מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב מו

בר"ה דף וי"ו היכא דקאי גם על לאו דרשי' כל השמירה ללאו וא"ש דיליף המכילתא מן ושמרתם לאו אם יבטלו השמירה כנלע"ד: מצוה שצ"א ל"ת רל"ו

מל"ת שלא יתעסקו לוים בעבודת כהנים ולא כהנים בעבודת לוים שנאמר אך אל כלי המקדש לא יקרבו ולא ימותו גם הם גם אתם והלוים ג"כ מוזהרי' שלא יעשה אחד מלאכת חבירו כגון משורר למשוער שנאמר איש אל עבודתו וגו'. והנה הרמב"ם בפ"ג מכלי מקדש פסק דלוים על עבודת לוים ג"כ הם במיתה וכהני' בעבודת לוים הוא רק בלאו והכ"מ תמה עליו ב' קושיות חדא דלוים בעבודת לוים מסיק בעירוכין י"א דהוא רק בלאו והקשה שם על אביי דאמר דנקטי' דהוא במיתה ושנית הקשה על הא דפסק כהנים בעבודת לוים רק בלאו ושם אמרי' דהוא במיתה ונהי דרמב"ם מביא מכילתא למה פסק כמכילתא שהביא הרמב"ם שם במנין המצות ולא כש"ס דידן עי"ש מה שתי' והנלע"ד בעזה"י כבר כתבתי במצוה שלפ"ז דקרא קמא של ושמרו משמרתך וגו' הוא לאו כולל שלא יעשו לוים עבודת לוי אחר ושלא יעשו עבודת כהנים ויש להסביר איך נכלל בכלל ושמרו משמרתך ומשמרת אוהל וגו' שלא ישנו עפ"י דברי החינוך שם שכ' טעם דאסור לשנות משום קדירא דבי שותפי לא חמימא ויש לחוש שיבוא עי"ז ביטול משמרתם וא"כ א"ש שבכלל ושמרו משמרתם היינו שלא ישנו עבודת לוי ללוי אחר וסיפא דקרא אל המזבח שלא ישנו לעבודת כהנים וע"ז מסיים קרא ולא ימותו גם הם גם אתם והנה בר"ה דף ט' ע"ב ובב"מ דף צ"ה פליגי אי מקרא נדרש לפניו או גם לפני פניו וקיי"ל התם דנדרש גם לפני פניו וא"כ ראוי שנאמר כאן דסיפא דקרא דלא ימותו גם הם קאי גם על רישא דקרא דהיינו שלא ישנו מעבודת לוי ללוי אחר משורר למשוער וא"כ קשיא למה אמרו בעירוכין דף י"א ע"ב דמשוער ששורר אינו במיתה אלא בלאו וכבר כתבתי דנראה דהיינו לאו של ושמרו וקשה אמאי לא נימא דלא ימותו קאי גם אלפני לפניו וצ"ל דברייתא דעירוכין דף י"א ע"ב דפליג על אביי ס"ל כמ"ד מקרא נדרש רק לפניו אם לא שיש שום ריבוי ולכך ס"ל גם הכא דלא ימותו קאי רק על שינוי מלוי לעבודת כהנים דנאמר בסיפא דקרא אך וגו' אל המזבח לא יגשו אבל לדינא דקיי"ל כמ"ד מקרא נדרש גם אלפני פניו שפיר קיי"ל דנקטי' כאביי דלא ימותו גם הם קאי גם ארישא דקרא לוים על עבודת לוים כנלע"ד נכון ליישב קושי' הראשונה על הרמב"ם וכ"ז לענין לוים אבל מה דמסיים הקרא דגם אתם דקאי על הכהנים תלי' בפלוגתא דלעיל דוודאי למ"ד דפליג על אביי וס"ל דלוים על עבודת לוים רק בלאו וא"כ מסברא כ"ש כהני' על עבודת כהנים ועכ"ח דגם אתם קאי על הכהני' בעבודת לוים ואע"ג דלפניו לא כתיב עבודת לוים אלא עבודת כהני' דאל המזבח צ"ע עכ"ח דשבקי לקרא דדחיק ומוקי אנפשי' דקאי על שינוי שהיא דוגמת לוים בעבודת כהני' אבל לאביי דקאי גם אלפני פניו לוים על עבודת לוים ה"כ קאי גם אתם על כהנים בעבודת כהני' ואין לומר דא"כ כ"ש דקאי על סיפא דקרא שהוא לפניו ונימא דקאי גם על כהני' בעבודת הלוי' זה אינו דהרי בסיפא דקרא לא כתיב עבודת לוים אדרבה כתיב עבודת כהני' ולכך פשטא דקרא קאי דגם אתם קאי על כהני' בעבודת כהני' ומיני' גופו מוכח כאביי דגם בלוי בעבודת לוי חייב מיתה אבל כהני' בעבודת לוי לא נשמע כלל ולכך פסק הרמב"ם כהמכילתא בזה וא"ש ומוכח נמי כמ"ש החינוך שם אליבא דהרמב"ם דנהי דס"ל כהני' בעבודת לוים אינו במיתה אבל כהני' בעבודת כהני' במיתה ורק בזה מיירי גם אתם ומה שפסק הרמב"ם דגם במסייע חייב מיתה נראה דמיירי במסייע וד"ה וכ' שם הריטב"א אע"ג דקיי"ל מסייע אין בו ממש מיהו לאו כל מסייע שווין וכיוצא בזה כ' הט"ז רסי' שכ"ח עיי"ש ובכה"ג מיירי הרמב"ם ובעירוכין י"א דס"ל מסייע רק מדרבנן מיירי במסייע שאין בו ממש או דשם קאי לאינך מ"ד דלא מחלקי ואנן קיי"ל כרב אשי. והנה במעיי"ח תמה על דברי החינוך הנ"ל חדא דנקט מסייע חייב הא במסייע אפי' בלוי פטור. וב' מה שייך מלאכת חבירו בכהני' ותמהני עליו שהרי כמו שחלקו הראשי בתי אבות כל איש ואיש על עבודתו כך נתחלקו הכהני' ע"י הגורל איש ואיש לעבודתו עיי' בכ"מ בפ"ח מבית הבחירה וא"כ שפיר הוי מלאכת חבירו וכן מבואר בילקוט בשם סיפרי זוטא ומה שהקשה על מסייע הא החינוך להרמב"ם קאי ולדידי' גם מסייע חייב כמ"ש לעיל. והנה דברי הכ"מ בפ"ג מכלי מקדש דין יו"ד שכ' ראי' להרמב"ם מדברי רבי בסיפרי דיליף כהני' שעשו עבודת לוים מקרא בנסוע המשכן יורידו וגו' ושם לא כתיב מיתה ותימה הא בקרא שם מסיים והזר הקרב יומת וכ"כ הזית רענן לפרש דברי רבי ותימה על הכ"מ וצ"ע: מצוה שצב ל"ת רל"ז

