מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב לג

וגוף הטעם לכאורה קשה לי כמו שכ' הרמב"ם דבבן חורין מותר לעבוד בו עבודת הפרך משום שאין נפשו שפילה עליו כשהוא ב"ח ממילא ה"נ נימא כן כיון דהוא יעמיד א"ע על אבן המקח שיקבל שכר יותר ואז הוא בן חורין ואמאי יהא אסור לעשות כן ונראה הטעם דבההוא קרא קודם הלאו כתיב כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים ואמר עלה בת"כ שטרי קודם וקשה מה בעי הקרא בזה ולהנ"ל היא הנותנת משום שאנו עבדים להקב"ה ומחויבים לעשות רצונו ב"ה ממילא כשימכור א"ע בפרהסיא הוא גנאי להקב"ה כי אמר כי עבדי הם ע"כ אסור למכור את עצמו אבל בצינעה רשאי לו למכור

ב) על הל"ת השנית לא תרדה בו בפרך שכבר הבאתי שלשון הרמב"ם יש לדייק דבב"ח מותר ויש להקשות ע"ז הא אין אדם רשאי לחבול בעצמו וצ"ל דנהי דלכתחלה אסור אפשר דהקרא בא למעט "בו" דוקא לאו אין בו אבל מה שכ' הרמב"ם דאם אינו נוהג כשורה רשאי הוא לרדותו צ"ע הא הרמב"ם במנין המצות פ' משפטים לא תטה משפט אביונך בריבו כ' לא תטה משפט אביונך שהוא עני במצות דאע"ג שהוא אינו נוהג כשורה מ"מ אסור לן להטות משפטו אפי' בשוה פרוטה וכיון שממונו אסור להטות ק"ו גופו ודאי אסור ואמאי אם אינו נוהג כשורה מותר לרדותו ולעבוד עמו עבודת פרך הרי זה גזל גופו ומסברא אפשר גזל גופו חמור מגזל ממונו. מיהו י"ל סברא כמו שמצינו לענין מסור בב"ק ס"פ הגוזל בתרא אע"ג דגופו מותר להורידו לבור ממונו אסור משום דילמא נפקא מני' בנין דמעלי ה"נ יש לומר כן אלא דהיא גופא תיקשי מנ"ל ע"ז אמר רב שעורם שם בב"מ דילפינן מוי"ו ובאחיכם דקאי אדלעיל דנכרי מותר לרדותו ולפעמים גם באחיכם מותר ואפילו שלא מרצונו כגון שאינו נוהג כשורה דנוהג א"ע כנכרי וממילא מיושב נמי קו' מרן הנ"ל דאפילו בבן חורין נמי רשאי לרדות בו ולהנ"ל א"ש דבבן חורין רשאי מדעתו ומרצונו אבל בשאינו נוהג כשורה אפילו שלא מדעתו ושלא מרצונו ומדויק לשון תקיף אפילו שלא ברצון ופרש"י שס כופה שלא מדעתו

ג) ובלאו השלישי בא להוסיף לן כמ"ש כיון שאנו עבדים להקב"ה והרודה אותו הוא גנאי להקב"ה לכך אני מחויבים למחות בו. וכיון דעבודת פרך אסור משום עבדי הם א"כ אם עבד בו לעיני ישראל הוא ג"כ בזיון לכל ישראל ע"כ הוא מחויב למחות בו: מצוה שמ"ט והוא להרמב"ם מ"ע קל"ה, ולהרמב"ן מצוה שי"ח מ"ע קי"ד

מ"ע לעבוד בעבד כנעני לעולם שנאמר לעולם בהם תעבודו. הנה כבר הקשה לי הרבני המופלג מו"ה מרדכי ליב קליין ני' לפי מאי דמפרש תוס' בפסחים מ"ה על מאי דפריך ממתני' דיש חורש תלם אחד ולוקה משום ח' לאווין ופריך למ"ד דס"ל הואיל אחרישה לא לחייב וא"כ מוכח דגם בשאר לאווין אמרי' הואיל והרי אמרו בברכות מ"ח דלצורך תפלה מותר לשחרר עבדו משום עשה דרבים דוחה לעשה דלעולם בהם תעבודו וא"כ שוב נימא הואיל

