מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב נה

שצריך להקריבם קידם תמיד של בין הערביים עכ"ח אצלם מתחילת שקיעה לאו זמן הקרבה ולכך ס"ל דהא דאמרי' בזבחים דף כ' דדם נפסל בשקיעת החמה היינו בתחילת שקיעה משום דלענין זביחת קרבן חשבה התורה מזמן תחילת שקיעה כערב וס"ל לרבנן דשחיטה וזריקת התמיד עד תחילת שקיעה והקטרת אברים סותרת אפי' לכתחלה מתחלת שקיעה וס"ל דבין ערביים לא קאי על אברים וכדעת הצל"ח שהבאתי למעלה ושיטה זו קשה קצת וכמו שהאריך להקשות בשאגת ארי' סי' י"ז וכבר כתבתי בחידושי דצריך לומר לדידהו דקים להו הא דרב צלי של שבת מבע"י היינו קודם תחילת שקיעה ולכך מביא ראי' ממנו בברכות דף כ"ז דס"ל כר"י אבל מתחילת שקיעה ואילך גם לרבנן שרי' להתפלל והא דקשיא לכאורה מהא דתנן ספ"ב דמגילה דשל מוספין כל היום משמע דומי' דאידך עד צה"כ היינו מוסף מצד עצמו ובלא"ה גם לשיטה ראשונה צ"ל כן דאל"כ עכ"ח מתני' דהתם לא אתי' כר"י דהא לענין תפילה מפלג המנחה הוי לילה וא"כ הוי לן למפסק כסתמא ועכ"ח דהתם מוסף מצד עצמו דלא כתיב בי' בין הערביים ונ"מ היכא דלא הקריב מעיקרא ולענין דיעבד כנלע"ד

ויש עוד שיטה ג' היא שיטת רא"ם בס' יראים שכ' דמתחילת שקיעה לענין כל הענינים לילה דאז הוי צאת הכוכבים למעלה מכיפת הרקיע יעיי"ש ודוק: מצוה ת"ג מ"ע קס"ה

מ"ע להקריב קרבן מוסף בשבת שנאמר וביום השבת שני כבשים ושניהם עולות והוא נוסף על התמידין של כל יום כנאמר עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ופירש"י בחומש אלו מוספין לבד אותן של עולת התמיד ומגיד שאינם קריבין אלא בין שני התמידין וכן בכל המוספין נאמר על וכו' וכ' המזרחי כיון דהוא מוסף על התמיד א"כ התמיד עיקר וקודם לו ולשון על משמע בסמוך שלא יהי' הפסק קרבן אחר ביניהם עיי"ש ולכאורה קשה לי על אביי ביומא ל"ד דקאמר מסתבר כמ"ד מוספין קודמים לבזיכין דכשם שבוקר בבוקר להקדים ה"נ ביום ביום לאחר תיפוק לי' משום דכתיב על עולת התמיד ועל משמע בסמוך ואפשר דזה תלי' בפלוגתא אי על משמע בסמוך וס"ל לאביי כר' יוחנן בפסחים דף ס"ג ע"ב דלא בעינן על בסמוך לכך הוצרך טעם אחר ותוס' בפסחים שם ד"ה ל"א וכו' כתבו היכא דאיכא טעם איכ"ל לכ"ע אמרי' על בסמוך וכיון דמוספין הם תוספת לתמידין מסתבר דבעי' בסמוך ואיכ"ל לכ"ע דרשי' על בסמוך ועמדה קושי' הנ"ל על אביי ונראה דהרי בקרא כתיב סתם על עולת התמיד ואי דרשי' על בסמוך אולי סמוך לעולת התמיד של בין הערביים יקריבנו ואז אדרבה בזיכין קודמין למוספין ולכך יליף לה ממקום אחר דמוספין קודמין לבזיכין וממילא האי על עולת התמיד סמוך לעולת התמיד של שחר היא וזה נראה דעת הרא"ש וטור בסי' רפ"ו שכ' דבעינן תפילת מוסף סמוך לשחרית והיינו מטעם הנ"ל ומביא ראי' מסוגי' דיומא דף ל"ד דבעי' קרא דלא ליקדם מוספין לנסכים עיי"ש וראי' נמי מיומא דף עי"ן ע"ב דיליף מקרא דמלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד דמוספין זמנם בבוקר ונראה דהראי' מכח קושי' התוס' זבחים פ"ט ד"ה כל התדיר וכו' בסופו דל"ל קרא דתמיד דתדיר קודם תיפוק לי' דמוסף זמנו מאוחר עיי"ש ועכ"ח דגם מוסף זמנו בבוקר ומה שאמרו מוספין בשש היינו סוף זמן לכתחילה ובדיעבד סוף זמנו כל היום

