מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב נד

היכא דלא כתיב קהל קיי"ל שבט אחד לא איקרי קהל א"כ מדדחי שבט עכ"ח כל ישראל הקריבו ושפיר הוכיח במ"ק שם ותלי' בפלוגתא אי שבט אחד איקרי קהל. ואפשר דמטעם זה פירש"י בחומש כמ"ד לא הקריבו תמיד במדבר דלדידן ליכא למימר כר"ע ורמב"ן הקשה מדכתיב עולת תמיד וכבר יישב זה הראב"ד בפ' תצוה יעיי"ש ולענ"ד לדעת הרמב"ם בפ"ג מתפילה דין א' שכ' דאע"ג דקיי"ל כר"י דעד ד' שעות אפ"ה אם התפלל לאחר ד' שעות עד חצות יצא אלא שאין לו דין תפילה בזמנה והמפרשים נתקשו בזה. ולענ"ד טעם הרמב"ם עפ"י מה שמבואר בילקוט פ' פנחס דאע"ג שקרבן תמיד של שחר עד ד' שעות אפ"ה ילפי' מריבוי דאת הכבש האחד תעשה מיתורא דתעשה ומיתורא דתקריבו דרש שם דאפי' לא הקריבו בזמנו יצא ושם דרש אפי' לאחר חצות כשר מיהו הזית רענן שם ביאר דהיינו שתמיד של בין הערביים כשר אבל של שחר אפי' בדיעבד אינו כשר אלא עד חצות ומשעה ד' עד חצות הוי כנקרב שלא בזמנו ואפ"ה כשר ואפשר דכשר מתורת תשלומין עד חצות או שבדיעבד נמשך זמנו עד חצות ונ"מ לענין תפילת שחר גבי אונן אם הוא אונן עד לאחר שליש היום דאינו שייך השלמה כיון דהי' פטור בשעת חיובו משא"כ אם נימא דמשך זמנו היא עד חצות בדיעבד ובזה פליגי המג"א בסי' ע"א סק"א סובר דאונן עד חצות חייב ועכ"ח סובר דמשך זמן עד חצות ובס' שערי תשובה שם הביא י"א דאונן לאחר שליש היום פטור וסובר דרק מתורת תשלומין חייב משליש היום עד חצות ונראה דגם בתמיד של שחר סובר כן דרק מתורת תשלומין ריבה אותו מדרש הנ"ל

ועפ"י הנ"ל יש ליישב קושי' התוס' בזבחים דף פ"ט ע"א ד"ה כל התדיר שהקשו דל"ל קרא דתמידין קודמין למוספין מקרא דאשר לעולת התמיד תיפוק לי' משום דיוקדם דבר שנאמר בו בבוקר ללא נאמר בו אלא ביום ולהנ"ל נראה דנ"מ באם עבר ולא הקריב תמיד של שחר עד לאחר שליש היום ויש ג"כ להקריב מוספין דאז יש להסתפק אי מוסף קודם דזה עדיין לא עבר זמנו כעין דאמרי' באו"ח סי' ק"ח דאם מתפלל תפילה לתשלומין חובת שעתי' קודם או דילמא הכא שאני דזה תדיר וזה אינו תדיר קמ"ל קרא דכל תדיר קודם לשאינו תדיר כנלע"ד. עכ"פ כיון דבילקוט מבואר דאפי' לר"י בדיעבד כשר עד חצות א"כ שפיר מובן דברי הרי"ף והרמב"ם דבדיעבד עד חצות זמן תפילה. ולכאורה הו"א טעם אחר להרי"ף והרמב"ם הנ"ל דאיכ"ל דר"י דסובר עד שליש יום קאי דווקא על שחיטה וזריקה אבל אברים וחלביו מודה דמקריבין אח"כ וכן ראיתי בצל"ח בברכות דף כ"ח מיהו לא נראה כן דהרי בהדי' אמרי' ביומא ל"ג סע"ב על אברי' דיוקדם משום שנאמר בם בבוקר וא"כ עכ"ח בבוקר קאי גם על הקטרה ונהי דכשר להקטיר גם אח"כ ואפי' בלילה חביבה מצוה בשעתא ותוס' בזבחים פ"ט ד"ה כל התדיר כ' כן רק להו"א דבבוקר לא קאי על הקטרה וכן מוכרח לומר לדעת הטו"ז בסי' קל"ב דסובר תפילת י"ח נגד הקטרת אברים ואיך אמרי' בברכות כ"ז דר"י ורבנן פליגי עד אימתי בוקר

