מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב קל

עושין לקבל שהקיבול ההוא מכינם ומזמינם להיות ראוין למשכב ומושב וכשנפחת ובטל העיקר שבעבורו הי' נקרא כלי בטלה הטפלה שהיא טומאת מדרס עיי"ש וא"כ ה"כ במקוה הנ"ל לולא שהיתה כלי קיבול שיתמלא המים בתוכה לא היתה ראוי למדרס דבלא מים לא היו עומדין בתוך התיבה ויש להמתיק עוד יותר דהתיבה צריך להיות גדולה מחזקת מ"ס ובכיוון צריך לעשותה גדול כל כך ורק אחר כך מייחד אותה לטבול בתוכה וממילא הכלי קיבול גרם לעשות אותה מדרס והכ"ק העיקר נגד המדרס וכשניקב מלהיות כלי קיבול בטל העיקר בטלה גם הטפל ולא תטמא מדרס ושפיר יש לסמוך להיתר על מקואות הללו שהתירו הגאונים שלפנינו

ואחרי בינותי בספרים מצאתי וראיתי כי גם מרן החת"ס זצ"ל בחיו"ד סי' ר"ו כ' כן בפשיטות כדעתינו וז"ל שם בד"ה הנה עיניו וכו' ולדעת פר"מ כיון שעשוי למושב הרוחצים במרחץ הו"ל כלי למדרס לע"ד כיון שנוקב כדינו טרם שיקבע בקרקע תו לא חזי למרחץ דהרי מים יוצאים ולא חזי תו למדרס ומה שסותמים אותו אחר שנקבע בקרקע הו"ל קבעו ולבסוף חקקי עיי"ש ודברי החת"ס הנ"ל הביא גם הגאון מסאנז זצ"ל בח"ב חיו"ד סי' פ"ד להלכה ועכ"ח כוונתו כפי אשר כתבנו דרק אז עושהו למדרס אם הכלי מקבל וגרם הקיבול להיותו מדרס ולאחר שבטל מהעיקר להיות כלי קיבול בטל גם מלהיות מדרס ומה שכ' בסופו דהסתימה אינו עושהו שוב חזי למדרס אחר שנקבע בקרקע דהו"ל קבעו ולבסוף חקקו לענ"ד לאו משום מדרס איצטרך הטעם דקבעו ואח"כ חקקו דהא תנן במ"ד פ"כ מכלים עריבה שנפסקה מלקבל רימונים ותיקנה לישיבה ר"ע מטמא וחכמים מטהרין עד שיקציע וכ' הרמב"ם בפירושו שם ובחיבורו בפכ"ו מכלים ה"ה דהטעם הוא דטהורה אף מטומאת מדרס שאין המחשבה מועלת עד שיעשה בה מעשה יע"ש וא"כ כיון דאמרינן דע"י הנקיבה תו לא חזי למדרס כיון דאינו יכול לקבל המים ויצא מידי טומאה ומה שסותם אח"כ אינו בעבור המדרס כי באמת ראוי לעמוד עליו אף אם הוא מונקב והא דסותם אותה רק כדי שיקבל המים בתוכה ולא עשה שוב מעשה מיוחדת שיחול עלי' בעבור זה טומאת מדרס וכעין זה כ' גם בשו"ת פמ"א ח"ג סי' מ"א וזה נכון וברור

וכן נלע"ד להוכיח דגם הנוב"י עכ"ח החזיק בסברא זו דבטול העיקר בטל הטפל דהנה הנוב"י כ' בפשיטות במה"ת סי' ק"מ וסי' קמ"ב דכלי עץ הבא במדה מטמא עכ"פ במדרס כשיטת הר"ש והתוס' הנ"ל וא"כ צריך להבין למה איצטרך הנוב"י בסי' קמ"ב למשקל ולטרי ולחדש דין אשר לא הודו לו חבריו דכלי שנפחתה ונתנו בתוכה ברזא חשיב ככלי שלם אף קודם שנתנו בה הברזא ואסור לטבול בתוכה יע"ש טעמו ונימוקו למה נכנס בדחוקים תיפוק לי' דבלא"ה אסור לטבול בו אף כשהוא נקוב משום דמטמא מדרס ובמדרס לא מהני מה שניקב דהנקבים מועילים רק להוציא מתורת כלי קיבול אבל לא לבטל מתורת מדרס כמ"ש בשו"ת גאוני בתראי סי' ל"ו וכ"כ בשו"ת חת"ס יו"ד ססי' ר"א וכן הוא פשוט מסברא דראוי לעמוד או לישב בו אף כשהוא מינקב ולהנוב"י לשיטתי' בצא"ה אסור לטבול בו אלא ודאי עכ"ח צ"ל דגם הנוב"י מודה לסברא דילן וכמו שהבאתי מחת"ס הנ"ל דאי נקוב ובטל מלהיות כלי קיבול אינו ראוי גם למדרס וא"כ זה שיטמא מדרס הבא במדה תלוי אם נחשב עוד ככלי קיבול ולא נתבטלה מעיקר תשמישתה ולכן הצריך הנוב"י להמציא דנקב שמוכן לסתום בברזא לא חשיב נקב ולכן אסור לטבול בתוכה מטעם שנחשב ככלי קיבול אבל אם נתבטלה מעיקר ממילא בטל גם הטפל כנ"ל ולאחר כתבי כל הנ"ל מצאתי בשו"ת שואל ומשיב מה"ד ח"ג סי' ס' שהסכים ג"כ להלכה לסברא דבטל העיקר בטל הטפל בהיתר מקוה עי"ש

ובהא נחתין דיש הרבה מהראשונים דס"ל דבא במדה אינו מטמא אף במדרס לדידהו פשיטא דכשרים המקואות התלוים באויר בשלשלאות. וגם להשיטות אשר אנו פסקינן כמותם דמטמא מדרס ועכ"פ יש לנו היתר הנ"ל דבטל העיקר ע"י הנקיבה בטל גם המדרס לאחר שנטהר ממדרס לא נעשה בה מעשה המיוחדת למדרס שירד עלי' תורת מדרס ואינו מטמא ושפיר יש לסמוך על זה

וגם מצאתי עוד היתר למקואות הללו בשו"ת שואל ומשיב מה"ק ח"ג סי' צ"ב שכ' וז"ל עוד נ"ל דבר חדש כיון דהתיבה שעשו לא נעשה שידרסו עליהן רק כדי שיוכלו לחמם המים בחימום מעט הדבר דומה למ"ש פכ"ב מכלים נסרים ששיגמן דחכמים מטהרין שאינן עשוין אלא שיהיו המים מהלכין תחתיהן ומזה למד המהרח"ש ח"ג סכ"א דכל שלא נעשה רק לנקיות שיהי' נקי מעפר שבצדדין אף שעכ"ח דורסין עליהן כשר ועי' בס"ט סי' קצ"ח שמביא ראי' ברורה לזה מתוס' שבת ס"ו גבי סנדל של סיידין והה"ד כאן כל שלא עשאו לשם דריסה רק בשביל שיוכלו לחמם המים בחימום מעט כשר עכ"ד

ועתה נחזור לנידן דידן אודות השולחן מנסרים התלוי באויר ע"י שלשלאות או עמודים של ברזל דבארנו דנפסקה ההלכה מבלי חולק חוץ הטו"ז, שאסור לטבול ע"ג דבר המקבל טומאה ואפילו ע"ג פשוטי כ"ע כמו נסרים או שליבות דשייך בו מדרס שהם מקבלים טומאה מה"ת ולא התירו הפוסקים המהרמ"פ והב"ח ומהרמ"ל והש"ך והמהרמ"ש והסדרי טהרה ואחריהם כל גאוני דור ודור רק בקבעו הנסרים או השליבות בקרקע ע"י בנין גמור ולדעת הרמב"ם צריך להיות דוקא קבוע במסמרים כמו שהעלו התויו"ט והס"ט בשיטתו אבל הנסרים או השליבות המטולטלין שאינם קבועין בקרקע עדיין מקבלים טומאה דלא נעשה בהם בנין או קביעות בקרקע שמבטל הטומאה מהם והגאונים בדור שלפנינו שהתירו בתיבה תלוי באויר אף שאינה מחוברת בקרקע משום דכל טעם הדבר שצריך להיות מחובר בקרקע שלא להיות כלי המקבל טומאה ותיבות הנ"ל אינם מק"ט או שהם סומכים על שיטות הראשונים דבא במדה טהורה מכלום אף ממדרס ואף לאותן שיטות שעדיין מקבלת טומאת מדרס מ"מ מותר לטבול בה כיון שבלא"ה צריך התיבה להיות מנוקבת שתהי' מחוברת למי המקוה וא"כ נתבטלה מהיות בית קיבול שהיא עיקר הכלי הגורמת שיהא ראוי למדרס וכיון שבטל העיקר בטלה הטפלה גם טומאת מדרס וכיון שלא נעשה בה אח"כ מעשה מיוחדת לעשותה מדרס אינה מטמאה כנ"ל או מצד היתר של שואל ומשיב הנ"ל וכל התירים הללו לא שייכו בשולחן המקוה אשר אנו דנין עלי' דהנה זה פשוט דמטמא מדרס שהרי לכך הוא נעשה לעמוד עליו ולטבול בעת שיגברו המים ואי אפשר לטבול בקרקעית המקוה ואינה מחוברת בקרקע דמה שהוא תלוי בשלשלאות או בעמודים של ברזל אינה קביעות כמו שהורה זקן מרן החת"ס ז"ל בסי' ר"ו וז"ל שם בד"ה אך כל וכו' ועוד לע"ד דוקא בנין בקרקע ממש מבטלו נהי דלא בעי' שהיא קבור ושקוע בתוך הקרקע ואפילו עומד ע"ג קרקע ומרחו בטיט מהני וכמ"ש ש"ך סי' ר"א סקכ"ה מ"מ תיבה או גיגית התלוי בשלשלאות איננו אלא כלי גמור העשוין לטלטל ע"י שלשלאותיו ואיננו בנין המבטלו מתורת כלי עכ"ל וכן הלך בעקבותיו בנו הגאון בעל כתב סופר זצ"ל בתשובותיו סי' צ"ח וא"כ ליכא שום דבר המבטלו מלקבל טומאה והלכה פסיקה הוא בשו"ע הנ"ל דאין טובלין ע"ג דבר המקבל טומאה ולא ידעתי היתר לזה לענ"ד

