מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב כב

מדעתו הי' סובר שהי' להם דין ישראל והיום הולך אחר הלילה וממילא צריך עוד להיות עוד יום א' וזה שהוסיף מדעתו והסכים הקב"ה וממילא מיושב נמי קושי' התוס' הנ"ל דודאי דרש מפסוק הנ"ל אבל אינו מוכרח דלמא יש להם דין בן נח לכך הוסיף יום אחד מדעתו שהי' להם דין ישראל: מצוה שי"א והוא להרמב"ם מ"ע קי"ח ולהרמב"ן מצוה ר"פ מ"ע צ"ז

מ"ע לשבות ממלאכה יום ראשון בתשרי הוא ראש השנה שנא' בחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש ומצוה שי"ב והוא להרמב"ם ל"ת קצ"ד ולהרמב"ן מצוה רפ"א ל"ת קפ"ד

ומל"ת שלא לעשות מלאכה בר"ה שנאמר כל מלאכת עבודה לא תעשו. הנה כל היו"ט הם עשה ול"ת וכבר כתבנו במקום אחר דפליגא בזה הרמב"ם והתוס' אי גם נשים חייבים בעשה ולדעת הרמב"ם כיון דמצווים על הלאו ה"ה נמי דמצווין על העשה דהעשה בא לחזק הלאו. ולדעת התוס' בנשים הוא רק ל"ת. ושמעתי מפי מרן הגאון בעח"ס זצ"ל דאפילו רבא דס"ל בעלמא יו"ט הוא רק ל"ת מ"מ יו"ט של ר"ה מודה שהוא ל"ת ועשה דאל"כ קשי' לרבא מתני' דר"ה דף ל"ב ע"ב דתנן אין מפקחין עליו את הגל ומקשי' אמאי יבוא עשה דשופר וידחה ל"ת ותי' דיו"ט היי עשה ול"ת ואי נימא דרבא ס"ל דלא הוי רק ל"ת לחוד עמדה קושי' הגמ' בדוכתי'. וע"ז תי' מרן ז"ל דדוקא ביו"ט דלא כתיב שבתון פליגא דשם ילפי רק מן מקרא קדש כמ"ש בספר יראים בזה פליגא אבל בר"ה דכתיב שבתון וגם מקרא קודש בודאי לכ"ע איכ"ל דהוי עשה ול"ת ומיושב קושי' הנ"ל דשפיר אין מפקחין דהוי עשה ול"ת. ובאמת בת"כ פליגא בזה ר"א ור"ע גבי ר"ה אי שבתון קאי על קדושת יום ומקרא קודש קאי על העשה שביתת מלאכה. ור"ע סובר דשבתון קאי על שביתת מלאכה

