מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב קכט

ומתוך חומר הקושיא הי' נראה ליישב דאפשר דתוס' הי' ס"ל כיון דלפסול בשאיבה אינו תלוי כלל אי מקבל טומאה או לא כמו שביאר המהרמ"פ בסי' ל"א דכלי שאין לו בית קיבול אינו פוסל המקוה בהעברת מים עליו אף אם הוא מקבל טומאה רק כאשר יהי' לו ב"ק הוא פוסל משום שאובין אפילו אם לא יהי' כלי המק"ט יע"ש וא"כ תלוי הכל בבית קיבול וזה שמטמא מדרס אין עוד ראי' דחשיב כלי קיבול כיון דבמדרס אף פשוטי כ"ע מטמאים מה"ת כנ"ל ול"צ לזה כלי והו"א דאף דמטמא מדרס מ"מ לא חשיב כלי מצד גודלו ושפיר נקט המשנה כלים גדולים לרבותא. אבל זה דוחק

ובזה יבוארו גם דברי הרע"ב בפ"ד ממקואות מ"א שפי' ג"כ הרבותא כפי' רש"י והעיר שם התויו"ט דבתוס' שבת הנ"ל פירשו הרבותא על כלים גדולים והוא כקו' על הרע"ב דיותר הו"ל למנקט רבותא כפי' התוס' כמו שהעיר הרמב"ן דלא כפירש"י אבל לפי מה שבארתי פי' הרע"ב בהשכל ודעת דהא הרע"ב בפכ"ד מכלים מ"ד ס"ל כשיטת הראשונים דבא במדה מטמא מדרס וא"כ ממילא אי אפשר לפרש כפי' התוס' והוכרח לפרש כפי' רש"י ותימה על התוי"ט שלא הרגיש בזה

ובתוי"ט פ"ד ממקואות הנ"ל הקשה עוד על תוס' שבת ט"ז הנ"ל דכ' דהרבותא בכלים גדולים כגון כלי עץ שהם יתרים על מ' סאה שאינן מטלטלין מלא וריקן והקשה על לשון יתרים ממ"ס דבכל מקום רק מחזיקים מ"ס תנן והניח בצ"ע

ונלע"ד לישב דברי התוס' דלכאורה צריך ביאור הא דאיתא בש"ס דכלים המחזיקים מ' סאה אינם מקבלים טומאה משום דומיא דשק בעינן שיטלטל מלא וריקן למה דוקא ארבעים סאה והלא גם בפחות מעט אין מטלטול מלא מצד כבדו, ומצאתי כי הריטב"א בעירובין י"ד ע"ב הביא להקשות זאת בשם הראב"ד ומתרץ הריטב"א כי לפי דור המדבר שיער הכתוב כשאמר דומיא דשק שאפילו בינונים שבהם נושאים משא כזה לפי שגבורים היו עיי"ש וכונת הריטב"א הסברתי עפ"י הש"ס סוטה ל"ד והובא גם ברש"י בחומש פ' שלח דמשא של אבנים בגלגל היו של מ' סאה וזה משא האיש כשהוא בעצמו והוא תילתא למשא שמדלי אינש לחברו וא"כ כיון דהתורה תלתה בכלי שיקבל טומאה שיהא ראוי לטלטל אף מלא עכ"ח לא לשיעורין נאמרה ומיירי גם אם האדם הוא ביחידות בלתי סיוע מאנשים אחרים ואיש א' בינוני אף מאנשי מדבר לא יגבי' בעצמו יותר ממשא של מ' סאה ואם זה הוא טעם וכונת הש"ס לפי ביאורו של הריטב"א שפיר כ' התוס' דדוקא יתרים על מ"ס דמ' סאה ראוי עוד לטלטל מלא ע"י איש בינוני מאנשי מדבר כנ"ל ורק יותר ממ"ס אף משהו אינו ראוי לאיש אחד בלי סיועת חברו כי כן הם כל שיעורי חכמים ושיעורי תורה כדאי' בר"ה דף י"ג ע"א לאו אמינך לא תיפוק נפשך לבר מהילכתא כל מדות חכמים כן הוא במ"ס הוא טובל במ"ס חסר קורטב אינו טובל וכו' וא"כ ה"כ בזה משא מ"ס הוא יכול להגבי' ומשהו יותר לא וס"ל להתוס' דהא דאיתא בש"ס מ' סאה עכ"ח הוא לאו דוקא דמ"ס עוד ראוי הוא לטלטל מלא ע"י אנשי מדבר ולכן שפיר דייקו ונקטו יתרים על מ"ס כנ"ל נכון וקרוב לאמת בס"ד

