מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב סט

בא זה ללמדינו אם לאכלן חוץ לחומה קו"ח ממעשר הא לא בא הכתוב אלא לאוכל מן הבכור אפי' לאחר זריקה שהוא לוקה יעי"ש ולי קשה על גוף הקו"ח דהרי בסוגי' עצמה למדו על בשר שיצא חוץ למחיצתה מקרא דבשר בשדה טריפה לא תאכלו אלא לכלב תשליכון אותו ונאסר אבל גבי מעשר לא נאסר רק צריך להוליכה שוב לירושלי' וא"כ מאי ק"ו איכא בכה"ג וצ"ע: מצוה תמ"ז ל"ת רנ"ח

מל"ת שלא לאכול בשר חטאת ואשם חוץ לעזרה שנאמר לא תוכל לאכול וגו' בקרך וצאנך דבגמ' שם במכות דף י"ז ע"ב מקשה על גוף קו' של ר"ש הא אין מזהירין מה"ד אפי' למ"ד עונשין אבל לא מזהירין והובא בערוך לנר שם שהקשה על הרב המגיד על הא דאמרי' אין מזהירין מה"ד אבל אי איכא עשה אז מזהירין מה"ד והקשה הנ"ל הא כאן הוי ג"כ עשה דהיינו במקום קדש יאכל וא"כ מאי הקשה הגמ' דאין מזהירין מה"ד הא היכא דאיכא עשה אמרי' מזהירין וא"כ ה"נ ואני אמרתי דהרב המגיד ג"כ אין כונתו רק היכא דהעשה כוללת כמו עשה דמיירי בי' דכתיב סתם וכל מפרסת פרסה ושוסעת שסע דשם נכלל תרווייהו באחד ויכולין שפיר למילף מהיקש דמזהירין מה"ד אבל במקום אחר לא אמר הרב המגיד: מצוה תמ"ח כ"ת רנ"ט

מל"ת שלא לאכול בשר עולה שנאמר לא תוכל לאכול וכו' וכל נדריך אשר תדור וזה ג"כ לאו דמעילה להרמב"ם רפ"א ממעילה עיי"ש במל"מ והא דלא מחייב משום כליל תהי' לא תאכל ועיי' בלח"מ פי"א ממע"ק ועיי' לעיל מ"ש בפ' צו ובגמ' דמכות דפריך על הא דאמר רבא האוכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה לר' שמעון לוקה חמש וללקי נמי משום בשר בשדה טריפה לא תאכלו ומשני הנ"מ היכא דבפנים חזי' אבל הכא דבפנים נמי לא חזי וכו' והנה באוכל מן העולה איתא במתני' דמעילה פרק ד' משנה ב' וז"ל חמשה דברים בעולה מצטרפין זה עם זה הבשר והחלב והסלת והיין והשמן, והתוס' יו"ט שהביא התוס' בזבחים דף ק"ט שהקשה איך מצטרפין יין או שמן הא היין שיעורו ברביעית ואכילה בכזית וקיי"ל כל שאין שיעורן שווה אין מצטרפין וא"כ אמאי מצטרפין כאן ותי' בתוס' משום דהוי דרך מאכל ע"כ מצטרפין ויעיין בגמ' דשבועות דף כ"ג נמי מיושב היטב ויעיי' במג"א סי' ר"י שהביא דברי תוס' דזבחי' הנ"ל וקאמר נמי דכל אכשורא אוכלא אוכלא הוא. ואני מסתפק אם בלאו דבשר בשדה טריפה בשר שיצא חוץ למחיצתו כיון דאמר בהדי' בשר אם בכה"ג אכשורא אוכלא אוכלא הוא כיון דכתיב בהדי' בשר ואע"ג דאמרי' אכשורא אוכלא אוכלא הוא מ"מ אי בשר הוי זה צ"ע לי ואיתא נמי בר"ן דהביא בשם הראב"ד דבשר וחלב מין במינו הוא מהאי דנפל לדקולא דבשרא וא"כ אפשר לומר כנ"ל דאוכלא הוא אבל דיהי' בשר נקרא זה נסתפקתי וא"כ בוודאי קרוב דיין אינו בכלל עולה וא"כ מאי מקשה הגמ' על רבא דלחשוב הא דבשר בשדה טריפה דילמא שאני גבי עולה הא דלוקה חמש אפשר לומר כהא מתני' דמעילה הנ"ל אבל כאן דכתיב בשר אפשר לומר דלא מצטרפי וצ"ע: מצוה תמ"ט ל"ת ר"ס