והנה קרבן תמיד עם המנחה והנסכים הכל מצוה אחת ואע"ג שקיי"ל כרבנן בעירוכין י"א דאין השיר מעכב ועיי' בס' כפות תמרים בר"ה דף למ"ד ע"ב דהיינו דאין הנסכים מעכבים אפ"ה נשנה הכל למצוה אחת שזה הכשרו והנה בטור או"ח סי' קל"ב הביא בשם סדר רב עמרם דמפני מה אומרים פיטום הקטורת בשחרית ובערבית והשיר אינו אומרים אלא בשחר מפני שזה מצותו בשחר ובערב וזה אין מצותו אלא בשחר והמג"א שם סק"ד הביא להקשות הא מבואר בר"ה דף למ"ד שקלקלו הלוים בשיר של תמיד בין הערביים שאמרו של חול מבואר דהשיר אמרו גם בערב ועיי"ש במג"א מה שדחק בזה וגם בס' כפות תמרים בר"ה דף למ"ד האריך בזה והנלע"ד לפרש עפ"י הש"ס ביומא דף ל"ד סע"א דת"ק סובר דנסכו רביעית ההין דילמד שחרית משל ערבית דהאי ונסכו רביעית לכבש האחר קאי על של ערבית ורבי אמר דילמד ערבית משל שחרית דס"ל דנסכו רביעית לכבש האחד היינו כבש דכתיב בי' כבש אחד והיינו של שחרית וגוף הפלוגתא אינו מובן וכבר מקשים העולם כן דהרי מבואר בקרא בתמיד של בין הערביים ואת הכבש השני תעשה בין הערביי' כמנחת הבוקר וכנסכו וגו' וראיתי מי שתירץ עפ"י דברי התויו"ט בפ"ט ממנחות מ"ה ד"ה לא הי' נסכים כפולי' שהוכיח דגם השמן מקרי נסכים סתם עי"ש מ"ש ליישב בזה נוסחת התפילה וא"כ איכ"ל דקרא כמנחת הבוקר ונסכו קאי על השמן ועדיין יין לא שמענו ואיצטרך למילף מתמיד של שחר ולענ"ד נראה ליישב עפ"י מה שאמרו במנחות דף נו"ן ע"א דקרא דאת הכבש השני תעשה בין הערביי' קאי לומר שאם לא הקריבו של שחרית אפ"ה יקרבו של בין הערביי' דברישא כתב את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה ללמד שאם לא עשה של שחרית לא יעשו של בין הערביים והיינו אם לא נתחנך עדיין אין מחנכין אותו בערב ולכך קמ"ל אידך קרא דאם כבר נתחנך אפי' לא עשה של שחר מקריב בערב ואין מעכבין זה את זה והתיו"ט שם הקשה דגם בפ' תצוה כתיב כן ואיכ"ל דתרתי קמ"ל דאינו מעכב וגם דאין לו תשלומין וכפי' רש"י שם במנחות וא"כ איצטרך תרתי ועכ"פ מבואר דקרא דאת הכבש השני מיירי בלא הקריב תמיד של שחרית ואז מבואר דבעינן נסכים אבל בהקריב תמיד של שחר אינו מבואר דיהי' מביא נסכים לתמיד של בין הערביים ולכך ס"ל לרבי דיליף מבנין אב וממה מצינו מתמיד של שחרית או מהקישא דתרוויי' כתיבי בחד קרא ולפי"ז לרבי נסכי' של תמיד של בין הערביי' אינם כתובין בקרא מפורש אלא דיליף משל שחרית

ולכאורה נראה דקיי"ל כרבי אע"ג שאין הלכה כרבי מחביריו הא אמרי' ביומא ע' ע"ב דר"א ור"ע ס"ל כוותי' ולפי"ז נראה דזה כוונת רב עמרם דהרי קיי"ל אין אומרים שירה אלא על היין וא"כ בזמן שבהמ"ק קיים ונסכו בערב יין בוודאי אמרו שירה אבל בזה"ז דשיר שפתותינו יהי' תחת ההקרבה ונשלמה פרי' שפתותינו והיינו במאי דמפורש בקרא ואמרי' לי' אבל כיון דנסכי יין דערבית אינם מבוארי' בקרא ולא שייך לומר ונשלמה שפתינו וכיון דאין יין אין שיר והיינו דקאמר דשירה זה מצותו היינו היין גורם מצותו הוא בשחרית ואין מצותו הדין של נסכים אינו מבואר בערבית וממילא לא קיים ונשלמה פרים ולכך אין אומרים במנחה שיר כנלע"ד נכון ליישב דבריו

