מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב קכד

פוטר מים לבי לחוקקי ישראל ליושבי על מדין לעורר ע"ד המכשלה אשר ראיתי בקהלות גדולות בדבר הנוגע לטהרת בני ישראל ועליהם מוטל להסיר מכשול, מי יתן ואזכה להיות ממזכי רבים וע"י זכותם אבנה גם אנכי מהם ויקוים בנו דברי הנביא וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם

ע"ד המקוה שעוקתה גדולה ועמוקה והרבה פעמים גברו המים עד שא"א לטבול בה ועשו לה גשר מנסרים בלא דפנות הנקרא שולחן (טי"ש) ולמען יוכלו להגבי' ולהוריד השולחן לפי הצורך ולפי ריבוי המים לא קבעוהו בקרקע ולא בכתלים רק תלוי באויר ונאחז בארבע עמודי ברזל המנוקבים בשולחן הנ"ל כמו שלשלאות והעמודים נתחזקו ע"י שרויפע"ן ועי"ז מורידים ומגביהין אותו כעין המבואר ברש"י שבת קמ"א ע"א גבי מכבש אם מותר לטבול במי המקוה הלזו כשעומד על השולחן

הנה כעין שאלה זו הובא כבר בשו"ת אמרי א"ש חיו"ד סי' ע"ח והעלה שאין לטבול עליו עיי"ש שקיצר הגאון המחבר ולא ביאר היטב כמו שכתב בעצמו בסוף התשובה שהי' מוטרד אז, ואחרי כי הוא צורך שעה להלכה למעשה אמרתי אעבור פרשתא דא ואתניי' ממקורה

השו"ע ביו"ד סי' קצ"ח סל"א כ' וז"ל אין טובלין בכלים לפיכך אם הי' טיט במקום שטובלת לא תעמוד על גבי כלי עץ שמקבלין טומאה מגבן ולא על גבי נסרים שראויין למדרסות ולא על שום כלי הראוי למדרס ותטבול משום גזירת מרחצאות של כלים עברה וטבלה לא עלתה לה טבילה אבל נותנת היא חבילי זמורות תחת רגלי' מפני הטיט וכן לא תעמוד ע"ג כלי חרס ולא ע"ג בקעת ותטבול ואעפ"י שאין כ"ח מטמא מגבו ולא ראוי למדרס חשש חכמים הוא שמא תפחד שלא תפול ולא תטבול כראוי עברה וטבלה על גבי אלו עלתה לה טבילה ולפי זה מקוה שיש בו שליבות פי' מדרגות של עץ אם טבלה ע"ג השליבות אפילו הם מחוברים לכותלי המקוה לא עלתה לה טבילה דפשוטי כלי עץ הם וצריך לעשות במקומן מדרגות של אבנים ותהי' המדרגה רחבה ד' מקום הנחת הרגל כדי שיהי' בה שיעור מקוה לבל תפחד ליפול ממנה עכ"ל השו"ע

השו"ע הביא כן להלכה בלי שום חולק ובאמת פליגי בזה, ומקור הדין הוא מהראב"ד בס' בעלי הנפש שער הטבילה שהכריח כן מדנקט רבא בנדה ס"ו ע"ב אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס ותטבול ולא נקט כלי עץ משום דלשון לא תטבול משמע רק לכתחלה אבל בדיעבד עלתה לה טבילה וזה דוקא בכ"ח אבל כלי עץ כיון דדבר קיבולי טומאה מגבו לא צריכא למימר ואפשר דאי טבלה נמי לא עלתה לה טבילה והביא ראי' לדבריו ממ"ב פ"ה דמקואות מעין שהעבירו ע"ג כלים או ספסל וכו' ר"י אומר הרי הוא כמקוה ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל שמעינן מהכא דכלי עץ אפילו בפשוטים אית בי' גזירת מרחצאות וכו' כיון דחזי למדרס ומסתברא דאי טביל לא עלתה לה טבילה עיי"ש והסכימו עמו הר"ן בפ"ב דשבועות והרשב"א בתה"א ובתשובה תתכ"ח, אלא דהרשב"א בת"ה פירש וביאר יותר כמו שהובא גם בב"י שאסור לעמוד ולטבול ע"ג נסרים שראוין למדרסות ולא על שום כלי הראוי למדרסות יע"ש ובתשובה תתכ"ח הנ"ל הוסיף עוד לומר דאפילו על פשוטי כ"ע אסור דהתם איכא טפי משום גזירת מרחצאות לפי שמטמא אפילו מגבה במדרסות יע"ש

