מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב יח

דלא ק"מ דהסברא להנאות עצמן שרי דבלהנאות עצמן אין כאן חילול השם דוקא אם מאנס כדי למעט הדת ולשכח שם הי"ת אז מחוייבין להראות לו דאין נחשב בעיניננו נגד גדולת הדת וזה קידוש השם אבל אם אונסו להנאות עצמן אין כאן חילול השם מיהו כל זה אם אין המעטת הדת נמשך ממילא מכח אותו להנאות עצמן משא"כ שם אצל בן דמא דהמין אמר שע"י שם של ע"ז הוא מרפא וא"כ נהי דעושה להנאות עצמו מ"מ כיון דע"ז ממילא נמשך ומתרבה וממשיך לע"ז וממעט כבוד שמים ולכך גם בהנאות עצמן ואפי' לר"י אסור בפרהסי' וזה פשוט ונכון: מצוה רצ"ז והוא להרמב"ם מ"ע ק"י. ולהרמב"ן מצוה רס"ה מ"ע פ"ח

מ"ע לקדש את השם ברבים שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל והנה יש הרבה דינים בזה ועי' ברמב"ם מהלכות יסודי תורה בשעת הגזירה או בשאר מצות פרהסי' חייב למסור נפשו והשל"ה מסתפק אם חייבים לברך על מ"ע זו כמו כל מ"ע שבתורה ולענ"ד לא ניחא להקב"ה לברך אותו על זה כי כשטבע מצריים בים אמרו חז"ל שאמר הקב"ה מעשה ידי טבעו בים ואתם רוצים לומר שירה. ומכ"ש בשעת הגזירה שגם קדושים נשפך כמים דמם מסתמא לא ניחא להקב"ה לברך אותו כנלענ"ד. ובגוף הדין היה קשה לי טובא ביומא דף פ"ה חוקר הש"ס מנלן דפיקוח נפש דוחה שבת ומייתי כמה דרשות ושמואל מייתי קרא וחי בהם ולא שימות בהם ואמר הגמ' לכולא אית לי' פירכא לבר משמואל וק"ל הא בע"ז י"ל דיהרג ואל יעבור מקרא דואהבת את ה' אלקיך אפי' בצנעה יהרג ואל יעבור וברש"י בחולין דף ד' פי' דשבת חמור כע"ז וגם בסנהדרין דף ע"ד יליף חילול חילול מע"ז וא"כ איך נוכל לילף מן וחי בהם בפיקוח נפש דוחה שבת כיון דהאי נמי בהם לא קאי על ע"ז ואפשר דשבת חמור טפי מע"ז וא"כ איך נוכל לילף דפיקוח נפש דוחה שבת הא בע"ז לא אמרי' כן אלא יהרג ואל יעבור וצ"ע. ובחי' אמרתי ליישב עפ"י קושי' התורת חיים שם דהקשה ל"ל קרא וחי בהם הא מונקדשתי בתוך בני ישראל נוכל למילף דהנה ילפי' תוך תוך מתוך העדה הרעה הזאת דווקא פרהסי' וממילא דעל צנעה נוכל למילף מונקדשתי דאין צריכים למסור נפשם בצנעה ובפרהסי' נוכל למילף מתוך תוך ולא צריכין לפסוק וחי בהם עכ"ל. ואמרתי דבאמת קאי רק על שבת דהו"א דיהי כע"ז דאפי' בצנעה יהרג ואל יעבור קמ"ל קרא דלא צריכין בצנעה למסור נפשם וממילא נשמע דפיקוח נפש דוחה שבת ועדיין צ"ע: מצוה רצ"ח והוא להרמב"ם מ"ע קי"א. ולהרמב"ן מצוה רס"ו מ"ע פ"ט

מ"ע לשבות ממלאכה ביום ראשון של פסח שנאמר ביום הראשו' מקרא קודש וכו' יהיה לכם: מצוה רצ"ט והוא להרמב"ם ל"ת קפ"ח. ולהרמב"ן מצוה רס"ז ל"ת קע"ח

ומל"ת שלא לעשות מלאכה יום א' של פסח שנאמר וכל עבודת מלאכה לא תעשו. אע"ג שמלשון הנ"ל אינו מוכרח שמ"ע לקדשו שלא לעשות שום מלאכה כדמשמע מהש"ס מכמה דוכתי דילפינן לעשה מלשיון שבתון עשה וביו"ט של פסח לא כתיב שבתון רק בר"ה ובסוכות צ"ל דכולהו ילפי' מהדדי כמ"ש בס' יראים סי' קי"ז מהקישא דר"י דהוקשו כל המועדות ואפי' מאן דלא ס"ל דיו"ט עשה ול"ת נראה דלא פליג דשבתון עשה אלא דס"ל דשבתון דווקא למלאכות הכבדות וכמ"ש הרמב"ן בפי' התורה. אמנם ר' אשי חידש לן כיון דקראו התורה לל"ט מלאכות מלאכת עבודה א"כ העושה אותן אינו שובת ומ"ע לשבות ולכך העושה עבודה א"כ העושה אותן אינו שובת. ומ"ע לשבות ולכך העושה עובר בעשה ול"ת ומאי דקשיא רבא אדרבא אמרתי ליישב עפ"י מה שדקדק בס' יראים מ"ש דנקט מלבדו ולא נקנו מילה שלא בזמנו, הא יש מצות אחרות מלבד מילה. ותי' מרן הגאון בעח"ס זצ"ל שאז עדיין לא נצטוה באחרת ולפי"ז י"ל כמי דאז לא הי' עשה דשבתון רק ל"ת ואיצטרך לאשמעינן דלא דחי. ולי נראה ליישב דבלא"ה קשי' איך אפשר לרמז בהאי קרא דאוכל נפש למענו מילה. ויש לומר דמשכחת לה במילת זכריו ועבדיו המעכבת לאכול בפסח וא"כ אפשר דמשכחת לה דבשעת שחיטה עדיין לא היה זמן לימול ולא עיכבה השחיטה ובשעת האכילה עיכבה והו"א דיהי' זה בכלל אוכל כמכשירין או"נ ואע"ג דמעטי מכשירין היינו באפשר לעשותן מעי"ט קמ"ל קרא דאפ"ה לא דחי מילה שב"ז יו"ט דזה לא חשיב מכשירין דאו"נ. דהא אפשר באחריני רק מצות מילה ואכילת פסח הו"א דיועיל לדחות קמ"ל ולכך אע"ג דהוי יו"ט עשה ול"ת איצטרך לבדו למעט דהו"א דיהיה בכלל מכשירין קמ"ל ולעולם דרבא מודה דר' אשי דיו"ט עשה ול"ת