ובדרך אגדה אמרתי לפרש פלוגתא דרבי ורבנן הנ"ל עפ"י מה שכ' החובת הלבבות בשער הבחינה דאם אמנם טובת ה' כולל לכל אדם אבל אין אדם מבין וכמה טובות נמנעו מאדם ע"י שאינו מכירם ואם אדם מעיר אותו עליו להכיר יתרונם יגדל שבחם והודאתם למטיב וישיגו בזה תענוג והנאה ואמר שם בפ"ה דאם מסתכל האדם בבחינה בברואיו הם מעידין עד אחדות הבורא והכל אחד אלא קצת נעלם וקצת גלוי כגון אור והחושך האור גלוי טובתו אבל החושך גם הוא לטובה שלולי החושך הי' כלה והולך ולא ידע עת לחשוך וגם ע"י החושך ניכר מעלות האור וטובת ה' על ברואיו ונגד זה נצטווינו ב' תמידין אחד של שחר שנבחין ונבין טובת ה' עם האור והחשך ולחזק עצמינו בעבודתו שהוא המנחה לשמוח במעשה ידיו שלזה באים הנסכי' יין המשמח אלקים ואנשים ואמרו חכז"ל דמתמיד של ערב נלמד הנסכים של שחר שמכח העדר היום נבחין טובו ונשמוח בו ורבי אומר אדרבה היום מעיד על טוב ה' ומזה נכיר שגם החושך לטוב וא"כ נילוף לשל לילה שהכל אחד

והנה בחג הסוכות מלבד הנסכי יין מביאין נסכי מים עם התמיד של שחר עיי' פ"ק דתענית דף ב' ע"ב פלוגתא בזה ועיי' בס' בנין ציון דתלי' בפלוגתא אי ניסוך המיים שייך לקרבן תמיד עיי"ש. ותמיד של בין הערבים מתחיל מן לאחר חצות ומשום דלא ידעי' זמן חצות בדקדוק זמנו חצי שעה לאחר חצות כ"כ המג"א סי' פ"ט סק"ה יעיי"ש סי' רל"ג וסוף זמנו דעת רש"י בחומש דבין הערביי' נמשך עד יציאת כוכבים דבין הערבי' הכוונה מתחילת נטות השמש בחצות מקרי ערב ראשון ותחילת הלילה מקרי ערב שני וזמן שחיטת תמיד בין ב' הערביי' אלו ועיי' במזרחי בפ' בא ולפי הנראה ס"ל לרש"י דגם ר"י סובר כן דמה"ת כשר עד סוף שקיעה אלא דס"ל כיון דאמרי' בריש פ' תמיד נשחט דצריך לזמן הקרבתו שעה אחת וגם הקטורת והדלקת נרות בעי' קודם יציאת הכוכבים דהרי ג"כ כתיב בהעלות הנרות בין הערביים יקטירנה קטורת תמיד וא"כ צריך שיהי' התחלת זמן שחיטת תמיד של בין הערביי' לכל הפחות שעה ורביע קודם צאת הכוכבי' וכבר כתבנו למעלה דהפוסקים פליגי על הטו"ז שכ' בסי' קל"ב דתפילה נגד הקרבת אברים נתוקן אלא נגד שחיטת וזריקת הדם כמ"ש האלי' רבה באו"ח סי' א' סק"ו ולכך ס"ל לר"י בתמיד של בין הערביים הי' נקרב עד פלג המנחה ר"ל תחילת הקרבתו דהיינו שחיטה וזריקתו הי' אז ורבנן או דס"ל כהטו"ז או דס"ל כדאיתא בירושלמי דתפילה באמת נגד הקטורת תיקנו שנאמר תיכון תפלתי קטורת והוא הי' האחרון סמוך ללילה ובזה מיושב היטב דברי הגמ"יי בפ"ג מתפילה שהביא ראי' מן הירושלמי הזה שאמרו דתפילה נגד הקטורת תיקנו מוכח דקיי"ל כרבנן דר"י ובס' פני משה שם ריש פ' תחילת השחר תמה מה שייכות זה לרבנן. ולהנ"ל א"ש ג"כ הרמב"ם שפסק בפ"א מתו"מ דתמיד של בין הערביים כשר עד הלילה וכן בפ"א מקרבן פסח פסק דפסח כשר עד הלילה ובס' שאגת ארי' סי' י"ז תמה עליו הא מספקא לן אי קיי"ל כר"י או כרבנן לענין מנחה ולכך מסיק דעביד כמר עביד ולר"י כשר רק עד פלג המנחה ולהנ"ל א"ש דאין כוונת ר"י דתמיד נקרב עד פלג שאחר כך פסול אלא שכך ראוי להיות התחלת זמן הקרבתו כנלע"ד

והנה הרמב"ם מפרש בין הערביים נקרא מתחילת נטות השמש עד תחילת שקיעה עיי' בפי' החומש בפ' בא גבי פסח ונראה ג"כ דבין לר"י ובין לרבנן קאמר והיינו כדעת הר' יונה ר"פ תפילת השחר דגם לרבנן תפילת המנחה רק עד תחילת שקיעה ולר"י בעי קודם תחילת שקיעה פלג המנחה אע"ג דלענין כל דיני תורה עד צאת הכוכבים מקרי יום לענין הקרבת תמיד קבע התורה שיעור בין הערבים וכיון דתמיד בבין הערביים שהוא האחרון גם שאר הקרבנות