מל"ת שלא לאכול בשר כל הקדשים קודם זריקת דמם שנאמר לא תוכל לאכול וכו' ונדבותיך. ומה דנפקא לן בפסחים ע"ז מקרא דדם זבחיך ישפך והבשר תאכל ביאר המעיי"ח עפ"י הריטב"א במכות שם דלולי דידענו גבול ודין זה לא הוי מפקי' לאו מקרא זה: מצוה ת"נ ל"ת רס"א

מל"ת שלא יאכלו הכהני' ביכורי' חוץ לירושלי' שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ותרומת ידך: מצוה תנ"א לית רס"ב

מל"ת שלא לעזוב הלוים שנאמר השמר לך פן תעזוב את הלוי ובמג"א סי' ר"א ס"ק ד' הביא פילפול בזה אי בזמן שאין בהמ"ק קיים שצריכים להקדים הלוי קודם לישראל וכן איתא ביו"ד סי' רנ"א סעיף טי"ת והמג"א שם הקשה דאיתא בירושלמי סוף הוריות שלוי וישראל שוין רק בזמן הדוכן הי' לוי קודם אבל ביו"ד פסקו דלא כוותי' וכמ"ש הרב"י שם וצ"ע למה דהא בפרשת ראה כתב ג"כ כן וכ"ה בספרי שם ולענ"ד נראה דאיכ"ל הטעם דהרי אמרי' בעירובין דף מ"ד דהאוסר עצמו ביין ביום שבן דוד בא אסור לשתות לעולם חוץ משבת ויו"ט שמא יבוא וכיון דחיישי' שמא יבא בן דוד היום ואז יהי' הל"ת של השמר לך ע"כ גם השתא צריכין לחוש כיון דחיישי' לשמא יבנה ביהמ"ק ולביאת בן דוד ע"כ צריכין להקדים לענין צדקה ולקרות לתורה אף בזה"ז. וע"כ לצדקה קודם דחיישי' שמא יבוא בן דוד אבל על לאו שפיר עדיין אינו עובר כיון דעוד לא בא: מצוה תנ"ב מ"ע ק"צ

מ"ע לשחוט בהמה חיה ועוף אם ירצה לאכול מבשרם שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך ועיי' בתוס' שבועות כ"ד ע"א בתוס' שם פלוגתא בזה אם יש מ"ע לשחוט ולהריצב"א הקרא הוא רק בא להורות תיקון להוציא מידי אמ"ה אבל לא שיש איסור שאינו זבוח ולי נראה ראי' דהוי מ"ע ואיסור שאינו זבוח דהרי החמש הלכות שחיטה הם הלמ"ס ובלעדם לא ידענו איך ומה נשחט כמו שנאמר כאשר צויתיך בע"פ וא"כ כיון דעכ"ח צריך הקרא לסמוך על הלמ"ס קרא ל"ל כדפריך פ"ק דמ"ק דף ד' גבי תוס' שביעית כיון דאית לן הילכתא ל"ל קרא וה"נ קשה כן ועכ"ח דקרא בא לגלות עשה ומה שהעיר המעיי"ח על לשון החינוך שכ' לגר אשר בשעריך בא ללמד על נט"ל וקשיא הא דפסחים כ"ד כבר ישבתי זה בחידושי חולין דף קי"ד ע"ב יעי"ש

והנה בחולין דף י"ז רצה ר"ע ללמוד מכאן דבמדבר לא הי' צריכי לשחוט אלא הותר להם בשר נחירה ונחירתו הי' שחיטת ועתה ניתן להם המצוה לשחוט דוקא כראוי עפ"י הלמ"ס וחמש הלכות שחיטה ואם לא שחט כראוי קיי"ל דהוי נבילה ובאמת לכאורה קשיא מנ"ל דאהדרי' לאיסור נבילה דלמא הוי רק מ"ע לשחוט כראוי ואם לא שחט כראוי ואכל עבר על הלאו הבא מכלל עשה זו אבל איסור לאו דנבילה מנ"ל ואפ"ה שמעי' לר"ה עצמו דהודה בחולין ל"ב לר' ישבב דנפסל בשחיטה נבילה ואפי' לפמ"ש התוס' בביצה י"ב ד"ה השוחט דהיכא דלא נשמע היתר כי אם מכאן אמרי' הדרא לאיסורא קמא ולכאורה קשיא כיון דלכאורה נראה דמהלמ"ס ידעו זה מעיקרא דבשר נחירה מותר וא"כ עכשיו שבא לאסור נימא רק דאסור מלאו דבא מכלל עשה ומנ"ל דהנותר אית בי' משום נבילה ונראה דרש"י בחולין י"ז בא ליישב זה דשם כתב רש"י בד"ה הותר להם בשר נחירה ומהאי קרא נפקא וכו' ונראה לכאורה דכיוון ליישב קושי' הנ"ל דהפסוק בא ללמדינו זה דעתה צריך שחיטה מה דהי' סגי מעיקרא בנחירה וא"כ משמע דשקולין הם כמו מעיקרא אם לא ניחר הוי נבילה הה"ד השתא אם לא שחט כראוי ולפי"ז נראה דהקרא לא בא ללמד לאו הבא מכלל עשה איסור שאינו זבוח אלא ללמד דמעיקרא הי' נחירה המפקיע מאיסור נבילה והשתא כי ירחק דווקא שחיטה מפקיע וזה כדעת הריצב"א בתוס' שבועות הנ"ל בד"ה האוכל וכו' וכן כתב התוס' התם דאי לא שחט כדקיימא קיימא וא"כ לפי"ז נראה דקרא דוזבחת מבקרך לא אתי' לעשה כלל אמנם הרמב"ם בפ"א משחיטה כתב הקרא לעשה ובסוף פ"ד כתב דבמדבר לא נצטוו על השחיטה והותר להם בשר נחירה והיינו כמ"ש התוס' בשבועות מעיקרא דהקרא בא לעשה לשחוט ולפי"ז עמדה קושי' הנ"ל מנ"ל דפסול בשחיטה אית בי' משום נבילה וצ"ל דכך נאמרה הלכה

והנה הרב הגאון מו"ה ר' יהודה אסאד זצ"ל הקשה לי במכתב דמאי קמבעי לי' לר"ע בחולין י"ז אי אברי בשר נחירה שהעלו ישראל עמהן למדבר אי שרי' או אסורי ומאי קמבעי לי' מ"ש מצרעת וזיבה דדרשי' כי יהי' למעט צרעת לפני הדיבור כדאיתא במס' נגעים רפ"ז וגבי זיבה בהוריות י"א למעט זיבה דלפני הדיבור מכלל דבעלמא גם הנעשה לפני הדיבור נאסר. ולי לא קשה דודאי נגע וזיבה גם קודם הדיבור הי' נקרא נגע וזיבה אלא שמעיקרא לא הי' טמא ועכשיו שנתחדשה הלכה דנגע וזיבה טמא מסברא אי אמרי' כל שם נגע וזיבה טמא ואיצטרך מיעוט למענו לפני הדיבור אבל כאן בהמה שמתה אית בה איסור נבילה ומחיים אית בה איסור אמ"ה וע"י נחירה במדבר פרח איסור אמ"ה ופקע איסור נבילה וכיון שכבר נפקע אי אפשר שיחול עליו איסור נבילה ואדרבה קשה להסביר מהיכא תיתא דיאסור לאחר שבאו למדבר למ"ד דאין כאן איסור שאינו זבוח ומכאן אפשר ראי' לשיטת הרמב"ם ותוס' שבועות הנ"ל דאיכא איסור שאינו זבוח וזה נתחדש השתא וא"כ איכ"ל כיון דגם במדבר מה שהונחר לא הי' זבוח אלא הי' איסור באינו זבוח והשתא שנאסר אינו זבוח גם זה נאסר כמו התם בנגע לולי קרא או דלמא התם שייך בי' שם נגע על מעיקרא כמו על השתא אבל זביחה הא לא שייך עתה זביחה ומעיקרא הי' השחיטה כמו זביחה דנחירתן זה שחיטתן וא"כ כיון שכבר נזבח בדבר שהי' אז נקרא זביחה נהי דהשתא לא מקרי זביחה מ"מ בדבר שכבר נזבח בדבר שהי' נקרא זביחה אי אפשר שיקרא עתה אינו זבוח ולא דמי' זה לנגע וזיבה אפי' אי אמרי' שנתחדש עתה איסור שאינו זבוח ל"ק קושי' הנ"ל מנגע וזה גופא קמבעי' לי' ולפמ"ש הנוב"י מה"ת חי"ד סי' ס"ד דדוקא דומי' דנחירה דדין שחיטה