מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב ח

לכהונה מחולל לעולם. וזה דוקא בזרע הנולד מפסולי כהונה אבל הנולד משאר פסולין אפי' למ"ד הנולד פגום מ"מ דוקא הבת הנולד' אבל בת בתה אינה נתחלל ולכך האם אינה נקראת חללה דאין חלל אלא הנולד מפסולי כהונה שהוא זר גמור לדורי דורות ועל שם זרעה גם היא נקראת חללה. והנה הנבעלת לחלל כתב החינוך כאן דהיא נקרא' חללה ולכאורה זה סתירה לעיל במ' רס"ו כ' דנעשי' זונה וזה כדעת הרמב"ם וכאן כ' דנעש' חלל' וזה כדעת הראב"ד רפי"ח מהלכות איסורי ביאה וכדעת הר"ן בקידושין דף ע"ד סע"ב שכ' הנבעלת לחלל נעשית חללה עיי"ש ואפשר דס"ל להחינוך דלהרמב"ם נהי דנעשית זונה גם חללה עכ"ח נעשית דהרי דרשי' בקדושין ע"ז ולא יחלל זרעו מקיש זרעו לו מה הוא עשה חללה גם זרעו עושה חללה. והא דכתב החינוך דאפילו לא נבעלה לפסולי כהונה אלא נכנסה לחופה עם איסורי כהונה נעשית חללה כן כ' גם הרמב"ם והב"ש בסי' ז' סקל"ו כ' דהתוס' כ' ביבמות כ"ז דלרב דסובר יש חופה לפסולות גם בחופה נפסלת ובאמת צ"ע דמל' הש"ס ביבמות ס"ט ע"א מבואר שאמרו מה כה"ג באלמנה בביאה מתחלל' ועי"ש בתוס' מוכח דרק בביאה ולא בחופה מתחללת

והנה אם נפסלת לפסו' כהונה בלי קדושין כ' הרמב"ם נהי דס"ל דבביאה בלא קידושין אינו עובר מ"מ היא מתחללת נהי דלאו ליכא איסור איכא מה"ת וכן מבואר מלשון הרמב"ם במנין המצות ל"ת קס"א וקס"ב, ובפרמ"ג במג"א ס' קכ"ח כ' זה בדרך ספק שאסורה מן התורה בלי קידושין אולם בבעולה לכה"ג בלי קידושין כ' הרמב"ם דאינה מתחללת ועי' במל"מ שם ראי' לזה: מצוה רס"ט והוא להרמב"ם ל"ת קס"ד ולהרמב"ן מצוה רמ"ב ול"ת קנ"ט

