מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב קכה

בדיעבד ועכ"ח צ"ל הטעם משום דעומדת על דבר המק"ט וכן מוכח המשך לשונו שם ונקטו ג"כ בפשיטות כמו השו"ת מ"ב כאלו הלכה פסוקה בלא חולק ואי בסולם כ' כן הבל"י מכ"ש שאין הטבילה מועלת בעומדת על נסרים דבסולם יש דיעות דאין מקבלין טומאה ובאמת יש לי עיון בדברי הרשב"א בתה"א ובתשובה תתכ"ח שהבאתי לעיל והעתיקם ג"כ הב"י שאוסר לטבול על שליבות שראוין למדרסות שלכאורה סותר עצמו לתשובה קצ"ד הובא גם בב"ח או"ח סי' תרכ"ט דאסור לסכך בסולמות משום דהם כלי קיבול והא דאיתא בת"כ למעט סולם מטומאה הכונה בשאין להם בית קיבול אלא ששליבותיו קבועות על ירכותיו יע"ש והרמב"ם חולק ע"ז דאין זה נחשב לב"ק משום דעשוי' למלאות עכ"פ משמע מדבריו בסולמות שאין להם ב"ק אינם טמאים ומצד הדין הי' מותר לסכך בו וקשה הא בתה"א ובתשובה הנ"ל אוסר לטבול עליו משום דראוין למדרס ומש"ה אפילו בדיעבד לא עלתה הטבילה וא"כ אמאי מותר לסכך נהי דאין לו בית קיבול מ"מ מטמא מדרס וכן קשה לכאורה על המחבר דביו"ד סי' קצ"ח סל"א הנ"ל פוסק להלכה כהרשב"א דשליבות ראוין למדרס ובאו"ח סי' תרכ"ט סעי' ז' מסתפק אם מותר להניח סולם על הגג כדי לסכך על גביו וטעם הספק הוא כמ"ש שם הטו"ז סק"ט אי נקבים בירכי הסולם שהשליבות תקועות בם הם בית קיבול או לא ובאותם סולמות שאין שם נקבים אלא השליבות מחוברים במסמרות בסולם מותר לסכך יע"ש וקשה ג"כ תיפוק לי' דהסולמות ראוין למדרס ואיך יהא מותר לסכך בהן. והסדרי טהרה בסי' קצ"ח סקס"ו רצה לומר בכונת הרשב"א דאוסר לטבול בשליבות של סולם דוקא ביש להם בית קיבול ולא משום מדרס עיי"ש מלבד דדוחק לפרש כן בכונת הרשב"א שאמר בהדיא וכפל דבריו דהטעם הוא משום דראוין למדרסות ועוד דהו"ל לפרש דאם השליבות רק מחוברים במסמרות דמותר לטבול עליהן ואין לאוסרן מצד פשוטי כ"ע אי לאו משום מדרס דהא הס"ט סובר בדעת הרשב"א דפשוטי כ"ע אינם מקבלים טומאה אפילו מדרבנן עיי"ש עיין בנוב"י מה"ת יו"ד סי' ק"ט בד"ה ומה שכתבתי. ונראה ליישב עפמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה בפ"כ מכלים וכן הוכפלו דבריו כמה פעמים במשניות ובחיבורו דבטומאת מדרס אינו די בראוי למדרס רק צריך שיהי' נעשה בה מעשה המייחדת הכלי למדרס אבל אם גם ראוי הוא לקבל מדרס ולא נעשה איזה מעשה שעל ידה ייחדו' למדרס אינו טמא יע"ש וכ"כ הטו"ז באו"ח תרכ"ט סק"כ באריכות ולכן אם לקח הסולם בלא שום מעשה ונתן על הסוכה בזה עדיין לא מטמא מדרס אף שראוי הוא למדרס משא"כ בטבילה בזה שלקחה ונתנה או קבעה במקוה לעמוד עלי' ולטבול בזה עצמו ייחדה להיות מדרס שם ולכן לא עלתה הטבילה

