מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב עה

קרחות על מת אחד חייב על כל אחת ואחת ובגמ' שם הקשה ממ"נ אי בהרבה התראות פשיטא ואי בחד התראה למה חייב ומתרץ הגמ' כגון שסך נשא דהיינו ה' אצבעות שתולשים השערות בפעם אחת ומסיר השער בפעם אחת ובתוס' שם אמרי מ"ט קאמר שסך נשא והא אפשר לומר תולשו בפעם אחת אחת בה' אצבעותיו ולפי הנראה לכאורה מדברי התוס' דוקא בסך נשא דאם עשה בה' אצבעות אע"פ שעשאו במקומות חלוקים אינו חייב אלא אחת כיון דהאצבעות מחוברי' יחד אבל אם סך הה' אצבעותיו אז היא חייב על כל אחת ואחת דאז לא אצבעותיו עשאו זאת רק הסם וא"כ חייב על כל אחת ואחת וע"פ פי' זה יקשה לי מה שכ' במצוה שלפני זה דשריטה ג"כ חייב על כל אחת ואחת והאיך משכחת לה בידו ואפשר לומר דגם שם משכחת לה בכלי או בסם

ובזה אמרתי ליישב ג"כ הדקדוק של הערוך לנר מה שהקשה דבמכות מדייקינן משרט לנפש ובת"כ ילפי' בפ' אמור מפסוק ובבשרם לא ישרטו שרטת ולהנ"ל אמרתי דאי הוי רק חד קרא ושרט לנפש היא דוקא בחפצי' אחרי' ת"ל ובבשרם אפי' בבשרם דהיינו באצבעות דהיינו בבשריהם של עצמם אעפי"כ חייב על כל אחת ואחת ועי' בתוס' במכות שם ולחד תי' שם דמשכחת לה אפי' בזה אחר זה ובחדא התראה כיון דפתח לקרוח קרחה בראשו נמשך ההתראה עד סופו עיי"ש בתוס' ובתוך כדי דיבור דלא מצי למימר אשתליא עיי"ש בתוס' והה"ד בשריטה לעיל תלי' בסברא הנ"ל: מצוה ת"ע ל"ת רע"ז להרמב"ם

מל"ת שלא לאכול פסולי המקדשין שנאמר לא תאכל כל תועבה והמעיי"ח תמה למה לא הוי לאו שבכללות ונראה שטעם שנעשה בם תועבה הוי ענין אחד ופסולי המוקדשין כגון שהטיל בו מום או פגלן אסור שנאמר לא תאכל כל תועבה וכ"פ הרמב"ם בפי"ח מפסולי מוקדשין והנה הגאון מו"ה ישעי' פיק זצ"ל בהגהות לחינוך הקשה ב' קושיות אחד דלפי"ז גם איסור בב"ח נוכל למילף מכאן וכ"כ החינוך סי' תס"ט בהדי' דכל איסורי מאכלות הם בכלל הזה והחינוך עצמו הביא בסי' קי"ג איסור בב"ח מג"פ לא תבשל אלא עכ"ח דר"א ואחרים בסיפרי פליגי עיי"ש וקו' זו לא הבנתי שהרי החינוך עצמו ביאר זה ואמר דודאי דפשטא דקרא דלא תאכל כל תועבה מיירי דוקא בפסולי מוקדשין וילפי' לה בסיפרי תועבה תועבה מקרא דכתיב בפ' שופטים לא תזבח שור ושה אשר יהי' בו מום כל דבר רע ומזה ילפי' אזהרה למפגל בקדשים ומפגל בקדשים כ' החינוך במצוה קמ"ד דהוי כמטיל מום בקדשים דמבזה קודש וע"ז מסיים הקרא כי תועבת ד' וא"כ גם מטיל מום בקדשים לא גרע משאר פסולי מוקדשין דמה לי מבזה קודש או מקדש ע"ז נאמר הלאו ואחרים לא פליגי על ר' אליעזר בספרי בזה אלא אדרבה מוסיפין דכל פסולי קדשים אפי' אינו בזיון כ"כ וכדיליף בספרי בפ' שופטים בקרא דלא תזבח שור וגו' כל דבר רע עיי"ש הכל בכלל אבל שאר איסורי מאכלות אינם בכלל אלא מיתורא דכל תועבה ילפי' כל איסורי מאכלות וכיון דרק מכל אתי' אין לוקין ואצטרך לאו בפ"ע לבב"ח דדבר דאתי' מכל הוי רק כמו חצי שיעור דילפי' מריבוי' דכל וא"ש ובלא"ה אפי' אי הוי ידעי' מלא תאכל כל תועבה בב"ח וכתב קרא לא תבשל ג"פ לאסור אכילה והנאה אפי' שלא כדרך הנאתן וכמו שכ' החינוך לעיל במצוה קי"ג. עוד הקשה הג"ה הנ"ל מבכורות ל"ד דקאמר בהדי' דצורם אוזן בכור הוי רק קנסא וזה כבר הקשה המ"ל בפ"ד מבכורות שהקשה כן על על הרמב"ם עצמו שסותר דבריו דבפי"ח מפסולי מוקדשין פסק דאיכא לאו מקרא דלא תאכל כל תועבה ובפ"ב מבכורות דין זי"ן כ' דמטיל מום בבכור קנסו אותו וכו' והמ"ל בפ"ד מבכורות בד"ה ודע האריך בזה, וזה קשה יותר מקו' הג"ה הנ"ל דמקשה מהש"ס דבש"ס איכ"ל דסוגי' קאי לר"א דס"ל במתני' בבכורות דף ל"ד דמטיל מום בבכור דלא ישחוט עולמות אפי' בנפל בו מום אחר וזה איכ"ל דהוי רק מקנסא וכן פירש"י בגיטין מ"ד סע"א בהדי' דזה הוא הקנס וא"כ ל"ק אבל הרמב"ם לשיטתי' קשיא טובא

