מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב פב

המג"א עכ"פ לכ"ע גם בחג המצות מצות שמחה, וכל זה ביום אבל בלילה הראשונה כ' בשאגת ארי' סי' ס"ח להוכיח דלית בי' מצות שמחה מה"ת ובשאר לילות ילפי' מריבויי דקרא אבל לילה הראשונה לא עיי"ש ואע"ג דלכאורה יש לדקדק ל"ל באמת כל רבוי' על הלילות הא סתמא ושמחת בחגיך כתיב ולא כתיב יום וצ"ל דמ"מ בהאי קרא כתיב שבעת ימים ואומרי' ולא לילות ולכך אצטרך ריבוי ולילה רשונה לא אתרבי ולכך באמת לא בעי' שמחה

ועפ"ז יש ליישב קו' המג"א על הב"י בסי' תקמ"ו במג"א סק"ד שהב"י הביא ב' תשובות הרשב"א דבתשו' אחת כ' דאם נשא בערב הרגל מותר לעשות הסעודה ברגל ובתשובה אחרת אומר וכ' הב"י הואיל ומידי דרבנן הוא קיי"ל להקל, והקשה המג"א דהא תוס' כתב והוכיח דדרש גמור לעשות נשואין ברגל משמחת בחגיך עיי"ש ולהנ"ל נראה דהנה המג"א כ' שם דטפי מלילה הראשונה בודאי אינו אסור דהרי אמרו עיקר שמחה חד יומא ולילה נגרר אחר היום ולפי"ז לפמ"ש דבלילה הראשונה אין כאן מצות שמחה א"כ קשיא למה נאסר, אמנם כבר כ' שם השאגת ארי' דמ"מ מדרבנן אית בי' גם בלילה הראשונה מצות שמחה א"כ יש לאסור מדרבנן ולכך שפיר כ' הב"י הואיל ומידי דרבנן יש להורות להקל וא"ש דברי הב"י

ב) אמנם השאגת ארי' סי' ס"ח הוכיח מדברי הרי"ף ספ"ז דברכות דהאריך דאבילות יום ראשון דאורייתא ומה שאמרו במ"ק אי אבילות דמעיקרא היינו למ"ד התופס לילו וע"ז אמרי' דעשה דרבים דשמחה דוחה עשה דיחיד א"כ מבואר דגם בלילה איכא מ"ע של שמחה. ונראה דהוא סובר כמו שהקשתי למעלה דשמחת בחגיך סתמא כתיב וכולל גם לילה ול"ל ריבוי וניחא לי' באמת בהאי קרא אינו מרומז דבעי' שלמי שמחה רק בקרא ושמחת לפני ד' אלוקיכם שבעת ימים אבל כאן אדרבה כתיב ושמחת בחגך לכך סובר דהא דבעי' שלמי שמחה מזה ממועט לילה הראשון אבל משמחת החג אינו ממועט וא"כ זה תלי' בהנך פלוגתא שיבוא אח"ז בסמוך. וכיון שבררנו זמן שמחה צריכין אנו לברר במה נשמח עי' בשאגת ארי' סי' ס"ה הביא דברי תוס' במ"ק י"ד ע"ב דמצות שמחה דוקא בשלמי שמחה ממילא בזמן הזה אין שמחה מה"ת. אמנם הרי"ף ורמב"ם והרא"ש ספ"ב דברכות כולם סברו דבזה"ז נמי שמחה דאורייתא ועכ"ח דלאו דוקא בשלמי שמחה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מי"ט ובמנין המצית מ"ע נ"ד. ונראה לברר טעמו עפ"י הנ"ל משום בחגיך כולל כל מיני שמחת ולרבות בזה"ז ואין זה מצוה בפ"ע אלא פירש למצוה זו. ואי נשים מצוות במצוה זו הרמב"ם בפ"א מחגיגה פסק דנשים חייבות והרמב"ם פסק כאביי דאשה בעלה משמחה ועי' בשאגת ארי' סי' ס"ו מ"ש ובמקום אחר כתבתי טעם להרמב"ם למה לא פסק כאביי. והנה לכאורה יש להקשות למה מנו מצות שמחה של כל הרגלים הלא בחג שבועות כתיב בפ"ע ובחג הסוכות בפ"ע וא"כ לימני כל חד בפ"ע וצע"ג: מצוה תפ"ט מ"ע ר"ב להרמב"ם

