מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב קכב

מנשבע ומימר ומקלל את חבירו ויליף לה בפ"ק דתמורה דף ג' ע"ב מקרא דאם לא תשמור לעשות וגו' א"כ עכ"ח האי לעשות לאו דוקא דהרי בנשבע בשם קאי הקרא ללמד שיש בו מלקות ובנשבע לית בי' מעשה ועכ"ח דלדידן ילפי' לה דבעי' דומי' דלאו דחסימה. אמנם ר"ל דס"ל בב"מ דף צ' ע"ב חסמה בקול אינו לוקה דלא חשיב שעשה א"כ היא גופא תיקשי גם אי בעי דומי' דחסימה הא בחסימה גופא משכחת לה דלית בי' מעשה וכבר הקשו תוס' בב"מ צ' ע"ב ד"ה ריש לקיש וכו' ותי' בחד תי' שהוא נראה עיקר דיליף לה ר"ל מלעשות וגו' ולפי"ז לא ס"ל ר"ל הא דנשבע ומימר ומקלל חבירו דלוקין אלא כרב בתמורה דף ג' ע"א או נראה נכון יותר דר"ל ס"ל מדאצטרך ב' כתובים בנשבע ומקלל חבירו דלוקין על לאו שאין בו מעשה מוכח בעלמא דאין לוקין וכמ"ש התוס' בשבועות כ"א ע"א ד"ה אמר קרא כו' אלא לפי"ז קשה מאי פריך במכות ד' ע"ב מ"ט דר"י דסובר אין בו מעשה לוקין הא ר"י ס"ל בסנהדרין ס"ז ע"ב דב"כ מלמדין ותו קשה מאי מתרץ דיליף ממוציא שם רע א"כ הוי ג"כ הבאים כאחד ואפי' ר"י מודה דאין מלמדין ועכ"ח ר"ל דר"י לא דריש ולא ס"ל הך דנשבע ומקלל כדאי' בש"ס מכות ט"ז דתנאי נינהו אליבא דר"י עכ"פ לדידן דקיי"ל הא דנשבע ומקלל יש לן ב' למודים או דומי' דלאו דחסימה או מכח ב"כ

והנה לכל הב' טעמים יש לומר היכא דבדיבורי' מתעביד מעשה אינו ממועט מב"כ וגם לא מלאו דחסימה וא"כ יש לומר שפיר כר"י דאמר לא תתני מימר דמימר מיקרי בדיבורי' מתעביד מעשה וכן נראה לי בדעת הרמב"ם אע"ג דהה"מ והלח"מ פי"ג משכירות לא ס"ל כן בדעת הרמב"ם מ"מ נראה לי עיקר דגם הרמב"ם סובר כן ואע"ג שכ' ריש הלכות תמורה דמפי השמועה למדו דאע"ג דלית בי' מעשה לוקין כונתו כמ"ש השאגת ארי' בסי' ע"ח דכונת הרמב"ם בשותפין או ציבור שהמירו דאין תמורתן תמורה וא"כ לא מתעביד בדיבורי' מעשה ואפ"ה למדו מפי השמועה דלוקין וזה כונת ר"י דלא תתני מימר דלפעמים מתעבד בו מעשה וכן מוכח דאל"כ תיקשי למה במקדיש בעלי מומים פסק הרמב"ם בפ"א מאיסורי מזבח דלוקה והחינוך סי' רפ"ז תמה וכ' הטעם משום דבדיבורי' מתעבד מעשה דליכא למימר דיליף בתמורה דמהלכה לא ילפי' אלא ודאי הטעם משום דבדבורי' מתעבד מעשה