עפ"י דברי הרשב"א הנ"ל בת"ה ובתשובה פסק השו"ע דאין לעמוד בשעת טבילה על נסרים ואם עברה וטבלה לא עלתה לה טבילה וכן פסק ג"כ ה"ר ירוחם בנתיב כ"ו דאפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה

והנה הרמב"ם והרא"ש חולקים על הראב"ד דלמסקנא בנדה ס"ו שם לא גזרו גזירת מרחצאות ורק משום ביעתותא וכל היכא דלא שייך ביעתותא מותר אף לכתחלה, ובדעת רש"י יש שרוצין להוכיח דלא ס"ל כהראב"ד דאסור לטבול על דבר שהוא מקבל טומאה משום דפי' על הא דאבו' דשמואל עבד ביומא תשרי מפצי לבנתי' בנדה ס"ז ופירש"י מפני חציצית הטיט נתן מחצלת בנהר שעובר עליהן עכ"ל ואי כהראב"ד הא מחצלת מקבלים טומאה ואיך רשאי לעמוד עליהם בשעת טבילה עיין בשו"ת גאוני בתראי סי' ל"ו דרצה הגאון ר' משה אשכנזי ז"ל להכריח כן ולענ"ד אי משום הא לא ארי' דאפשר במחצלת פחות מששה על ששה דלא מקבל טומאה כדאי' במ"ב פכ"ז מכלים או אפשר דקבען בקרקע ע"י דבר שמועיל קביעתן ובטלן לגבי קרקע כמו שיבואר להלן דאין מקבלים טומאה כדאיתא במ"ה פ"כ מכלים במפץ דקבעו ונתן עלי' המעזיבה דטהור יע"ש ועד"ז מדוקדק לשון הש"ס בנדה שם אבו' דשמואל עבד לבנתי' מקואות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי ואי רק בנתן המפצים בלי שום קביעות כנ"ל אמאי נקנו לשון עבד דהא לא עשה שום מעשה הגם דיש לומר דלישנא דעבד נקט משום מקואות מ"מ הכי הול"ל עבד מקואות ביומי ניסן ונתן מפצי בתשרי ומדלא נקט הכי משמע דעבד שייך גם אמפצי ולהנ"ל א"ש

והיותר נכון לענ"ד דמשם אין ראי' דרש"י ס"ל דלא כהראב"ד עפ"י מה שהביא הסדרי טהרה בסי' קל"ח בשם שו"ת מהרח"ש דאם עושה נסרים כדי שיהי' המים נקיים ולא יתערב בהן עפרורית קרקע אע"ג שבשעת טבילה עומדת על הנסרים אפ"ה כיון דעיקר המעשה לא הי' משום כך לא ירדה עליהם טומאת מדרס יע"ש א"כ בלא"ה אין מוכרח דהא רש"י כ' בפירוש דנתן שמואל מפצי מפני חציצת הטיט וכזה לא מטמא מדרס

ועכ"ח מוכרח לומר כן דהא הר"ן בפ"ב דשבועות כ' להדיא כדעת הראב"ד כמו שהביא גם הב"י ועכ"ז כ' הר"ן בנדרים דף מ' ע"ב בפירושו דהאי מפצי דבנתי' דשמואל בפירוש הראשון כמו שפירש"י ועכ"ח מוכרח אתה לומר דמזה אין ראי' כלל משום דעבד באופן דלא יקבלו טומאה דאי מק"ט להר"ן אין רשאי לעמוד עליו ולטבול ולכן יש לומר דגם רש"י אינו חולק על הראב"ד

