מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב מח

דנקט מכאן דעולין אין מבטלין וכשלא כייל כל עולין אין מבטלין וא"כ עכ"ח ס"ל כר' אלעזר הנ"ל ולדידהו פריך שפיר

ולמכור בכור אין בו איסור לאו אלא שאם הוא תם ובזמן שבית המקדש קיים הוא של גבו' וממילא אין שייכות בו מכירה כמו מוכר דבר שאינו שלו ואין מכרו קיים אבל בזה"ז או בזמן המקדש ויש בו מום יכול למכרו ועיי' במ"ע דמעשר בהמה: מצוה שצ"ה מ"ע קנ"ז

מ"ע שהלוים יעבדו במקדש שנאמר ועבד הלוי וגו'. ועבודתו כולל ג' דברים להיות שומרים בבית המקדש וב' להיות שוערים לפתוח ולנעול שערי בהמ"ק וג' לומר שירה על הקרבן או בפה לדידן דעיקר שירה בפה ולאיכא מ"ד עיקר שירה בכלי המזמרו בכלי שיר' והנה הרמב"ם פ"ג מכלי מקדש דין ב' כ' ויהי בהם משוררים לשורר על הקרבן בכל יום שנאמר ושרת בשם ה' אלוקיו ככל אחיו הלוים איזהו שירות שהוא בשם ה' הוי אומר זו שירה וכן איתא בעירוכין י"א בשם שמואל ור"י יליף ממקרא אחר שנאמר ולעבוד עבודת עבודה עבודה לעבודה וזה שיר ובמעיי"ח הקשה למה לא פסק כר"י מלעבוד עבודה ולי בלא"ה קשה דברי שמואל מהא דדרשי' בספרי והובא ברש"י פ' שופטים על האי קרא דוכי יבוא הלוי דמיירי בכהן דאי אפשר לומר דמיירי בלוי דכתיב ושרת ואין הלוי ראוי לשרת וזה תימא שהוא ממש להיפך מדרש דשמואל ושוב ראיתי שהתויו"ט שם בעירוכין עמד בזה ולא יישב. ועוד תימא שהרמב"ם בפ"ד מכלי מקדש דין וי"ו הביא דרש אחר ללמד דמיירי בכהנים מדכתיב חלק כחלק יאכלו ואין ללווים חלק במקדש וכבר הקשה כן בס' גור ארי'. ונראה ליישב הכל על דרך שתי' במעיי"ח בודאי למ"ד עיקר שירה בפה זה עצמו מקרי עבודה ומקרי שירות בשם הו' אבל אי עיקר שירה בכלי זה אינו שירות בשם ה' ומקרי רק עבודה לעבודה וא"כ א"ש שמואל סובר שירה בפה ומקרי שירות ובאמת ראי' מדרש דספרי דמיירי שפיר בלוי ולכך הוכרח הרמב"ם להביא קרא אחר דחלק כחלק והתיר הקרא לכהן ברגל להיות משורר דכשם שאינו מוזהר על עבודת כהנים אחרים שנזהרו לעיל במצוה שצ"א ה"נ אינם מוזהרים על עבודת ולוים שנאמר שם ולכך מסיים הקרא ככל אחיו הלוים וזה נראה ודאי דכולל גם הלוים כיון דכתיב ככל אחיו הלוים והיכא דכתיב כל ראוי שנאמר דמיירי מכל שבט כהנים ולוים אבל הספרי קאי למ"ד עיקר שירה בפה ולכך שפיר קאמר דאין לוי ראוי לשירות דשיר בכלי לא מקרי שירות אלא עבודה לעבודה כנלע"ד נכון

עוד נראה ליישב קו' התויו"ט הנ"ל דהנה הקרא דפ' שופטים כולל ב' דברים אחר שברגל מותר לכהן לעבוד קרבנות מחמת רגל וזה נכלל בכלל וכי יבוא מאחד שעריך ודרש ספרי היינו ברגל וגם כולל שאם בא באמצע שנה יוכל להקריב קרבן שלו וזה נכלל מקרא דובא בכל אות נפשו כדאיתא ב"ק דף ק"ט

ושירה אינו נאמר אלא בקרבן ציבור והיינו דקאמר ספרי דאין שירות ללוי היינו ביחידות ובקרבן יחיד אלא דאכתי רישא דקרא בקרבן ציבור אפשר מיירי בלוי ע"ז הוכרח הרמב"ם לומר שהרי על קרבן ציבור קאי חלק כחלק ואין ללוים חלק ותרוויי' דרשות צריכי זה לזה ולכך הרמב"ם בפ"ד מכלי מקדש דמיירי בקרבנות ציבור מביא מקרא דחלק כחלק וא"ש ליישב הרמב"ם וקושי' הראשונה גם לפי תי' זה איכ"ל כדלעיל דנהי דהקרא מיירי בכהנים מ"מ מרומז שם בקרא דשירת בשם ה' אלוקיו לומר שירה וקמ"ל דרשאי לומר שירה ככל אחיו הלוים ולוים זה גם לוים ממש בכלל מדכתיב כלל אחיו הלוים כדלעיל ולכך יליף מכאן שירה והיינו כמו שפרשתי דברגל הי' מותר לכל כהן לעשות עבודת לוים לומר שירה וא"ש: מצוה שצ"ו מ"ע קנ"ח

