מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב פה

אם הוא לצורך עצמו אבל לצורך כלל ישראל כשם שלאוין הנ"ל לא שייכו בנוגע לכלל ישראל ה"כ הלאו פן ישובו ובלא"ה אם הוא הולך שם לדבר מצוה לפדיון שבוים או גמילות חסד או לימוד תורה שאינו יכול ללמוד כאן בכה"ג אתי' עשה דמצוה ודחי ל"ת של לא ישוב העם כנלענ"ד. והחינוך כתב דלכך אין מלקות גבי ל"ת זו משום דבשעת הליכה לא עבר כשהולך לשם ולא עשה מעשה ולבסוף כשנשאר שם אז ג"כ לא עשה מעשה לכך אי אפשר ללקות עליו והמנחת חינוך העיר בזה על דברי משנה למלך פ"ד מביאת מקדש שפלפל שאם התחלה הי' ע"י מעשה אפשר דחייב גם על השהיי' ואני כבר הארכתי בזה במק"א ועיי' מ"ש בכללי מצות בלאו שאין בו מעשה שבררתי שם הדינים: מצוה תק"ד ל"ת רצ"ח

מל"ת שלא יטול כל שבט לוי חלק בביזה שנאמר לא יהי' לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל: מצוה תק"ה לית רצ"ט

ומל"ת שלא יטול כל שבט לוי נחלה בנחלת ארץ ישראל שנאמר ונחלה לא יהי' לו כו' ואע"ג דלדעת הרמב"ם הדבר הנאמר בלאו אחד נמנה רק למצוה אחת כבר ביאר הרמב"ם זה עיי' מל"ת קס"ט ק"ע דכבר נכפל הלאו בזה, ועי' במעיי"ח לעיל בס' מטות, והנה אם עבר ולקח בביזה כתבו דאין לוקין משום דניתן להשבון, והרמב"ם פסק דלוקה א"כ סובר דא"צ להשיב ועיי' במ"ל שם וקשה הא כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני לרבא וכ"פ הרמב"ם פ"ג ממלוה כמ"ש הכ"מ שם בשם הריב"ש. אמנם הרב המגיד כתב בפ"א מהלכות גזילה גבי לא תחמוד דלכך אם עבר ולקח באונס ועבר על לא תחמוד אפ"ה מהני משום דאמרי' בתמורה דף וי"ו גבי גזל והשיב את הגזילה אשר גזל כמו שגזל אבל אם שינה א"צ לחזור דשינוי קונה אע"ג דהשינוי עצמו עבירה מ"מ מהני וה"נ אלא דעדיין קשה הא כאן מיירי אפי' בלא שינוי ואכתי קשה קו' הנ"ל רק אפשר לומר דל"ק דמשום גזילה א"צ להשיב עי' ב"ב דף ל"ה גזלן דרבים לאו בר השבה ונהי דלא מהני לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא

ב) והנה כבר אמרנו שמצוה זו נחלקת לב' מצות שהזהיר אותנו מלבד הביזה אסור ליטול ללוי חלק ונחלה בארץ כמו שביאר החינוך שהלוים וכהנים הם להורות דרכיו הישרים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב כו' הלכך הובדלו מדרכי העולם אלא הם חיל הש"י שנאמר אני חלקך ונחלתך, ועי' ברמב"ם פרק י"ג משמיטה ויובל הלכה יו"ד וי"א שכ' שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתו ברית לאברהם ליצחק וליעקב, אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ישראל הרי הם שוים ואם בארץ שנכרת עליו ברית נוטל חלק או אם נוטל חלק בביזה לוקה ואם נטל נחלה בארץ מעבירין אותה ממנו וכתב שם הראב"ד ונ"ל א"כ לא יטלו בהם תרומות ומעשרות כי הם הי' תחת חלק הארץ והרי בביזת מדין לא נטלו חלק בישראל אלא בתרומה עכ"ל. ולכאורה נראה דרמב"ם למד זה ממה שאמרו בב"ב דף קכ"ב דלעתיד יתחלק ארץ ישראל גם לשבט לוי ושם אמרי' דלעתיד יתחלק לי"ג חלקים ופריך אידך למאן וכו' ומשני לנשיא ויש בזה כמה סתירות וסברות אי יוסף נתחלק גם לעתיד לב' שבטים או לא והמהרש"א שם כתב דמבואר בקרא בהדי' דיוסף נטל ב' חלקים עיי"ש, ונראה בלא"ה למ"ד לקרקפתא דגברי נחלקים לפירש"י בחומש אפי' לפי האמת דנתחלק לשבטים מ"מ חשבי' את השבטים לפי הגברא וכמו שהאריך המזרחי ורמב"ן גם בפ' ויחי ורש"י כ' שם דחלק בכורה שנטל יוסף הי' רק לכבוד לענין דגלים ולענין קריאת שם שבט בפ"ע אבל באמת לא הוחזר חלקו וא"כ איך אמר ביחזקאל מ"ז פי"ג ושנים עשר שבטי ישראל יוסף חבלים ופרש"י עצמו ביחזקאל דיוסף יקח שני חבלים אחד למנשה ואחד לאפרים ואי גם שם הכוונה על הכבוד א"כ כיון דכתיב שער לוי אחד וגם לוי נטל חלק א"כ הוי י"ג ואיך אמר לשנים עשר ותו הרי הש"ס פריך ואידך למאן ופי' רשב"ם ותוס' מדכתיב שער יוסף אחד וא"כ עכ"ח דיוסף נחשב רק לשבט אחד ואפ"ה נטל כל אחד מבני יוסף חלק כפול ורש"י בחומש הא פי' דרק לכבוד נעשה ב' שבטים ותו דהרי רש"י ביחזקאל ג"כ קאמר דנקט נגד מנשה ואפרים וזה אינו לפירש"י בחומש שהרי מש"ה לא נטלו יותר דהרי לעולם חשבו לגלגולת

ובאמת על פי' הרשב"ם שכ' שיוסף נטל רק חלק א' האריך השיטה מקובצת בשם הר"ן טובא מהרבה קראי וגם הא דאמר דשבט לוי נטלו חלק בארץ פליג הר"ן שם דזה אינו שלא נטלו אלא ערים לשבת סמוך למקדש, נלענ"ד ליישב שיטת הרשב"ם עפ"י מ"ש הפרשת דרכים בדרך הקודש דלענין תרומות ומעשרות יש חילוק לעתיד בין ג' הנוספת קני וקניזי וקדמוני לבין אינך ז' אומות עיי"ש ה"נ לענין לקיחת הלוים ובני יוסף דלענין הז' אומות נשאר הכל כמו שהי' שיוסף נטל ב' חבלים ולוי לא לקח כי אם ערים ובזה נשתנה קצת שהי' עריהם מן התרומה סמוך למקדש כ"ה אלף אורך ורוחב עשרת אלפים שמכללה מקום ביהמ"ק וערים לכהנים ולוים, אבל בג' אומות החדשות הי' בהיפך שלא הי' ליוסף ב' חלקים ונגד זה הי' לשבט לוי חלק כאחד שבטי ישראל וכמו שכ' הרמב"ם סוף שמיטה ויובל שעל אשר כבשו אח"כ לא נאמר עליו ולא יהי' לכהנים הלוים חלק ועליהם אמרו דאין תרומות ומעשרות נוהגין בהן כיון שיהי' לכהנים הלוים חלק בהם זה הי' קו' הש"ס כיון דלעולם לא הי' כי אם י"ב בז' אומות לא נטל לוי ובקני וקניזי וקדמוני לא נטל יוסף ב' וא"כ קשיא איך אמר עתיד א"י שתתחלק לי"ג שבטים ומשני לנשיא יהי' חלק כאחד מן השבטים. אבל על רש"י בחומש צ"ע

עכ"פ לפי הגמ' הנ"ל מוכח דלעתיד יהי' ב' חלוקים ומה שאמרה התורה לא יהי' חלק ונחלה זה קאי על שבע ארצות וגם מבואר בב"ב דף נ"ו ע"א דדוקא ארצות שהראה הקב"ה למשה הם נתחייבו בתרומות ומעשרות אבל קני וקניזי וקדמוני אפי' אם ירשו אותו ישראל אפ"ה לא יתחייבו במעשר עיי"ש ברשב"ם ועכ"ח הוא מטעם הנ"ל כיון דגם ללוי יהי' חלק בו ומזה מוכח דזה תלי' בזה אם נטלו חלק אז אין להם תרומה וגם ביזה בהאי קרא כתיב לא יהי' לכהנים חלק ונחלה וממילא מוכח כנ"ל, אלא דלכאורה קשה מסוריא ולמה לא נטלו חלק הלוים שם ואלא נראה דע"ז אנו דנין אם כיבוש יחיד שמי' כיבוש והי' לדוד רשות לכבוש והוא לא כבש לכהנים אלא לכלל ישראל ממילא הוא אינו לכהנים וממילא חייבים בתרומה, אבל אנן לא קיי"ל כן אלא לא שמי' כיבוש ובלא"ה הוא כחוץ לארץ ואין שם חיוב תרומות ומעשרות לכך אמרי' דהוא פטור מתרומות ומעשרות