מ"ע להראות כל זכר בבית המקדש בשלש רגלים שנאמר שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ד' אלוקיך ומחויב להביא קרבן עולת ראייה: מצוה ת"צ ל"ת רפ"ח להרמב"ם

ומל"ת שלא לעלות לרגל בלא קרבן שנאמר ולא יראה את פני ד' ריקם, והמעי"ח הקשה למה אמרי' דנשים פטורות מראיית פנים בשלומא ראיית פנים כתיב כל זכורך למעט נשים, אבל על הל"ת ולא יראה פני ריקם מחוייבת דעל הל"ת מחוייבים נשים. וא"כ אי עלתה לרגל ואתי' לביהמ"ק למה לא תהי' מחוייב בלאו דלא יראה. ונלענ"ד לפי המבואר מרמב"ם רפ"א מחגיגה ראיית פנים בעזרה וראיית פנים בקרבן חדא היא ואחד מעכב את השני ואם לא ראה פנים בעזרה אפי' שלח קרבן לא יצא אדרבה כיון דבלא ראיית פנים אין מצוה עליו להביא קרבן ראיי' ואם הביא הוא רק קרבן נדבה ואין נקרב ביו"ט ולר"י שוב אין לו תשלומין וכן בהיפך אם ראה פנים ולא הביא קרבן לא קיים המצוה ונראה דהיינו גם בכלל כדרך שבא לראות כך בא ליראות מהי"ת דכתב בכל מקום אשר אזכיר שמי אבוא אליך וברכתיך לא בא ריקן ה"נ האדם תרתי בעי' וזה ילפי' מקרא דבאת שמה והבאת שמה ומקרא הזה נוכל למילף ג"כ דקרבן ראיי' וקרבן חגיגה חד דינא אית לי' דכתיב ובאת והבאת שמה עולותיכם וזבחיכם וגו' תרתי וא"כ כיון דקרבן קאי וחגיגה בביאה תלי' מלתא דהיינו בראוי' לבוא וכיון דטמא אינו ראוי' לבוא ולא שייך דידחה הטומאה אלא בקרבן שהוא מחויב להביא ואי אפשר אבל כאן אם הוא טמא אינו מחוייב כלל ואיך נימא דיבוא וידחה הטומאה כדי שעי"ז יתחייב זה לא שמענו אלא בקרבן והוא חיוב אקרקפתא דגברא והיינו אם יש עליו חיוב אבל כאן בכה"ג לא חייבו אותו התורה וא"כ ל"ק דנימא דידחה טומאה דלא נתחייב כלל. ובזה א"ש קו' התוס' דאע"ג דבעלמא ערל וטמא משלחין היינו כיון דכבר נתחייבו אבל כאן דגלי קרא דבכה"ג כיון דתרתי בעינן אם אי אפשר בשניהם אפי' חדא לא יעשה וא"ש כנלענ"ד נכון

ועפי"ז נ"ל ליישב קו' המעיי"ח הנ"ל בפ' ראה על הרמב"ם והחינוך שם שכתבו דלאו דלא יראה פני ריקם אינו נוהגת בנשים, והקשו א"כ במתניתן בקדושין כ"ט דתנן כל מצות ל"ת בין שהז"ג ובין אין הז"ג נוהג בנשים חוץ מבל תקיף ובל תשחית. ולמה לא נקט גם לאו דלא יראה, והש"ס דמסיק בפ' בכל מערבין דאין למידין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בו חוץ הוי לי' למסיק כן ממשנה ובבא זו עיי"ש שרצה ג"כ להפך הגירסא בירושלמי ריש חגיגה דס"ל בד"א בראיית פנים אבל בראיית קרבן חייבים. אמנם לפמ"ש למעלה לדעת הרמב"ם לק"מ דלאו הזה אינו סניף וחלק ממ"ע דראי' ובשאר ימות השנה מי שבא לעזרה אין חיוב עליו להביא קרבן וכן מי שאינו מחוייב בראיי' בחג ואפ"ה בא אין החיוב עליו שיביא קרבן כיון שזה הוא רק חלק מהמצוה וא"כ אין צריך למנקט חוץ הרי היא אינה נפקעת מל"ת דהרי גם אנשים כיוצא בה הם פטורים ולכך לא שייך למתני חוץ: פ' שופטים מצוה תצ"א מ"ע ר"ג להרמב"ם

