מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב קכח

במדרס דין תורה שהרי ריבה הכתוב כל המשכב וזה ראוי למשכב ועשוי לו וכן מתטמא במת ובשאר טומאות מדבריהן ככל פשוטי כ"ע כמו שבארנו וזה כלל גדול שכל המתטמא במדרס מתטמא בשאר טומאות עכ"ל ואי כונת הרמב"ם כהתויו"ט דהא דמטמא בשאר טומאות מדבריהן הוא רק מכח דמטמא מדרס ומכללא הנ"ל א"כ למה הזכיר הרמב"ם כלל ככל פשוטי כ"ע והא כיון דמטמא מדרס וכללא יש ממילא ידעינן גם בלא ראי' דפשוטי כלי עץ. ועוד שכ' הרמב"ם ככל פשוטי כ"ע כמו שבארנו והיכן מצינו שביאר הרמב"ם דפשוטי כ"ע מטמאין בשאר טומאות מדבריהן בראוין למדרס ואם מה שדחק בו התוי"ט במ"ש בפ"א הנ"ל זה לא ביאור מקרי. ועוד איך יפרנס הרמב"ם לפי כונת התויו"ט בדבריו מה שהקשינו לעיל הש"ס בב"ק דיליף דמפץ במת מטמא מק"ו והוא דאורייתא

אבל לפי ביאורינו יומתקו כל דברי הרמב"ם דמפץ אעפ"י שהוא אינו בכלל כלי ואינו מקבל שאר טומאות מה"ת בכ"ז מטמא מדרס מה"ת ושוב אמר אעפ"י שאמרתי שאינו כלי ואינו ראוי למדרס אינו מקבל שאר טומאות מה"ת אבל מדרבנן מק"ט כשיטתו בפ"ד וכביאורו בפ"א מכח האסמכתא דת"כ כל שהוא משמש את האדם ומשמש משמשיו אבל כשראוי למדרס ומטמא מדרס מה"ת אז יש לנו כללא דכל המטמא מדרס מטמא מת מה"ת כתוס' עירובין וב"ב הנ"ל

ול"ק קו' התויו"ט למה בפ"ג שביאר דין בא במדה לא כ' דמטמא מדרבנן שאר הטומאות משום דהרמב"ם ס"ל דבא במדה גם במדרס גופא לא מטמא כמו שהוכחתי דס"ל כדעת הרמב"ן ולא שייך בי' שום טומאה לא מה"ת ולא מדרבנן דאי הי' ס"ל דבא במדה בראוי למדרס מטמא מדרס אז הי' מטמא גם שאר הטומאות מה"ת כמו בפשוטי כ"ע ובמפץ ולכן לא הזכיר הרמב"ם מזה כלום כנלע"ד נכון וברור

ובזה שפרשתי בדברי הרמב"ם יתורץ נמי הקושיא העזה שהקשה התויו"ט על השיטות דס"ל האי כללא הנ"ל מהא דתנן רפ"כ דכלים דטמאים מדרס ואינו טמאות בשאר טומאות הואיל ונפחתו מלהיותן כ"ק ומתחלה נעשו בין לקיביל בין לישיבה ואמאי הא תנן כל המטמא מדרס וכו' עיי"ש שמכח קושיא זו הוכרח לדחוק בדוחק בחידוש דין. ולענ"ד לק"מ וכי נאמר במשנה רפ"כ דכלים דטמאין מדרס וטהורין משאר טומאות רק נאמר אעפ"י שנפחתו ומצד כלי קיבול לא היו מטמאים בכ"ז הרי אלו טמאין מדרס ר"ל מצד טומאת מדרס הן מטמאים גם כל הטומאות מכח האי כללא עיי"ש ותבין

ותימה על התויו"ט דבפט"ו מ"ו דכלים כ' הוא בעצמו כן לפרש דברי רש"י בשבת ס"ו דמשמע ברש"י שאעפ"י שמטמא במדרס טהור במגע וטמא מת וכ' דיש לפרש דקושית רש"י דנהי דטהורין בטומאת מגע אבל מן המדרס למה טהורין וא"כ יטמא בכל אף בטמא מת, וכאן לא נחה דעתו בפירוש הזה ליישב הר"ש והרע"ב ודו"ק

וככל החזיון הזה אשר חזה התויו"ט הנ"ל ראיתי ומצאתי גם בשו"ת מאמר מרדכי סי' מ"ג להגאון מו"ה מרדכי זאב איטיגנא בעל מפרשי הים ז"ל שהעמיק בדברי הרמב"ם והצדיק והטעים דברי התויו"ט דדוקא במפץ אמרינן, האי כללא דכל המטמא מדרס והוא רק מדרבנן ולא בפשוטי כ"ע וטעמו ונימוקו הוא דלכאורה גוף הכלל דכל המטמא מדרס מטמא מת אם כי בק"ו מייתי לה אבל מדתלינין זה בזה צריך שיהי' להם שייכות וענין אחד והכריח מרש"י סוכה כ' ע"א דלכן המטמא מדרס מטמא מת משום דשויא כלי ע"י שייחדו למדרס ומחשבתו ומעשהו ירד להם שם כלי לענין כל הטומאות דכל הכלים יורדין להם טומאה במחשבה וכל זה יש לומר רק בדבר שאינו כלי בעצמותו ואז יש מקום לומר דמחשבתו וייחודו משוי לי' כלי וכל שהוא כלי ממילא מהראוי שיקבל עליו כל טומאות כשאר כלים דמה שלא הזכירה התורה טומאה בהו זה משום דלא הי' עליו שם כלי ועכשיו שבא עליו שם כלי הוא בטומאתו לכל הטומאות. אבל כל שהוא כלי בעצמותו כמו פשוטי כלי עץ ואפ"ה מיעט התורה אותם מקבלת טומאה ורק שאנו באין לייחס לו שם כלי עפ"י מה שייחדו למדרס ומכח הסברא הזאת שירדה עליהם טומאה מכח מחשבתו ומעשהו זה ודאי אי אפשר לאמרו דמה יוסיף תת כח ענין יחודו ומחשבתו יותר ממה שהוא כלי בעצמותו ואפ"ה חזינן דמיעטתה התורה אותם מקבלת שאר טומאות ולא ריבה אותו רק לטומאת מדרס וא"כ מה דגלי גלי ומה דלא גלי לא גלי ולא איתמר הך כללא כי אם בדבר שאינו כלי בעצמותו כנ"ל ובזה מחלק בין מפץ לפשוטי כ"ע עיי"ש בפנים באריכות

ואני על משמרתי אעמודה מכח קושיות והכרחים הנ"ל שבארתי, וגם דברי הגאון הנ"ל אם כי בהשכל ודעת נאמרו בכ"ז נעלמה דעתו הנשגבה ממנו והלא כל מקור דבריו הם מרש"י בסוכה דף כ' ע"א ומשם גופא פירכא לכל בניינו דז"ל רש"י שם בד"ה והתנן כל המטמא וכו' והכי קאמר כל הנעשה אב הטומאה ע"י מדרס נעשה אב הטומאה כשהוא טמא מת דאין לך מטמא מדרס אלא המיוחד לישיבה וכיון דשוי לתשמיש כלי הוא וכל שהוא כלי למדרס מיטמא בכל טומאה ואפילו הוא פשוטי כלי עץ דילפינן לי' בק"ו עכ"ל הרי דרש"י גופא שכ' הסברא דע"י יחודו שמשוי כלי כ' עצמו דגם בפשוטי כ"ע אמרינן האי כללא, וכן כ' רש"י בשבת דף פ"ד ע"ב בפירוש בד"ה מפץ וכו' ומהכא נפקא לן בעלמא דכל המטמא במדרס מטמא טומאת מת ואפילו פשוטי כ"ע עכ"ל ואיך חידש הוא מכח דברי רש"י דכללא דכל המטמא וכו' נאמר רק במפץ ולא בפשוטי כ"ע, אתמה וצע"ג

ועוד מה יענה הגאון בעל מפה"י לדברי הרמב"ם בפכ"ז מכלים הט"ז שכ' כללו של דבר כל כלי שאינו ראוי למו"מ או שהוא ראוי ולא נעשה לכך אלא למלאכה אחרת הרי הוא טהור מן המדרס נעשה למלאכה אחרת ומשמש עמה את הישיבה כגון הטלית ורדיד מתטמא מדרס וכל המתטמא במדרס מטמא במת עכ"ל הרי שם מיירי בכלי בעצמותו כמו שהזכיר בפירוש כלי והטלית והרדיד ואפ"ה כ' דשייך בו כללא הנ"ל

ע"כ נלע"ד ברור כמו שבארתי הרמב"ם וכן הובא במאמר מרדכי הנ"ל כי בשם הרב המבי"ט בקרית ספר לפרש דברי הרמב"ם בפכ"ג מכלים רק דהוא תמה עליו מפ"א דכלים הנ"ל אכן לפי ביאורינו לק"מ וכל דברי הרמב"ם מותאמים ומכוונים