אמנם לכאורה קשה לזה א"כ בפיגול דג"כ דבדבורי' מתעבד מעשה יהי' לוקין ולמה לא פסק הרמב"ם כר' ינאי בזבחים כ"ט ע"ב מיהו זה בלא"ה קשה על הסוגי' שם דפריך אמאי לוקין לאו שאין בו מעשה הוא ומאי קושי' דלמא ר' ינאי כר' יוחנן ס"ל דבדבורי' מתעביד מעשה. אמנם מצאתי בשיטה מקובצת בב"מ מ"ג ע"ב קשיא לי' זה מיישב דאדרבה מכאן ראי' דגם במחשבה מפגלין אלא דהסוגי' מיירי כגון שדיבר אלא כיון שהדיבור לא איצטרך אלא לגלות על מחשבתו א"כ לא מתעבד בדבורי' מעשה אלא ע"י מחשבה לכך מקרי לאו שאין בו מעשה ודמי' לעדים זוממין דאמרי' בסנהדרין ס"ה הואיל ואפשר רק בראי' או יותר כגי' הרי"ף שם הואיל ואפשר באו שוב אין בו מעשה אע"ג דבדבורי' מתעביד מעשה עיי"ש. ואדרבה מכאן ראי' לשיטת הרמב"ם בפי"ג מפסולי מוקדשין דבמחשבה בעלמא מפגלין והקשה המ"ל שם איך נלקה על המחשבה וכי מאן דאכיל תמרי בארבלי נלקה ול"ק דמיירי בדיבור וכ"כ בראש יוסף חולין ל"ט. אמנם כבר הקדימו בשיטה מקובצת הנ"ל ועיי"ש בש"מ שתירץ עוד בגוונא אחרינא, מיהא קשה לי טובא על שיטה מקובצת הנ"ל דכפי דבריו מאי פריך בתמורה דף ד' ע"ב דגם במקדים תרומה לבכורים ללקי משום דבדיבורי' מתעביד מעשה וקשה הא אמרי' בגיטין ל"א ע"א ושם בתוס' ד"ה ובמחשבה וכו' וכן פסק הרמב"ם בפ"ד מתמורה דין י"ו דבמחשבה בעלמא נעשה תרומה וכבר כ' הרמב"ם בכיוצא בזה בפי"א מברכות דין ט"ו דמשעה שגמר בלבו נעשה המעשה וא"כ ה"נ לא ע"י דיבורו מתעבד מעשה ולכך הוי אין בו מעשה ואין לוקין ומאי פריך וצ"ע על השיטה מקובצת ולפי אידך תירץ שבש"מ א"ש ואפשר דבכה"ג דאסורא איכא להקדים תרומה לבכורים ולקרות שם לא מתפס במחשבה בעלמא וצ"ע. עכ"פ גם שם בתמורה ד' ע"ב נראה דפשיטא לי' דאמרי' בדיבורא מתעבד מעשה מקרי מעשה ודלא כהה"מ פי"ג משכירות ולח"מ שם ובפי"ח מסנהדרין

איברא דיש ד' חלוקי לאו שאין בו מעשה אחד שאין שייך בו מעשה כלל. חלק ב' דלפעמים משכחת בה מעשה ולפעמים אין בו מעשה ובלאו כזה הה"מ פליג על החינוך מהיפך להפך דעת המ"מ לפי שטתו דס"ל להרמב"ם מימר לא מקרי מעשה א"כ קשיא לי' חסמה בקול דלוקה ומכח זה כ' דהרמב"ם סובר כיון דמשכחת בי' לפעמים מעשה והנוב"י בכונתו כ' דבעי' שיהי' עתה משכחת מעשה אז אפי' לא קעביד מעשה ולפי"ז לכאורה קשה איך מנה הרמב"ם בפי"ח מסנהדרין הולך רכיל בלא קעביד מעשה הא משכחת לה בכותב הרכילות וכמ"ש הלח"מ לענין עדות בכותב לדעת הה"מ ואפשר בהולך רכיל הכתיבה אינו איסור מיהו גם בעדים י"ל כן וג"כ אין לומר דכונת הה"מ דוקא חס מה דעיקרו מעשה דא"כ ג"כ לא שייך תי' הלח"מ בעדים ע"י כתב ועיי' בנוב"י מה"ת חאו"ח סימן ע"ו מ"ש בכונת הה"מ. ולענ"ד בלא"ה קו' הלח"מ לא קשיא דלר' יוחנן דס"ל מימר מקרי מעשה בודאי הה"מ מודה וגם למאן דיליף מלעשות ממדה הה"מ והה"מ כ' כן רק להרמב"ם דלא יליף מלעשות וגם ס"ל דשיטתו דלא מחשב מעשה מה דבדבורא מתעבד מעשה ולכך סובר דרק לענין זה בעינן דדמי לאו דחסימה שיהי' משכחת בי' מעשה ועפי"ז הי' אפשר ליישב דברי הרמב"ם בפ"ה מע"ז דפסק בנשבע ונודר בע"ז לוקין וכ"פ בחינוך ומצות השם סי' פ"ו והקשה עליו מש"ס דסנהדרין ס"ג דקאמר דוקא לר"י לוקין ולהנ"ל הא להה"מ אפשר בכתב עיין בחתם סיפר סי' רכ"ז בד"ה והנה מריש וכו' ופשוט בנודר ונשבע בע"ז בכתב עובר משום דכתיב לא תזכירו צ"ל דהש"ס קאי לר"ל או לר"י והה"מ קאי לדידן אליבא דהרמב"ם ומיושב דעת הרמב"ם דלדידי' שפיר פסק דלוקה בנודר ונשבע בע"ז ועי' במ"ל בפ"ד ממלוה דין וי"ו שכ' ג"כ כהה"מ

