מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב ז

לא תבוא דשם מיירי ביולדת ויולדת מקרי טבול יום ארוך וטבול יום אינו חייב אלא מיתה וגם באכילת תרומה אינו חייב אלא מיתה ב"ש וכן בקודש ושפי' איכא לאוקמי הקרא דבכל קודש בין בתרומה ובין בקודש דשניהם הוי במיתה ב"ש. והנה לר"י ילפינן במכות י"ד מגז"ש טומאתו טומאתו ובמכות דף ח' ילפינן מהא דכתוב גבי כרת הבא המקדש טמא מסיים הקרא עוד טומאתו בו וקאמר הגמ' דבא לרבות עוד טומאתו בו טבול יום ומחוסר כפורים ופי' הריטב"א שם דלשון עוד משמע דנשאר רק מקצת טומאה טבול יום ומחוסר כפורים וא"כ ה"א קרבן עולה ויורד חייבים גם טבול יום ומחוסר כפורים שאכל קודש או שנכנס למקדש לרב אצטרך גז"ש דרבי בהמה טמאה למעט טבול יום ומחוסר כפירים חייב בקרבן עולה ויורד דהקרא כל בהמה טמאה מיירי בגוף הטומאה כן אמרינן ליישב קו' התוס' ועכ"פ יש ג"כ ליישב דברי הרמב"ם פ"ד מביאת מקדש הנ"ל דפסק דטבול יום הבא אל המקדש חייב מיתה בידי שמים דנהי דטבול יום דזב אינו כזב מ"מ כיון דילפינן מלא יחללו את שם קדשי דקאי אטבול יום ובסנהדרין דף פ"ח ילפינן חילול חילול מן ומתו בו כי יחללוהו לכך ילפינן מיתה בידי שמים בטבול יום אבל במחוסר כפורים דלא מצינן בי' חילול ולא הוי גז"ש הוי רק איסור לאו כיון דלא כתוב ביה חילול ולאו שפיר נוכל למילף כיון דכתוב בתזריע לאחר דיולדת מביאה קרבן כתיב וטהרה מכלל דעד אותו זמן הוי' טמאה במקצת כנלענ"ד סברת רמב"ם: מצוה רס"ז והוא להרמב"ם ל"ת קס"ב. ולרמב"ן מצוה ר"מ ול"ת קנ"ז