ולכאורה הי' נראה לומר כיון דהעמודי ברזל נתחזקו ע"י שרויפע"ן והעץ אשר השרויפע"ן תקועים בו מחובר לקרקע והשלשלאות תלוים בו יחשב ג"כ כמחובר לקרקע כדמצינו בפי"א מכלים מ"ב וברמב"ם פ"ט מכלים ה"א כל כלי מתכות שיש לו שם בפ"ע טמא חוץ מן הדלת ומן הנגר ומן המנעל והפותח שתחת הציר והציר והקורא והצינור שנעשו לקרקע וכל המחובר לקרקע כקרקע דמי והתויו"ט שם הקשה למאי נ"מ קפריט הני דוקא הא כל המחובר לקרקע כקרקע דמי עיי"ש תירוצו

ולע"ד נראה פשוט דלק"מ דמתניתן אתי לאשמעינן חידוש גדול דזה גופא הוא חידוש דין דדלת לא יקבל טומאה לפי שנעשה לשמש את הקרקע מצד כל המחובר וכו' ואשמעינן המתניתן עוד חידוש יותר אף מה שמחובר רק לדלת דהוי מחובר למחובר דמצינו לחלק בכמה דוכתי בכעין זה כגון בין כחו לכח כחו או לתוך ותוך תוכו אשמעינן המשנה הכא גבי טומאה אף שהוא רק מחובר למחובר בקרקע כמו המנעל והנגר ג"כ אינו מקבל טומאה כן נראה נכון ליישב קו' התויו"ט וא"כ לכאורה גם הכא הי' לנו לדון דהשולחן מחובר להעמודים והעמודים מחוברים ע"י השרוי"ף לעץ הנקבע בקרקע ולא יקבל טומאה אבל אי אפשר לסמוך על זה דהא מרן בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ר"ד הביא בשם גידולי טהרה דע"י שרופע"ן אינו חיבור ואם כי הגאון המנוח מו"ה שרגא צבי טעננענבוים ז"ל האבד"ק טשאטה בתשובתו אלי רצה לסמוך ע"ז ע"י שמחובר לשרויפע"ן שהם מעשה אומן ואין כל אדם יכול לשומטו ורצה לומר דמרן מהר"ם שיק והג"ט מיירי בשרויפע"ן שהדיוט יכול לשומטו, ואם גם כנים היו דברי הגאון הנ"ל אז שוב יש לחוש אם השרויפע"ן נעשו ע"י האומן העושה אותן מתחלה לחבר דוקא עם הקרקע כמו שהאריך מרן מהר"ם שיק ז"ל בתשובה הנ"ל והעלה דאין היתר אחר מועיל בזה אא"כ מצוה לאומן לעשות אותן כדי לחבר עם הקרקע דדוקא בכגון זו כיון שמעיקרא נעשו לשמש עם הקרקע לא מקבלי טומאה גם בתלוש

ובזה אמרתי ליישב קו' הסדרי טהרה בסי' קצ"ח ססקס"ג בד"ה ומה שהקשה מהרח"ש וכו' בסתירת הרמב"ם דלמאי דמסיק הש"ס בב"ב דף ס"ו ע"ב דלרבנן דדף אף בקבעו ולבסוף חקקו מקבל טומאה דאורייתא א"כ הא דתנן בפי"א מכלים מ"ב דכלי מתכות לקרקע אינו מקבל טומאה ע"כ ר' אליעזר היא דאי לרבנן אפילו בקבעו לקרקע ואח"כ חקקו מקבל טומאה שהיא מדאורייתא מכ"ש אלו שהם כלים בתלוש אלא שנעשו לקרקע והרמב"ם בפ"ט מכלים הנ"ל פסק כהאי מתניתן ובפי"א מכלים הכ"ד פסק כרבנן דדף והניח בצ"ע

ולפי הנ"ל נלע"ד ליישב דהרמב"ם לשיטתי' אזיל דבפי' המשנה מ"ד פ"כ מכלים כ' אליבא דרבנן שהכלי אשר יקבל טומאה כפי צורתו כאשר נקבע בכותל או בארץ הנה הוא יקבל טומאה כמו