מ"ע להפריש מעשר ראשון וליתן ללוי שנאמר כי את מעשר בני ישראל וכו' נתתי ללוים. אחר שהפריש תרומה מפריש אחד מעשרה והיא ללוים אחד זכרים ואחד נקיבות וגם כהנים ולוים צריכין להפריש והנה במעשר אינו מפורש בקרא מאיזה דבר להפריש אלא סתם וכתיב עשר תעשר את כל תבואות זרעיך וגו' וכתיב בפ' בחוקתי מעשר מזרע הארץ ומפרי העץ אמנם בתרומה כתיב רק ראשית דגנך תירושך ויצהרך ומשמע הנך דוקא וג' כתובים ואין מלמדין וכן סוגי' דעלמא דתרומות ומעשר פירות אילן דרבנן ומשמע דכל פירות חוץ מהנך שנפרטים אין בהם תרומות ומעשרות וכן מבואר בלשון הגמ' וביתר ביאור בבכורות כ"ד ע"א אמרי' דשאר מינים הם מדרבנן ומה דמשמע באיזה מקומות דתרומות פירות מה"ת דחו תוס' שם אמנם הרמב"ם בפ"ב מתרומות כ' דתרומות ומעשרות כל פירות הוא מה"ת ויליף מהנך המפורשין לכל שאר מינים שהם מיני אוכל ונשמר וגידולי ארץ ועיי"ש במ"ל וקשיא עלי' מכמה דוכתי מהאי דבכורות נ"ד ועיי"ש בכ"מ ועיי' ריש פ' כיצד מברכין דאמרי' דאין למילף מזית וקאמר ותירוש דיש לפרוך שיש בהם צד מזבח והה"ד כאן וצ"ע על הרמב"ם. ולפמ"ש התוס' בבכורות נ"ד ע"א ד"ה ושאר מיני' וכו' בשם הירושלמי מיושב הרמב"ם ומבואר דפסק כירושלמי ויליף ממעשר שני דרבה קרא ותרומה איתקש למעשר כדאיתא בבכורות נ"ח. איברא דקשיא למה הניח ש"ס דידן ופסק כירושלמי ואפשר לומר דהרמב"ם ס"ל כיון דבש"ס דידן נראה סתירה וכמו שהביאו בתוס' בבכורות הנ"ל בכמה דוכתי משמע דפירות האילן מדאורייתא ולפעמים מפורש בש"ס דפירות אילן חייבים רק מדרבנן וכן איתא בספרי ובירושלמי לכך ס"ל להרמב"ם דודאי למאן דדריש טעמא דקרא ובפ' מעשרות מבואר דמעשרות הם חלוף נחלתם בא"י ולכך לא ינחלו נחלה ובפ' ראה בפרשה דעשר תעשר דעיקרו במע"ש כתיב טעם למען תלמד ליראה עיי"ש במפרשים ומצד טעמים אלו נראה מבואר דראוי ליתן מעשרות גם בשאר דברים המתקיימים ולכך סתם ספרי שהוא ר"ש דדרש טעמא דקרא ס"ל דמעשר פירות אילן מה"ת ולפי הסוגי' דסנהדרין דף כ"א דהיכא דמפורש הטעם בקרא גם ר"י סובר דדרש טעמא דקרא איכ"ל דגם לר' יהודא החיוב בכל פירות מה"ת משא"כ לת"ק שם בסנהדרין דלא דרש טעמא דקרא לדידהו אמרי' פירות אילן חייבים במעשר רק מדרבנן ובזה יש ליישב הסתירות שיש בש"ס בזה דבאמת תלי' בפלוגתא ולכך הרמב"ם לפי חד תי' בלח"מ רפ"ג ממלוה ולוה דין א' פסק כר"ש או כסוגי' דסנהדרין דלכל הפחות היכא דמפורש דרשי' טעמא דקרא לכך פסק כאן דמעשר פירות אילן מה"ת ותרומה יליף ממעשר כדאיתא בבכורות נ"ח דאיתקשי ומעשר נקרא תרומה עיי"ש וא"ש אלא דקשיא לי' להרמב"ם הא סתם ירושלמי ר' יוחנן א"כ משמע דר' יוחנן ס"ל פירות אילן מה"ת חייב במעשר א"כ קשיא איך אמרי' בר"ה ט"ו ע"ב אליבא דר"י אמינא מעשר חרובין דרבנן ולכך מוקי לה הרמב"ם בפ"א ממע"ש די"ג בחרובין צלמונא דאינם ראוין לרוב בני אדם לאכילה ואינם חייבים רק מדרבנן ובזה מיושב ג"כ קושי' הכ"מ דקשיא לי' מלשון ר' נחמי' דאמר בהדי' אפי' שזתים ודקלים דלדידי' איכ"ל דס"ל כל מעשר פירות דרבנן ואפי' זתים איכא למ"ד דהוי דרבנן וכמו שיתבאר בסמוך וא"ש