ועפ"י הנ"ל מובן דברי המרדכי פ' כל כתבי המובא ברמ"א סי' רפ"א דבשבת שחרית מאחרין משום דכתיב ביום השבת והביא המג"א שם להקשות הא ביום במוסף כתיב ולהנ"ל א"ש דגם המרדכי סובר דעל בסמוך אלא דס"ל היפך מהטור הנ"ל דבשבת באמת גם זמן התמיד אינו בבוקר לר"י דקיי"ל כוותי' דתפילת השחר עד ד' שעות ובמוסף דשבת גלי קרא ביום דמשמע עצומו של יום היינו חצות וכתיב בי' על עולת התמיד דהיינו על בסמוך ועכ"ח דשבת שאני

והנה המג"א שם הביא דברי תוס' בברכות דף כ"ח ע"א ד"ה ושל שהקשו דאמרי' מוספין כל היום ואמר מוספין בשש ואמרי' דהתחלת מוספין בשעת שחיטה התמיד של שחר וקשיא אהדדי ותי' דהא דאמרי' מוספין בשש היינו בשבת ותמהו אחרונים מ"ש שבת משאר מוספין ולע"ד ליישב עפ"י דברי טורי אבן במגילה כ' דיליף מוספין כל היום מקרא דדבר יום ביומו וכ' הט"א למה לא נפקא מקרא דביום דכתיב בגופי' דבא לאפוקי מר' יהודה דאמר מוספין עד זי"ן קמ"ל מקרא דדבר יום ביומו משום דבתמורה י"ד יליף מהאי קרא דזמנו כל היום ומן ביומו יליף דאם עבר זמנו בטל קרבנו וא"כ עכ"ח ביומו זמנו כל היום דאל"כ מאי ארי' ביום אחר אפי' ביומו בטל עיי"ש ומינה נמי יש למילף דדבר יום ביומו אין הפי' דווקא בעיצומו של יום בשש דהרי יום דומי' דביומו דבא למעט יום אחר אבל ביומו זמנו כל היום ל"ד בעיצומו הה"ד יום כך פירושו ושם גבי יום ביומו כתיב מלבד שבתות ה' וא"כ לא קאי אשבת וממילא גבי שבת דכתיב וביום השבת שני כבשים נשאר ביום כפשטא דביום משמע בעיצומו של יום כדאיתא ברש"י ריש תמיד נשחט וביומא דף ל"ד ולכך שפיר כ' התוס' בברכות כ"ח הנ"ל דדווקא בשבת אמרו מוספין בשש משא"כ בשאר ימים טובי' אמרי' מוספין כל היום כנלע"ד נכון ליישב דברי התוס' בברכות

ובזה מיושב נמי היטב קושי' התוס' בזבחים דף פ"ט ע"א ד"ה כל התדיר וכו' בסופו שהבאתי כמה פעמים דלמה לי קרא דתמידין קודמין למוספין תיפוק לי' דתמידים כתיב בי' בבוקר משא"כ מוספין דזמנו בשש ולדברי התוס' בברכות הנ"ל ולפי מה שהסברתי א"ש דשאר מוספין זמנם לכתחילה כל היום מתחילת היום ולכך איצטרך קרא דאפ"ה תמידים קודמים למוספין משום תדיר ובזה א"ש דביומא דף עי"ן יליף מקרא דעולת הבוקר אשר לעולת התמיד דמוספין זמנן בבוקר והיינו מדאיצטרך קרא להקדים כקושי' התוס' וא"כ הלימוד דווקא מקרא דעולת הבוקר אשר לעולת התמיד ומשם ילפי' גם למוסף יה"כ וזה שלא כרש"י ביומא שם שכ' שבכל הרגלים כתיב מלבד עולת הבוקר דלהנ"ל עיקר הדרש מקרא דכתיב בפסח. ואפשר לומר דלרש"י הפי' מדאיצטרך מלבד לאשמעי' דהמוסף אינו פוטר את התמיד וכמו שפי' הרמב"ן בחומש ורש"י בחומש שהבאתי למעלה וא"כ עכ"ח זמנם שווין דאם אינם שווים פשיטא דלא פטרי

