מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב כז

ימים ור"א סובר בסוכה כ"ז דבעי י"ד סעודות ולמסקנא מסיק דחזר ר"א ולפירש"י שם חזר ממנין י"ד והר"ת הקשה דברי רש"י אהדדי ביומא ע"ט ע"ב פירש"י אם השלים במיני תרגימא יצא היינו אם השלים למנין י"ד לר"א ולמה פירש"י לסק"ד. ונראה דתוס' מחולקין דר"א גם במסקנא ס"ל מד"ס בעינן רק דלא בעי סוכה ולרש"י נראה דזה תימא דמהיכא ילפי' דבעי יד"ס מסוכות תשבו וא"כ עכ"ח דבעי' סיכה והנה לרש"י דלר"א בעי' סוכה א"כ הה"ד דבעי' שיאכל דבר הבעי' סוכה אבל אי לא בעי' סיכה כלל א"כ יוכל להשלים גם בדבר שלא בעי' סיכה וא"כ שם ביומא דרצה להכריח פרי לא בעי סוכה מדנקט אם השלים במיני תרגימא וא"כ עכ"ח דסובר דלהשלמה בעי' דבר שראוי לסוכה וא"כ עכ"ח לפי אותו סק"ד סובר דהאי אם השלים קאי לר"א קודם חזרה כדמסקי' דאיכ"ל תרגימא היינו פרי ואיכ"ל פרי לא בעי' סוכה ואפ"ה יכול להשלים ולר"א לאחר חזרה דלא בעי' סיכה ה"נ דלא בעי' דבר הבעי' לסוכה ומיושב גם דברי רש"י בסוכה כ"ז שפי' דמיני תרגימא היינו נמי פירות ולהנ"ל א"ש. ודברי התוס' הנ"ל שצ"ע לכאורה להסביר דס"ל לר"א קשי' האיך אפשר למילף מקרא דבעי' אחת ביום ובלילה כיון דודאי תשבו כעין תדורו ואי בעי אכיל איכא למשמע מיניה ולכך ס"ל דלר"א קשי' לי' איך קאמר קרא דתשבו ז' ימים דלמא ילך ברה"ר ולא ישב בשום בית וגם בסיכה לא בעי' אלא ודאי מוכח מכללא דחיוב הוא לאכול ביו"ט של סוכות בסיכה בלילה וביום וממילא צריך לאכול בסיכה. אמנם לפי סק"ד סבר דהחיוב הוא מכח הסוכה ולאחר חזרה סובר דמכח היום הוא אלא ממילא כיון דאכל בעי סוכה אבל מצד המצות סוכה לא בעי ולכך יש לה תשלומים ולפי"ז הי' אפשר ליישב קושי' הפ"י דאמאי נקט י"ד הא בעי' ג' סעודות בשבת דלהנ"ל קמ"ל די"ד בעי מכח סוכה וממילא אין להם תשלומים אבל הג' סעודות יש להם תשלומי' ולמאי שחזר ר"א לפי התוס' בעי' באמת ט"ו סעודות ולכלם יש תשלומים ולפי"ז עמדה הקושי' על המג"א בסי' תקכ"ז שהוכיח ממשנה זו דיו"ט לא בעי' ג' סעודות דאל"כ הוי טפי ולהנ"ל אין ראיה אדרבה תקש' לי ולטעמך וי"ל דבריו דסובר דאפי' המשנה י"ד סעודות מלבד סעודות יו"ט הראשון דלא פליגי' בי' ולא נקט אלא במאי דפליגי ולכך נקט אחת ביום קודם לילה אבל אי גם יו"ט בעי הסעודות שפיר קשי' דהא איכא יו"ט ושבת

ב) והנה הא דבעי' יו"ט פת לא ידעתי מנ"ל זה מה"ת ונראה דיליף משבת דכתיב אכלוהו היום ומזה נראה כמו בשבת בעי' שיעור סעודה דיומי דהיינו טפי מביצה כמ"ש מג"א בסי' רצ"א ה"כ ביו"ט ובזה מיושב התוס' בברכות ובסוכה שהקשה איך אמרי' אי בעי אכיל הא אמרי' דביו"ט אסור להתענות וקשה מאי קושי' ביו"ט סגי בכזית ולא בעי' סוכה ולהנ"ל א"ש הא דאצטרך לאכול עכ"ח משבת לפי' ובעי' שיעור סעודה כמו בשבת

