מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב מה

דהרמב"ם סובר כדעת הר"ת המובא ברמ"א סי' י"ד סעי' א' דנשים אינו יכולין לתלות ציצית דבעי דווקא המחיייבת בדבר וממילא הה"ד קטן כמ"ש המג"א שם ואפ"ה איצטרך למעט גוי ועכ"ח ללמד דלא בעי כוונה אמנם הש"ע שם לא מביא שיטת ר"ת דלא ס"ל כוותי' וא"כ בקטן כשר ושפיר איצטרך למעוטי גוי קטן ובישראל עע"ג ועמדה קושי' הנ"ל וצ"ע

ונראה הא דהרמב"ם סובר טוי' בעינן לשמה ותלי' לא בעי' לשמה היינו לדידן אבל למ"ד דציצית חובת טלית ובעשי' ותלי' קיים המצוה א"כ נראה דבעי לדידי' לשמה לא מבעי' לע"ד מצות צריכות כוונה אלא אפי' למ"ד א"צ כוונה נראה דעדיף מטוווי' ובזה אמרתי ליישב הגירסא בסיכה דף ט"ו דפריך שם מהא דשמואל למא בעי' טוי' לשמה ורש"י מחק הגירסא דבלא"ה קשה מתלי' ואמרתי ליישב עפ"י הנ"ל דהרי שמואל ס"ל במנחות מ"ב דציצית חיבת מנא וברב מספקי' התם ולכך לא הי' אפשר להקשות מתלי' דשפיר נוכל לתרץ מאי ענין תליות ציצית לעשיית סוכה עשיית סוכה הוי רק הכשר מצוה ולא בעי כוונה כמ"ש הר"ן בחידושיו בחולין ל"א ולכך לא בעי' לשמה משא"כ תלי' ציצית לשמואל דחובת מנא והוי עיקר מצוה ובעי כוונה והיינו לשמה ול"ק ולכך הוכרח להקשות מטוי' וא"ש: מצוה שפ"ח ל"ת רל"ד

מל"ת שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם: מצוה שפ"ט ומצוה ש"צ מ"ע קנ"ה ל"ת רל"ה

מ"ע לשמור את בית המקדש שנאמר ושמרו את משמרתך ומשמרת כל האהל

ומל"ת שלא להשבית שמירה מבית המקדש שנאמר ושמרתם את משמרת הקדש

וסמ"ג חשב זה למ"ע אחת והרמב"ם במנין המצות מ"ע כ"ב מנה ראשונה למ"ע ובמנין ל"ת ס"ז מנה ושמרתם לל"ת עפ"י המכילתא דיליף מ"ע מן ושמרו ואמר אין לי אלא בעשה בל"ת מניין תלמוד לומר ושמרתם וכבר הקשה בס' החינוך למה מן ושמרו יליף עשה ומן ושמרתם ל"ת ותי' הואיל וכתיב ושמרתם בלשון נוכח