ולענ"ד בלא"ה הסוגיא דהתם תמו' דפריך דנימא הואיל וחזי לכסוו' דם צפור ופרש"י הואיל ואי מזמני לי' צפרים וחיות טובא וצ"ל דזה לא חשיב מעשה דהרי מחוסר מעשה אמרינן לקמן בפסחים דמודה רבה דלא אמרינן הואיל דהואיל ומקלעי אורחים לא חשיב מעשה ומאי פריך וצ"ל דגם זה הואיל ואי מתרמי לי' ציפרים וחיות שחוטים טובא שהטיפו דמם כאן לא מקרי מחוסר מעשה מ"מ קשיא טובא דעד כאן לא שמעי' לרבה דאמר הואיל אלא אם לבתר מעשה משכחת לה גוונא דהתירא אבל הואיל למפרע לא אמרי' וכעין שכ' הט"ז באו"ח סי' רס"ג סק"ג דטעמא דרבה יש להסביר דאזיל לטעמי' דס"ל במנחות ס"ד דאזיל בתר מעשה ולא בתר מחשבה וה"נ אפילו נימא הואיל ואי מקלעי אורחים חזי לי' א"כ אפשר דיתרמי מילתא שיהי' מעשה האפי' ובישול בהיתר רק דהמחשבה הי' באיסור שאפה לצורך חול ע"ז שפיר ס"ל לרבה דאמרינן הואיל ואי מקלעי אורחים אין כאן מעשה איסור וכל זה בדבר שאפשר דיזדמן אופן שיהי' המעשה ההוא מותר לולי המחשבה אבל כאן כיון דבשעת חרישה עדיין לא הי' דם של ציפרים וחיות כאן א"כ אפילו אי יזדמן אח"כ מ"מ המעשה שעבד הוי מעשה עבירה וא"כ עכ"ח הואיל בכה"ג הכונה אם הי' אז בשעת מעשה צפרים כאן הי' מותר והיינו הואיל למפרע וזה מנ"ל דס"ל לרבא

והנראה לענ"ד לפי מאי דמוכח מפסחים מ"ז שם דלדעת המקשה לא בעי' בעידנא דהרי פריך על זה דמשני באבנים מקורזלות והא ראוי' לכותשן ומאי קו' הא בעינן בעידנא וא"כ א"ש למ"ד בש"ע יו"ד סי' כ"ח ס"ה דצריך להזמין עפר מלמטה א"כ אפילו אי יתרמי אחר החרישה במקום הזה ציפרים וחיות שיצטרכו כיסוי לא יהי' למפרע עבירה כיון דלולי שכותשן לא הי' עפר כאן וא"כ הוי הואיל להבא או דקו' הש"ס דהוי התראת ספק דבשעת התראה עדיין אפשר דיתרמי ציפרים וקיי"ל דלא שמי' התראה ואע"ג דתוס' במכות ט"ו ע"ב בד"ה במאי קמפלגי כ' דמחוסר מעשה לא הוי התראת ספק היינו משום דמחוסר מעשה לא אמרינן הואיל ועיי' בבעה"מ ורמב"ן בשמעתין דהואיל בזה אבל כאן שכבר כתבנו דכה"ג עכ"ח לא מקרי מחוסר מעשה פריך שפיר דנימא הואיל והוי התראת ספק וא"ש קו' הש"ס והנה איסור זה דמשחרר עבדו לא דמי לשאר עבירות כגון חרישה דהתם אינו נעשה עבירה רק פעם אחת ומה לי אם חרש בצהרים או לעת ערב ואין העבירה נתגדלה אם עושה אותה קודם שיצטרך אבל בעבד כנעני דמצוה לעולם בהם תעבודו וכל שעה ורגע מצוה להחזיקו לעבד ולעבוד עמו ולא לעשות אותו בן חורין ואפילו אם יהי' נודע לנו שצריכין אנו לעשותו בן חורין לעת ערב עדיין מצוה עלינו להחזיק בעבד עד הערב דהרי כתיב לעולם בהם תעבודו וא"כ לא שייך בעשה זו דלעולם בהם תעבודו הואיל ואי מתרמי לי' לעתיד אלא אי הי' מתרמי הוא רק בעבר ולמפרע והואיל למפרע לא אמרינן כנלע"ד נכון