ועוד ראי' לדברי הנ"ל מהרמב"ם פ"ט ממקואות הי"ג שפי' פירוש שלישי בהא דעביד מפצי להקוות המים והובא בב"י סי' ר"א וכ"כ השו"ע בסי' ר"א ס"ב דאם רבו מי גשמים על מי הנהר אינם מטהרין אלא באשבורן לפיכך צריך להקיף מפץ עד שיקוו המים ע"ש. ולכאורה צ"ע הא הרמב"ם שם בה' י"ד כ' דאין מזחילין בדבר שמק"ט דהווייתו ע"י טהרה בעינן וכן השו"ע בסעיף נ' הביא ב' דיעות בזה ואין התירו להקוות במפץ דהוא מק"ט ועכ"ח צ"ל במפץ באופן שאינו מק"ט וכן ראיתי בס' גידולי טהרה סק"ו שפי' כן בדברי השו"ע וא"כ אין להוכיח מפירושו דרש"י במפצי דס"ל דלא כראב"ד ועכ"פ השו"ע פסק כן להלכה בלי חילק וכן הסכימו הב"ח והש"ך דפסקינן כן ואין להקל לבד הטו"ז בסי' קצ"ח סקל"א חולק על הפסק של השו"ע וסומך על דעת הרמב"ם והרא"ש אולם הבאים אחריו דחו את דבריו כמבואר בסדרי טהרה בסי' קצ"ח ובחי' הגרשוני ובשערי דיעה וכן כל הפוסקים והאחרונים הביאו כן בסתמא כפסק השו"ע ואחר העיון מצאתי מפורש יוצא ג"כ בשו"ת משאת בנימן סי' פ"א הובא בש"ך קצ"ח סקל"ו בדבר אשה שאינה יכולה לעמוד על רגלי' כיצד היא טובלת והביא בשם מהר"י ברין להניח סדין במקוה כמו מפץ וד' נשים בד' כנפותי' וישכיבו' על הסדין ויטבלו' ויגביהו אותה ע"י הסדין וטהורה והמ"ב חולק עליו כי תקנה זו לא יתכן כלל דסדין בר קבולי טומאה הוא וכבר כ' הראב"ד והרשב"א והר"ן הביאום הטור והב"י דאשה לא תטבול על דבר המקבל טומאה ואפילו בדיעבד לא עלתה לה טבילה וההיא דשמואל דעביד מחצלתא לבנתי' ואע"ג דמפץ בר קבולי טומאה הן ההיא יש לפרש כדפי' רבוותא הנ"ל דלמחיצות עבדינהו משום צניעות ואידך דמפרשי דעביד להו מחצלתא מפני חציצה דטיט ורפש מפרשי דמחצלת אלו מאותן מחצלת שאינן מק"ט כגון מחצלת שאין לה שפה כדאי' ספ"ק דסוכה אבל בדבר המק"ט ליכא למ"ד וסדין דבר המקבל טומאה הוא ולא עלתה לה הטבילה אפילו בדיעבד יע"ש ותל"י שכונתי לדעתו הגדולה

הנה מ"ש המ"ב הנ"ל דבדבר המק"ט ליכא למ"ד דמתיר אינו מדוקדק דהרמב"ם והרא"ש לא ס"ל כלל גזירת מרחצאות כמו שביאר הטו"ז ולדידהו מותר לטבול על דבר המקבל טומאה וצ"ל דכונת המ"ב הוא מדסתם הש"ע ולא הביא דעת החולקי' בשם י"א לכן נפסקה הלכה כמותם ועיין בס' בית לחם יהודא סי' קצ"ח סקל"א שקורא תגר על שטובלי' על השליבות של סולם המיוחדי' לעלות על הגג זהו בודאי אין טבילתן טבילה לפי כל ההתירים שכ' האחרוני' וכולן שווין שאסור ובניהם ודאי בן הנדות עכ"ל יע"ש

והנה אין לפרש כונתו משום שעומדי' בשעת הטבילה על השליבות ושייך בה בעיתותא ולא טבלה יפה כמו שנראה לכאורה מדברי מהרי"ל בה' נדה שכ' וז"ל אמר מהר"י סג"ל אסור לטבול בעומד על הסולם דלא מצי להרחיב אברי' כדין משום בעיתותא ע"ש, דאם זה הי' הטעם של הבל"י אז אז הי' בדיעבד מועלת הטבילה כמבואר החילוק בש"ע בין ביעתותא דהוא רק לכתחלה ולבין דבר המק"ט דאפילו בדיעבד לא עלתה הטבילה והבל"י בעצמו בסק"ל כ' כלל הזה וא"כ מ"ט כ' בטבלה על השליבות של סולם דאין טבילתן טבילה אפילו