מצות ל"ת שלא יקח כהן הדיוט אשה זונה. זונה האמורה בתורה כל שאינה בת ישראל או בישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה להנשא לו איסור השוה לכל (ר"ל שאין האיסור מיוחד לכהנים) וגם יש פלוגתא בין הפוסקים איזה נקרא זונה דעת התוס' ורא"ש והטור אם נבעלת למי שאין קידושים תופסים נקראת זונה וזונה כמשמעה שהבעילה עכ"ח ביאת זנות הואיל ואין קידושין וכמו דיליף אביי בתמורה כ"ט ע"ב ואע"ג דגם הנבעלת לאחד מחייבי לאווין או עשה ג"כ אסורה בתרומה ולכהן מקרא דבת כהן כי תהיה לאיש זר שדרשו חכז"ל ביבמות ס"ח ע"ב הנבעלת לפסול לה אסורה בתרומה והב"ח בסי' וי"ו באע"ז ובב"ש שם ס"ק ט"ז כ' דמקרא דבת כהן אינו לוקה אם נשאה כהן דהוי ק"ו ואין לוקין מגילוי מלתא. אמנם הרא"ש בפ' על יבמתו סי' ז' כ' דלוקין ג"כ אלא דס"ל דבעי' שיהיה זר ופסיל אצלה מעיקרא לאפוקי אם נעשה פסול ע"י קידושין אי אפשר לאסור מהאי קרא דבת כהן וגו' דאין זה אצלה מעיקרא ואפ"ה אם הוא מי שאין קידושין תופסין בו אסורה משום זונה ע"ש. אמנם רש"י ביבמות ס"א פי' אפי' הנבעלת לחייבי לאווין הוה זונה וקרא דבת כהן וכו' מגלה לן על קרא דאשה זונה לא יקחו דהכונה אפי' בחייבי לאווין ועשה אפ"ה אצטרך לאו דזונה ולא סגי בקרא דבת כהן עי' בתוס' יבמות מ"ד ע"ב כמה תירוצים לחד תי' אצטרך קרא דזונה לא יקחו על גיורת ומשוחררת מיהו גם לרש"י משמע דבעינן זר אצלה מעיקרא אלא דס"ל דחייבי כריתות וכל דלא תפסו בהו קדושין ידעינן מקרא דאלמנה וגרושה דיליף ביבמות ס"ח לאסור בנבעלת לגוי וה"ה חייבי כריתו' עיי"ש בפירש"י וממילא מק"ו אי מחייבי לאווין נאסרת מחייבי כריתות לכ"ש ואיכ"ל דלוקין וכמ"ש הה"מ בפ"ד ממאכלות אסורות היכא דידעינן איסור עשה איכא למילף מלקות מק"ו ס"ל כאביי בתמורה כ"ט דאיכ"ל דזה תלוי בב' לישני ביבמות נ"ו ע"ב לל"ב דבאונס לא נקרא' זונה ואפ"ה מבת כהן ילפינן דאסורה בתרומ' וכמ"ש נמי הרשב"א בחי' יבמות ס"ח ע"א א"כ עכ"ח דבת כהן כי תהי' אינו גילוי על קרא דזונה אבל אי פסקינן כל"ק דגם באונס נקראת זונה ואין חילוק אי אתי' מקרא דזונה או מקרא דבת כהן איכא למימר דחדא מגלה אאידך ומ"מ לדינא אין חילוק בין הנך ב' שיטות לפימ"ש הרא"ש דגם מקרא דבת כהן לוקין ולכ"ע בעינן זר אצלה מעיקרא. והנה הא שכתבתי דאין נ"מ בין שיטת הרא"ש ורש"י היינו לענין גוף האיסור מ"מ איכא נ"מ לאביי דס"ל קידושין ע"ח בזונה חללה גרושה איכא ב' איסורין לאו דלא יקח ולאו דלא יחלל והיינו אשה הנקראת זונה או חללה וגרושה אבל הנאסרת לכהן משום בת כהן כי תהיה לאיש זר אינה נאסרת אלא בביאה וכן רבא לפי דעת התוס' בב"מ דף יו"ד ע"ב ד"ה דאמור וכו' לחד תיר' סובר אם קידש ובעל לוקה ב' משא"כ הנאסרת רק משום ובת כהן כי תהיה מק"ו מתרומה דיו לבא מן הדין להיות כנדון ואינו עובר אלא חד לאו ואפשר ליישב בזה הרמב"ם ורש"י הנ"ל דס"ל דאביי בתמורה כ"ט סובר דזונה דוקא שנבעלת למי שאין קדושין תופסין ואז עובר בב' לאווין אבל הנבעלת לחייבי לאווין נהי דאסורה מק"ו מבת כהן כי תהיה וכו' לא נקראת זונה ואינה חייבת רק לאו אחד אבל לרבא לשיטתו לפי דעת הרמב"ם דעל קדושין אינו עובר וכדאידך תירוץ בתוספ' בב"מ הנ"ל אין חילוק בין לאו זה לאידך אמרי' דחדא מגלה אאידך דאל"כ היא גופא תיקשי למה נקנו קרא דוקא זונה דמשמע הנבעלת למי שאין קדושין תופס' בו הא זה שקר דאפי' הנבעלת לחייבי לאווין אסו' לי' בלאו ועכ"ח באמת זונה גם הנבעלת לחייבי לאווין ומוכח כרמב"ם ורש"י

ב) אמנם דעת הרמב"ם נראה שהיא שיטה ג' וס"ל דלא קיי"ל כהא דבעינן זר אצלה מעיקרא ואפי' באין זר אצלה מעיקרא נעשית זונה ואסורה בתרומה מקרא דבת כהן וטעם הרמב"ם עיי"ל בשעה"מ בפי"ח דין ג' וכן משמע מתוס' ר"פ הערל דהנבעלת לפצוע דקה נפסלת בתרומה אע"ג דאין זר אצלה מעיקרא והרשב"א בחידו' שם נדחק טובא בזה ועיי' בחי' בקונטרס ליבמות דף מ"ד ע"ב בכללים כלל ג' שכתבתי ג"כ ליישב שיטת רש"י ורמב"ם. והנה דעת ס' החינוך כדעת הרמב"ם וכן בספרא משמע דלא דרשי' זר אצלה מעיקרא דדרשי' לאיש זר דאיש מיותר לרבות הנבעלת אלמנה לכה"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט לאיש המאכיל נפסלת עיי"ש ובא ליתן לאסור חללה בתרומה עי' לקמן מצוה רפ"ד אי"ה

