מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב קלא

שהוא לפי דעת החכמים גבי דף של נחתומים והלכה כחכמים ואמנם יהי' המחובר לקרקע כקרקע ולא יקבל טומאה אצל חכמים כאשר נעשה זה הדבר מתחלתו בקרקע או נעשה לשמש עם הקרקע עכ"ל שם עיי"ש בפנים ותראה כי הרמב"ם סובר דהאי משנה דפי"א דכלים הנ"ל גם לרבנן אזיל דתם מחלקים בין כלי שהי' עליו תורת טומאה בתלוש זה לא נתבטל בטומאה דאורייתא ע"י חיבורו בקרקע אבל בכלי שנעשה מתחלתו לשמש עם הקרקע לא ירדה עליו תורת טומאה כלל אפילו בתלוש וכ"כ הרמב"ם בחיבורו פ"ט מכלים טעמא דהאי דמשנה פי"א מכלים הנ"ל דלא מטמאי אפילו קודם שיקבעו והובא שם בתויו"ט מ"ב פי"א דכלים גם מנוסחת א"י כל המחובר וכו' הואיל ועיקר עשייתו להיותו דבק לארץ הנה הוא לא יקבל טומאה ואפילו קודם חיבורו יע"ש וממילא שפיר פסק הרמב"ם כרבנן דדף וגם פסק כמשנה פי"א דכלים הנ"ל כן נלע"ד ברור ואמת

ואחר כתבי זאת מצאתי כי גם מרן מהר"ם שיק זצ"ל בחיו"ד סי' ר"ד כ' מסברתו כן ליישב קו' הנוב"י מה"ת יו"ד סי' קמ"ב ולא הביא כי הרמב"ם בפי' המשנה פ"כ מכלים הנ"ל כ' כן בפירוש דגם רבנן דדף ס"ל אם נעשו מעיקרא לשמש את הקרקע דאינו מקבל טומאה מצד כל המחובר לקרקע ונחשב כאלו מעולם לא הי' תלוש ודברי הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל נעלמו לפי שעה מהנוב"י במה"ת חיו"ד סי' ק"ט דפלפל שם בדעת הרבנן דדף אי הגמר התיקון שהוא מביאו לקבלת טומאה הי' אחר שקבעו עיי"ש באריכות והרמב"ם הנ"ל כ' בפירוש דהאי דף של נחתומין אליבא דרבנן מיירי בקבל טומאה עוד בתלוש ובנעשה מתחלתו לשמש בקרקע גם הרבנן מידי דלא מקבלי טומאה אפילו בתלוש ועי' בס' גידולי טהרה על ה' מקואות סי' ג' שהאריך בזה

אבל באמת בנ"ד אף אי אמרינן דשרוי"ף שהוא מעשה אומן הוי חיבור וגם נעשה השרוי"ף מתחלתו לשמש בקרקע נלע"ד דג"כ אין להתיר השולחן הנ"ל מצד כל ממחובר לקרקע דבמ"ג פי"ד דכלים איתא יתדות אהלים ויתדות המשוחות טמאות וכ' שם הר"ש והרא"ש והרע"ב דנועצים יתדות של ברזל בארץ ומותחים אהלים וקושרי' מתרים ביתדות ואין זה תשמישן ע"י קרקע שהרי לדבר המטלטל הן משמשים יע"ש וכן פסק הרמב"ם בפ"ט מכלים הי"ד הרי יוצא מפורש חידוש דין מזה ע"כ אמרינן כל המחובר לקרקע רק כמו דלת דהבית הוא כקרקע והדלת משמש להבית שהיא כקרקע אז נחשב הדלת שהיא מחוברת לקרקע כקרקע ואינה מקבל טומאה אבל היכא דהחיבור לקרקע אינו לצורך ותשמיש המחובר רק הוקבע לקרקע לצורך דבר המטלטל כגון התם שיחזקו האהלים או השלשלות שמודדין בי הארץ אז החיבור לקרקע אינו מועיל ומקבל טומאה וכ"כ בס' גידולי טהרה סי' י"ד דאין זה בכלל כלים שנעשו לקרקע דהכלי נעשה ע"מ שישתמש בו האדם כדרך שנשתמש בכלי תלוש ואין הקרקע אלא מקים הנחה וכבר יצא מכלל כלי מחובר ובא לכלל כלי תשמיש והרי זה כדלי ששואב בו מים מן הבאר עיי"ש שהוא כ' כן מסברת עצמו ותימה שהוא לא הביא המשנה המפורשת הנ"ל וכן כ' הגאון מו"ה מאיר א"ש ז"ל בסי' פ"ו סברא זו ע"ש בד"ה ולענין וא"כ הכא בנ"ד רצונו וכונתו שיהא השולחן תלוי באויר כדי להגביהו ולהורידו לעת הצורך והשרוי"ף נעשה לשמש את השולחן המטלטל בכגון זה גם השרוי"ף המחובר לארץ מקבל טומאה ומכ"ש דלא נוכל לומר דהשולחן אינו מקבל טומאה מצד שהוא מחובר לקרקע דהשולחן אינו משמש לקרקע רק אדרבה החיבור היא לצורך השולחן ודמי ממש ליתדות אהלים שמקבל טומאה לכן לענ"ד אין שום היתר לטבול על השולחן שהוא תלוי בעמודים או שלשלאות והוא דבר המקבל טומאת מדרס ודינו מבואר בשו"ע סי' קצ"ח סל"א הנ"ל

