מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב קכז

כ"ע אית בהו מדרס ולא גמרי' משק הני גמירי להו לענין פשוטי כלי עץ דוקא ולא לכלים גדולים דאית בהו בית קיבול וכדאמרי' לקמן הבאה במדה טהורה מכלום עכ"ל הר"ן ודברי הר"ן הנ"ל היו בהעלם עין מהנוב"י הנ"ל שכ' בסי' ק"מ אפילו להר"ן בשבועות דכלי' שאינם מקבלים טומאה אינם פוסלים משום שאיבה אלא מדרבנן היינו דוקא בכלי גללים וכדומה אבל הבא במדה דמקבלים עכ"פ טומאת מדרס פוסל בשאיבה מה"ת יע"ש ולהנ"ל ליתא דהר"ן סובר דכלי הבא במדה טהורה אף ממדרס ולפי"ז הי' השאיבה בכלי הבא במדה להרמב"ן ולהר"ן פסול רק מדרבנן

וכן מצאתי בר"ן בשבת בחי' דף מ"ד ע"ב במוכני של השדה בזמן שהיא נשמטת אין חיבור ופירש"י השדה הוא עגלה עשוי' למרכב אנשים ונשים והקשה התוס' שם א"כ כיון דראוי למדרס לא שייך בה מדידה דבא במדה ג"כ מטמא מדרס יע"ש והביא הר"ן בשם הרא"ה דהא לא קשיא לרש"י ז"ל דכי אמרינן בבכורות דלא גמרינן משק בראוין למדרסות ה"מ לענין דלא בעינן בית קיבול דהכי גמירי דלא גמרי' להא מילתא משק כיון שהן ראוין למדרס אבל לענין שיוצא מתורת כלי מתוך גדלו בהא ודאי גמרי' לה משק אפילו לענין מדרס דנפק לי' מתורת כלי ואינו מטמא שום טומאה בעולם והכי מוכח לקמן בפר"ע עכ"ל עיי"ש

והוא כשיטת הרמב"ן הנ"ל אולם נוראות נפלאתי האם אפשר להר"ן והרא"ה להעמיס כן בשיטת רש"י שכ' דל"ק לרש"י והא רש"י בשבת דף פ"ד ע"א כ' בפירוש כשיטת התוס' דבא במדה טהורה מכלום פירש"י למדרס לא חזי הואיל וחלונה למעלה אינה משמשת שכיבה עם מלאכתה משמע דאם חלונה מצידה מטמאת מדרס אף בבאה במדה וצע"ג על הרא"ה והר"ן

וכן מוכח לכאורה מר' יואל שהביא המרדכי בשבועות והובא בב"י סי' ר"א וכן הש"מ הביאו בסס"ק כ"ד דאמת המים שהמשיכו' תרין בקרקע אל גיגית גדולה מחזקת יותר מארבעים סאה ושקע הגיגית בקרקע אסור לטבול בתוך הגיגית אף שאינה מקבלת טומאה כיון שמחזקת מ"ס בלח אפ"ה המים שבתוכה נעשו שאובים יע"ש ואי כשיטת התוס' והר"ש הנ"ל תיפוק לי' שאף שמחזקת מ"ס מ"מ היא מטמא מדרס אלא ודאי צ"ל דגם הר' יואל הולך וסובר כשיטת הרמב"ן והר"ן והרא"ה הנ"ל

והנה דעת הרמב"ם לא מבואר בפירוש בבאה במדה אי טהורה מכלום גם ממדרס כדעת הרמב"ן וסייעתו או ס"ל כדעת התוס' והר"ש דמדרס מטמא והטו"ז ביו"ד קצ"ח סקל"א פליג על השו"ת שארית יוסף אליבא דהרמב"ם בכלי העשוי לנחת אי מטמא מדרס והס"ט בסקס"ג בד"ה מיהו הסכים עם הטו"ז דיפה השיג על השא"י ומתמה עליו שכ' בשם הרמב"ם דכלי עץ העשוי לנחת אינו מטמא מדרס דאדרבה מבואר כמה פעמים ברמב"ם דלענין טומאת מדרס אין חילוק וכ"מ בש"ס בכמה דוכתי עיי"ש ובעיני יפלא דלא מצינו בזה מפורש יוצא בהרמב"ם ולא בש"ס בשום דוכתא כי בש"ס לא מצינו רק בפשוטי כ"ע בבכורות הנ"ל דאין חילוק במדרס אבל בכלים גדולים מארבעים סאה או כלי עשוי לנחת לא מצינו והוא פלוגתא בראשונים כמו שבארתי וגם המל"מ רפכ"ו מכלים ה"א במ"ש הרמב"ם דהבאה במדה טהורה מכלום כ' האי בבא קאי אנפחתה מלמעלה דאלו מצדה אפילו הבאה במדה טמאה מדרס משום דגבי מדרס לא איתקש כלים לשק וכן פירשו הר"ש והרע"ב וכ"כ התוס' בשבת יע"ש כתב כן בפשיטות מבלי ראי' והכרח מדברי הרמב"ם וסובר המל"מ כיון דלא מצינו פלוגתא והתוס' והר"ש ס"ל דמטמא מדרס מסתמא גם הרמב"ם ס"ל כן ולפי מה שהוכחתי לעיל דהרבה מהראשונים הרמב"ם והרא"ה והר"ן והר' יואל פליגי בזה על התוס' והר"ש ממילא אין להכריח וזה אליבא דהרמב"ם