ב) והנה בתורת כהנים דרש מקרא קודש קדשיהו במאכלי' ובמלבושי' נאים ובפוסקי' חולקים אם בר"ה רשאים להתענות. ובשאגת ארי' הקשה בסי' ק"א מכאן על שיטת הפוסקי' דסוברי' דר"ה מצוה להתענות דהא מ"מ אסור מכח דהוי ראש חודש דעל ר"ה עצמו אינו מוכיח מכאן לא דמצוה לאכול ולא דאין מצוה לאכול כמ"ש שם ש"א דאיכ"ל דר"ה ידוע דא"צ חיזוק וכ"כ הריטב"א בשמעתין אבל הא ודאי מוכח דאסור להתענות בר"ה משום ר"ח עיי"ש שהניח בצ"ע וכיוצא בזה הקשה הב"י באו"ח סי' תר"י על הרי"ו שכ' האידנא דבטלא מגילת תענית רשאין להתענות בר"ח הא שם מוכח דר"ח דאורייתא וכן הא דאיתא במג"ת דר"ח ניסן ואב הוא תענית צדיקים. והנלע"ד בעזה"י דהרי איתא בירושלמי הובא במקצת בתוס' ריש פרק מקום שנהגו דיום שאדם מקריב קרבן הוא לו ליו"ט ופריך א"כ יהי' בכל יום אסור מכח שהקריבו תמידים של ישראל ותי' בירושלמי התורה התירה במלאכה דכתיב ואספת דגנך וגו' ואכתי קשה ר"ח יהי' אסור מכח המוספים והביאו הצל"ח שם בשם מהר"א בסמ"ג דילפי' מתמיד ובשבועות דף יו"ד קאמר ר' יונה דמאלה תעשו לה' במועדיכם ילפינן דהוקשו כל המועדי' כולם זה לזה לשעיר ר"ח ור"ח נמי מועד מקרי ומביא ראי' מקרא דקרא עלי מועד וא"כ ר"ח מקרי מועד מה"ט ובס' ברכי יוסף באו"ח סי' תי"ח כ' דאיכ"ל דמקרי דבר שמפורש בקרא ואין השבועה חל עליו ורש"י בתענית דף י"ז סע"ב על הא דפריך ור"ח גופא יו"ט היא פי' מקרא דקרא עלי מועד נראה משום דהא דר' יונה פליגא בי' שם בשבועות ור"ה דף ד' ע"ב למאי פריך ולכך פריך מקרא דכ"ע מודה ביה. מיהו נראה דאע"ג דמוכח מקרא מה"ת מאלה תעשה במועדיכ' איכ"ל דהטעם מכח קרבן כדאיתא בירושלמי פרק מקום שנהגו הנ"ל ונהי דגלי בתמיד ובמוסף גלי גבי ר"ח בהיפך וליכא למילף מתמיד ונהי דלענין מלאכה בודאי מותר מה"ת דאפי' בחוה"מ ילפי' דמותר במלאכה לכל הפחות בדבר האבד ועיין בחגיגה דף י"ח וברא"ש ריש מועד קטן אבל לענין תענית והספד שפיר איכ"ל דטעמו משום קרבן וגדולה מזו אמרינ' בקידו' דף ל"ז גבי מצה בעינן מושבות דה"א דוקא בזמן דאי' פסח ומ"כ ה"כ נראה דמקרא דאלה תעשו לה' במועדיכ' מוכח רק בזמן שיש קרבן כיון דיש לקרבן שייכות לענין שיהי' אסור בהספד ותענית כדמוכח בירושלמי פ' מקום שנהגו הנ"ל וא"כ בזמה"ז איכ"ל דמותר כמו שכ' הצל"ח בפסחים ר"פ מקום שנהגו וא"כ א"ש בודאי בזמן שביהמ"ק הי' קיים בודאי אסור מה"ת ולכך בתענית דמיירי בזמן שביהמ"ק קיים משני שפיר ר"ח דאורייתא וכן בשמעתין בר"ה דמוקי בזמן שביהמ"ק קיים משני ר"ח דאורייתא הוא דלס"ד זו דדברי קבלה לאו כדין תורה דמי עכ"ח מוקי לה כהא דר' יונה ומכח התירוץ עצמו מדהוצרך לומר דאורייתא דתליא בפלוגתא ולא קאמר משום הקרא דדברי קבלה קרא. עלי מועד משמע דס"ל דדברי קבלה צריכי' חיזוק ולכך פריך שוב תיפוק ליה דהוי לפני יום צום גדליה ומשני דצום גדליה דדברי קבלה הוי כשל תורה ולפי"ז י"ל נמי ר"ה עצמו נמי דרבנן אלא דדברי קבלה הם וכ"ז בזמן שביהמ"ק קיים אבל בזמה"ז ס"ל לרי"ו דהוי רק מכח מגילת תענית וממילא איכ"ל דסובר דלא בטלה מגלת תענית אבל אנן דקיי"ל בטלה מג"ת גם ר"ח בטלה ושאר פוסקי' ס"ל דלכה"פ אפי' לדידן מדרבנן אסור ואפשר דגם דברי קבלה הוא דקרא קרא עלי מועד אפשר דאז הקריבו קרבן דבי"ז בתמוז בטל התמיד כדאי' בתענית כו' ונראה דהה"ד שאר קרבנות

ג) ועפ"י הנ"ל נראה כיון דר"ח הוא מועד מצד הקרבנות א"כ בר"ה שמלבד קרבנות ר"ח יש קרבנות היום אדרבה קרבנות ר"ח אינם מבוארי' בקרא והרב ר' משולם פי' לעיל בר"ה דף ח' ביום הכסא שהחודש מתכסה בו בו היינו הקרבנות וקרבנות היום מצד ראש השנה הם עיקר ואפ"ה לדעת מקצת הפוסקי' מצוה להתענות בו א"כ כמו דבטל יו"ט דידיה בטל ג"כ יו"ט מכח ראש חדש כמו דאמרי' בתענית י"ח לענין יום טריינוס ולפ"ז הי' אפשר ליישב יותר פי' ר' משולם הנ"ל דהחודש מתכסה היינו היו"ט של ראש חודש ועכ"פ א"ש ומיושב קי' הט"א הנ"ל דודאי שפיר ידע דר"ח יו"ט מכח הא דמוקי לה בתענית י"ח אלא דר"ח דראש השנה סבר דבעי חיזוק ומטעם הנ"ל דלא נימא הואיל ויו"ט דיומא בטל בטל גם דידיה וע"ז משני דאפ"ה כיון דדאורייתא הוא אין צריך חיזוק ולא פלוג רבנן בתקנתי' והשתא דאתית להכי איכ"ל דלשיטת האומרים דר"ה מצוה להתענות היינו דוקא בזמה"ז אבל בזמן שביה"מ קיים גם הני מודים דאסור מכח ראש חודש ומיושב קושי' השאג' ארי' הנ"ל. ובזה מובן היטב על הא דאמר עזרא להם בעזרא אכלו משמני' וגו' וחדות ה' מעוזכם ומה השמיע אותם בהם ולהנ"ל א"ש דהשתא נבנה ביהמ"ק והי' לו דין חדש דאסור להתענות ולכך אמר להם אכלו וגו': מצוה שי"ג והוא להרמב"ם מ"ע קי"ט ולהרמב"ן מצוה רפ"ב מ"ע צ"ה