מ"ע למנות שופטים לדון ולהעמיד שוטרים לכפות ולרדות במקל להעמיד הדת עפ"י שופטים שנא' שופטים ושוטרים תתן לך כו' ולכאורה יש לדון לפי דעת הרמב"ן דמונה לב' לאווין אם נכתב ב' דברים בחד קרא א"כ למה לא מנו זה לב' מ"ע מניית שופטים ומניית שוטרים ונראה דכיון דב' ענין אחד ואחד בא להחזיק חבירו לכך נמנה רק למצוה חדא ועפי"ז נראה שזה קאמר בחינוך שאינו נוהג בח"ל היינו מניית שוטרים להלקותו וזה רק בב"ד סמוכין ומיושב בזה מה שהקשה המעיי"ח הא בהודאות והלואות לא בעי סמוכין

ב) והנה מצוה זו מניית שופטים ושוטרים ילפי' ריש סנהדרין דלענין קנסות בעי' דוקא סמוכין ודוקא ג' מומחין ולענין הודאות והלואות פליגי שם ר' אבא ור' אחא בר יעקב לר' אבא בעי מה"ת ג' ומומחין אלא משום נעילת דלת תיקנו רבנן ג' הדיוטות ולר' אחא ב"י מה"ת סגי בג' הדיוטות שנאמר בצדק תשפוט עמיתך והנה בסנהדרין שם אמרי' הא דבעי' ג' בפלוגתא דר' אבו' ור' אחא תלי' אי עירוב פרשיות כתיב כאן עיי"ש ותוס' שם ד"ה דברי הכל וכו' הקשו דהמ"ל דאין עירוב פרשיות כתיב כאן אלא דיליף ממשפט אחד וכו' ולכאורה אמינא ליישב דהנה תוס' בקדושין דף ס"ב ע"ב הביאו בשם ר' נתנאל שכ' דגר לכך לא בעי' מומחין משום דכתיב לדורותיכם וכבר ידע ה' דלדורות לא יהי' מומחין וא"כ כיון דכתיב משפט אחד יהי' לכם כגר וכו' יש לילף מגר דלא בעי' מומחין וממילא לא נוכל למילף גם מספר הדיינים דאיכא למיפרך מה לגזלות וחבלות דבעי' מומחים כן הי' נראה לי לכאורה אלא דקשיא לי טובא לשיטת ה"ר נתנאל א"כ מנ"ל דבגר בעינן ג' ותוס' בקדושין ס"ב ד"ה גר צריך ג' סותרין עצמם לדברי תוס' בשמעתין בד"ה דברי הכל דבכאן הוכיחו מר"י דאמר גר צריך ג' משום דמשפט כתיב בי' ס"ל עכ"ח דלא כר' אחא ברי' דרב איקא ושם כ' דשפיר סובר דסגי ביחיד אלא דלחומרא מקשי' לגזילות וחבלות וזה א"ש אי לא אמרי' כתי' הר' נתנאל אבל לפי תירוצו קשיא לי איך נוכל למילף כיון דלא דמי לענין מומחין גם למספר דיינים לא דמי וכמ"ש תוס' בד"ה דברי הכל בהיפך דליכא למילף מנפשות כיון דלא דמי למספר דיינים גם במומחין לא דמי וא"כ בגר נימא בהיפך וליכא למילף ממשפט אחד וצריך עיון

ג) והנה שם דף ג' ע"ב בגמ' הא דתנן שניים אומרים זכאי ואחד אומר חייב וגו' נימא דלא כר' יאשי' וכו' הנה הת"ח האריך להקשות וכי סק"ד דמקשן דר' יאשי' לא ס"ל דאזלי' בתר רובא עיי"ש שהאריך ודחק עצמו בזה ולענ"ד נראה ליישב הנה השיטה מקובצת בב"מ דף וי"ו ע"ב גבי קפץ אחד מן המנוין כ' דהא דכל דפריש מרובא פריש אינו ודאי גמור אלא עדיין נשאר מקצת ספק אלא דהתורה גילה לן דבספק הנוטה עפ"י רוב אזלי' אפי' לקולא בתר הרוב דספק כזה שרי' רחמנא ולכך כ' דהיכא דגילה קרא דבעי' ודאי ממש לא מהני הא דכל דפריש מרובא פריש עיי"ש וכבר הקשה הפרמ"ג בפתיחה להלכות תערובת הא דאמרי' דאיסור בטל בהיתר ברוב ואפי' היתר נהפך לאיסור קשה מנ"ל זה מאחרי רבים להטות הא איכ"ל דהתורה גילה לן רק דמסתבר דהאמת עם הרוב ולכך עושים כדבריו אבל מידי ספק קצת לא נפקא ונראה דעכ"ח גילה לן התורה