ויש להמתיק בזה דברי אביי ורבה בשבת ל"ה ע"א דפליגי רבה ור' יוסף דרבה אמר חלתא בת תרי כורי שרי לטלטולי ובת ג' כורי אסור לטלטולה ור"י אמר בת תלתא שרי בת ארבעה אסור אמר אביי בעי' מיני' דמר בשעת מעשה ואפילו בת תרי כורי לא שרא לי כמאן כי האי תנא דתנן כוורת הקש וכוורת הקנים ובור ספינה אעפ"י שיש להם שולים והן מחזיקות מ"ס בלח שהם כוריים ביבש טהורים והרשב"א בשבת שם כ' הא דאמר רבה בת תלתא כורי אסור לאו דוקא הוא דאף בת תרי כורי ומשהו ג"כ אסור יע"ש

ולפי"ז הא דשרי רבה בת תרי כורי הוא דוקא בתרי כורי מצומצים וכשבעי מיני' אביי בשעת מעשה שהי' רוצה לטלטל בת תרי כורי מצומצים לא שרא לי' אסר לי' לא נאמר דבאמת התיר רבה בת תרי כורי ולא אסור אלא תרי ומשהו ובכ"ז לא שרי לי' אף תרי כורי מצומצמים משום דהתנא דמתניתן נקט בלישני' מחזיקות מ"ס בלח שהם כוריים ביבש הגם כי בארנו דזה לאו דוקא דמ"ס ראוי לטלטל עוד לאנשי מדבר ורק מ"ס ומשהו אינו ראוי לטלטל מלא מ"מ כיון דהתנא נקט בלישני' מ' סאה שהם כוריים ביבש החמיר על אביי ולא שרא לי' שילמד לדקדק בלשון המתניתן ודוק

ומסוגיא דשבת ל"ה הנ"ל אמרתי להביא ראי' לשיטת התוס' והר"ש וסייעתי' דהבא במדה מטמא מדרס אם ראוי למדרס דשם הקשו התוס' דהכי לא שרי רבה ור"י להתיר כלי לטלטול מחמת גודלו וכובדו ובעירובין ק"ב ההיא שריתא דהוי בי' ר"פ דהוי שקלי לה עשרה ושדי לה אדשא ולא א"ל ולא מידי אמר תורת כלי עלי' וכן הקשו כל הראשונים וכ' התוס' דלא פסקינן הא דרבה ור"י ובעירובין ע"ב תירצו דיש ליישב שני המימרות דחלתא אין רגילות לטלטל בחול אבל האי שריתא דרכה לטלטל תמיד והרי"ף והרמב"ם בפכ"ה משבת ה"ו לא הביאו הא דרבה ור"מ עי' בהה"מ שם

ולפי שיטות הנ"ל אשר הצעתי ל"ק קו' התוס' דיש ליישב שני המימרות דהכא יליף רבה שבת מטומאה מה דלענין טומאה נקרא כלי מותר לטלטל בשבת ומה שאינו מקבל טומאה משום דיצא מתורת כלי גם בשבת לא מקרי כלי ואסור לטלטל כדאיתא בשבת קכ"ג דלענין טומאה לאו מנא הוא לענין שבת נמי לאו מנא הוא ולפי"ז שם בעירובין ק"ב דפירש"י על תורת כלי שראוי לישב עלי' וא"כ ראוי למדרס ומטמא מדרס אף שהוא בא במדה וכיון דאקרי כלי לענין טומאת מדרס הוי שפיר כלי גם לענין שבת אבל הכא בשבת בחלתא פי' רש"י כוורת וכורת עכ"ח אינו ראוי למדרס דאי ראוי למדרס ולשיטות הנ"ל דמטמא מדרס אף בא במדה איך תנן במתניתן רפ"ח דאהלות כורת הקש וכורת הקנים ובור ספינה חוצצין בפני הטומאה הלא כללא הוא דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה וע"כ דאינו ראוי למדרס ולא מקרי כלי לענין טומאה לכן גם בשבת לא חשיב כלי לטלטלו ומיושבים שני הסוגיות ול"ק קו' התוס' והרמב"ם לשיטתי' דבררתי לעיל דס"ל דבא במדה אינו מטמא כלים אינו יכול ליישב שני הסוגיות וס"ל דפליגו ולכן לא הביא האי דינא דכוורת כלל רק ס"ל כר' פדת בעירובין ודוק