ולענ"ד נראה ברור דהרמב"ם סובר כדעת הראשונים הנ"ל דגם מדרס לא מטמא וכפשטא דמתניתן טהורה מכלום מדלא הזכיר בשום מקום דמטמא מדרס ואדרבה כ' בפירוש שאינו מקבל טומאה כלל בפי' המשנה במ"ג פכ"ד מכלים וז"ל הבאה במדה היא אשר תחזיק מ"ס בלח שהם כוריים ביבש שהיא לא תטמא מאופני הטומאה כלל משמע אפילו מדרס שהוזכר במשנה אחד מאופני הטומאה ג"כ אינו מטמא וכן בחיבורו פ"ג מכלים ה"א כ' וכל כלי עץ והי' מחזיק מ"ס בלח שהם כוריים ביבש אינו מקבל טומאה כלל לא מה"ת ולא מדברי סופרים עיי"ש דייק בלשוני שאינו מק"ט כלל וכן בפכ"ז מכלים ה"א ג' תיבות הן תיבה שנפחתה מצידה טמא מדרס מלמעלה טמאה ט"מ והבאה במדה טהורה מכלום ואי הרמב"ם הי' סובר כשיטת התוס' והר"ש הו"ל להרמב"ם לפרש דאי נפחתה מצידה אף באה במדה מטמא מדרס אעפ"י שהוא הביא רק לשון המשנה התנא יכול לסתום אבל גם באמורא אחז"ל צריך לפרש דבריו ומדסתם הרמב"ם עכ"ח משום דסובר כשיטת הרמב"ן וסייעתו וכן העלה הפנ"י בשבת פ"ג ע"ב בשיטת הרמב"ם דבא במדה אינו מטמא שום טומאה

ובזה יבוארו ויתורצו קושיות התויו"ט במ"ד פכ"ד מכלים על הרמב"ם והיות שדברי התויו"ט הללו קשים לענ"ד מתחלתו עד סופו אמרתי להעתיקם וז"ל כשביאר מתחלה דעת הר"ש והרע"ב דהמטמא מדרס בבא במדה מטמא גם שאר הטומאות מכללא דה מטמא מדרס מטמא מת כ' אבל דעת הרמב"ם אין נראה כן בבאים במדה שהרי אעפ"י שפשוטי כ"ע כ' בפ"א מכלים שהם טמאים מד"ס וכמ"ש עוד רפכ"ג מה' כלים אפ"ה בבאים במדה שכ' דינם בפ"ג לא הזכיר שיהי' טמאים מד"ס גם בשאר טומאות אם ראוין למדרס ולדבריו צ"ל שהוא מפרש להא דעל אלו מומין דוקא במאי דאיתמר דהיינו בפשוטי כ"ע ולא דהה"נ בבאים במדה ואין להקשות מאי שנא דהא ודאי דטומאה זו של פשוטי כ"ע בדברים הראוין למדרס מדברי סופרים היא כדכ' הרמב"ם שהרי בפסוק לא נתפרש והילכך היכא דאיתמר איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר שכן הבאים במדה נמי מה"ת אימעטו וכיון שלא אמרו כן בהדיא על הבאים במדה שאם ראוין למדרס שיהי' טמאין בשאר טומאות אין לנו לרבות טומאה מדעתינו וכללא דפ"ו דנדה כל הטמא מדרס מטמא ט"מ אין למדין ממנו עכ"ד אף יראה מדבריו שהוא סובר מ"ש הרמב"ם בפ"א מכלים שפשוטי כ"ע הם טמאים מד"ס מיירי בפשוטי כ"ע שראוין למדרסות משמע הא בפשוטי כ"ע שאינם ראוין למדרסות גם מד"ס לא מקבלי טומאה וזה א"א לומר דהא הרמב"ם בפ"ד מכלים ס"ל דפשוטי כ"ע שהם משמשים משמשי אדם מאוס מד"ס מדרשא דת"כ שהוא אסמכתא והובא בכמה מקומות בתוס'