אמנם הטעם לדברי הש"ס דמוכח דס"ל דלא בעי בעידנא מדפריך בפסחים מ"ז באבנים מקורזלות דראוי לכותשם והא בכמה דוכתי אמרינן אימת אמרינן אתיא עשה ודחי ל"ת היכא בעידנא דמעיקר לאו מקיים עשה נלע"ד דלפי הנראה בירושלמי ר"פ ראד"מ טעמא דרבנן דמכשירין אינם דוחין שבת משום דילמא ימות או יתקלקל ולפי"ז נראה דטעמא דבעי' בעידנא הוא משום שמא ימות ועפי"ז ביארתי סברת השיבולי לקט המובא במג"א סי' תמ"ו דס"ל בעשה דרבים לא בעי' בעידנא דגבי רבים לא שייך מיתה ועפי"ז ישבתי קו' אחת שהקשה מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל משבת קל"ב ע"ב דקאמר עבודה אינו דוחה צרעת משום דלא הוי בעידנא וקשה הא עבודה עשה דרבים ולהנ"ל זה שייך אם הוא כדי להוציא רבים אבל התם בכהן אחד שקוצצין לו בהרת איכא למיחש שמא ימות גם בעשה דרבים יש לחוש לשמא ימות, באמת לפמ"ש התוס' בפסחים כ"ט לדעת ר"י דלענין מ"ע לא בעינן בעידנא לא ס"ל טעם הנ"ל אבל לדעת ריב"א אפשר לומר טעם הנ"ל, עכ"פ לפי הנ"ל נראה דטעם המקשן הי' כך דנהי דבעינן בעידנא הוא משום דילמא ימות וא"כ למ"ד דס"ל הואיל לעולם פטור הואיל ואי לא ימות ויתרמי לי' ציפרים לכסות ויכתש שוב אין כאן מלקות נהי דאסור לעשות כן משום שמא ימות מ"מ אי עביד אי אפשר ללקות כיון דאפשר דלא יהי' המעשה בעבירה עיי"ש

אמנם אפילו אי אמרינן הואיל גם למפרע נראה דל"ק דמ"מ בעינן שבאותו עת ובאותו רגע שהוא עושה כן משכחת לה מקום היתר אבל אי השתא לא משכחת היתר רק דנימא הואיל ובשעה אחרת משכחת לה ההיתר זה הוי כתרי הואיל ולא אמרינן וא"כ גבי לעולם בהם תעבודו אפילו אם נימא דבעת התפלה פטור מ"מ שלא בזמן התפלה מד' שעות עד חצות או בלילה דתפלת ערבית רשות וכ"ש למאן דאמר המובא ברא"ש ברכות מ"ח דדווקא לצורך פ' זכות הותר לשחררו א"כ שלא באותו הזמן לא משכחת לה היתר ושפיר משכחת לה דמשחרר עבדו עובר בעשה

ובלא"ה נראה דל"ק דהרי בפירוש גילה לן קרא דלא אמרינן הואיל וכתב והזהיר לן דלעולם בהם תעבודו וא"כ המשחרר עובר בעשה זו וע"כ לא שמעינן דמותר משום הואיל אלא כגון חרישה ביו"ט או חיפוי בכלאים שזה לא מצינו דאסר הכתיב בהדיא ואיכ"ל דשרי אבל היכא דגלי קרא ואמר אפילו בדבר דמשכחת בה היתר א"כ אי עבר הרי עבר על מימרא דרחמנא ואין לומר דנילף מכאן דלא אמרינן הואיל כיון דלרבה הואיל סברא חיצונה הוא אין למילף לדחות סברא החיצונה

ועוד לפמ"ש הר"ן דאיסור משחרר עבדו הוא משום לא תחנם ולכך לצורך מצוה שריא והמג"א בסי' צ' הקשה דא"כ מאי פריך בברכות שם דהוי מהב"ע וצ"ל דקשיא לי' דכיון דאיכא עבירה ואין תועלת לישראל בשחרור הזה דאע"ג דמקיים מצות תפלה נגד זה עובר בעשה א"כ אין תועלת אלא לעבד ואיכא לא תחנם ואפילו המשחרר אינו מכוון לזה מ"מ פסיק רישא הוא וע"ז משני מצוה דרבים שאני ואיכא מצוה טפי מעבירה וא"כ שוב איכא תועלת למשחרר ואינו עובר ולפי"ז לא שייך הואיל אי מתרמי מצוה דזה אינו דאז לא יהי' לתועלת העבד אבל לתועלת העבד לא משכחת לה היתר וא"כ בגוונא זה לא משכחת לה היתר וגוונא זה משום גוונא אחרת לכ"ע לא אמרי' הואיל אלא דווקא אם באותו גוונא עצמו משכחת לה היתר וגוונא אחרת פנים חדשות באו לכאן כנלע"ד

ב) ובגוף המצוה של לעולם בהם תעבודו ברשב"א בשבת ד' ע"א כ' דבחצי' עבד וחב"ח כיון דעובד א"ע ג"כ לא שייך העשה דלעולם בהם תעבודו ועי' קצוה"ח כיון דאינו עובד בו עבודת עבד דחלק הב"ח מעכב זה לא נקרא עבדות וכ"כ בס' ט"א דבחעוחב"ח לא שייך העשה ועי' באחרונים שתמהו מגיטין ל"ח ההיא אמתא וגו' אמר אביי אי לאו דאר"י א"ש כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוי