מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב סג

להניח תפילין על הראש שנאמר והי' לטוטפות בין עיניך ועיי' במנין המצות להרמב"ם סי' י"ב וי"ג מנ"ל שהם ב' מצות אמנם לענ"ד קשה להרמב"ם שהובא לעיל סי' זי"ן ובכמה דוכתי שס"ל דלאו שבכללות אינו נמנה רק ללאו אחד והובא בכמה דוכתי לעיל שגם במ"ע כן ולמה נימא כאן שנחשב לב' מ"ע הרי נכלל ג"כ בחד מצוה וצ"ל דכאן דכתיב שוב והי' לטוטפות הרי חלק הכתוב כל חד למ"ע בפ"ע

והנה אנן קיי"ל כמ"ד דשבת ויו"ט לאו זמן תפילין ובחוה"מ פליגי הפוסקי' ולדעת הזוהר המובא בב"י באו"ח סי' ל"א הוא איסור גדול והנה המג"א בסי' כ"ט כ' דגם לדעת הזוהר מותר להניח לשמרן עי"ש ולכאורה דבריו סותרין לדבריו בסי' ש"ח סעי"ק י"א ובלא"ה תמה הדגול מרבבה בסי' ש"ח על דברי המג"א שלמד דאסור בשבת מחה"מ הא בשבת גופא הדין כן מפורש ויש ליישב דלכאורה יש להוכיח דלדעת הב"י אליבא דהזוהר אפי' שלא לשם מצוה אוסר דאל"כ מאי טרח הב"י בסי' ל"א איך לעשות לדינא בפלוגתת הפוסקי' לענין הנחת תפילין בחוה"מ הא אפשר להניחם בחוה"מ ולהתנות אם צריך תפילין יהי' לשמה ואם אין צריך תפילין יהי' רק כקמיעא בעלמא וכן כ' באמת הפרמ"ג בסי' ל"א שיעשה כן להתנות ומדלא ס"ל לב"י תקנה זו משמע דס"ל אפי' מניחן שלא לשם מצוה נראה כמזלזל וא"כ א"ש מג"א בסי' ש"ח דלכך מביא ראי' מחוה"מ וקושי' חדא מתורצת באידך משבת אין ראי' דאיכ"ל במניח שלא לשם מצוה אין איסור לכך מביא מחוה"מ ומהכרעת הב"י כזוהר ולא נתן תקנה לצאת אליבא דכל הדיעות ולפי"ז יש ליישב ג"כ הסתירה דבסי' ש"ח קאי על הב"י ומדבריו הוכיח דאפי' לשמרן אסור ובסי' כ"ט נהי דמשמע ג"כ דקאי לב"י מ"מ אינו מוכרח ואיכ"ל דכתב כן לסברת דנפשי' אליבא דזוהר וא"ש

אמנם יותר נראה ליישב הסתירות דגם בסי' ש"ח סובר כמ"ש סי' כ"ט אלא דשם אסיק אדעתא דמסוגי' דמנחות לכאורה קשה דבמנחות דף מ"ו ע"ב מוכח עכ"ח דאסור להיות תפילין בראשו בשבת כדמשני דרבה בר אבו' דאמר ספק חשיכה אינו חולץ אבל בוודאי חשיכה חולץ היינו בשבת אע"ג דסבר לילה זמן תפילין ועכ"ח או משים איסור דאורייתא מקרא דלך לאות או מאיסור שבות וא"כ לא הי' המג"א צריך להביא ראי' מתוס' וזוהר אלא הוי מצי לאקשוי' בפשיטות מסוגי' ערוכה וצ"ע לכאורה. ונראה ליישב עפ"י מ"ש למעלה דעלך לאות אי אמרי' נסיר ה"נ איכ"ל דאע"ג דאימעט היינו דאינו מצווה ועושה מ"מ מצוה איכא אבל למ"ד נשים אין סומכין ה"נ אסור ואיכא חשש בל תוסיף וא"כ סוגי' דמנחות אליבא דרבה בר אבו' אפשר דס"ל כמ"ד אין נשים סומכת אבל לדינא דקיי"ל נשים סומכת רשות כ' הב"י דאין איסור להניחן ומטעם זה א"ש דגם תוס' במנחות דכ' דיש איסור שבות אין סתירה דהם קאי למ"ד אין נשים סומכת ואז אין צריך למשמש ויש חשש שבות שמא יצא אבל למ"ד נס"ר ואיכא מצוה ה"נ מצוה למשמש ואין חשש ודברי הב"י שרירין וקיימין רק דקשה מהזוהר והיינו ממנ"פ אי מניחין לשם מצוה קשה מזוהר ואי שלא לשם מצוה א"כ אסיר מכח שבות וע"ז הביא דגם מתוס' שבת משמע דאסור ומכח דסתמו משמע לכ"ע ואפי' לרב ענני ועכ"ח מטעם הזוהר וע"ז כ' דגם ממעשים בכל יום מוכח בן דאי נימא דהוי כאינו מצווה ועושה אנו כני נניח וקושי' זו פי' כן גם המחצית השקל וע"ז כ' דמתוס' מנחות ג"כ לכאורה ראי' כזוהר אלא שכ' דאיכ"ל בתוס' הטעם משום שבות ושוב סיים המג"א דממנ"פ גם אם הטעם משום שבות מקרי כלי שמלאכתו לאיסור וקשים דברי הב"י. ולא ניחא לי' למג"א לומר דכוונת התוס' בשבת ובמנחות למ"ד שבת לאו זמן תפילין מקרא דשמרתה דעובר בלאו כריה"ג משא"כ לדידן דפסק הב"י וש"ע לעיל כמ"ד דלילה זמן תפילין דמדסתמו תוס' דבריהם משמע לי' דגם לאידך מ"ד דסובר לאו זמן תפילין מקרא דלך לאות קאי זה נלע"ד כוונת המג"א וא"ש

וליישב קושי' המג"א אפשר דהב"י סובר דסוגי' דמנחות למ"ד אין נשים סומכת רשות ואיכא חשש בל תוסיף אבל משו' שבות דהוצאה לא גזרו דלעולם חייב למשמש אפי' מניח שלא לשם מצוה דהרי אמרו ק"ו מציץ וכו' דיש בו שמות הרבה וכו' משמע דלאו משום מצוה חוב למשמש אבל לדידן אין איסור ב"ת דקיי"ל נס"ר ונהי להב"י אסור משום הזוהר מ"מ שלא לשם מצוה מטעם הזוהר אין איסור ומטעם שבות כיון דחייב למשמש אין איסור בבית ובמנחות דמוכח דאיכא איסורא היינו למ"ד אין נשים סומכת רשות או לדעת הזוהר דהרי הסוגי' מיירי במניח לשם מצוה דאל"כ גם לריה"ג אין איסור כמו דאמר ר' אלעזר וא"ש. ועפ"י האמור מבואר שלא לשם מצוה גם להזוהר מותר וא"כ יוכל חה"מ להתנות לצאת אליבא דכל הדיעות וכמו שכ' הפרמ"ג הנ"ל

ב) והנה אי שבת זמן תפילין פשיטא דאין שום איסור מדרבנן אלא שהתיו"ט ספ"ק דביצה שכ' דלמ"ד שבת זמן תפילין יש איסור בהנחתן עיי"ש דלמא מפסיק ובשער המלך בה' תפילין הקשה עליו מפ' הקומץ דפריך שם מאי קסבר אי לילה זמן תפילין שבת כמי זמן תפילין ומאי' קושי' הא אי זמן תפילין יש איסור בהנחתן אמנם לענ"ד נראה פשוט דכוונת התיו"ט דלכך אסרו חכמים להניח תפילין למ"ד שבת זמן תפילין שמא יפסיק לו רצועה ויעבור ד' אמות לסופר או לאדם הבקי לתקן דבלא"ה קשה למה לא חששו חכמים גבי תפילין כמו גבי שופר ולולב שילך אצל בקי ללמוד הברכה או הקשר למ"ד דצריך לקשור בכל יום ונראה כיון דתפילין בכל יומא איתא בוודאי בקי בהן וכן למ"ד דצריך לקשור בכל יום יהי' אסור משום שמא יעבירנו רק משום דשכיח איכ"ל דכ"ע בקי בי' וליכא חשש שמא יעבירנו ועפי"ז יש ליישב לשון ס' התרומה דהקשה למ"ד דבעי' שיקשור בכל יום יהי' אסור אפי' מקושרין והקשה בס' ביאר מרדכי דאדרבה בהיפך קשה דאינו קשר של קיימא וכמו שהקשה התוס' במנחות ל"ז עיי' בס' ביאר מרדכי בה' תפילין ולהנ"ל יש ליישב מטעם שמא יעבירנו קשיא לי' עכ"פ הא דלא חיישי' שמא יעבירנו היינו משום דשכיח כל יומא לכך כ' התוי"ט מ"מ יש לחוש כמו שחששו חז"ל בפ' במה אשה ברה"ר דאסור דילמא יפסוק רצועה א"כ מה"ט אסור ברה"י נמי דלמא יפסיק והוא בהול על המצוה ושמא יעבירנו לתקן ואנן קיי"ל דלא בעי' קשר כל יומא אבל למ"ד לאו זמן תפילין שאינו בהיל ושרי' וכל זה הנחה וכיון שאסרו להניחן ממילא אין צריך לחלצן דאפי' יפסוק לא יהי' בהיל דהא אסור להניחן ופריך שפיר למה צריך לחלצן

ג) ולענין אי לילה זמן תפילין ג"כ פליגי הפוסקים גם לדינא ורמב"ם פ"ד מתפילה פסק דלילה לאו זמן תפילין ולדעת השאגת ארי' כ' הרמב"ם כר' יוסי הגלילי ויש להאריך בזה ואין המקום כאן וכתבתי במקום אחר יעיי"ש גם דעת המבי"ט בס' קרית ספר רוצה לומר דגם להרמב"ם לילה זמן תפילין מה"ת אלא מדרבנן אסור. במ"א הבאתי ראי' להמבי"ט דלכאורה דברי הרמב"ם סותרים פ"א מה' קידוש החודש דין ז' כ' מצוה לעבר שנים ולקדש מקרא דושמרת את החוקה הזאת וא"כ עכ"ח לפרש הקרא בחוקת הפסח הכתוב מדבר ואיך אפשר לומר דבפ' זי"ן מה' תפילין יליף מהמקרא הזה חוקת תפילין ולמעט מימים ימימה מתפילין בלילה וא"כ יש ראי' להמבי"ט יעיי"ש בקונטרסי: מצוה תכ"ד מ"ע קע"ח

מ"ע לקבוע מזוזה בפתח שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך הנה מצות כתיבת מזוזה ילפי' במנחות דף מ"ב מסמיכות דוקשרתם לכתבתם כל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ומזה ילפי' דקטן וגוי וכדומה פסולין לכתוב ותוס' הקשו שם ת"ל משום דאינו כותב לשמה ובגוי אינו מועיל עומד על גביו כי גוי אדעתא דנפשי' קעביד והכסף משנה תי' דהוי רק ספק אי אדעתי דנפשי' קעביד. ולי נראה דבגוי קטן לא שייך אדעתי דנפשי' קעביד כיון דעדיין אינו בר דעת ומטעם זה קשה לי בגיטין דף כ"ד דפריך מדפסיל נכרי בהבאה מכלל דבכתיבה כשר ומאי קושי' הא לענין הבאה פסול משום דלאו בני כריתות נינהו אבל לענין כתיבה פסול רק משום דלאו לשמה היא וא"כ איכא בנייהו לכאורה נכרי קטן דלענין הבאה דפסול משום דלאו בני כריתות בודאי קטן ג"כ לאו בני כריתות הוא אבל בהבאה יהי' כשר גוי קטן כשישראל עומד על גביו וצ"ע. ואפשר דמ"מ מדרבנן הוא פסול משום לא פלוג

והנה בחדר שיהי' חייב במזוזה בעינן דוקא ד' על ד' מרובע ואם הוא ארוך ויש בו כדי לרבע ד' על ד' פסק ביו"ד סי' רפ"ו כהרמב"ם דחייב במזוזה והש"ך שם ס"ק כ"ג הביא דעת הרא"ש וסייעתי' דבעינן דוקא ד' על ד' מרובע והכריע לקבעו בלא ברכה ואם הבית הקטן פתוח לבית הגדול מסתפק מהר"י טטלונגער זצ"ל במכתב שומר ציון מ' ר"ה דיקבע ב' מזוזות, ולי הדבר צ"ע דנראה דלאו שפיר למיעבד הכי דיש חשש משום בל תוסיף ואע"ג דלא מתכון לעבור ורק משום ספיקא עושה ב' מזוזות מ"מ דעת הפוסקים דבזמנו לעבור לא בעי כוונה עובר משום בל תוסף כדמוכח בר"ה כ"ח דאסור ליתן מתן ד' על המזבח משום ספיקא ואע"ג דמותר להניח ב' תפילין של רש"י ושל ר"ת כדקיי"ל שאו"ח סי' ל"ד עלמא דמשום ספיקא ליכא בל תוסיף התם שאני דחד לאו תפילין הוא דאי אמרי' כרש"י אז תפילין של ר"ת כלאו כלום הם ע"כ התם שרי אבל היכא דתרווייהו כשרים רק משום ספיקא והי' מותרים תרווייהו ביחד זה לא מצינו בשום מקום וא"כ איך קאמר שמותר לקבוע בו מזוזות מכח ספיקות, וראי' לזה דלא דמי' לתפילין דנ"ל דזה תלי' בפלוגתא אי מצות צריכות כונה עיי' בטוש"ע סי' תרנ"א ושם במג"א סקנ"ז ועיי' בפרמ"ג בפתיחה כוללת בחלק הא' וכאן אגידי כמו מזבח וגם אני כתבתי בהערות למנין המצות שלי בלאו דבל תוסיף יעיי"ש ואין בזה דבר ברור לעשות לכך נלע"ד נכון לעשות כמ"ש לעיל

ב) והנה הגאון ר' אליהו ווילנא זצ"ל דעתו דצריך לדבק המזוזה דוקא על מזוזת עצמו בלי שום הפסק כלל ואני כבר כתבתי בתשובה אחת שלדעתי מנהג העולם שכורכין אותם בנייר וכיוצא