מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב קכו

מדרס ומפרש הטעם משום דאין עשוין להנאת מדרס אלא כדי לעלות ולירד בהן והכי איתא פ' הקומץ בתוס' ומפרשים התוס' בב"ב ובעירובין לחד פירושא דאפילו לטומאת דרבנן ליכא בסולם וקולב ולפר"י התם היינו יכולין לומר דאית לי' דיש טומאה מדרבנן ומ"מ נראה דאפילו אי נמי דסבר הכי ר"י מ"מ נוכל לומר דאפ"ה שרי לסכך בו הואיל ומדאורייתא לית לי' שום טומאה בעולם ולא דמי למטלניות דפחותים מג' ע"ג דהתם כדפי' טעמא הואיל ובאות מבגד גדול וכו' ולא דמי לעניצי פשתן דכ' תוס' בההיא שיטה דאין מסככין בהם דהתם נמי כדפי' הואיל וקרובים הם לטווי דפסול מדאורייתא אבל כגון סולם דאפילו אי מטמא מדרס מדרבנן הואיל ולא אשכחן דמקבל טומאה מדרבנן דפסיל לסכך בו ליכא נמי למיגזר בגופי' אטו דאורייתא דאינו בא מן המקבל מדאורייתא עם אינו קרוב למקבל מדאורייתא שרי לסכך בו ואף כי המדקדק בתוס' בב"ב ובעירובין לא מוכח לומר כלל במידי דר"י או שום שינוים וחלוקים אהא דסולם וקולב טהורים אפילו מדרבנן כמדומה שתמצא כתוב שאחד מהגדולים דרש דאין לסכך בסולם ואנא הנלע"ד כתבתי עכ"ל התה"ד אות באות

הנה מבואר כוונתו דלכאורה נראה דסולם ראוי למדרס ובמדרס אין לחלק בין פשיטי כ"ע למקבלים דמטמאים אפילו מדאורייתא ע"ז הביא דברי התוס' דסולם כיון דלא נעשה להנאת מדרס רק לעלות ולירד בו אינו מטמא מדרס ושאר טומאות פשוטי כ"ע אינם מטמאים ולפר"י שם יש לומר דאית לי' דיש טומאה מדרבנן או משום פשוטי כ"ע או משום דסולם נראה כראוי למדרס מטמא מדרס מדרבנן ואף זה בעצמו אינו מוכרח כמו שכ' התוס' בפירוש בב"ב דף ס"ו דלהאי שיטה דפשוטי כ"ע מטמא מדרבנן צריך עכ"ח לומר כשאין ראוין למדרס יע"ש וכן כ' ג"כ הריטב"א בעירובין ל"א ע"א בהא דמשני הש"ס שם בפשוטי כלי עץ דלא מקבלי טומאה אפילו טומאת אהל כל היכי דלא חזי למדרסות עיי"ש

אבל בדבר הראוי למדרס ס"ל לתה"ד כמו כל הראשונים דמטמא מה"ת וא"כ נסתר התירו של הדרישה הנ"ל שכ' כיון דמתיר התה"ד לסכך בסולם אפילו לפי פר"י דמשמע מטמא מדרס דרבנן כיון דלא אשכחן במק"ט מדרבנן דאסור לסכך בו ליכא למגזר א"כ לפי"ז י"ל דגבי טבילה שרי ולא גזרו בה עיי"ש בפנים ולפי אשר הוכחנו לעיל אין ללמוד משם לנ"ד דשאני התם דסולם לא מטמא מדרס משא"כ בנסרים או שליבות שנעשו למדרס בוודאי גם לתה"ד מקבל טומאה מה"ת ולדעת הראב"ד והרשב"א אין הטבילה מועלת בדבר המקבל טומאה ואין לסמוך על היתר זו לבד

ועל מבוכה זו עמדו כל גדולי האחרונים המהרמ"פ והמהר"ל והב"ח והש"ך והבאים אחריהם והעולה מדברי כולם שהרשב"א ואחריו השו"ע לא אסרו כי אם נסרים שמיוחדים למדרס והם עדיין מטולטלין ולא קבועין אבל באותן נסרים אשר בתוך המקואות שלנו שנקבעין ע"י בנין וקביעת הבנין במסמרים מבטל אותן מטומאתן וז"ל הב"ח ביו"ד סי' קצ"ח בסיום פלפילו שם ולפי"ז מ"ש בשו"ע לאסור הנסרים והשליבות אין איסור זה צודק אא"כ שהי' זה סולם מקמי שקבעוהו במקוה דהוי עלי' שם כלי מתחלה ומק"ט ואח"כ קבעוהו במקוה וכו' אבל אם מתחלה עשו במקוה מדרגות זע"ז לעלות ולירד עליהן אין זה כלי אלא בנין ואפילו לכתחלה שרי לעמוד על אותן שליבות אם הם רחבין ד' וליכא ביעתותא מיהו לעמוד על נסרים אפילו הם רחבין ד' אם אינם מחוברים וקבועים במסמרות אסור לעמוד עליהם ולטבול כיון דראוין למדרסות ואף בדיעבד לא עלתה לה טבילה וכ"כ הרשב"א וכ"כ בשו"ע והדברים ברורים כשמש עכ"ל הב"ח