מל"ת שלא יקח כהן הדיוט גרושה שנאמר ואשה גרושה מאישה לא יקחו. לב"ש דס"ל דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר ור"א מתלמידי ב"ש דדריש להאי קרא וא"כ תיפוק לי' משום דהיא זונה וצ"ל דגירשה מדעתה ע"ז אמרה תורה ואשה גרושה מאישה אע"ג דלא גירש אלא מאישה לא יקחו והיינו לר' אליעזר אבל לרבנן דס"ל דבכה"ג לא הוי גט כלל אמרינן בריש פרק המגרש וס"ל דריח גט פוסל מן הכהונה ולדעת הפוסקי' זה הוי איסור דאורייתא אבל ה"ה פ"י מה' גירושין פי' דלרמב"ם הוה איסור זה רק מדבריהם והקשה עליו מסוגי' דשמעתין ועי"ש בלח"מ ונלע"ד דהנה רש"י ביבמות צ"ד ע"א פי' אפי' לא נתגרשה אלא מאישה לא יקחו ר"ל אחר מיתת המגרש דבחיים בלא"ה אסורה משום אשת איש והרי"ף פי' שם דאפי' בחיים נ"מ דאם הבעל כהן אסורה עליו ולפירש"י צ"ל דאיסור גרושה מתלא תלי וקאי עד לאחר מיתה דמחיים אין איסור חל על איסור קל על חמור כה"ג לכ"ע. ולכאורה קשה לפי פי' הרי"ף הנ"ל מאי קאמר ר"ע ק"ו מה גרושה שהיא קלה וכו' מנ"ל באמת דאסורה לכהן שהיא אלמנה אצלו נקרא וקרא לא אסרה אלא לבעלה אם הוא כהן שממנו היא גרושה אבל לשאר כהנים לאחר מיתת הבעל דלמא באמת מותרת משום שהיא אלמנה אצלם והא דכתב לא יקחו ל' רבים אכהנים דעלמא שגרשו נשותיהם בענין זה קאי או משום דאשה נזהרת כמו הבעל ולכך נקט לא יקחו ומכח זה נראה ליישב נמי קו' מהר"ם שי"ף על התוס' בד"ה אפי' וכו' והבאתי כבר לעיל דמשום דקשיא להו כנ"ל עכ"ח דגט כזה אינו גט כלל בעלמא וקידושין הראשוני' עדיין קיימים וא"כ עכ"ח הוכיח ר"ע דהאי לא יקחו קאי אשאר כהנים ולאחר מיתת המגרש ואע"ג דהיא אלמנה אצלם דליכא למימר אבעל שגירשה איך נקט לשו' קיחה דהיינו קידושין הא כבר מקודשת ועומדת היא מזמן רב וכל זה איכ"ל ליישב דברי התוספ' אבל הרי"ף ביבמות דפי' באמת דאסורה לכהונה היינו לבעלה שגירשה אם הוא כהן ואע"ג דלדידן דקיי"ל כרבנן אין הגט גט כלל וקידושין דמעיקרא קיימים מ"מ פי' כן ועכ"ח דפי' לשון קיחה היינו בעילה וכמו לא יקח דעריות וכדאי' בתוס' קידושין ד' ע"ג ד"ה ובעלה וכו' דהיכא דא"א לפרש מלשון קידושין מפרשי' בלשון שכיבה וא"כ עדיין קשיא מנ"ל לר"ע דאסורה אפי' לכהנים אחרים, וכ"ת מאי סברא לחלק איכא הא טובא איכא לחלק דבשלמא כנד זה הבעל שפיר יש לקרוא ריח הגט הואיל ואמר הרי את מגורשת ממני אע"ג דמדין לא מהני מ"מ בלישנא קאמר דמגורשת ממני ולא תלה בשום דבר משא"כ נגד אחרים דבלישנא גופא לא קאמר דמגורשת מהם פשיטא דלא עדיף משאר גט בטל דלא חשיב אפילו ריח הגט כדאי' ברמב"ם פ"י מגירושין וצ"ל דהרי"ף סובר דלא כהתוס' אלא כקושית מהר"ם שי"ף לפ"ז דבגט בכה"ג שפיר חשיב גט אליבא דר' אליעזר וכבר נעקרו קדושין קמאי וא"כ אס"ד דפי' הקרא דרק הבעל שגירש לא יקח זה פשיטא כיון דאצלו גרושה מעליא היא רק דמשום הכי אצרכינן קרא לאשמיענן זה ללמוד לנו דין זה דגט כה"ג חשוב גט אבל אי ידעינן זה מעלמא דגט כה"ג חשוב גט תו לא הוי צריך לאשמיענן קרא דאסורה לבעלה כהן וא"כ תיקשי אמאי כתב רחמנא דין זה אצל כהנים לאשמעינן זה בעלמא ונדע דכ"ש בכהנים דאסורה לבעלה כהן אעכ"ח דהקרא בא להורות לן דין אחר דאסורה אפי' לכהנים אחרים לאחר מיתת המגרש וא"כ פריך ר"ע שפיר דאיכא ק"ו וכל זה לר"א אבל לרבנן דסוברים איסור כהנים שאני ודווקא בכהני' אסרה הכתוב לבעלה משום ריח גט איכ"ל כקושי' דווקא לבעלה אסורה דלגבי' אי כהן הוא הוי ריח גנו אבל נגד אחרינא לא אסור מה"ת ולכך נקט הרי"ף דווקא אם היה בעלה כהן וא"כ א"ש בזה נמי לשון הש"ס ביבמות שם דמסיים וזה ריח הגט שפוסל מן הכהונה ר"ל דפסולה לכ"ע מדרבנן אפי' למי שאינו אפי' ריח הגט וזה נרא' כוונת הרמב"ם דקאמר דפוסל מדבריהם היינו לכ"ע אבל מנגד מי שגירשה הרמב"ם מודה שפוסל מה"ת. כ"ז כתבתי לפי מה דס"ל להה"מ ולל"מ דהא דכתב הרמב"ם מדבריהם היינו מדרבנן אבל יותר נראה בעיני דכוונת הרמב"ם דרבנן למדו זה מקרא קרי לי' מדבריהם אע"ג דדין תורה הוא וכמ"ש ריש הלכות אישות דקדושי כסף מדברי סופרים וביאר הרמב"ם בעצמו בתשו' וכמבוא' בנושאי כליו דהיינו מה"ת רק שרבנן למדו זה מקרא ה"נ כוונתו כן: מצוה ע"ר והוא להרמב"ם מ"ע ק"ו. ולהרמב"ן מ' רמ"ג ומ"ע פ"ד

מ"ע לחלוק כבוד לכהן שנאמר וקדשתו לקדשו לנהוג בו כבוד להקדימו לכל דבר שבקדושה לפתוח בתורה ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה בראשון. ועי' במג"א סי' ר"א להקשות על הרא"ש והנראה דמה"ת מחוייבים אנו לכבדו אבל במאי נכבדנו הא אמרי' וקיי"ל גבי כיבוד אב דכיבוד הוא משל אב וא"כ אין לנו אלא מעלת כיבוד אבל לא חיוב ממון והה"ד דלאו דווקא בהני דברים יש לנו לקדשו כיון דקריאה גופא לאו דאורייתא רק השתא שתקנו חכז"ל קריאה לדבר שבקדושה ראוי' לן לכבדו מה"ת בקדימה זו מ"מ כיון דקריא' זו אינה מה"ת ומה"ת לא נקרא זה כבוד לכך המקדים שפיר כתב הרא"ש דלא עבר אדאורייתא

ב) ואמרתי לבאר יותר בעזהי"ת מ"ע עלינו לכבד זרעו של אהרן וכמ"ש הרמב"ם במנין המצות מצוה ל"ב שציונו השי"ת לפארם ולנשאם ולשום מדרגתם מדרגה קודמת ואפי' ימאנו לא נשמע להם [לכאו' מדברי רמב"ם זה נראה דלא מהני מחילת כהן וזה תימה דמבוא' בגיטין דף נ"ט ע"ב דאם הכהן רצה למחול יכול למחול ואמרתי ליישב עפ"י מה ששמעתי ממרן הגאון בעמח"ס זצ"ל ששמעתי ממנו כד הוינא טליא על מה שהביא הטו"ז ס"ס קכ"ח דלר"ת תי' דדווקא כשבגדיהם עליהם אז כהונתן עליהם ורבינו פטר תמה ע"ז ותי' הא דרשאין לשמש בכהן הוא משום דמוחל ושמעתי ממרן זצ"ל דגם ר"ת מודה דמצד מחילה מהני רק כשבגדיהם עליהם שאז הוא גם כבוד שמים שעושה עבודה אז אינו יכול למחול] וזה הגדולה לה' שהוא בחרם וקרבם לעבודתו שנאמר וקדשתו ואמרו בספרי בע"כ והי' קודש לרבות בעלי מומין וכן כתוב בחינוך מ' רס"ט ותימה על הפרמ"ג בסי' קל"ה שרצה לומר דאי ילפינן מוקדשתו אין בעלי מומין בכלל ומצוה זו נוהג אפי' בזמה"ז וכ"כ החינוך ומ"ש התוס' והרא"ש בפ' כסוי דם דוקדשתו הוי אסמכתא כבר תמה המג"א בסי' ר"א סק"ד דבגטין ס' מבואר דדאורייתא היא ולע"ד גם הרא"ש מודה דמ"ע דאורייתא הוא אלא דיש לפ' המ"ע בב' אנפין או דקב"ה זכה זה לכהנים להיות ראשון לקרוא בתורה וליטול מנה יפה וזה שלו כעין מתנות כהונה שאם אסרו ישראלים הנאת' יבואו ויטלו בע"כ כדאי' בנדרים פ"ה וכן משמע ל' הברייתא שם שזה חלקו דלא נקט לקרוא אותו ראשון או ליתן לו מנה יפה אלא ליטול מנה יפה ולפי"ז היה הדין אם קדם אחר צריך לשלם לו אבל יותר מסתבר דהתורה זכתה לו אלא דהמצוה עלינו להקדימו ולכבדו וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל ואי לא הקדימו עבר מ"ע אבל אין לו תשלומי' וזה דעת תוס' ורא"ש וע"ז כתב נהי דל' הברייתא משמע דהוא חלקו מ"מ זה הלשון הוא אסמכתא בעלמא אבל גם הרא"ש מודה דמ"ע עלינו להקדימו אבל לא ניתן לתשלומים כנלע"ד בכוונת הרא"ש, ומ"מ קשיא לי תיפוק לי' דמזיק מתנות כהונה קיי"ל דפטור ביו"ד סי' ס"א סעי' ט"ו ואפש' דכוונתם אפי' לצאת ידי שמים פטור משא"כ במתנות כהונה חייבי' לצי"ש לדעת הרא"ש ועכ"פ נראה דהלכה דמ"ע היא להקדים לכהן, בוודאי אם יש כאן ת"ח וכהן ע"ה כתב הרמב"ם בפי' המשנה בגיטין שם דת"ח קודם משום דגם לכבד ת"ח הוא מ"ע ועשה דכבוד התורה עדיף, מ"מ השתא דנהיגי דורות שלפנינו שהת"ח מוחלין על כבודם משום דרכי שלום ות"ח שמחל על כבודו כבודו מחול משום תורה דיליה היא א"כ שוב נשאר העשה של וקדשתו על מקומה

ג) והנה בפרמ"ג ריש סי' קכ"ח חקר ופלפל אי צריכין גם כהן