והנה במנחות דף מ"ט מספקא לי' תדיר ומקודש איזה עדיף ומסקי דהאיבעי' באין לו כדי שניהם ומוספין דהאידנא ותמידין דלמחר מאי ובתשובת ח"צ סי' ק"ו הקשה מהא דאמרי' במ"ק דף דאם אי אפשר לעשותו ע"י אחרים אזי המצוה שבא לידו קידם יעשה אפי' היא קלה והמהרש"א ח"א במ"ק הקשה על רש"י מהא דמת מצוה דוחה ולכך פי' בהיפך דיעשה החמורה ובאמת לענין מת מצוה בסוכה דף כ"ה ע"ב בד"ה שחל שביעי וכו' אלמא מצוה קלה שבא לידך אין אתה צריך לדחותה מפני החמורה העתידה לבוא והיינו כפירש"י במ"ק שם ובס' נשמת אדם כלל ס"ה ס"ל כדעת המהרש"א בח"א הנ"ל עי"ש ולפירש"י קשיא לי מנר שבת וקידוש דנר שבת קודם תיפוק לי' דנר שבת חל קודם. ולענ"ד מהתם אין ראי' דהרי מיירי דאין לו נר ולא יין וצריך לקנות או זה או זה ואנו דנין על שעת הקנין דכשם דצריך להכין לעצמו אז נרות ה"נ צריך אז להכין לו יין לחידוש וא"כ אז לענין הכנה זמנו שוה ואיצטרך לאשמעי' דנר שבת קודם כ"ש לפמ"ש במקום אחר דקנין והכנת המצוה במצוה הצריכה לזה היא מצוה ואפ"ה קשיא הא דתמידין ומוספין אע"ג דהכנת תמידין דלמחר מצוה שיכין מהיום כיון דמיירי דאי אפשר לאח"כ מ"מ הא גם בסוכה כ"ה מיירי בכה"ג אפ"ה אמרי' דמצוה שזמנה השתא קודם להכנה דמצוה שאין זמנה היום א"כ גם בתמידי' נימא כן וצ"ע. בוודאי אם השתא שניהם בפנינו לעשות אע"ג דאחת חלה מקודם בכה"ג אזלי' בתר תדיר או מקודש וכמו שביאר בשאגת ארי' סוס"י ס"ב ומטעם זה ל"ק מה שהקשה המהרש"א ח"א ונשמת אדם הנ"ל אבל היכא שהשתא אחת לפנינו אלא דאם נעשה זאת המצוה לא יהי' אפשר לן לעשות למחר מצוה אחרת בכה"ג מוכח ממ"ק ט' ומסוכה דף כ"ה הנ"ל דמצוה שהוא לפנינו היא קדמה וא"כ עמדה הקושי' מאי קמבעי' לי' במנחות מ"ט הנ"ל במוספין דהאידנא תמידין דלמחר הי מנייהו קדים ואין לנו לתרץ אלא כמ"ש הח"צ דתמידין ומוספין כחד מצוה הוא עי"ש אלא דאין זה מובן וצריך ביאור [ולי נראה להסביר דבריו עפ"י דברי אגדה ששני תמידי' באו בעת זריחת השמש וביאת השמש להעיר את האדם להודות לה' על חסדיו הכלליי' שבטבע ומחסדו תזריח השמש וגו' ויצא אדם לפעלו וכן ביאת השמש היא טוב וחסד כמ"ש החובת לבבות בשער הבחינה וכמו שאמר דהע"ה ק"ג לאחר שפרט זריחה ושקיעה מה רבו מעשיך ה' וגו' אמר שהכל ממנו ובהשגחתו ומוספין מוספי שבת באו להעיר שהבריאה היתה ברצון כנאמר כי ששת ימים עשה וגו' ולדחות דיעות הטועים שנברא בחיוב וכיון שנברא ברצון הוא מראה לנו חיבה ע"ד שאמרו במשנה חיבה יתירה נודעת להם עפ"י המפרשי' שזה שנודעת היא חיבה יתירה וכו'. ולכך דווקא לבני ישראל נצטוו בשבת להורות שבשבילם נברא העולם ברצון וכיון שאהבת עולם אותנו אהבת ראוי לנו שבשכבינו ובקימינו נשמח בתורתיך ובמצותיך וכנאמר בסדר התפילת ערבית וא"כ רק ע"י המוספי השבת נתחזק החיוב עבודת התמיד שלולי הי' הבריאה ברצון לא הי' חיוב עבודה ומוספי ר"ח באו לעורר על השגחה פרטיית בכל עת ובכל שעה כפי מה שאנו עושין אני לדודי ודודי לי דוגמת עמידת הירח נגד השמש ככה יזרח אורה ומוספי הרגלי' על הניסי' שנעשו בימי' ההם שהוא האות ומופת על השגחת השי"ת בהשגחה פרטיית והם אות על הבריאה ברצון שע"י שידוד הטבע נודע שהשי"ת עשה הטבע וכן ע"י השגחה ממותקת ומתוקנת הבריאה וכמבואר כל זה בספרים וא"כ א"ש דאלו קרבנות אחד ובאו לחזק ולתקן את חבירו ולכך נקראו מוספין כנלע"ד להסביר עפ"י דברי אגדה] עכ"פ כפי מה שהבאתי בראשית דברי רש"י שלכך נקראו מוספין שהתמידין עיקר ומוספין הם באים לחזק ולהוסיף על העיקר ולכך כתיב במוספין על או מלבד עולת הבוקר וכשם שמצינו בעלמא בשבת דף ס' פלוגתא