והנה בשולחן כזה אשר השתמשו בו עד עתה לטבול עליו אם ירצו לתקן באיזה אופן המועיל צריך מקודם לסתור את כל השולחן כמו שהורה הגאון בעל אמרי אש ז"ל בתשובה הנ"ל דכיון שעמדו עליו וראוי לטמא מדרס מדאורייתא ואנו פוסקין להלכה דבטומאה דאורייתא לא יבוטל הטומאה גם ע"י חיבור בקרקע עיי"ש בפנים בהתשובה סי' ע"ח

והגאון הנ"ל המציא תקנה לעשות טבלא של שיש ד' על ד' ולשים אותה על השולחן החדש ומעמידנה עליו בשעת טבילה כי נראה דאף הראב"ד והרשב"א לא אסרו משום גזירת מרחצאות רק בעומדת על דבר המק"ט לא כשיש הפסק ביניהם ובאמת בתקנה זו הקדימו הלבוש ביו"ד קצ"ח שכ' בענין היתר הנסרים מצוה מהמובחר לתקן הענין זה והוא שיניחו אבנים רחבים עליהם אעפ"י שכ' הרמב"ם כל העשוי למשכב או למושב וכו' אעפ"י שאינו מועיל לענין טומאה מ"מ יש בזה היכר עיי"ש וגם על תקנה זו פקפק הגאון ר' משה אשכנזי ז"ל בשו"ת גאוני בתראי סי' ל"ו ותקנתו מצד קבעו ובנאו לא שייך בנ"ד דלא הוי קבעו ממילא לא נחשב אשר נתן עליו האבן כבנין. אולם לפי דברי האמרי אש שרצה לומר בכהאי גוונא לא אסרו הרשב"א והראב"ד יש לסמוך על תקנת הלביש ול"ק קי' הר"מ אשכנזי הנ"ל ובסברא זו סמך גם הגאון ר"ע איגר ז"ל להלכה למעשה בסי' מ' הובא גם בפתחי תשובה סי' ר"א סק"ח להתיר מקוה העשוי' ע"פ המים די"ל דבכה"ג לא אסרו הראב"ד והרשב"א וכיון דהרבה פוסקים לא ס"ל לההיא דהראב"ד ויש לומר דבכה"ג גם להראב"ד שרי יש לסמוך בזה להקל עיי"ש

והגאון המפורסם מו"ה שלום מרדכי אבד"ק ברעזאן שליט"א הסכים ג"כ עמדי דאין שום היתר לשולחן כנ"ל ואחר שהסכי' לסברתינו דבטל העיקר בטל הטפל הנ"ל כ' וז"ל אך דבנ"ד שלא נעשה גשר הזה לקבלה כלל אין כאן שום צד היתר וכו' ולכן יקבע שלשלאות ארוכות קצת במסמירות להעמודים וכן להנסרים ויהי' נעשים באופן שיוכל לקפלם באמצען ולסבבם בטבעת ולקצרם כשיהי' צורך להגבי' הנסרי' אבל לא יסירו לעולם ממקום חיבורם בעמודים והקשר ובאופן זה שפיר מהני עשייתם לשמש עם הקרקע וחיבורם ואף שאין מחוברי' לגוף הקרקע אלא להעמודים מקרי מחובר לקרקע וכו' וזולת זה אין חכמה ואין עצה להקל בזה עכ"ל הגאון הנ"ל שליט"א. אבל לפי מה שהבאתי מהא דיתדות אהלים קשה לסמוך גם על זה כמבואר ואין לנו תקנה אחרת לעשות שולחן רק שיהא לו ג"כ ד' דפנות ויהא ראוי לקבלה וכשינקבו אותו מקודם אז יש לנו היתר של מאמר מרדכי ומרן החת"ס ז"ל או לסמוך על תקנת האמרי אש בנותן על השולחן טבלא של אבן ד' על ד'. זה הנלע"ד בענין הלז להלכה כתלמיד הדין לפני רבותיו: פה מאדא ב' לס' זאת תורת העולה ה' ניסן תרנ"ח לפ"ק הק' שמואל בראך אבדק"ק מאדא והגליל.