוס' במקומה מאי פריך ולגמר מיני' דלמא עפ"י הדיבור שאני ואי"ל כתי' התוס' משום דלא בשמי' הוא ז"א דלא בשמים הוא הלכה למעשה לעולם אם מצוה אבל לפי שעה אפשר דרשאי וצ"ע

ובגוף הדבר כבר הביא שם בערוך לנר ובירושלמי מבואר שהשי"ת צוה כן כתי' ראשון ולתי' שני דהשי"ת אמר לו דיהי' בזה מגדר מלתא א"כ קשה יותר איך פריך ולגמור מיני' דבשלומא התם ידעי' דהיא מגדר מלתא דהשי"ת אמר לו ומנ"ל לפי האמת דאנו מחייביין לשמוע בדבר שהוא מגדר מלתא: מצוה תקיז ל"ת ש"ו

מל"ת שלא להתנבאות שקר בשם ד' ונאמר אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי אשר לא צויתי, ואפי' צוה לחבירו שנאמר הנביא אשר יזיד לדבר, ואזהרתו עי' מ"ש בשם סמ"ג ועי' פרשת דרכים מה שהקשה על הרמב"ן, ובס' מצות השם הביא ג"כ דאפשר לומר האזהרה ילפי' מקרא לא תשא שם ד' אלוקיך לשוא וע"ז לכאורה קשה דא"כ מנלן לילף בשביעית לא ינקה ד' ד' הוא דלא ינקה אבל ב"ד שלמטה מלקין אותו הא אצטרך לאזהרה נבואת שקר ומיתתו בחנק ולא ענש אלא א"כ הזהיר וכ' הסמ"ג דאזהרה מלא תכחשו ולא תשקרו וק"ו בהקב"ה וגם ק"ו סגי כיון דהעונש מפורש מזהירין אפי' מק"ו. והפ"ד הקשה על הסמ"ג דבלאו זה מסכים להרמב"ם ובהלאו שלאח"ז שלא להתנבאות בשם ע"ז אין הסמ"ג מונה משום דאזהרתו משום שם אלוקים אחרים לא תזכירו וזה כבר מנה ומ"ש להתנבאות בשקר שג"כ כבר נמנה לא תשקרו ובפרט שהסמ"ג מונה גם מכה ומקלל אביו לל"ת בפ"א אע"ג שכבר נכלל באחרים וגם לאו שלא בא משם מ"מ כיון דיש בו עונש מיתה ואזהר רחמנא אפי' אם רוצה לקבל ענשו אפ"ה היא מוזהר שלא לעשותו עי' בחינוך מצוה ס"ט שביאר כן ולכך נמנה ללאו בפ"ע וא"כ בהתנבאות בע"ז נמי ר"ל לדידי' הגופים מחלקים ששם הוא גוף אחר משא"כ בהתנבאות בע"ז שזו אותו גוף בעצמו, והרמב"ם אינו מחלק בזה והרמב"ן אע"ג שמכה ומקלל אבל סובר דאיני נמנה בפ"ע לאו זה דמנבא בשקר או בשם ע"ז דהתם לגמרי חד ענינא משא"כ נבואה עם הזכרה או נבואת שקר עם לא תשקרו ענין אחר לגמרי, והסמ"ג סובר נבואה שקר הוא ענין אחר מלא תשקרו אבל לנבאות בשם ע"ז הוא ענין אחד וגוף אחד עם לא תזכירו ועי' מ"ש עוד לתרץ לעיל בסי' פ"ו: מצוה תקי"ח ל"ת ש"ז

מל"ת שלא להתנבאות בשם ע"ז שנאמר ואשר ידבר בשם אלוקים אחרים וגו' ומיתתו בחנק ואזהרה שלו כבר אמרנו משם אלוקים אחרים לא תזכירו, עי' בל"ת שלפ"ז. אמנם כולל לאו זה בין במתנבא בשם ד' לעבוד ע"ז או בשם ע"ז לעבדה ובכה"ג הוא ענין מסית ומדיח ואנן קיי"ל כרבנן בסנהדרין פ"ט דמדיח נביא חייב סק לה ואיך קאמר הרמב"ם דגם בכה"ג יש חנק ותי' הלח"מ בפ"ה מע"ז ולפי מה שבארתי אני לעיל פ"ז ומצוה תנ"ח הוא קצת בענין אחר דודאי אם הוא דרך הסתה בסתר ובפיתויים או שהוא בפרהסי' והדיח רוב העיר ענשו בסקילה כמו מסית או מדיח אבל אם דורש ואומר כן לעם ולא הדיח רוב העיר אז אינו בכלל מדיח אלא בכלל נביא שקר והוא בחנק, אלא שהר"ן בחי' הקשה עוד עליו מסנהדרין צ' דלפי המבואר שם משמע דנביא שהריח אפי' הדיח רק בעשה דנתצתם את מזבחותם חייב סקילה לרבנן וא"כ אין דינו כמסית או כמדיח הדיוט. ולענ"ד דלהרמב"ם קשה לי' סוגי' דסנהדרין ס"א דפריך על מתני' דהמסית זה הדיוט דמתני' ר"ש וקשה הא גם לרבנן בגוונא דמתני' דנקט ענין הסתה דוקא בע"ז ממש והיינו במסית הדיוט אבל אם המסית נביא אפי' בניתוץ מזבחות חייב ולעולם כרבנן. וגם לפי' תי' רבינא ורב פפא שם א' ס"ל כפרש"י קשיא על ר"פ ועכ"ח דס"ל דאי אפשר שיהי' לר"ח חמור נביא משאר מסית כגון דילפי' מיני' די לבא מן הדין להיות כנדון ואע"ג דלקמן צ' אפי' בעוקר מקצת מע"ז היינו דוגמת ברייתא דאמר עבדיהו היום ולא למחר וזה נראה דגם מסית ומדיח חייב דזה הוי כמו כולי דבקרא כתיב לא יהי' לך וגי' על פני ופי' רש"י כ"ז שאני חי וכל רגע, וכיון דמסוגי' דסנהדרין ס"א מוכח דדינו כהדיוט פסק כוותי' דהנה בספרי שלפנינו איתא זה בלשון פלוגתא דאמר שם דבר אחר מן הדרך זו מ"ע וכו' נראה דפליגי בי' והש"ס מקשה מהאי ברייתא דמהאי ברייתא נשמע לחברתה דבזה לא פליגי אבל לדינא שפיר איכ"ל כיון דסתם לן בש"ס סנהדרין ס"א דמסית הדיוט ונביא שווין קיי"ל כוותי': מצוה תקי"ט ל"ת ש"ח