והנה אחרי כי כן שהרבה מגדולי הראשונים ס"ל דגם כלי המחזקת מ"ס מטמא מדרס יש לחקור ולהבין טעם להיתר מקואות הנ"ל שהתיבה תלוי באויר ורציתי לומר דבר חדש ואח"כ מצאתי כי הגאון בעל מפה"י ז"ל בשו"ת מאמר מרדכי הנ"ל דרך בדרך הזה ושמחתי כי כונתי לדעתו הגדולה והוא דאיתא במ"ט פי"ט מכלים תיבה שפתחה מצידה טמאה מדרס וטמאה טמא מת וכו' נפחתה מלמעלה טמאה טמא מת נפחתה מלמטן ר"מ מטמא וחכמים מטהרין מפני שבטל העיקר בטלה הטפלה ופי' שם הרמב"ם אף שעדיין ראוי הוא לטפילה בכ"ז כיון שבטל העיקר לא מטמא מחמת שראוי לטפילה וא"כ בנדון דידן כיון שתיבה שפתחה מלמעלה עיקרה עשוי לקבלה ואינו ראוי כלל למדרס ואף כשעשה אותה למקוה מים עיקרה עשוי' להקוות בה המים ולמלאות בה וגם להיות עומדת לטבול בה ובזה ירדה גם לטומאת מדרס אבל עיקרה לקבלה היא וכיון שכן ע"י הנקיבה כשפ"ה שבשולים אינה עשוי' לקבל מים כי אם בשימשו עם הקרקע וכיון שבטל העיקר בטל הטפלה דהוא טומאת מדרס ואין עליו שם טומאה כלל עיי"ש שהעלה כן להלכה ולמעשה ורק מהיות טוב צוה לתקן לקבוע התיבה בברזל קביעות גמור שלא תתנונע התיבה יע"ש באריכות נפלא

והגם דלא לגמרי דמי נדון דידן להשאלה שהושאל שם כי שם מיירי בתיבה שנקובה בתחתי' והתיבה ההיא הולכת ע"פ המים וכאשר יגברו המים ירומו הכלי ומחזיקין אותה בעץ וברדת המים ישפלוה ויחזיקו אותה בחתיכת עץ ולא תלוי באויר כנדון דידן דלא הוי שום קביעות בכ"ז נלע"ד דיש לסמוך על היתר זה במקואות הללו שעשוי התיבה בשלשלאות ותלוי באויר דהא גם שם לח הי' קביעות ראוי שיבטל מקבלת טומאה ורק משום טעם דבטל העיקר בטל הטפל אינו מקבל טומאה וא"כ הכא דמצד שאינו קבוע הי' מקבל טומאה ורק כיון דאמרינן דבטל העיקר בטל הטפל אינו ראוי לקבל טומאה ומותר לטבול בו

והנה לכאורה יש לפקפק גם על היתר זו דאיתא ברפ"כ מכלים הכרים והכסתות והמרצופין שנפחתו הרי אלו טמאין מדרס ופי' שם הרמב"ם כיון שמתחלת עניינם נעשו לשני הדברים יחד להיותן בלי קיבול ולישב עליהן וזה כאשר נפחתו ויצאו מדין כ"ק ונטהרו מטומאת שרץ נשארו בטומאת מדרס וכ"כ הרמב"ם בחיבורו פכ"ו מכלים הי"א והר"ש שם במשנה הביא בשם התוספתא דבכגון זו אם החכמים מודים לר"מ דאין האחד עיקר נגד חברו וממילא לא בטלי עיי"ש ובזה בארתי דברי הרע"ב ברפ"ד מודים בעריבת הרגלים שהיא מב' לוגין עד ט' שנסדקה שהיא טמאה מדרס ופי' הרע"ב דעריבה קודם שנסדקה נמי היו רגילים לישב בה והיתה משמשת ישיבה עם מלאכתה והקשה התויו"ט שם א"כ גם קודם שנסדקה תהא טמאה מדרס והאריך מאוד ולענ"ד פשוט דכונת הרע"ב דס"ל דשאני עריבת הרגלים מסתם עריבה המיוחדת ללישה דעריבת הרגלים גם במלאכתה לרחוץ הרגלים משמש גם ישיבה ולכן גם כשנסדקה עדיין טמאה מדרס ולא נאמר בה בטל העיקר בטל הטפל ובאמת גם קודם שנסדקה נמי טמאה מדרס ועיין בת"כ שיש לכוון זה

וא"כ בנ"ד בתיבה שעשאוה למקוה מתחלה נעשו לשני עניינים יחד להקוות המים בתוכה וגם לטבול בה ואין האחד טפל נגד חברו וממילא אף שניקב וחדל להיות כלי קיבול נשאר עוד עליו טומאת מדרס דהגם שהוא נקוב ראוי הוא למדרס ונסתר היתר הלז

אבל לאחר העיון נלע"ד דשפיר יש לסמוך על היתר הנ"ל דזה לא דמי רק לסיפא דמשנה רפ"כ מכלים הנ"ל הקלוסתר התורמל הכריתות והחמת הרי אלו טמאין מדרס וכולם שנפחתו טהורי' מפני שבטל העיקר בטל הטפלה ופי' שם הרמב"ם והרע"ב שכל אלו