ונלענ"ד משום קרא דלא תאכל כל תועבה אפי', נימא הנאה ג"כ בכלל אכילה מ"מ הנאת עורו בודאי אינו בכלל דהרי בשור הנסקל דכתיב ולא יאכל את בשרו בעי' בעל השור נקי לרבות הנאות עורו וה"נ הנאת עורו אינו בכלל לא תאכל כל תועבה וא"כ מה"ת עדיין הי' יכול לשוחטו על מום זה והי' עור מותר וע"ז קנסו אותו חכמים דלא ישחוט כלל על מום זה וכמדומה לי שכן או כיוצא בזה תירץ בס' מעיין חכמה וכעת אינו בנמצא בגבולי' ובלא"ה כ"מ בטרחא ולטפולי בי' ואי הי' רשאי לשוחטו על מום זה אפי' הי' אסור באכילה ובהנאה הוי מצי למפטר נפשי' מטרחא וטיפול הזה מן התורה אבל משום קנס אין יכול לשוחטו על מום זה ועי' בתשובת מרן זצ"ל בחתם סופר חיו"ד סי' ש"ב ומה שפלפל בלשון רש"י בביצה דף כ"ז ע"ב גבי האי גברא דאייתי בוכרא דפירש"י דכהן נחשד על הבכור משום הטיפול ודייק מרן זצ"ל למה לא פירש משום דירוויח עי"ז דיהי' מותר לו ואיכא ריווח בשר ולהנ"ל א"ש כיון דהבשר אסור מה"ת א"כ שוב לא נחשד אלא משום הטיפול: מצוה תע"א מ"ע קצ"ד להרמב"ם

מ"ע לבדוק סימני עוף איזה טמא ואיזה טהור לאכילה שנאמר כל ציפור טהורה תאכלו ועי' מ"ש לעיל בפ' שמיני מצוה קנ"ד עיי"ש ועוד נ"ל שרמב"ם דייק במצות עשה לבדוק בסימנים ובעלמא אמרי' דיש ב' היכרים בט"ע וסימן כדאמרי' בחולין דף צ"ו דט"ע עדיפא מסימנים ועכ"ח הכא דסמכי' אסימנים כן קיבלו חז"ל דסימני' אלו הם מובהקים ביותר דהיינו הסימנים שקיבלו הנ"ל כל שיש לו אצבע יתירה וקורקבנו נקלף ואינו דורס ולפעמי' סמכי' עפ"י הדין ואפי' על סימן אחד ועל ב' סימני' או על ג' סימנים רק חז"ל הסכימו בחולין שם כמבואר ברש"י שם דעוף טהור אינו נאכל אלא במסירת ולא סמכי' על סימנים משום דמצאו עופות שהי' בחזקת שאינם דורסי' ומצאו שדורסים ומזה לכאורה קשה להרמב"ם דכ' דהקרא מגלה לן שנבדוק בסימנים ואחד מד' סימנים הוא שאינו דורס וזה אינו יכול לבדוק דילמא עתה הוא אינו דורס רק אחר זמן ידרוס אלא ודאי דזה החשש שמא ידרוס הוא לאו דאורייתא ולא כמש"כ לעיל בפ' שמיני בשם הריב"ש ואדרבה בזה אמרתי ליישב גוף הפי' בהרמב"ם שפי' שצריך לבדוק בסימנים ואמרתי בדברי הרמב"ם דרמב"ם קאמר על התרנגולים החדשים הנמצאים בגבולינו הנקראי' "כינעזישע היענער" דהם דומים לתרנגולים שבארצינו אבל יש בהם שינוים הרבה אינם יושבים בגבוה כמו התרנגולים שלנו ועוד כמה שינוים אבל העלמא נוהג בו התירא באיזה מקומות משום שדומים במראה וע"ז פי' הרמב"ם כל לפור טהור תאכילו שצריך אתה לבדוק בסימנים שתדע אותם איזה טהור ואיזה טמא וממילא לפי"ז הי' התרנגולי' החדשי' מותרים משום שיש להם כל הד' סימני' רק דהאיסור הוא מדרבנן דאע"ג דעכשיו אינו דורס דלמא לאחר זמן יהי' דורס וממילא הוא אסור עתה מדרבנן: מצוה תע"ב ל"ת רע"ח להרמב"ם