אמנם דעת הראב"ד היא שיטה ב' דנהי דריש פ"ב דתרומות לא השיג על הרמב"ם אבל בפ"א ממעשר דין ט' כ' בהדי' דאין חיוב מעשר מה"ת אלא בדגן תירוש ויצהר ומלשונו נראה דאפי' בזתים וענבים אין בו חיוב מעשר מה"ת וזה כסברת הרמב"ן בחד תי' בב"מ דף פ"ח כ' כן דוקא תירוש ויצהר והטורי אבן בר"ה דף ט"ו סע"ב מביא ראי' לשיטה זו מירושלמי פ"ג דחלה אבל באמת הרמב"ן עצמו מסיק שם דזתים וענבים כשרוצה לאכלם כך ג"כ חייבים במעשר מה"ת וכן דעת רש"י ותוס' שם אבל שאר פירות אילנות אין בהם חיוב מעשר מה"ת. מיהו השיטה מקובצת שם בב"מ מביא דעת הראב"ד דכל שבעת המינים כך חייבים מה"ת במעשר ותרומה יליף מגז"ש ראשית מן בכורים עיי"ש ובזה הי' מיושב לשון הקרא בד"ה ב' ל"א המובא בנדרים ל"ה ע"א וכפרוץ הדבר הביאו בני ישראל רוב דגן ותירוש ויצהר ודבש וגו' וכל תבואות הארץ וגו' ואמרי' שם דכל תבואות היינו פירות אילן וירק והקשה מר"ן זצ"ל בעל חתם סופר מאי שנא דבש דמפרט קרא מעיקרא ולכך הכריע כרד"ק דקרא מיירי בבכורים ודבש כל אינך פירי דזי"ן המיני' דכל מיני מתיקה קרוי דבש ולשיטה זו של הראב"ד הי' א"ש דגם במעשר כל זי"ן מינין בכלל אלא שנראה שהראב"ד עצמו לא הכריע כן שהרי בדברי הראב"ד בהשגות הנ"ל מבואר דדווקא תירוש ויצהר וגם בלשונו שבשיטה מקובצת עצמו כ' מיהו י"ל בדרך אחר והיינו כהשיטה בהשגות ושיטה הג' היא שיטת רא"ם בס' יראים סי' קע"ב כ' לחלק והכריע כל פירי אילנות מלבד תירוש ויצהר פטורים מכל המעשרות והה"ד תרומה אבל חייבי' במעשר שני דהנך קרא במעשר שני מיירי ובזה מיירי הספרי והירושלמי והטורי אבן הנ"ל הקשה עליו א"כ כשמפריש מפירות אילן או שמקדי' מ"ש לראשון וזה לא נשמע או שצריך להפריש על מה שנותן לכהן וללוי תרומות ומעשר ראשון מע"ש דהיינו הכהן ולוי יצטרכו הם להפריש מחלקם שהרי מה"ת אינו תרומה ומעשר וחייב מה"ת במע"ש ואין הדין כן עיי"ש ולענ"ד החלק שקיבל כהן ולוי בלא"ה אינו מחוייב במעשרות מה"ת משום דהוי כלוקח דממעטי' מתבואת זרעך ולא לוקח ולדעת ר"ת היינו לוקח לאחר מירוח והוי דרבנן. ואתא דרבנן שהוא תרומה ומעשר דרבנן ומוציא חיוב מע"ש דרבנן

ועוד נראה לשיטת הרא"ם הנ"ל נהי דחייב להפריש מע"ש אבל אינו טובל ויליף מקרא דלא יחללו את קדשי בני ישראל אשר ירימו בעתידין לתרום היינו בדבר ששייך תרומה אבל בדבר שאינו שייך אלא מע"ש ותוס' במנחות נ"ד ע"ב ד"ה ניטלתו כתבו דמע"ש לא איתקש לתרומה אפשר דאינו טובל מיהו עוד הקשה הט"א דא"כ איך נהגו בחרובין דר' נחמי' דבאילן העושה ב' בריכות ואינו נגמר כאחד אזלי' בתר חנטה הא מן הדין אזלי' בתר לקיטה וא"כ אם יהי' זמן לקיטה בשנה ד' המחוייב במע"ש מה"ת בפירות אילן ואנן ניזל בתר שעת