והמהר"ם לובלין בתשובה צ"ז והובא בש"ך סקמ"ה כ' וז"ל בכל זמן שמזדמן לידי שמתקנים איזה מקוה או בונים חדשה אני מצוה תמיד לתקנם בדברים שאין ראוין למדרס כדי שתהא כשרה אליבא דכ"ע וכן הורתי לאשר שאלוני מק"ק חעלמא כשבנו המקוה שלהם אמנם למי שחושש לזה אפילו בדיעבד אין שומעין לו כי כדאי הם הרמב"ם והרא"ש וגדולי האחרונים שנמשכו אחריהם והמתירים בנסרים הקבועין בבנין לד"ה לסמוך עליהם בדיעבד יע"ש מדייק בפירוש כי המתירים לא התירו רק בקבעו בבנין אבל במטולטלים לא התרו

והס"ט בסי' קצ"ח האריך מאד לפרש המהרמ"פ והב"ח ולסתור דברי הטו"ז וכ' כמה תקנות בשם שו"ת מהרח"ש ח"ג סי' ד"א וכל התקנות הם רק לקבוע הנסרים בבנין והוא הוסיף עוד לחדש כדוקא גם במסמרות אבל באינם קבועין ומטולטלין אין להם שום תקנה יע"ש, ובשו"ת הגאון ר"ע סי' מ' והובא גם בפ"ת סי' ר"א חקר בעמידת מקוה על מי הנהר וסיים שם בתשובתו אולם העומד לנגדי כיון דמיוחד לעמוד בו ולטבול הוי מיוחד למדרס ופסול משום גזירת מרחצאות וגרע מנסרים שבמרחץ דכתבו האחרונים להקל כיון דנעשו לחברם בקרקע גם המים צפין עליו אין בו דין מדרס משא"כ בנ"ד דלא מחברו בקרקע יע"ש

וכן העתיקו אחריהם גדולי כל דור ודור רק זה ההיתר שהנסרים בקביעות בנין אינם מק"ט וכ"כ גם הגידולי טהרה על מקואות בשו"ת סי' ח' בהיתר מקוה המרוצף בנסרים יע"ש, וא"כ צריכים אני לידע איך התירו הגאונים שלפנינו לעשות תיבה מנסרים בנקיבה כשפ"ה תלוי' בשלשלאות באויר ואינה קבועה כמו דאיתא בשו"ת בית אפרים ובחת"ס ובס' דברי חיים על מקואות והם לא ביארו לנו טעם ההיתר כיון שאינו קבוע בקרקע גם הפוסקים הנ"ל אסרו כמו שכתבו בפירוש המהרמ"פ והב"ח והמהר"ם לובלין והש"ך והס"ט וכל הגאונים הבאים אחריהם

והנה בשבת פ"ג ע"ב איתא מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אני' בלב ים פשיטא אני' בלב ים הוא הא קמ"ל כים מה ים טהור אף ספינה טהורה וכ' המהר"ם לובלין שם בשבת דף פ"ד ע"ב בתוס' ד"ה מנין לערוגה דכל הני קראי אסמכתא בעלמא הן והא דטיהרו במתני' ספינה מקרא דדרך אני' בלב ים וכו' י"ל דעיקר הטעם הוא הואיל וכל תשמיש דספינה הוא ע"ג מים הוי כמחובר למים וטהור כמו המים עצמם כמו שטיהרו כל המחובר לקרקע משום דמחובר לקרקע כקרקע עיי"ש וא"כ לכאורה לפי ביאורו הי' לנו לומר כן גם בנ"ד כיון דמקואות הללו נעשו לשמש במים הוי כמחובר למים ואינו מק"ט לפי דברי המהרמ"ל, אבל באמת לדינא קשה לסמוך על היתר זה כי פשטות סוגית הש"ס לא משמע כוותי' וגם כל האחרונים הנ"ל שחתרו כולם לימצא היתר ותקנה לטבול על נסרים ולא מצאו תקנה אחרת רק לקבוע בבנין נראה דחולקים עליו בסברתו, וגם המהר"ם לובלין בעצמו בתשובה כ"ז שהבאתי לעיל כ' ג"כ להתיר רק בהוקבע בבנין נראה דלהלכה סובר הוא בעצמו ככל להקת הנביאים הנ"ל ובפי' הש"ס כ' רק דרך חידוד ופלפול, אבל לא להלכה למעשה

ובר מן דין לא זכיתי להבין הראי' שהכריח ממנו המהרמ"ל סברתו שכ' מדמחובר לקרקע טהור כקרקע הה"ד מחובר למים טהור כמים עד כאן לא מצינו דמחובר לקרקע יהא טהור כקרקע רק גבי דלת נגר או מנעול במ"ב פי"א דכלים היכי דהחיבור הוא לצורך הקרקע דשם צריך לקרקע שלא יהי' פתוח ועומד דלת או מנעול והמחובר הוא משתמש לקרקע, אבל היכא דהחיבור אינו לצורך הקרקע גם במחובר לקרקע אינו טהור ומקבל טומאה כדאיתא במ"ג פי"ד דכלים יתדות אוהלים ויתדות המשוחות טמאות וכ' הרע"ב שם דלכן טמאות דאין זה תשמישן ע"י קרקע שהרי לדבר המטלטל הן משתמשים, הרי אף דמחובר לקרקע כיון שאין החיבור לצורך שימוש הקרקע מקבל טומאה, וא"כ שם בספינה שמחוברת למים אינה לצורך המים רק לצורך הספינה המטלטל ובכגון זה לא אמרינן מצד חיבור ליטהר כנלע"ד פשוט וכ"כ גם בשו"ת אמרי א"ש חיו"ד סי' פ"ו בפירוש עיי"ש ודברי המהרמ"ל גם מסברא צ"ע ועוד דלא מצינו חיבור למים רק מים למים דמשיקין והוי כמו זריעה ומחובר לענין טבילה אבל בד"א לא מצינו חיבור למים כדאיתא בשבת דף שכ"ט מים ע"ג מים היינו הנחתן אגוז ע"ג מים לאו היינו הנחתן ועיין. וא"כ אין לצרף כאן להיתר לנ"ד וכשל עוזר ונפל עזור

ומתחלה רציתי לומר דטעם ההיתר הוא לפי שהתוכה שעושין למקוה צריך להיות עכ"פ מחזקת מ"ם סאה והוא כלי הבא במדה דאינה מטמא וכן מצאתי ג"כ בשו"ת מראה יחזקאל חיו"ד סי' מ"ב אבל מיד חזרתי לאחורי וכמו שהעיר המר"י שם בסי' קמ"ג דשם בפכ"ד מכלים מ"ד איתא ג' תיבות הן וכו' הבאה במדה טהורה מכלום כ' הר"ש והרע"ב דהא דתני בבאה במדה טהורה מכלום אאינה מיוחדת למדרס קאי דהטמאה מדרס אפילו באה במדה לעולם טמאה יע"ש וכ"כ הרא"ש והתוס' בכמה מקומות בשבת דף מ"ד ע"ב ובדף פ"ד ע"א וא"כ הכא דטובלת בתוך התיבה דשייך בה מדרסות אין להתיר מכח הבא במדה דבמדרס טמא אף כלי גדול כמות שהיא וכן הביא הנוב"י מה"ת חיו"ד סי' ק"מ לענין איסור שאיבה ע"י כלי הבא במדה אף שהוא טהורה ואינה מקבלת טומאה אינו דומה לכלי גללים ואבנים שהם אינם ראוים לקבל שום טומאה אפילו מדרס אבל כלי עץ הבא במדה מקבל טומאת מדרס וגיגית שעשוי לרחוץ ולטבול בה מטמא מדרס ואפילו לדעת ר"ש פוסלת מן התורה עיי"ש וא"כ אין לסמוך על זה משום שהוא בא במדה

איברא דלפי שנראה הביאו זאת בסתמא כאילו אין חולק על זה וכ"ע הכי ס"ל דבאה במדה מטמא מדרס ונראה שבימיהם עדיין לא זכו בהרבה חידושי הראשונים, אבל אנו זכינו לזה ומצאתי כי הרבה מהראשונים חלקו על זה וס"ל דבאה במדה טהורה מכלום אף ממדרס דהנה הרמב"ן בחי' שבת דף ס"ג ע"ב כ' שם על קושית התוס' מספינה שתטמא מדרס דהא אף באה במדה מטמא מדרס וז"ל ושמא אין שיטתן עיקר אלא כל הבאין במדה טהורין אעפ"י שהן ראוין למדרס דגרעי מפשוטי כ"ע ושמא איכא ריבוי בקרא לפשוטי כלי עץ דחזי למדרסות והבאין במדה נתמעטו מכלים ע"כ דברי הרמב"ן וכן ב' ג"כ הר"ן בחי' שם דף פ"ג ע"ב בד"ה איכא בינייהו וכו' וז"ל ומיהו מדקתני טהורה משמע דהיא טהורה לגמרי ואפילו ממדרס ואפי' היא עשוי' לישיבה וכן נמי בספינה של עץ דגמרי' משק ואפילו היא עשוי' לישיבה אם היא גדולה טהורה אפילו ממדרס ואע"ג דבפשוטי