מל"ת שלא יעבוד זר במקדש שנאמר וזר לא יקרב אליכם וחייב מיתה ע"ז ודוקא על עבודת מחנה ולא עבודת סילוק ושתהי' עבודה תמה שאין אחרי' עבודה אז איכא מיתה אבל בעבודת סילוק או שיש אחרי' עבודה אינו אלא לוקה ולכאורה תימה דלענין כהנים ולוים ששינו ממלאכתם ועשו מלאכת חבירי במצוה שלפ"ז לא חילקו ומשמע דבכל גוונא חייבים ונקראים זר לדבר ההוא אפי' לענין חיוב מיתה לווים בעבודת כהנים לכ"ע כדלעיל וזר גמור לא יתחייב אלא דוקא על עבודה תמה וצ"ל דהיא הנותנת הואיל ויש לו שייכות במקצת יש לחוש טפי שיעשו כן וכיון שהקפידה תורה שלא יעשה ויש לחוש טובא שיעשה צריך להחמיר בעונשו וכמ"ש הרמב"ם במורה ח"ג בחילוקי עונשי התורה אחד מהם בדבר שיש לחוש טפי החמירה תורה בעונשו ואפ"ה צ"ע דא"כ כאן בל"ת זו אם הי' הזר ההוא לוי יהי' חייב אפי' בעבודה שאינו תמה ולא משמע כן וצ"ע

והנה בעבודות יש ג' חלוקים אחד שחייבים עליהם מיתה עבודת תמה ומחנה וב' עבודת סילוק ושיש אחרי' עבודה הוא בלאו ולוקה וג' דברים שאינם בכלל עבודה כגון שחיטה וכיוצא והחינוך מנה ג"כ הדלקת מנורה אם לאחר הטבה הוציאו הכהן והדליק זר מותר וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מביאת מקדש והראב"ד חולק והמעיי"ח הקשה על דברי הריטב"א שהביא שם הכ"מ שתמה הא כתיב דבר אל אהרן בהעלותך וגו' וכ' דלכך אפקי' שאינו במיתה ומשמע דלאו איכא כמו עבודה שאינו תמה והקשה המעיי"ח דביומא כ"ד מוכח כהרמב"ם דשם קאמר הדלקה לאו עבודה והקשה מן הצתת אלי' עבודה הדלקה אינו עבודה והצתת אלי' בודאי אינו עבודה תמה כדאיתא התם וא"כ מוכח הדלקה אינה עבודה כלל ואפי' ל"ת ליכא ולענ"ד יש ליישב דודאי הדלקה אינו עבודה וכמו שאמרו נמי בזבחים י"ד ע"ב ובכמה דוכתי שחיטה לאו עבודה ופי' התוס' משום דאיתא גם בחולין וה"נ הדלקה בעינן אצל הדיוט דגנאי לבית בלי נר ואמרו חז"ל בשבת דף כ"ב וכי לאורה הוא צריך אלא עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל וא"כ עיקר הוא לעדות ולכך א"ש דהדלקה לאו עבודה כהרמב"ם וסייעתי' והא דכתיב יערוך אהרן ובניו וכו' היינו משום דזר אסור לכנס שם והדלקה במקומה בעינן למצוה. אמנם דעת הריטב"א נראה דהדלקה הי' צורך וכבוד להיות למשכן ה' ולפי סק"ד דחשוב עבודה הי' נקרא עבודה תמה אם הי' עבודה מצד עצמה אבל אם נימא דהיא עצמה אינה עבודה אלא ליתן יקר למשכן ולעבודה א"כ לפי"ז שוב לא מקרי עבודה תמה וזה כוונת הקושי' מעיקרא הקשה מהצתת אלי' ומינה דהה"ד הדלקת מנורה הוי עבודה מצד עצמה וממילא הוא עדיפא מהצתת אלי' דהצתת אלי' אינו גמר ואינו עבודה תמה משא"כ הדלקת נר שהיא גמר וסוף אותו מצוה הוי לי' עבודה תמה וע"ז משני הדלקת הנר אינו עבודה והיינו כדלעיל ולכך אפי' נימא דהוי עבודה מצד שבא לכבוד העבודה והמשכן מ"מ שוב אינו גמר ולכך אין חייבים עלי' כנלע"ד: מצוה שצ"ג מ"ע קנ"ו

מ"ע שהישראל יפדה את בנו הבכור לאמו הישראלית שנאמר אך פדה תפדה את בכור אדם וזמן הפדיון נאמר מבן חודש ולפי הסכמת המג"א סי' של"ט סק"ח ושאר אחרוני' אפי' עבר ביום למ"ד כ"ט י"ב תשצ"ג אין פודין עד יום ל"א ואם ביום ל"א בשחרית עדיין לא נתמלא כ"ט י"ב לכתחילה ימתין עד שיתמלא אבל לא ימתין עד יום ל"ב כן ביארתי בתשובתי סי' רע"ח ולדעת הלבוש בסי' תקנ"א באו"ח אם לא פדה בזמנו עובר בכל יום בעשה וע"ז הקשה המהרי"ט אלגזי בפ"ק דבכורות משבת קל"ב איצטרך ב' קרא בן שמונת ימים וביום השמיני חד למעוטי שביעי וחד למעוטי תשיעי דהו"א משמנה ואילך זימני' הוא עיי"ש וא"כ בפדיון דלא כתיב רק חד ופדויו מבן חדש תפדה דלמא בא למעט פחות מבן למ"ד ומשם ואילך זימני' הוא ונראה כיון דקיי"ל בבכורות מ"ט דיום שלשים כלפני שלשים וגז"ש דילפי' ממדבר דכתיב ומעלה וא"כ הא גופא תקשי למה לא כתיב כאן ומעלה עכ"ח בא ללמד דמבן חודש מיד יפדה ואם לא פדה ביומי' עובר בעשה אלא דיליף מגז"ש דגם לאח"כ יוכל לפדות אלא דאכתי הא דכ' הלבוש דמכאן ואילך בכל יום עובר לא ידענו מנ"ל ואפי' במילה קשה מנ"ל ויש לומר דיליף מק"ו כיון דביום השמיני במילה אם לא מל בזמנו עובר בעשה וכן בפדיון לדעת הלבוש ק"ו אם ריחק עוד יותר אלא דבב"מ ק"ז לענין בל תלין יליף מקרא דדוקא בבוקר ראשון עובר וא"כ יש לומר יוכיח על ק"ו הנ"ל ויש לחלק כ"ז לדעת הלבוש אבל תוס' במ"ק דף ח' וביארו במג"א סי' תקס"ח ס"ק יו"ד נראה שיטה ב' במילה עובר בכל יום משא"כ בפדיון דווקא אם לא פדה בזמנו עובר מכאן ואילך יש לו משך זמן וצ"ע לחלק ובתשובה סי' ר"ן כתבתי בזה ושיטה ג' היא דעת הש"ע ביו"ד סי' ש"ה סעי' י"א וסי' שכ"א סעיף א' וכ"כ החינוך כאן וכ"כ בס' יראים סי' שנ"ג דאפי' אם לא פדה ביום ל"א אינו עובר בעשה ונראה דס"ל דמשם מתחיל ויש לה משך זמן. ובמכתב שומר ציון מכתב קי"ב הקשה א"כ