ומדברי הרמב"ם והטו"ז הנ"ל יש השגה לדברי הפנ"י בשבת פ"ג ע"ב בתוס' ד"ה נלמדנה דס"ל דאינה צריכא מיוחד למדרס רק ראוי למדרסות כפשטות לשון הש"ס וחולק על התוס' שם ולכמ"ש התוס' עולים כהוגן. ובזה יש ליישב ג"כ קו' המג"א על המהרי"ל באו"ח תרכ"ט סקי"א וכ"כ גם הטו"ז בסק"ב דכ' שם הרמ"א דאסור לסכך בספסל וכסא שמקבלין טומאת מדרס וכ' המהרי"ל דחיישינן שמא נטמאו במדרס משמע שאם ידעינן בודאי שלא נטמאו כגון שהם חדשי' שרי והקשה המג"א דעכ"פ מקבלים טומאה וכן משמע לשון הרמ"א דאסור אפילו חדשים עיי"ש ולפי הנ"ל לק"מ ויפה כ' המהרי"ל דשני טומאת מדרס משאר טומאת דאינו די בראוי לקבל טומאה לבד רק צריך לעשות בה מעשה המייחדת למדרס ומה שכ' הרמ"א שמקבלין טומאת מדרס כוונתו בתנאים הצריכים לקבלת טומאת מדרס ותמה על המג"א שהוא בעצמו בסקכ"א הביא ג"כ האי כללא ובכ"ז הקשה על המהרי"ל ואפשר לומר דהמג"א ס"ל כפנ"י שבת הנ"ל דרצה לחדש דגם באינו מיוחד למדרס ורק ראוי אף דאינו מטמא מדאורייתא עכ"פ מדרבנן מטמא ובייחוד מק"ט מדאורייתא ודוחק דהרמב"ם הנ"ל והלבוש והטו"ז באו"ח סי' תרכ"ט לא ס"ל הא וגם אי הא דמקבל טומאה מדרבנן אסור לסכך בו אינו מוכרח והטו"ז בסי' תרכ"ט סק"ה וכן הנוב"י מה"ק חיו"ד סי' צ"ו שכ' בפשיטות דאסור לסכך נעלמה מהם דברי התה"ד בסי' צ' שאביא לקמן ככתבו וכלשונו וצ"ע

והיותר נכון ליישב סתירת הרשב"א והשו"ע הנ"ל עפ"י דברי תה"ד סי' צ' שהביא בשם התוס' במנחות וב"ב ובעירובין דסולם העשוי לעלות ולירד בו ולא להנאת מדרס אינו מקבל טומאה וכוונתם דהנאת מדרס הוא אחד מה' דברים המוזכרים במ"ד פ"ב דזבים עומד יושב שוכב נתלה ונשען והולך לא נאמר שם ובסולם עשוי' רק להלוך ולכן שפיר ס"ל הרשב"א הנ"ל והשו"ע באו"ח תרכ"ט דאי אין לו בית קיבול מותר לסכך בו וזה א"ש לענין סכך אבל הכא בטבילה בעת שהוא רוצה לעמוד עליו ולטבול א"כ הוא עומד עליו והוא אחד מה' דרכים הנ"ל וא"כ בזה עצמו עושה אותו מדרס ולכן לא עלתה הטבילה כנלע"ד נכון

וכ"ז א"ש ליישב הרשב"א והשו"ע אבל על המהרי"ל הנ"ל שהבאתי דאוסר לטבול על שליבות הסולם משום ביעתותא קשה עוד דהא המהרי"ל בה' סוכה כ' וז"ל אמר מהר"י סג"ל דבר המק"ט אסור לסכך בו לכן יזהר כל אדם שלא להניח סולם או שברי כלים של ספסלים על הסכך דחיישינן שמא נטמאו במדרס עיי"ש וא"כ אי ס"ל בסולמות דמטמא מדרס מ"ט אוסר בה' נדה לטבול על הסולם רק משום ביעתותא דמשמע דבדיעבד עלתה לה טבילה או בגונא דליכא משום ביעתותא טובלת אף לכתחלה תיפוק לי' דמקבל טומאה מחמת מדרס שעומדת עלי' ואז אפילו בדיעבד לא תעלה הטבילה וצע"ג

וצ"ל דהמהרי"ל ס"ל כדעת הרמב"ם והרא"ש הנ"ל דלא גזרו בטבילה משום טומאה ורק משום ביעתותא והי' לכאורה ראי' לדעת הטו"ז הנ"ל וכן יש לומר בשיטת מהר"י ברין בשו"ת מ"ב סי' פ"א הנ"ל והובא בש"ך קצ"ח סקל"ו ועיין. עכ"פ לפי מה שבארתי דעת הרשב"א והמחבר לענין סולמות שפיר כ' הבל"י להלכה דאף בדיעבד לא עלתה הטבילה

ולפי פסק שו"ע הנ"ל תמהו כל גדולי האחרונים ובראשם הלבוש בספרו על מה סמכו ברוב קהלות לעשות המקוה בנסרים והאריכו למעניתם כל אחד לפי דרכו. והנה התויו"ט בפירושו על הרא"ש להמקואות בדברי חמודות ס"ק קל"א כ' ליישב המנהג דאותן חכמים שעשאו המקוה בנסרים בק"ק לובלין סברו להו הילכתא כהשיטות ראשונים דאין לפשוטי כ"ע שום טומאה ודטעמא דראב"ד והרשב"א דאסרי שליבות היינו משום דס"ל דפשוטי כ"ע יש להם טומאה מד"ס יע"ש:

ודברי התויו"ט הם לענ"ד כספר החתום ולא זכיתי להבינם דהא הראב"ד וביתר שאת ביאר ופירש הרשב"א וכן העתיק אחריהם המחבר הנ"ל שאוסרין לטבול על נסרים משום שראוין למדרסות ובפשוטי כ"ע הראוין למדרסות ליכא מאן דפליג דמטמא מדרס מדאורייתא והוא גמרא ערוכה בבכורות ל"ח ע"א דאיתא שם ואין לו תוך בכלי שטף בר קבולי טומאה הוא דומיא דשק בעינן מה שק מטלטל מלא וריקן בהנך דחזי למדרסות עיי"ש בר"ש ותוס' ואין שום חולק על זה וכ"כ הרמב"ם בפ"א מכלים ה"י כלי עץ וכו' מקבליהן מקבלים טומאה מדבר תורה אבל פשוטיהן אין מקבלין טומאה אלא מד"ס וכו' בד"א שטומאת פשוטיהן מד"ס בשאר טומאות חוץ מטומאת מדרס אבל במדרס הזב וחבריו מתטמאין מה"ת עכ"ל וא"כ הכא בנ"ד שכ' הראב"ד והרשב"א בפירוש כמו שהביא גם הדברי חמודות שם טעמא דאסרו לטבול על הנסרים משום שראוין למדרסות וממילא גם לשיטות הראשונים דפשוטי כ"ע אין מקבלין טומאה כלל מקבלים טומאת מדרס מה"ת וצע"ג וממילא נסתר גם התירו

וכן קשה לענ"ד גם על הלביש ביו"ד סי' קצ"ח והובא קצת בד"ח הנ"ל שהקשה על הרשב"א שאוסר לטבול גם על פשוטי כ"ע בשו"ת תתכ"ח הנ"ל למה נקט לאסור בפשוטי כ"ע הלא אינם מקבלים טומאה ותי' דעכ"פ גזירת מרחצאות אית בהו שיטעו לומר מ"ש זה מזה יע"ש. ולפי הוצעה הנ"ל לא יובנו דבריו דהרשב"א אוסר משום מדרסות ולענין מדרס אין שום חולק בין פשוטי כ"ע ליש להם בית קיבול הכל טמא מה"ת כנ"ל ואדרבה הרשב"א ס"ל דמשום מדרס יש לאסור טפי בפשוטי כ"ע ממקבלים לפי שמטמא אפילו מגבה במדרסות וצ"ע

וגם בתשובות גאוני בתראי סי' ל"ו בתמיהתו על הלבוש הנ"ל כ' דמשמע מדבריו דפשוטי כ"ע אינו מקבל טומאה וזה אינו לכל הדיעות דפשוטי כ"ע מקבל טומאה מדרבנן כיון דחזי למדרס עכ"ל יקשה כזה דאי ממדרס מטמא טמא גם מדאורייתא אליבא דכ"ע ואיך כ' דמק"ט מדרבנן ודוחק לומר דס"ל כפנ"י שבת הנ"ל שהבאתי דסבר לחלק בין מיוחד למדרס אז מטמא מה"ת לחזי למדרס דאז מטמא רק מדרבנן, דהכא איירינן בנסרים הנתנין במקוה והוא מיוחד למדרס וצע"ג על הנך שלשה גדולי המורים שנעלם מהם זה לפי שעה. ואין לטעות בדברי התה"ד סי' צ' שהבאתי לעיל והובא גם בדרישה ליו"ד סי' קצ"ח שכ' בהיתר לסכך בסולם בתוך דבריו אבל כגון סולם דאפילו אי מטמא מדרס מדרבנן הואיל ולא אשכחן דמק"ט מדרבנן דפסול לסכך בו יע"ש דמשמע מדבריו דמטמא מדרס הוא רק מדרבנן ומכח זה המציא הדרישה היתר לטבילה על הנסרים כמו שהתיר התה"ד לסכך בסולם עיי"ש בפנים

ולענ"ד לא כן ידמה דהתה"ד כ' בדיוק ולמען דעת כי כן הוא אמרתי להעתיק כל דברי התה"ד כי לא נמצא ביד כל איש וז"ל שאלה סוכה שרצו להשים למעלה סולם או כדי להניח הסכך על גביהן כשר או לאו. תשובה יראה דשרי אפילו לסכך כל הסוכה בסולמות שלנו דאין סכך פסול אע"ג דכלי הוא מ"מ לא מקבל טומאה דכ"ע שאין לו בית קיבול אינו מקבל טומאה ואם תאמר מ"מ טמא מדרס ומוכח שילהי פ"ק דסוכה דאפילו פשוטי כ"ע אם ראוין הן למדרס אין מסככין בהן הואיל וטמאין טומאת מדרס וסולמות נמי ראוין למדרס דעולין ויורדין בהם י"ל דמ"מ לא מטמא מדרס והכי איתא בתוס' פ' בכל מערבין ובתוס' פ' המוכר את הבית ובפ' הקומץ דתניא בת"כ סולם וקולב אע"ג דעולין ויורדין בהן אינן מטמאין