מ"ע להקריב קרבן מוסף בר"ה שנאמר והקרבתם אשה לה' ובר"ה חייבים להביא קרבן ר"ח וקרבן מוסף של ר"ה ובתוס' ר"ה דף ח' ע"ב הביאו דדעת ר"ר משולם דנהי דהקריבו עולות דר"ח אבל השעיר לא היו מקריבין ותוס' הקשו עליו מתוספתא דחשיב שעירי ר"ח י"ב שעירי'. וט"א תי' דרבינו משולם סובר דכל שעירי' כפרתן שוה כת"ק במשנה ריש שבועות וא"כ בר"ה דכבר מקריבי' השעיר בשביל ר"ה ותרתי ל"ל אבל התוספתא אתיא כר"ש דסבר דשעיר של ר"ח מכפר על טהור שאכל את הטמא ע"כ היה צריכי' להיות תרתי שעירי' ותי' זה קשה דהרי אמרי' בזבחי' דף צ"א דהקרבן מוסף של ר"ח היו קודמין למוסף של ר"ה וא"כ שם קמבעי' אם תדיר ומקודש איזה מהם קודם המוסף של ר"ה כדמסיק שם בזבחי' דף צ"א דמיקרי ג"כ מקודש וא"כ אדרבה אם אין רוצי' להקריב ב' הי' לן לומר להקריב שעיר דר"ח ולא להקריב שעיר של ר"ה ולי הי' נראה דתליא בפלוגתא אי בתשרי נברא העולם או בניסן נברא העולם דהרי דרשינן בשבועות דף ח' לכך כתיב חטאת לה' שאמר הקב"ה הביאו עלי קרבן שמיעטתי את הירח והיינו בשעת בריאה וא"כ אי בתשרי נברא העולם שאז הי' מיעוט הירח א"כ בתשרי הוא דבר בשעתו מכל ראשי חדשי' ואיך אפשר שאז לא יקריבו שעיר של ר"ח וכ"ש דלא שייך טעם של ט"א הנ"ל דכבר מביאין שעיר של ר"ה והלא שעיר של ר"ה אינו בא על מיעוט הירח. לכך ס"ל לתוספתא דנהי דבקרא כתיב מלבד עולת החודש ולא כתיב עולת החודש וחטאת משום דחטאת הוא מכח כש"כ כדלעיל כיון דאז זמן מיעוט הירח אבל הר"ר משולם אפשר דס"ל כדעת התוס' וקיי"ל בניסן נברא העולם ולא שייך סברא הנ"ל וא"כ מדפרט הכתוב מלבד עולת החודש ולא הזכיר חטאת נמי א"ו שלא הקריבו כנלע"ד

ב) ובגוף הדבר מה דמסיק בזבחי' דף צ"א דר"ח קדוש טפי דהוא תדיר ומקודש עיי"ש. כבר הקשה השאגת אריה בתשוב' סי' ס"ב דלכאורה הנך ב' סוגיות מנחות מ"ט. וסוגי' דזבחי' צ"א. סותרים אהדדי דבמנחות מ"ט מביאי' שם הברייתא דאין פוחתין מששה טלאי' המבוקרי' בלשכה כדי שיהי' לשבת ולב' ימים טובי' של ר"ה עיי"ש ושם קמבעי ליה ג"כ הא דתדיר ומקודש ורוצה לפשוט מהא דתנן אין פוחתין דאי מקודש עדיף הו"ל להקריב בשבת ד' טלאי' ב' לתמידי' ב' למוספי' וא"כ מוכח דס"ל דשבת קדוש טפי ובזבחים אמרי' בהיפך ובאמת י"ל קושי' זו בודאי שבת קדוש טפי דאיהו קביעי וקיימא וחמירא כע"ז והיינו היום עצמו קדוש טפי. אבל הקרבנות