והרמב"ם שכ' דארצות של שבעה עממים הטעם דע"כ חייבים במעשר משום שכרתו עליהם ברית זה קשה לכאורה הלא בברית בין הבתרים כתיב עשרה עממים רק אפשר לומר דזה קאמר הרמב"ם דז' עממים הוא קנוי' לנו מאבותינו כמו שאמרו בגמ' בב"ב דף קי"ט אבל הג' עממים לא קנו אבותינו לכך אינו דינו כארצות של ז' עממים: מצוה תק"ו מ"ע ר"ז

מ"ע שכל זובח בהמה טהורה יתן לכהן זרוע ולחיים וקיבה שנאמר ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה. וכהנים פטורים ולוים נמי פטורין מספק שמא לא נקראו עם והמ"ל בה' בכורים השיב על הב"ח ופשוט שכוונתו לומר טעם דאין הלוים נוטלים הוא משום וזה יהי' משפט הכהנים ומ"ש בחינוך שאינו נוהג בזה"ז כ' המעיי"ח שכוונתו דהשתא נהיגי כר' אלעי. אבל בחיה לא צריך ליתן המתנות ובכוי פליגי בה בחולין דף ע"ט ע"ב ר' אליעזר ורבנן דלרבנן נוהג ולר"א בכוי פטור מן המתנות ובגמ' שם פריך מדרבנן מספקא להו אי חוששין לזרע האב או לא ועכ"ח לר"א פשיטא לי' ואמאי ס"ל לר"א דפטור מן המתנות דהרי הא דמחייבו רבנן בכוי עכ"ח היינו חצי מתנות מן מקצת שה ואמאי לר"א פטור והקשה תוס' שם בד"ה מדרבנן וכו' אפי' ספוקי מספקי' לר"א מ"מ קשה כיון דמיירי בצבי הבא על תייש ואיכא מקצת שה ויהי' חייב חצי מתנות ואני בחידושי אמרתי לתרץ דהנה לכאורה קשי' לי מאי קאמר אי בתייש הבא על הצביי' וכו' אידך פלגא לימא לי' אייתי ראי' הא אמרי' לקמן דף קל"ד בחולין דספק מתנות עניים וכהנים היכא דליכא חזקת פטור אמרי' להחמיר דעני ורש הצדיקו כתיב מיהו זה ליישב כיון דהאם צבי' וא"כ מצד האם וודאי פטור וא"כ מהני חזקת האם על הוולד לא מבעי' למאן דסובר דחזקת האם מהני לבנה עי' בתוס' קדושין ס"ו גבי ינאי המלך וספ"ק דכתובות דאמרי' מאן דמכשיר בה פוסל בבתה היינו מטעם מעשה עשו ביוחסין כמ"ש התוס' בכתובות כ"ז ע"ב ובלא"ה כאן אין ספק מוציא מידי וודאי כיון דחלק האם בוודאי בו וזרע האב ספק אמרי' אין ספק מוציא מידי ודאי מיהו בצבי הבא על התיישה קשה למה אמרי' דחייב רק בחצי מתנות דלמא חייב בכולו מצד עני ורש הצדיקו דהרי שם אין חזקת פטור אדרבה יש לומר דהוי חזקת חיוב מצד האם וצריך לומר דהש"ס השתא לא נחית לזה ומלתא דפסיקא נקיט וא"כ מיושב קו' התוס' בודאי אי הוי מספקא לר"א הוי מצי ליישב דר"א ורבנן בהא פליגי דרבנן סוברים דחייב בכולו מתנות כמ"ד ספק לקט לקט ור"א פליג ופוטר מחצי מתנות אבל השתא דר"א סובר ודאי אין חוששין א"כ קשיא אדרבה לר"א לחייב בכולי מתנות

ב) מיהא בחידושי פרק זרוע ולחיים נסתפקתי בזה אי גם בזרוע ולחיים נמי אמרי' דבספק כה"ג צריך ליתן מצד עני ורש הצדיקו דאפשר לומר דזה שייך דוקא אם הספק הוא רק על זה אם זה הוא חייב ליתן לכהנים או לעני כדלקמן דאין שום נ"מ אחרת רק לענין זה אמרי' עני ורש הצדיקו משא"כ אם הספק על הבהמה