ולענ"ד הדברים כפשטן לפי מאי דקיי"ל כר' יוחנן במנחות דף ל"ו ע"ב דהשמר דעשה נמי לאו אלא דהתוס' בעירובין דף ל"ו ע"א ד"ה השמר דעשה הקשו ע"ז דשם אמרי' בפשיטות השמר דעשה עשה וחלקו ביניהם עיי"ש ויתבאר לקמן אי"ה אמנם רש"י בפי' החומש בפ' ראה י"ג פסוק א' פי' שכל השמר דעשה ל"ת אלא שאין לוקין על השמר דעשה וכוונת רש"י נראה דהא דאין לוקין אין הטעם משום דהוי לאו שאין בו מעשה אלא אפי' למ"ד דלאו שאין בו מעשה לוקין אפ"ה אין לוקין והטעם דס"ל כמ"ש הרמב"ן בחי' בקדושין ל"ד רע"א על הא דקרי לי' שם מעקה מ"ע שלא הזמן גרמא והקשה הא איכא ל"ת דלא תשים דמים ותי' כל ל"ת דבא רק לחזק העשה דינו כמו העשה עיי"ש וא"כ השמר דעשה דבא לחזק העשה אין לוקין עליו אע"ג דנמנה ללאו בפ"ע זה נראה כוונת רש"י ואפשר דזה כוונת הגמ' בעירובין צ"ו דהשמר עשה עשה וכו' וזה נמי שכ' רש"י בפ' משפטים ובכל אשר אמרתי תשמרו ליתן ל"ת על כל מ"ע אם עובר והרמב"ן הקשה דהוי השמר דעשה ותי' הגור ארי' דרש"י לשיטתי' והיינו כנ"ל והמזרחי שם בפ' משפטים הביא המכילתא דמבואר בין לת"ק ובין לר"א דרש"י השמר דעשה לל"ת ורק ר"מ נראה דפליג ובעירובין צ"ו דאמרי' השמר דעשה עשה איכ"ל דמוקי לה כר"מ דהרי מתני' דכריתות תנן דברי ר"ע וא"כ קשה לפרש"י איך דרש המכילתא כאן ושמרו למ"ע רק לענ"ד פשוט דהרי הטעם דהשמר דעשה נמי לאו לר"י היינו מדלא כתיב המ"ע כמות שהוא להניח תפילין ולעשות פסח אלא כתיב בלשון שמירה שאין מבואר ענין העצמיות של המצוה בלשון שמירה ועכ"ח דבא להזהיר שלא יעשה דבר שאפשר לבטל המצוה וזה ל"ת והיינו כפי' רש"י והרמב"ם שלא ימנע מלעשות המ"ע שישמור שתבוא המצוה לידי עשי' ובכלל זה שיסלק וימנע כל דבר שאפשר לבטל ממ"ע ההיא וכל זה אם אין ענין מ"ע הוא מעשה השמירה אבל אם ענין המ"ע הוא השמירה להיות שומר ועכ"ח שיהי' המ"ע ההיא בלשון שמירה בוודאי הוא רק מ"ע ולכך א"ש, דדרשו ושמרו למ"ע וכלל מ"ע על הכלל הלווים לשמור וא"ש וכל זה בקרא הראשון אבל בקרא שני ושמרתם את משמרת אוהל מועד ואת משמרת המזבח דשם עכ"ח לשון ושמרתם אין הכוונה למנות שומרין חדא מכח יתורא ועוד דהרי מסיים הקרא ואת משמרת המזבח ואצל המזבח אין ממנין שומרין ועכ"ח הכוונה שישגיחו שלא יעוכב ושלא ימנעו צרכי אוהל מועד ושיסלקו כל מניעה ועיכוב וא"כ היינו שמירה דעשה ההיא לדעת המכילתא והיא דעת רש"י וגם דעת הרמב"ם כמ"ש המזרחי בפ' משפטים הנ"ל והיינו דאמר ושמרתם היינו ל"ת

ואין להקשות למה לא נמנה שמירת הכהנים למ"ע בפ"ע ושמירת הלווים למ"ע בפ"ע זה אינו דהרי הכתוב עושה שניהם לאחד דהרי כתיב וילוו עליך א"כ עשאן הכתוב נלווים לו וחד ע"ע אלא דקרא קמא וילוו עליך לשרתיך לדעת הסמ"ג המובא במ"ל פ"ח מבית הבחירה היא במקום כהנים ג"כ ישמרו לווים למטה ואח"כ קאמר גם ונלוו לשמור שאר כ"א מקומות ולדעת הרמב"ם דבמקום הכהנים לא הי' שומרים וס"ל הפי' בקרא כמו שפי' המפרש בריש מפ' תמיד דילוו עליך קמא היינו להיות שומרים ואידך קרא דכלוו עליך לשמור משמרת היינו משא ושיר ומשוער ולפי"ז ראוי למנקט למ"ע קרא הראשון וקשיא על המכילתא שהביא הרמב"ם והחינוך למ"ע קרא השני למ"ע לענין שמירה קשה לפי' פי' המפרש במס' תמיד הנ"ל וצ"ע על פי' המפרש בתמיד ועיי' בסמוך בל"ת שאחר זה דיש לפרש באופן אחר

ועפ"י הנ"ל לפי פי' ושינות רש"י הנ"ל בחומש פ' משפטים ומה שכתב עליו המזרחי יש ליישב דברי הספרי זוטא הובא בילקוט דקאמר בהיפך ממכילתא הנ"ל דשם נאמר מקרא קמא דמסיים וזר לא יקרב אין לי אלא בל"ת בעשה מניין תלמוד לומר ושמרתם את משמרת א"כ דרש קרא ושמרתם לעשה וסותר למכילתא הנ"ל אבל להנ"ל איכ"ל דהספרי אתי' כר"מ דסובר דשמור דעשה הוא עשה וכמ"ש המזרחי הנ"ל וא"ש