אמנם לענ"ד נ"ל דהרמב"ם לא ס"ל כהה"מ והנה החינוך ס"ל בהיפך דכל שאפשר לעשותו בלא מעשה גם ע"י מעשה פטור ויש לחינוך תנא דמסייע לי' בשיטה מקובצת ב"מ צ' בשם הראב"ד דבעי' משפט אחד שוה וכן יש להביא ראי' מסנהדרין הנ"ל מדלא משני דמיירי בנשבע בע"ז בכותב מיהו דעת החינוך אינה לגמרי כראב"ד דנראה דגם החינוך מודה להרמב"ן שם בשיטה מקובצת דדוקא לענין חטאת בעי' משפט אחד וכל שמשכחת בלא מעשה גם במעשה פטור אבל במלקות לא אמרי' כן ומ"מ ס"ל אם העבירה בכל תקיפה יכולה היא לעשותו עתה בלא מעשה א"כ המעשה לא גרם העבירה ועיי' מ"ש השעה"מ בפ"א מחמץ ומצה דין ג' בכונתו עיי' מ"ש בגליון מצות השם מצוה ס"ה אבל אם אינו יכול לעשות עתה או על אופן זה בלי מעשה גם החינוך מודה דלוקין ובזה מיושבין שיש בכלל הזה בדברי החינוך עיי' בגליון ספר הנ"ל שהערתי בזה

ויש עוד חלק ג' מלאוין שאין בו מעשה שבאמת הוא עושה מעשה בתחלתו אבל בתחלתו אין בו עבירה עד לבסוף ואז אין בו מעשה לכך מקרי לאו שאין בו מעשה עיי' בחינוך סי' ת"ק וברמב"ם פ"ה מה' מלכי' ובהה"מ פ"ג ממלוה דין ה' ובזה א"ש מה שהקשה לי למדן אחד דלמה פסק הרמב"ם רפ"א מחגיגה דאם עבר וראה פנים בעזרה ולא הביא קרבן עבר בלאו דלא יראה פני ריקם ואינו לוקה דהוי אין בו מעשה ובפ"ה מאיסורי מזבח פסק אם הקריב בלא מלח לוקה וחשיב לי' אית בי' מעשה ולהנ"ל ל"ק קרבן ראי' אין החיוב דוקא שיביא עמו קרבן בשעת ראי' פנים בעזרה ואפי' לא הקריב כל יום הראשון יש לו תשלומין כל שבעה א"כ בשעת ביאה שעשה מעשה עדיין לא עבר אלא אח"כ אם לא השלים וזה לא הוי מעשה אבל מלח החיוב בשעת הקרבה ועשה עבירה בשעת הקרבה ואין לה תשלומין לכך שפיר מקרי יש בו מעשה וכו' אם בתחלת המעשה לא הי' עבירה אבל אם בתחלת המעשה הי' עבירה גם השהי' מקרי מעשה עיי' מ"ש בזה במצוה רע"א בגליון לס' מצות השם. וקנין כ' מרן הגאון בעח"ס זצ"ל סי' רפ"ח לא חשיב מעשה והקשו עליו מחמץ דאם קנה הוי מעשה ול"ק חדא עפ"י הריטב"א במכות דף כ' ע"ב דאם אסור הדבר אלא שאין לוקין אז מועיל המסייע לשוויי' מעשה אבל לשוויי' איסור אינו מועיל וה"נ לדידן בנדון של מרן ז"ל בלי מעשה אין כאן האיסור ועוד היכא דאיסור הוא שלא יהי' לו כמו חמץ א"כ ע"י הקנין הוא עושה האיסור אבל בהרבה אין נ"מ אם הוא שלו לענין איסור

ויש עוד ענין ד' דעשה מעשה שאסר הכתוב אבל אין המעשה עבירה מצד עצמו ואין זאת המעשה תכלית עבירה שנאסר רק משום מעשה האחר כגון שמאכיל לקטן איסור אפי' אי למספי בידים אסור מה"ת מ"מ ס"ל לחינוך דכה"ג מקרי לאו שאין בו מעשה כדמוכח מדברי' מצוה י"ג וי"ד אמנם הכ"מ פ"ט מקרבן פסח דין זי"ן מוכח דס"ל כה"ג מקרי יש בו מעשה ובפרמ"ג א"ח סי' שמ"ג בא"א סק"ג ובט"ז צדד בזה ולא הביא דברי החינוך ולענ"ד יש לומר דזה תלי' בפלוגתא הנ"ל אי ילפי' פטור אין בו מעשה מלעשות או מב"כ כה"ג חייב דמעשה מקרי ולקי דעבר אמימרא דרחמנא אבל אי ילפי' דבעי' דומי' דלאו דחסימה כה"ג ג"כ לא דמי ללאו דחסימה. והנה לפימש"כ לעיל דלמ"ד נשבע חייב עכ"ח לעשות ל"ד א"כ במלקות לא כתיב עשי' ובחטאת כתיב אשר יעשה וא"כ מאי פריך בסנהדרין ס"ה ע"ב מחסמה בקול על הא שאמרו בעדי' זוממין לית בי' חטאת משום דלא הוי מעשה ומאי קו' חטאת שאני דכתיב עשי' אלא עכ"ח צ"ל דגם במלקות כתיב עשי' וצ"ע על הנ"ל ועי' במצוה ל"ב: כלל וי"ו בלאו שניתן לאזהרות מיתת ב"ד

לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו והנה מהרמב"ם בפ"ט