במתני' ריש מס' סוכה תנן סיכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה וכו' ועיין בר"ן שכ' באמה בת ויו טפחים וכאן באמה עוצבת ובפ' קמא דערובין מסיק באמה שוחקות ובאמה עוצבות אזלינן לחומרא אם עוצבות לחומרא אזלינן לחומרא ואם שוחקות לחומרא אזלינן אחר שוחקות לחומרא והטעם משום דמספקא אי אמות התורה הן בשוחקות או בעוצבות ושוחקות מרובה מעוצבות חצי אצבע כמבואר ביו"ד ריש סי' ר"א ולזה לכאורה קשי' לי' על תי' הש"ס שם דמשני מדאורייתא שייך למתני' פסולה אבל מדרבנן לא שייך למתני' פסולה לדעת הרמב"ם דפסק ספיקא דאורייתא מה"ת לקולא ואינו אסור אלא מדרבנן ולפי רוב המפורשים גם במצוה אמרינ' ספיקא לקולא וא"כ מתני' דתנן דגבוה למעלה מעשרים אמה פסולה בין באמה שוחקות בין באמה עוצבות פסולה אע"ג דלא הוי אלא מדרבנן וא"כ עמדה קושי' הש"ס דמדרבנן לא שייך למתני פסולה לפירש"י מיהו לרמב"ם אפשר ליישב דס"ל כפי' התוס' דגם בדרבנן שייך למתני פסולה. אמנם בשיטה דספיקא דאורייתא יש מייחסין לרש"י דס"ל כרמב"ם עמדה הקושי'. וכן מרש"י קשה הא דנר חנוכה דתנן פסולה הא בדרבנן לא שייך פסולה וצ"ל תי' שני של תוס' דלא שייך שם ימעט אבל הכא קשה יותר ועכ"ח צ"ל דרש"י ס"ל דלא כהרמב"ם וצ"ע על המפרשים דס"ל דרש"י ס"ל כהרמב"ם. ונלע"ד דגם רש"י מודי להתוס' דימעט לא שייך ליתני בדאורייתא משום דמשמע דצריך רק לכתחילה למענו כמ"ש התוס' אלא שלרש"י הי' קשה דהמתרץ נקט בדאורייתא תני פסולה ובדרבנן תני תקנתא דהוא כפל לשון או דהול"ל דרק בדרבנן תני תקנתא או כפי' התוס' או בדאורייתא תני פסולה אבל בדרבנן לא שייך פסולה ולכך מ"ל לרש"י דבאמת גם התרצן ידע דבלמעלה מכ' אמה פעמים הוא פסולה מדאורייתא באמה שוחקות או פסולה מדרבנן באמה עוצבות כדלעיל וא"כ לא סגי לי' בחד סברא דהא כאן על דאורייתא ועל דרבנן תני פסולה ולכך משני בדאורייתא תני פסולה כפי' רש"י דלא שייך פסולה על דרבנן ועל דאורייתא לא שייך למענו כפי' התוס' רק בדרבנן תני תקנתא ולכך כיון דאי אפשר למנקט לישנא דשייך בין על דאורייתא בין על דרבנן עדיף ליה למיתנא פסולה דעי"ז מ"מ לא שייך למיטעי אבל אי נקט ימעט אפשר למיטעי כעין שכ' התוס' לתרץ בהא דנר חנוכה ובזה מיושב ג"כ קושי' התוס' בעירובין על פי' רש"י דאמר אבע"א בדאורייתא נמי תני תקנתא והקשה הא אפשר גם לתי' קמא אמרי' כן לפירש"י ועיין מהר"ם לובלין שכ' לפרש ולהנ"ל א"ש דלפי' תי' קמא עכ"ח ס"ל דבדאורייתא לא שייך למעט וק"ל: סדר בהר ז' מ"ע י"ז מל"ת

מצוה שכ"ז והוא להרמב"ם ל"ת קצ"ט מצוה שכ"ח ל"ת ר' מצוה שכ"ט ל"ת ר"א מצוה ש"ל ר"ת ר"ב ולהרמב"ן הוא מצוה רצ"ו ל"ת קפ"ט מצוה רצ"ז ל"ת ק"ג מצוה רצ"ח לית קצ"א ומצוה רצ"ט ול"ת קצ"ב

מל"ת שלא לעבוד אדמה בשנת השמיטה שנ' ובשנה השביעי' וכו' שדך לא תזרע

ומל"ת שלא לעבוד עבודת אילן בשמיטה שנאמר כרמך לא תזמור

ומל"ת שלא לקצור ספיח בשמיטה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור

ומל"ת שלא ללקט פירות אילנות בשמיטה שנאמר ואת ענבי נזירך לא תבצור

ועתה יתפרשו כל הד' לאווין זמירה בכלל זריעה ובצירה בכלל קצירה ולמה פרטן הכתוב לומר לך שאינו לוקה אלא על זריעה או זמירה ועל קצירה או בצירה אבל על שאר עבודות כגון חפר חרש מסקל מזבל ובאילן נטע או הבריך או הרכיב וכיוצא בהן מכין אותו מכות מרדות ועל קצירת ספיח שהוא מה שתוציא הארץ מן הזרע או מן העקרים שנשארו מקודם שביעית או שעלו מאליהן ע"ז אמר הכתוב ספיח קצירך לא תקצור ואם קצר כדרך הקוצרין שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקרים וכיוצא בו לוקה אלא צריך לקצור מעט מעט וחובט ואוכל מד"ס. והנה הראשונים פליגי בזה אי בא"י בזה"ז נוהג שביעית מה"ת ובגיטן דף צ"ו מוקי שם להלל ותיקן פרוזב"ל כמ"ד דאין שביעית נוהג בזמה"ז ופירש"י אפי' בזמן דבית שני לא הי' נוהג מה"ת משום דבעי' כל יושביה עליה ביובל וכל שאינו נוהג יובל שביעית נמי אינו נוהג ע"כ פירש"י שמיטה ושביעית בבית שני נמי לא הוי מה"ת ולפי"ז הקשתי טובא למאי דאמרי' בע"ז דף ט"ו ע"א רב הונא זבין האי פרה ומקשה שם היכי עביד מר הכי ותי' לשוחטה ואמר שם בגמרא מנא תימרא ואייתי פלוגתא דב"ש וב"ה אי ימכור אדם בהמתו דב"ה מתירין ותלינן דלשחיטה קנה וקשה מאי ראי' מייתי הרי להלל אין איסור שביעית כלל מן התורה בזמן הזה ובריש פ' כל הבשר אמרי' דאין למילף מחלה משום דהוא רק איסור דרבנן וליכא כלל איסור דאורייתא והכא בשביעית נמי לב"ה ליכא איסור דאורייתא משא"כ למכור פרה ואיכא חשש שביתות בהמה כדאמרי' התם ושביתת בהמה לעולם דאוריית' ולכך איכ"ל דתלי' דלא לשחיטה מוכרה. והנה בצל"ח בברכות דף ל"ו בשמעתין דצלף כ' דבלא"ה שביעת בזמה"ז דרבנן לדעת הרמב"ם שכ' בפ"א מהלכות תרומות דתרומה דרבנן דאפי' למ"ד דקדישה שניי' נתקדשה לעתיד לבא מ"מ בתרומה כתיב כי תבוא וכל היכא דכתיב כי תבואו היינו ביאות כלכם ובבית שני לא עלו כל ישראל כולם א"כ גם בשביעית דכתיב כי תבואו וכן גבי יובל ושביעית נמי הוי דרבנן וכן כ' הצל"ח בהדי' דעה שכ' הרמב"ם בפ' ד' מה' שמיטה ויובל דנוהג בין בזמן הבית ובין שלא בזמן הבית הוא רק דרבנן והכ"מ האריך בזה וא"כ גם להרמב"ם קשה קושי' הנ"ל מיהו לפימ"ש הצל"ח שם נראה פשוט ליישב דכתב דוודאי רב עכ"ח סבר תרומה בזה"ז דאורייתא דס"ל דכי תבואו לא משמע ביאות כולכם דהרי רב נקיט שם צלף ושל ערלה בח"ל זורק את האביונות ויאכל את הקפריסין וע"כ ס"ל דבזמנו ג"כ ולא ס"ל כמ"ד דכי תבאו צריך ביאת כלם וגם לא ס"ל דיובל נוהג בזמן הבית שני וא"כ לרב שביעית הוי דאורייתא וברי' פרק מפנין מקשה ר"ה לרב אהדדי משום דהי' תלמוד מסתמא ס"ל כוותי' וא"כ הה"ד הכא דר"ה דאמר הא דינא מסתמא ס"ל כרב ורב ס"ל שביעית באמת בא"י קדוש ולכך שפיר מייתי ראי' משביעית, ואנן באמת לא קיי"ל כר' הונא

והנה כבר כתבתי לעיל במצוה ק"ד דבשביעית לבד הג' לאווין המפורשים בקרא כאן איכא ג"כ מצות עשה ושביתה שבת לה' וקאי ג"כ על לאו דאילנות דעיקר אילן ארעא היא וכבר הבאתי שם המנחת חינוך יליף זה מעבודה זרה דף ט"ו ע"ב דאמרי' דאדם מצוה על שביתת שדהו ובאמת מהתם אין ראי' כולי האי דלא מבעי' לפי שיטת התוס' דקאי על לפני עור דהיינו אם ישראל עושה בת