ג) והנה הרמב"ם הוסיף עוד דהנבעלת לחלל ג"כ נעשית זונה דזנות תליא בביאה פגומה והרמב"ם ס"פ עשרה יוחסין האריך בזה להסביר זאת עיי"ש בפי' המשנה וכן דעת החינוך והא דפסק הרמב"ם והחינוך כהן שנשא כותית קודם שנתגיירה נקראת זונה ועובר עליה בלאו דזונה ולדעת ב"ש סקט"ז דין ו' בגוי' אפי' לא זנתה נקראת זונה וקשה הא קיי"ל דאין הכהן עובר אלא א"כ קידש ובעל וכאן אין קדושי' תופסין והוי כלא קידש וצ"ל דדרך אישות וקדושין קאמר וכן משמע לשון החינוך מיהו צ"ע מנ"ל הא ממ"נ הא אמרינן ביבמות צ"ז היכא דקיחה לא שייך לפרש קדושין כגון בחייבי כריתות אמרינן דקיחה היינו שכיבה והיכא דשייך לפרש קדושין בעינן דוקא קדושין וא"כ בזונה ממ"נ אי אמרינן דגם על גוי' קאי דלא שייך קדושין א"כ י"ל לשון שכיבה ואי אמרי' דקאי על זונה ישראלית א"כ שמא בעינן קדושין ממש וצ"ע

ודע אפי' אי אמרי' כמ"ש הנוב"י חא"ע סי' ע' מה"ק דאיסור שאינו מפורש בהא פרשה של כהנים אין הנשים מוזהרים עלי' כגון אשת איש שנאנסה אי לא חשיבה באונס זונה רק משום טומאה היא אינה מוזהרת אבל מאי דיליף מק"ו מקרא דבת כהן כי תהי' בודאי מוזהרת גם היא דגם עליה הוי ק"ו ואי ביאת אונס שווי' זונה ברי"ף ורא"ש משמע דפסק' כל"ב דיבמות נ"ו ע"ב דלא הוי' זונה אבל הרמב"ם פסק כל"ק דבאונס נמי זונה. וכן דעת החינוך אבל דעת ראב"ד בפ"ק מא"ב דין כ"ב דבאונס לא חשובה זונה אלא שכתב עוד דעפ"י ע"א אינה חשובה זונה ודבריו צ"ע ועי' בש"ש שמעתתא א' שביאר דבריו ואין כאן מקומו: מצוה רס"ח והוא להרמב"ם ל"ת קס"ג. ולהרמב"ן מצוה רמ"א ול"ת קנ"ח

מצות ל"ת שלא יקח כהן הדיוט חללה שנאמר וחללה לא יקחו וכו' וחללה נקראה בין הנולדה מפסולי כהונה או שנתחללה ע"י ביאה הנאסרת לכהן ולפי מאי דקיי"ל כראב"י דאפי' מחייב' עשה נקראת חללה וא"כ גם בעולה שנבעלת לכהן הגדול היא עצמה חללה והוולד הנולד ממנה מקרי חלל ומשמע מהרמב"ם דכהן הנושאה ובעלה לוקה עליה אמנם בס' החינוך לא משמע כן דלא מנה רק מאיסור לאווין ואפשר דס"ל כדעת התוס' יבמות ע"ז ע"ב ד"ה מצרי שחללה הבא' מחייבי עשה אינה אלא בעשה והמל"מ בפי"ט מא"ב דין ג' כתב דדברי התוס' הם תמוהים. והנה רש"י בתורה כ' דאין חללה אלא הנולדה מאסורי כהונה משמע דלאו זה לא מיירי באשה שנתחללה ע"י ביאת אחד מפסולי כהונה וכן משמע לשון החינוך מיהו נראה דבחינוך יש ט"ס וחסרון וטעמי' דרשינן עי' ברא"מ שכ' דאי נבעלה לפסול תיפוק ליה דהוי' בעולה והמל"מ בפי"ח מאיסורי ביאה סוף דין ב' השיג ע"ז ואמר דאכתי איצטרך או בעולה שלא כדרכה או לעבור בעשה ול"ת עיי"ש. אמנם לפענ"ד כראה דרש"י בא ליישב דהרי באמת ילפינן ביבמות ס"ח דגם הנבעלת לאחד מן הפסולין נאסרת ונתחללת לכהונה וכבר כתבתי לעיל במ' רס"ו דנקראת זונה ואפי' לא נקראת זונה מ"מ אסורה היא ואין לומר דנהי דאסורה אבל שם חלל אין לה ונפקא מינה לענין התרא' דצריך לאמור לה בשעת התראה מקרא דבת כהן ולא מכח חללה היא גופא תיקשה למה באמת לא נקראת חללה שהרי גופה נתחלל ונאסר בתרומה ובכהונה ואין לומר דחשיבא כזרה לענין תרומה אכתי קשה להרמב"ם אשר יבוא בעהי"ת במ' רפ"ד גם הנבעלת לפסולי כהונה לא נעשית כזרה לענין תרומה ואפ"ה נקראת חללה ועכ"ח צריך לומר דשם חלל הוא דוקא שמחולל עולמית וזרעו וזרע זרעו ואשה נקראת חללה רק מטעם זרעה הואיל וזרעה הנולד מביאה זו פסולה