מל"ת שלא לירא ולפחד מלהרוג נביא שקר שנאמר בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו. והנה הלא תגור פי' רש"י לא תגור ללמוד עליו חובה ובשם סמ"ק הביא ולא נפחד מדברי הנביא שקר וזה נוהג גם בזה"ז שלא נירא מן המסיתים. ולענ"ד רש"י לא רצה לפרש כן דהרי כבר נאמר לעיל במצוה תט"ז בל"ת שלא ירא הדיין מהבעל דין אעפ"י שהבעל דין הוא בעל זרוע לא ירא ממנו וא"כ קשה למה כתב כאן עוד הלאו דלא תגור. ולכך פי' רש"י דודאי אם יודע הדין שהוא חייב בודאי ידענו מלעיל שלא יפחד, אלא אם עדיין לא ידענו אם הוא חייב או לא אעפי"כ אל תירא מללמד עליו חובה: מצוה תק"כ מ"ע ר"יב

מ"ע להכין ולהבדיל ערי מקלט בא"י שנאמר שלש ערים תבדיל לך, ושלש הי' בעבר הירדן שבחר משה רבינו ושלש שבחר יהושוע ושלש שבעבר הירדן לא קלטו עד שנבחרו השלש שבארץ ישראל שנאמר שש ערים תבדיל לך ולעתיד כשיבוא הגואל בב"א וירשו ישראל גם קני וקניזי וקדמוני אז נאמר ויספת לך עוד שלוש ערים. ולפי הנראה מלשון הקרא דאם יכבוש המלך המשיח עוד מדינות רבות לא יהי' צריכים להעמיד שם ערי מקלט דגם בקני וקניזי וקדמוני הוא חידוש דהרי כשיבוא הגואל בב"א יהי' מלאה הארץ דיעה ויסולק היצה"ר א"כ לא יהי' צריכין כלל לערי המקלט כמו שפי' התוס' במכות דף ס' ע"ב דגלעד שכיח רוצחים והקשה שם בתוס' הא לא הי' רק בשוגג ותי' משום דגם במזיד הי' הורגים והקב"ה מזמנין לפונדק אחד וממילא לעתיד במזיד לא יהי' דיסולק היצה"ר וממילא רק בשוגג לא שכיח וממילא בשאר ערים שיכבשו לא יהי' ערי מקלט ואפי' למה שכתבו התוס' ומפרשים בגיטין דלעתיד יהי' א"י עד סוף העולם אפ"ה לא צוה השי"ת לעשות בשאר מדינות ערי מקלט. ועוד אפשר לומר דכיון דכבר כתבנו לעיל בסי' תק"ה דלעתיד יתחלק הג' ארצות גם ללוים אפשר דאז כל ערי הלוים יקלטו וא"כ אין צריך ערי מקלט ואת"ל דא"כ באמת לא יצרכו הג' ארצות ערי מקלט ובאמת זה הקשתי לעיל על הרמב"ם וצ"ע: מצוה תקכ"א ל"ת ש"ט

מל"ת שלא לחוס ולרחם על רוצח או מחסר אבר מחבירו שנאמר לא תחוס עינך ובערת דם הנקי ולפי המבואר ברמב"ן בחומש לאו זה דוקא בדבר שהוא רב הנזק ואיבוד ישוב העולם וכיוצא בזה ולכך ל"ק כאן קו' המעיי"ח שהקשה לעיל מצוה ס"ב לפי דעת התוס' בשבת דף עי"ן דאם הכלל בעשה והפרט ויצא מן הכלל בל"ת נידון זה ג"כ בדבר שיצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו, דכבר כתבתי שזה שייך בענין אחד ובאותו ענין עצמו בא ללמד על הכלל כולו אבל לא על הכלל כולו אבל לא על ענין אחר כעין ד' מיתות דכולל כמה ענינים ואין אחד יוכל למילף מאידך וכמ"ש הסברא הרמב"ן הנ"ל וכן כתבתי לעיל מצוה ס"ב. ובהגהות מי"פ על החינוך הביא כאן קושי' בשם הגאון מו"ה ר"י זצ"ל דלמה לא מנו מוני מצות גם הלא תחוס הנאמר בעדים זוממין עיי"ש, והרמב"ם בעצמו כ' הלאו בפ"כ מסנהדרין ואפ"ה לא מנה למנין המצות ללאו בפ"ע עיי"ש ולענ"ד ל"ק בדבר שבממון מה שיש זכות ורחמנות לזה הוא חוב ואכזריות לאחריני ואם עושה