מל"ת שלא לאכול שרץ העוף שנאמר וכל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו שהוא מין בפ"ע ואינו דומה לשאר עופות ולכך אמרה התורה בו לאו בפ"ע ואינו במובן עופות טמאים בכלל ולכך אם אכלן עם שאר עופות מזה חצי זית ומזה חצי זית אינו מצטרפין כיון דהיא לאו בפ"ע

ב) ובגוף הדבר פליגא הרמב"ם וראב"ד בפי"ד ממאכלות אסורות הלכה וי"ו בדבר שהם מלאו אחד ואינם על טעם אחד לראב"ד אין מצטרפין דטעמם חלוקים ולהרמב"ם מצרפין כיון דמלאו אחד וא"כ שרץ העוף ועוף טמא בודאי אין טעמם שוה ובלא"ה לראב"ד אין מצרפין. ושמעתי להקשות על הראב"ד הנ"ל א"כ למה אמרו בחולין דף ק"ח ע"ב דבשר וחלב מצטרף לכזית כיון דכתיב בחד לאו ולראב"ד האיך מצרפין הא לחלב יש לו טעם אחר ולבשר יש לו טעם אחר ולענ"ד ל"ק דהרי הבשר אסור מצד שחלב נבלע בו והחלב אסור מצד שבשר נבלע בו וא"כ הבשר אסור מצד החלב וחלב אסור מצד בשר וזה וזה טעמם שוה רק דבזה יש טעם בשר יותר ובזה יש טעם חלב יותר ע"כ אסור ומצרפין דטעמם שוה

ג) והמעיי"ח העיר בשם הרמב"ן דלכאורה אנו יכולים למנות גם וזה אשר תאכלו שלמדו בסוף חולין שלא לאכול שחיטה לטהרת מצורע ואע"ג דשם אמרו שיש ג"כ עשה מ"מ כ' בשורש ששי דלאו הבא מכלל עשה לא נמנה לרמב"ן לכלום אבל הלאו הנ"ל יכול למנות ובפרט לפימש"כ הר"ש פ"ב מערלה דאיכ"ל דציפור מצורע מקרי ברי' מטעם זה וחייב עלי' בכ"ש אפי' אינו בכזית דהוי כאלו פירש בין קטן בין גדול א"כ בוודאי הי' ראוי' למנות זה אלא מה שלא כ' בפירוש בקרא אלא מיתורא לא נמנה ללאו: מצוה תע"ג ל"ת רע"ט

מל"ת שלא לאכול נבילה שנאמר לא תאכלו כל נבילה ואיסור נבילה כולל אפי' אם שוחטו שלא כדינא נמי הוי נבילה ולאו דוקא אם מת מאליה ועובר על לאו זה ואפי' בעופות למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ג"כ אית בי' איסור לאו, ולפי דעת התוס' בשבועות דף ר"ד אית בי' חוץ הלאו עוד איסור עשה דשאינו זבוח דשנאמר וזבחת ודלא כהריצב"א שם ואני אמרתי להביא ראי' לשיטת תוס' הנ"ל דנה במנחות דף מ"ה ע"א אמר שם בגמ' על מה דאמר [יחזקאל מ"ד] וכל נבלה וטריפה לא יאכלו הכהנים ופריך שם בגמ' כהנים היא דלא יאכלו הא ישראל יאכלו בתמי' ותי' שם ר' יוחנן עיי"ש ורבינא תי' ס"ד אמינא הואיל ואישתרי מליקה לגבוה תשתרי נמי נבילה