ב) הנה בשביתת יו"ט נאסר לנו לעשות שום מלאכה רק אוכל נפש אך אשר יאכל לכל נפש. וכתב הרא"ם בס' יראים סי' קי"ג הואיל וכתיב יאכל כולל ג"כ הנאה דאכילה דיאכל גם הנאה בכלל ולכך מותר אפי' להחם לצורך רחיצה. והקשה לי הבח' המופלג מו"ה גבריאל קעל זצ"ל דכיון דגם הנאת יו"ט מותר למה אמרי' בביצה כ"ה בשוחט מסוכנת דלא ישחוט אא"כ יכול לאכול כזית צלי ולמה בעי' דווקא כזית נהי דפחות מכזית לא מקרי אכילה הנאה מיהו איקרי ובס' מלא הרועים בערך הואיל כ' בפשיעות מצד הסברא דכזית לאו דווקא דאפי' בפחות מכזית סגי ואי משום הא לא קשיא דכבר כ' הצל"ח בפסחים כ"ב דגבי איסורי הנאה נמי כיון דכתב הנאה בל' אכילה אינו חייב על הנאתו אצלו אלא בכדי כזית. וא"כ ה"נ לענין היתר יו"ט בעי' הנא' בכדי אכילה מיהו עדיין קשי' דלדידן דקיי"ל מתוך היכא דאיכא צורך קצת וא"כ פחות מכזית צורך קצת מיהו הוה ולמה בעינ' לדידן דווקא כזית צלי וצ"ל הא גבי מסוכנת מתירין אפי' אין לו צורך כזית רק משום הואיל ואי בעי אי מקלעי אורחים חזי ליה וזה אמרינן דדווקא בדבר שהותר משום אוכל נפש ממש אבל בדבר שהותר משום מתוך בעינן דווקא שיהי' צורך קצת אבל הואיל ואי מזדמן לו צורך קצת מותר יהיה מותר בלי צורך קצת זה לא אמרינ' ולאידך מ"ד דלית ליה הואיל דמסיק בפסחים מ"ה ע"ב דמשים פסידא יהיב דעתי' לאכול כזית צריך כזית דאל"כ מחזי טפי כהערמה. ועוד הי' אפשר לומר ליישב ע"פ מ"ש הה"מ בפ"י ממאכלות אסורות דין י"ו דלכך אין לוקין על הנאה דכל מידי דאכילה אורחא באכילה והנאה הוי שלא כדרך וא"כ אי אוכל פחות מכזית דלא מקרי אכילה אפי' תימא דמקרי הנאה שוב הוי שלא כדרך. מיהו לפי"ז תתעורר הקושי' מה ששמעתי בשם הגאון מוה' ברוך פרענקל זצ"ל אב"ד דק"ק לייפניק דלמה אמר ר"ע כזית חי הא בשר חי אמרי' בפסחים כ"ד ע"ב חלב חי הוי שלא כד"א ומסתמא גם בשר בהמה ומתני' משמע דמיירי בבהמה ובעוף כ' התוס' בפסחים כ"ד ע"ב דיה פרט דהוי כד"א לאכול באומצא אבל כאן דמיירי בבהמה קשיא. ונרא' דר"ע לטעמי' דס"ל בביצה כ"א דאפי' בהמה במשמע וא"כ גם אכילת בשר חי דחזי לבהמה בכלל נהי דמתני' לא התיר משום אכילת כלבים עי' בצל"ח הטעם מ"מ ע"כ בכלל הקרא גם אכילת בשר החי בכלל והטעם באמת צ"ל משום דאחשבי' אצלו בשלמא איסור לא חשיבה אדרבה כיון דאכל איסור לא אמרינ' דאחשביה דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן כמ"ש הלח"מ בהל' שבועות פ"ה דין ה' אבל באכילת היתר כיון דאצלו מקרי אכילה למה לא יהי' מותר לדידיה וכן מסתבר לכ"ע וכי נימא דאם ירצה אדם לבשל דבר מר לצורך רפואות לא יהי' רשאי לר"ע דלית ליה מתוך עכ"ח כיון דאצלו הוא צורך ואוכל קרינן ביה אך אשר יאכל וגו' כ"ש לדברי המ"מ הנ"ל דהנאה במידי דאכילה חשוב כשלא כד"א וכיון דבכלל אכילה הוא הנאה ממילא מוכח אפי' שלא כד"א בכלל וזה באמת קשה גם באיסורים נימא כן וצ"ל דגבי באיסורין תפסת מרובה לא תפסת ואמרי' בכלל אכילה דאסרה תורה דווקא אכילה ואפ"ה ילפי' מיתורא דלא יאכל או מקרא דנבילה דאסיר גם בהנאה אבל כאן לר"מ דפיר' הנאה בהדי' דנפש בהמה הוי הנאה והנאה מקרי שלא כדרך ומוכח דשלא כדרך אסור. ועפ"י הנ"ל נראה לי לישב קו' שהקשה לי המופלג מוה' אהרן שמואל אסאד נ"י דמאי פריך בביצה כ"ה על ר"ע אי סק"ד בעינן הפשט ונתוח א"כ האיך היתר ר"ע לאכול כזית חי מבית טביחתה ומאי קו' הא שלא כד"א הוי אכילת בשר חי ואפי' בוודאי איסור הוי רק מדרבנן וכאן קודם בדיקה הוי רק ספק דרבנן ונהי דאין עושה ספק דרבנן בידים אבל כאן משום פסידא כדיעבד דמי. אמנם להנ"ל ז"א דנהי דמתירין לשחוט משום שלכד"א היינו משום דאחשביה אבל א"כ שוב עכ"ח אין בו חשש טריפות אבל אי הוי חשש טריפות ואפ"ה מותר משום שלכד"ה א"כ עכ"ח לא חשיב אכילה ואיך נתיר לו ביו"ט והוי תרתי דסתרי אהדדי ופריך שפיר

ג) והנה הל"ת שלא לעשות מלאכה ביו"ט ראשון של פסח שנא' כל מלאכת עבודה לא תעשו ועי' מ"ש הרמב"ן בפי' שמלשון מלאכת עבודה ממילא ממועטו או"נ עיי"ש וכ"כ הה"מ רפ"א מי"ט והלח"מ הביא להקשות דא"כ ל"ל קרא דאך אשר יאכל ובאמת זה אינו קושי' מלבד שאז עדיין לא נאמר מלאכת עבודה וגם איצטרך למיעוטא הוא למכשירין ולבדו למילה שלא בזמנו ג"כ איצטרך להתיר מתוך דזה ילפי' מלשון לכם לכל צרכיכם כמ"ש הש"מ בכתובות ולב"ש איכ"ל לכם להתיר מכשירין דר"א מתלמידי ב"ש דסבר ר"פ תולין מכשירין אפי' אפשר מעיו"ט שרי ולזה איצטרך קרא דנהי דלית בי'