ולאחר זמן רב מצאתי במנחת חינוך במצוה ק"ס כ' ג"כ בפירוש כדברי וז"ל מדלא כ' תיבת מדבריהם בפכ"ג אחר שכ' וזה כלל גדול נראה ג"כ דסובר דכלל זה מה"ת כיון דנפקא מק"ו בש"ס אך לפני זה כ' דמפץ אעפ"י שאינו בכלל כלים מטמאים מדרס מה"ת וכ' וכן מטמאים שאר הטומאות מד"ס ככל פשוטי כ"ע היינו דרבנן גזרו נמי עליהם שהם בכלל פשוטי כ"ע כמו שבארנו היינו כמבואר בפ"א אבל כלל הזה דמטמא מדרס מטמא שאר טומאות זה הו' מה"ת עיי"ש ושמחתי מאוד כי תל"י כוונתי אל האמת

היוצא מדברינו דזה אי הבאה במרה בראוי למדרס אי מטמא או לא תלוי בפלוגתא דרבוותא רש"י והתוס' והר"ש והרא"ש והרשב"א והבאים אחריהם ס"ל דמטמא מדרס והרמב"ן והרמב"ם והרא"ה והר"ן וה"ר יואל חולקים וס"ל דטהורה מכלום אף ממדרס ובדעת התוס' שכ' כן בכמה דוכתי קשה לי קו' עצומה דבשבת דף ט"ז ע"ב הובא שם המשנה רפ"ד דמקואות המניח כלים תחת הצינור לקבל בהן מי גשמים אחד כלים גדולים ואחד כלים קטנים ואפילו כלי גללים וכלי אבנים פוסלים את המקוה ופירש"י שם דהרבותא הוא כלים קטנים דנקט המשנה דלא תימא דלא חשיבי והרמב"ן בחי' בשבת שם פי' דהרבותא הוא מה דנקט המתניתן כלים גדולים העשוין לנחת מחמת גודלם שלא תאמר אין שם כלי עליהם וסיים הרמב"ן שם ולא כדפרש"י

ובאמת נלע"ד דרש"י עכ"ח מוכרח לפרש כפירושו ולא כהרמב"ן דהא דאפשר לומר דנקט המשנה כלים גדולים לרבותא שאפילו אינם ראוים לקבל טומאה בכ"ז פוסלים את המקוה בשאובה הוא דוקא אם אינם מקבלים שום טומאה בעולם אבל אם מקבלים אפילו רק קצת מהטומאות כמו הבא במדה לשיטות הנ"ל דאינם מקבלים טומאת מת או נבילה ושרץ אבל מדרס מטמא בראוי למדרס שוב אין זה רבותא דכלים כאלו פוסלים את המקוה כיון דנחשב כלי לענין שמטמא מדרס ממילא פוסל ג"כ במקוה וכן ביאר היטב הנוב"י במה"ת חיו"ד סי' קמ"ב בסוף ד"ה והנה במס' ב"ב וכו' שכ' שם אף לדברי הר"ן בפ"ב דשבועות אעפי"כ אין לדמות כלי הבא במדה לכלי גללים שהם אינם ראוין לקבל שום טומאה אבל כלי עץ הבא במדה אף שאינו ראוי לקבל טומאת מת ונבילה ושרץ מ"מ ראוי הוא לקבל טומאת מדרס ולכן השאיבה בזה הוא מה"ת עכ"ל וכ"כ עוד בסי' ק"מ עיי"ש

ואם גם שדברי הנוב"י אליבא דהר"ן אינם מכוונים כמו שהוכחתי דהר"ן בשבת בחי' ס"ל כדעת הרמב"ן דאף מדרס אינו מטמא ודברי החי' ר"ן לא הי' לפני הנוב"י בדפוס מ"מ דבריו נכונים אליבא דהר"ש וסייעתי' וכן פסקינן גם להלכה

וא"כ רש"י לשיטתי' דס"ל בשבת פ"ד ע"א דבא במדה מקבל טומאת מדרס כנ"ל וא"כ חשיב גם לענין טומאה כלי ממילא פשיטות הוא דפוסל את המקוה מה"ת ואין זה שום רבותא ולכן הוכרח רש"י לפרש דהרבותא הוא כלים קטנים דנקט שלא נימא דלא חשיבי לפסול המקוה. משא"כ הרמב"ן והר"ן דס"ל דבא במדה טהורה מכלים אף ממדרס ולכן שפיר פירשו דהרבותא הוא בכלים גדולים הבאים במדה ואף שאין מקבלים שום טומאה שבעולם מ"מ חשיבי כלים לפסול המקוה בשאיבה

ולפ"ז תמי' נשגבה בעיני על התוס' בשבת נויז ע"ב הנ"ל דפירשו ג"כ הרבותא כפי' הרמב"ן והר"ן והא לתוס' לשיטתי דס"ל בכמה מקומות דבא במדה מטמא מדרס אין בזה שום רבותא ופשיטותא הוא כיון דראוין לקבל טומאה מקרי ג"כ כלי לפסול את המקוה כנוב"י הנ"ל וצע"ג ליישב: