מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב מז

למה פסק המג"א בסי' רמ"ט סק"ה לענין סעודות פדיון בע"ש לחלק בין בזמנו לשלא בזמנו ולי קשה יותר מספ"ק דבכורות דף י"ג רע"א דמשמע דעובר בעשה ובב"י בסי' ש"ה כ' דבכורות משמע דאין לשהות ונלע"ד דמצינו דילפי' מלשון ושמרתם את המצות ביומא ל"ב דרשי' דיליף מזה דאין מעבירין על המצות שלא יחמיץ המצוה ובפסחים ד' יליף מוישכם אברהם דזריזין מקדימים ונראה דיש חילוק דמצוה שיום גורם התלוי בזמן והגיע זמנה דאז היא חדשה וחביבה מצוה בשעתא זה ילפי' מושמרתם את המצות שלא יחמצנה דעתה היא חביבה ולא אתא למפשע ונראה דהיינו כל היום כולה עדיין חביבותי' גבי' כמו שדרשו בכמה מקומות על היום בכל יום יהי' בעיניך כחדשי' משמע דהיום גורם וכעין שאמרו לינת לילה פוגם ואם שהא המצוה עד יום אחר עובר בקרא דושמרתם את המצות דהראה כאילו אינה חביבה וכן אם כבר פגע במצוה ההיא ועבר ממנה כאילו הראה דאינה חביבה אצלו והיינו דיליף מכאן דאין מעבירין על המצוה אבל להקדי' עצמו באותו יום עצמו שבא עליו החיוב זה מקרי זריזות ויליף מקרא דוישכם וכבר מצינו חילוק דלענין אין מעבירין על המצות אמרי' אפי' ביום שלאחריו יכול לעשות באופן היותר טוב אין מעבירין וכמ"ש המג"א בסי' כ"ה סק"ב ועיי' בח"צ סי' ק"ו משא"כ לענין זריזין מקדימים אם יעשה אח"כ באופן היותר טוב אין כאן זירוז וכ"כ מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל בחידושיו ועיי' בפסחי' ק"ה ע"ב ולכך גם לדעת הש"ע והחינוך חביבה מצוה בשעתה שיפדה דווקא בזמנו ואיכ"ל דהיינו עשה דושמרתם וע"ז כוונו בבכורות י"ג ושפיר כ' בסי' רמ"ט דגם בפדיון יש חילוק בין בזמנו לשלא בזמנו דבזמנו איכא מצוה דושמרתם בעתו ובזמנו משא"כ אח"כ הוא רק משום זריזות כנלע"ד נכון

והנה עיקר זמן הפדיון יש בזה ב' דיעות הב"ח בתשובה סי' קכ"ה וכ"כ הש"ך בסי' ש"ה ס"ק י"ט דמיד שעבר כ"ט י"ב תשצ"ג אפי' ביו"ם למ"ד חל עליו מצות מצות פדיון והיינו חודש דקרא אמנם המג"א סי' של"ט סק"ח וח"צ סי' קי"ח פליגי עליי' וכ"כ מרן בח"ס זצ"ל סי' פ"א דדוקא בעינן שיעבור יום למ"ד וכשיצאו כוכבי ליל ל"א אז מתחיל החיוב ואם בתחילת ל"א עדיין לא נשלם כ"ט י"ב תשצ"ג כגון שנולד סמוך לחשיכה לדעת הב"ח והש"ך הנ"ל אפי' ביום ל"א צריך להמתין עד שיעבור כ"ט י"ב תשצ"ג וכ"כ בפתחי תשובה סי' ש"ה ס"ק י"ד בשם תיבת גומא ולפי"ז לפעמי' צריכין להמתין עד יום ל"ב אבל היעב"ץ בס' מגדול עוז ובס' כתר כהונה וס' פרח מטה אהרן כ' דלעולם תלי' ביום ל"א וכן נלע"ד עיקר מסתימת לשון הפוסקי' דתלי' ביום ל"א ולכתחילה ביום ל"א ימתין עד שיעבור כ"ט י"ב תשצ"ג וכמ"ש הנוב"י מה"ת סי' קפ"ז והארכתי בזה בתשובה סי' רע"ח ואם לא פדאו האב כשהי' קטן כשיגדיל חייב הוא לפדות את עצמו כמו שדרשו חז"ל בקדושין כ"ט דדרשו תפדה גם לשון תיפדה ויש בזה פלוגתא בין אחרוני' אם אין לו אב והוא עדיין קטן אי יכול ב"ד או אחר לפדותו ודעת הט"ז דאין יכולין לפדותו והש"ך שם בסי' ש"ה סקי"א ושם בנקודת הכסף כ' להכריח דיכולין לפדותו דזכות הוא לו וזכין לו ומרן הגאון בח"ס חי"ד סי' רצ"ה הסכים לט"ז מטעם אחר וכ' דמצוה אם אין לו אב יפדה עצמו היא כעין מצוה בפ"ע ולכך איש אחר שאינו בתורת אותו דבר אינו יכול להיות שליח לזה עיי"ש ולשון ופדויו מבן חודש תפדה ודרשי' ג"כ לפי ש"ס קדושין תיפדה א"כ משמע שאפשר לפדות ע"י אחרים קטן ובזה הי' מיושב ג"כ קושי' הרי"ט אלגזי בבכורות פ"ח בדף צ"ז ע"ב דלמה יליף בש"ס דידן מן מסורת הא במכילתא פ' בא פח"י יליף לה מלשון בכור בני אפדה וריה"ג יליף לה ממה הצד מלימוד תורה ומילה עיי"ש ולהנ"ל בא הלימוד של תיפדה להקיש דאחר יוכל לזכות לא לפדותו כשהוא קטן מיהו לדינא כתבתי במקום אחר בתשובה דאין לפדות ע"י ב"ד או אחרים וכט"ז וכהסכמת מרן זצ"ל מטעם דאינו מקרי זכו' או מטעם דאין זכין לו מה"ת לדעת הרבה פוסקים ושם הארכתי

אמנם לפי שיטות אלו קשיא לשנא דקרא דמבן חודש תפדה דקרי' נמי תיפדה ויש לישב דשיטות אלו ס"ל כשיטה ג' דלעיל מבן חודש הוי כאלו כתיב מבן חודש ומעלה וכולל גם כשהוא גדול וקמ"ל קרא כמ"ש החינוך דאפי' כשהגדיל ויש כאן אב עיקר מצוה על האב והיינו דילפי' מן המסורה אפי' בזמן ששייך תיפדה אפ"ה מצוה להאב תפדה ומיושב גם בזה קושי' הרי"ט אלגזי דתיפוק לי' ממכילתא דקמ"ל דין דחינוך וגוף הפי' במכילתא דחק ברי"ט שם ואפשר דיליף ריה"ג משום דלשון אני זובח קשה לי' טובא דהרי בכור ממתנת כהונה ואין הבעלים זובחין ואין להם אלא טובת הנאה וצ"ע מ"מ יליף מהיקש הה"ד בפדיון חיוב על אחר. והנה הפדיון בעינן דווקא ע"י כהן וכהנת ממעטי' מדכתיב ונתתה הכסף הפדוים לאהרן ובניו כמ"ש הרא"ש סוף בכורות ובכור בהמה איתקש לאדם ומה שהקשה המ"ל ריש ה' בכורים דין יו"ד דאכתי בכור בהמה טהורה איתקש. והמעיי"ח כ' דבכור טהורה בלא"ה מבואר בקרא דבשרם יהי' לך כחזה התנופה ופשיטא דחזה ושוק אינו ניתן לבת כהן הנשואה לישראל שהרי אפי' מת בעלה וזרע אין לה אינה חוזרת לענין חזה ושוק לבית אבי' עי"ש וזה אינו מספיק דאכתי לפנוי' בת כהן מנ"ל דאינה ניתן ועכ"ח מכח היקש לאדם. ומרן הגאון בח"ס חי"ד סי' ש"א הקשה בכהנת הנשואה לישראל בלא"ה איך אפשר ליתן הא מיד זכה הבעל בפירות של הגוף הנתינה וא"כ ממעט וגוזל מתנת השבט אלא א"כ ניתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה. ולענ"ד יש לומר כיון דחז"ל תיקנו פרקונה תחת פירות א"כ הרי זיכו לה חלופי פירותיה זכות אחר וא"כ מה לי הן ומה לי חילופיהן ולכך ס"ל לתוס' בחד תי' דרשאין ליתן לבעל הכהנת פדיון אלא דלא קיי"ל כן ועיי"ש בחתם סופר סי' הנ"ל אם אי אפשר בעינן אחר יתן להכהנת בלא ברכה ובתנאי עי"ש: מצוה שצ"ד ל"ת רל"ח

מל"ת שלא לפדות בכור בהמה טהורה שנאמר אך בכור שור וכו' לא יפדה. ואם עבר ופדה אינו פדוי ונשאר בקדושתו ואפ"ה עבר על הלאו אלא שאינו לוקה להרמב"ם מפני שלא הועילו מעשיו ולחינוך משום שאין בו מעשה ובמקום אחר ביארתי זה. והנה בתמורה דף ה' פריך מדין זה לאביי ומשני דקודש הם מגלי לן דלא מהני ולרבא יליף מקודש הם על דם בכור שנתערב עם שאר דם קדשים ואביי יליף זה מולקח דם הפר ודם השעיר ורבא סובר דאין מערבין לקרנות ומזה הוכיח הנוב"י מה"ת סי' קכ"ט חאע"ז דהרמב"ם לא פסק כרבא דאי עביד לא מהני דהרי הרמב"ם פ"ג מעיה"כ דין ה' פסק דמערבין לקרנות וקשיא מכאן לדעת הה"מ בפ"א מגזילה דין ט' וסייעתי' דס"ל דהרמב"ם פוסק כרבא. ולענ"ד נראה דקושי' זו ל"ק דהנה תוס' במנחות כ"ב ע"ב הקשו ל"ל קרא מולקח דאין עולין מבטלין תיפוק לי' משום דמצות אין מבטלין זו את זו עי"ש. ולענ"ד דהרי בדם הזה יש בו חלק שצריך להזות וחלק שנשאר בשיריים וקיי"ל דשירים אין מעכבין וא"כ לכאורה יש להקשות למה לרבנן אינו בטל משום דתרוויי' עולין נימא סלק את העולין כמי שאינו ושאינו עולין דהיינו שירייים רבה עליו ומבטל כדרך דס"ל לר"י לשיטתי' לענין מב"מ ואינו מינו וצ"ע דאפ"ה ס"ל לרבנן דמקרי עולין קצת כיון דמצוה לשפוך על היסוד וגם דכל טיפה אפשר לה להיות עולין וכ"ז לבתר דגלי קרא אבל אי הוי ילפי' מהא דמצות אין מבטלין הוי אמינא כקושי' דשיריים נגד חלק שצריך להזות הוי מצוה נגד רשות או מצוה דרבנן דמבטלין זה את זה ה"כ מצוה שהיא חובה ומעכב נגד מצוה שהיא רק למצוה מן המובחר נראה דמבטלין זה את זה ולכך איצטרך קרא של ולקח ומשם שפיר ילפי' דעולין אפי' בכה"ג אין מבטלין זה את זה וא"ש

איברא דאכתי יש להקשות לפמ"ש החק יעקב בסי' תע"ה סק"י להטור וש"ע דסוברין איסורין מבטלין אע"ג דחיישי' להילל דמצות אין מבטלין היינו דמחלקין דווקא מצות שיש להם שייכות אחד ושניהם הם לזכר יציאות מצרים אבל שאר מצות או איסורין שפיר מבטלין זא"ז וא"כ קשה מאי פריך בתמורה דף ה' לרבא דקודש הם על דם שנתערב בדם תיפוק לי' מולקח דם הפר ומאי קושי' דהרי לפי דברי ח"י יש לחלק ולומר דווקא דם הפר ושעיר דשייכי להדדי אין מבטלין זה את זה אבל שני דמים בעלמא מבטלין ולכך איצטרך קודש הם אפי' בכה"ג אין מבטלין ומאי קושי' לרבא וצ"ע ולכאורה יש ליישב עפ"י מה שנראה מדברי התוס' יומא נ"ז ע"ב בד"ה תניא דלא וכו' שכ' בחד תי' דמדם מפסיק וכו' וא"כ אי ילפי' מאחת דבאמת מערבין א"כ מדם מיותר ועכ"ח דבא ללמד דלא תימא דבטל קמ"ל דשמו עליו א"כ קשיא בהיפך כיון דכתיב קודש הם דמוכח דעולין אין מבטלין אפי' אין מצותו בכך א"כ מכ"ש במצותו בכך ול"ל מדם הפר ודם השעיר מיהו אין זה כ"כ מוכרח דמנ"ל דמדם אתי' להאי דרשא דילמא לדרשא אחרינא ובפרט דיש לומר דקמ"ל דעירבם יפה יפה שיהי' דם השעיר ג"כ בין דם הפר דקיי"ל אין בילה אלא ביין ושמן ולכך צריך לערב יפה יפה וזה אפשר דקמ"ל מדם השעיר ואכתי עמדה הקושי' ונראה כיון דסברת החק יעקב שייך רק לריש לקיש בזבחים ע"ז אבל ר' אלעזר שם לא מחלק ורבא לא מצינו איך ס"ל אבל זה מצינו דרבא סובר בב"מ דף צ"ה כר' יונתן ולר' יונתן אמרי' ביומא נ"ז דסובר אין מערבין לקרנות וזה התי' פשוט טפי אליבא דרבא אבל אנן דקיי"ל בטוש"ע ביו"ד סי' צ"ח דאיסורין מבטלין כריש לקיש ואע"ג דהרמב"ם לא פסק כן כ' הפלתי שם דלדינא איכ"ל דלא פליג על הטור או דיש לומר דס"ל דקיי"ל כר"ל דמחלק אלא כיון דכתיב קודש הם דמוכח אפי' אין להם שייכות ואינם חד ענין אפ"ה אין מבטלין זה את זה ומיני' יליף הרמב"ם הה"ד שאר איסורים ור"ל דאיכ"ל דסבר כאביי ולעולם דקיי"ל כרבא דאי עביד לא מהני. וגם בסוגי' דזבחים יש להקשות כנ"ל דשם פריך ג"כ ל"ל קודש הם או הפר מוכח רק היכא דשייכי אהדדי וצ"ל דקושי' הש"ס על לשון הברייתא