והנה דעת התוס' בכמה דוכתי נראה דפליג על שיטת רש"י, ורמב"ן בחומש סובר כתוס' ולדבריהם נראה דיש ג' חילוקים דהיכא דשמור קאי על עשה שאין בה לאו וא"כ הכוונה רק שישמור העשה ושלא יתעצל בה או שימנע במזיד ע"י פשיעה שמור דעשה כה"ג לכ"ע היא רק כעשה אבל אם קאי השמור על עשה דיש בו ג"כ לאו מפורש אז איכ"ל דהשמור קאי על ל"ת ולכך אמרי' בר"ה דף וי"ו ע"א דתשמור מיצא שפתיך הוי לאו וכ' התוס' שם אע"ג דהיא שמור דעשה אפ"ה איכ"ל דקאי אלאו דלא תאחר

ובזה מיושב כמי קישי' המזרחי על הרמב"ן בחומש פ' משפטים דהשיג על רש"י דפי' בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ליתן ל"ת על כל עשה שבתורה והקשה הרמב"ן הא תשמור דעשה עשה והקשה המזרחי הא רמב"ן בעצמו כ' בפ' יתרו דשמור דשבת הוא ל"ת אע"ג דהוי שמור דעשה ולהנ"ל לק"מ דבשבת דכתיב בי' לאו דלא תעשה מודה הרמב"ן דהוי ל"ת דמסתבר דשמור קאי אל"ת כמ"ש התוס' בלאו דבל תאחר משא"כ התם דכתיב בכל אשר אמרתי אליכם תשמרו דפי' רש"י דקאי על כל עשה שבתורה לל"ת שפיר קשיא לי' דזה הוי כמו חילוק הא' ועוד יש חילוק ג' בדבר שאין בו לאו מפורש אלא דיש במ"ע זו זמן חיוב וזמן שאינו חיוב ואיכ"ל דשמור קאי דבזמן שאינו חיוב אסור אז פליגי במנחות ל"ו ע"ב ר' אלעזר ור' יוחנן דלר"י כה"ג הוי לאו דהיינו דבזמן שאינו חיוב היינו לילה לענין תפילין אינו רשאי להניח וע"ז קאי השמור ללמד דאיכא לאו וסק"ד בעירובין דף צ"ו ע"א דאפי' אי' שמרת החוקה הזאת למועדה אפסח קאי ג"כ הוי ל"ת כיון דמפורש הקרא דקאי על זמן דדווקא באותו זמן יקריב ולא קודם או לאחריו ולכך סק"ד דהוי ל"ת וע"ז דחי דאי אפסח קאי דאם שחטו שלא בזמנו נפסל וזה יליף מקרא אחר וודאי שמור קאי רק על עשה דעשיית פתח ולכ"ע הוי עשה משא"כ אי קאי אתפילין דקמ"ל קרא לאו על לילה ובזה מיושב קושי' התיו""ט בריש מס' כריתות למה לא פריך מקרא דושמרתם דשם פשיטא דקאי על עשה

ולפי"ז יש לישב לשון המכילתא הנ"ל מקושי' החינוך מ"ש מן ושמרו יליף עשה ומן ושמרתם יליף ל"ת דלענין לווים כתיבי ב' קראי אחד וילוו אליך ושמרו משמרתך ומשמרת וגו' אך אל כלי וגו' ואל המזבח לא יגשו וכו' ושוב כתיב ושמרו את משמרת וגו' וכל זר לא יקרב וגו' ונראה דהכפל בא ללמד מקרא ראשון דכתיב באותו קרא לאו דאך למזבח לא יגשו דהוא לאו דלווים לא יעשו עבודת כהנים כמו שיתבאר במצוה שבסמוך לאח"ז הה"ד רישא דקרא ושמרו משמרתך ואת משמרת וגו' היינו שלא יעשו לוי עבודת לו' אחר אלא כל אחד ישמור משמרתו שלא יעשו אחד משל חבירו והיינו אזהרה שאמרו בעירוכין י"א ע"ב לוים בשל לווים באזהרה ונראה דהיינו ושמרו הראשון אלא כיון שזה שלא יעשה לוי עבודת לוי אחר ושלא יעשו לוי עבודת כהנים נכלל בחד קרא ובחד עונש נמנה רק לל"ת אחת ואידך קרא ושמרו היינו שיינו שיהי' שומרים כמו ששנינו בכ"ד מקומות הי' שומרים וכמו דסיים קרא וכל זר לא יקרב דלתכלית זה הי' שמירה ושוב נאמר קרא ג' ושמרתם את משמרת וגי' ואת משמרת המזבח דהאי ושמרתם קאי גם על הכהנים ונראה דכולל בו ושמרו שנאמרו בלווים אחד שלא ישנו ממה שנמסר להם וב' שיהי' שומרים וכיון דקרא דשמרתם קאי ג"כ אלאו שלא ישנו וכבר כתבתי לדעת התוס'