ועוד הא ברישא לא מיירי כלל עוד מראוי למדרסות רק אח"כ כשאמר בד"א וכו' וגם הסברא שכ' לכן פשוטי כ"ע שראוין למדרסות טמאים רק מדרבנן בשאר טומאות משום שלא נתפרש בפסוק לא זכיתי להבין דהא פשוטי כ"ע כתיב בקרא כמבואר בת"כ שהביא הרמב"ם במ"ז פט"ז מכלים מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מרבה הסולם והקולב וכו' ת"ל מכל ולא כל כלי עץ או יכול שאני מוציא את השולחן וכו' ת"ל כל כלי עץ ריבה ומה ראית לרבות את אלו אל הוציא את אלו וכו' ת"ל שק יע"ש באריכות ביאורו של הרמב"ם. והא דלא מטמא פשוטי כ"ע משום דאיתקש לשק, וכיון דבמדרסות לא איתקש כמבואר בבכורות ל"ח א"כ נשאר דין דפשוטי עץ בזה כמו שאם לא הי' לנו היקש כלל וא"כ שפיר מבואר בקרא, אדרבה משאר טומאות רק אימעוט והיכא דלא אימעוט בודאי מטמא מה"ת דאי לא תימא הכי גם במדרסות לא יטמא מה"ת דלא איתפרש בקרא והש"ס בבכורות הנ"ל קאמר דטמא מדאורייתא

ואגב אעורר על דברי הר"ש במ"א פכ"ז מכלים מוסיף עליו כ"ע וכו' וכן הטבלא שאין לה לזביז פי' הר"ש שם בכ"ע טמאה טומאת מת אבל מדרס לא דהא בת"כ יליף טבלה משק כדפרישית לעיל פכ"ב מדרסות לא איתקש לשק כדמוכח בבכורות ל"ח עכ"ל ולא זכיתי להבין כונתו דאדרבה מדלא איתקש לשק במדרסות אף פשוטי כ"ע מטמא מדרס מה"ת וצע"ג

ועוד צע"ג על התויו"ט איך רצה לומר דהא כללא דמטמא מדרס מטמא טמא מת הוא רק מדרבנן והלא בב"ק כ"ה ילפינן כלל זה מק"ו כמ"ש התוס' שם וגם רש"י בשבת פ"ד ע"ב כ' כן דהאי כללא רק מכח הק"ו ילפינן וק"ו דאורייתא כדמשמע בב"ק הנ"ל מכל השקליא וטריא שם דמפץ מטמא מת מה"ת והה"ד פשוטי כ"ע וכ"כ התוס' בפירוש בעירובין ל"א ע"א ובב"ב דף ס"ו ע"א. כללו של דבר דברי התוי"ט הם לפני כספר החתום אשר לא זכיתי להבינם

ולענ"ד דברי הרמב"ם בפ"א ובפכ"ג מכלים מבוררים ומחוורים כשמלה וז"ל בפ"א ה"י כלי עץ וכלי עור וכלי עצם מקבליהן כגון העריבה והחמת וכיוצא בהן מקבלין טומאה מה"ת אבל פשוטיהן כגון הלוחות והכסא והעור שאוכלין עליו וכיוצא בהן אין מקבלין טומאה אלא מד"ס שנאמר מכל כלי עץ מפי השמועה למדו מה שק שיש לו ב"ק אף כל שיש ב"ק בד"א שטומאת פשוטיהן מד"ס בשאר טומאות חוץ מטומאת מדרס אבל במדרס הזב וחבריו מתטמאין מה"ת שנאמר כל המשכב עכ"ל וכוונתו פשוטה דהרמב"ם לשיטתו בפ"ד מכלים דפשוטי כ"ע אין מקבלין טומאה מה"ת וגם מדרבנן רק משמשים משמשי אדם מטמאין ולהכי כ' הרמב"ם כאן דפשוטי כ"ע אינן מקבלין טומאה מה"ת במת או בשרץ ורק מדרבנן מטמא, אבל גם זה לא כל פשוטי כ"ע רק כגון אלו שמנה הרמב"ם לוח כסא ועור שאוכלין עליו שהן משמשי אדם וגם משמשי משמשיו מכח דרשא שהביא מכל ולא כל ומרבה משמשי משמשיו מדרבנן ועד כאן לא מיירי כלל בראוי למדרס ואח"כ אמר בד"א הא דפשוטי כ"ע מטמאין רק מדרבנן בשאר טומאות ולא הי' ראוי למדרס אבל במדרס מתטמאין מה"ת טומאת מדרס וממילא כיון דמטמא מדרס מה"ת הה"ד דמטמאין בשאר טומאות מה"ת מכח כללא דכל המטמא מדרס מטמא מת ולא הוצרך הרמב"ם לפרש זאת כאן משום דסמך על מ"ש בפכ"ז מכלים הט"ז כלל הזה דכל המתטמא מדרס וכו'

וכן יש לפרש דבריו ברפכ"ג מכלים שכ' וז"ל המפץ היא המחצלת וכו' ואין המפץ בכלל כלים האמורין בתורה ואעפי"כ מתטמא הוא במדרס