מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב קכא

כלל ד' בדין לאו שבכללות אין לוקין עליו

קיי"ל כאביי ולפי נוסחאות הרמב"ם הוא רבא דסובר בפסחי' דף מ"א ע"ב ובכמה דוכתי דאין לוקין עליו אמנם כלל זה יש בו חילוקי' הא' לאו שכולל כל התורה וא"כ אזהרתו נמשכת על אזהרות אחרות או על מצות אחרת ואפי' אינו כולל כל התורה אלא מצות ואזהרת אחרת כל שצריך הוא לאזהרות אחרות כגון לאו דלא תשקצו בבהמה ובעוף וגו' הנאמר בפ' קדושי' כ' הרמב"ן בשורש למנין המצות דלכ"ע אין לוקין ואינו כמנה למצוה ואזהרה בפ"ע אמנם רש"י ותוס' וריטב"א פליגי כדמוכח במכות דף ט"ז ע"ב שהקשו דלילקי נמי משום לא תשקצו וגו' ואפשר לומר דאדרבה רש"י סובר כרמב"ן אלא דס"ל דרמש דלולי שהי' כולל גדולי' הי' בלאו הזה מפורש איסורו וא"צ לאו אחר ולכך פירש דרמש נקראו נמי הגדולי' וא"כ עכ"ח הוא נמשך על לאוין האחרי' המפורשים ולכך אינו לוקה עליו

והב' לאו הכולל ענינים הרבה שאינם מפורשי' ואינו מוזהר עליהם בפירוש כגון לאו דלא תאכלו על הדם שדרשו חז"ל ממנו כמה עניני' האסורי' לכ"ע מקרי לאו שבכללות ואין לוקין עליו מיהו נמנה ללאו אחר למנין המצות

והג' לאו הכולל עניני' המפורשי' כבר כגון לאו דכי אם צלי אש כ' הריטב"א במכות דלא מקרי לאו שבכללות וגו' ולכאורה קשה מסוגי' דפסחי' מ"א ע"ב שקראו ללאו זה לאו שבכללות ואפשר שכוונתו לאביי דהוא מרא דהאי שמעתא דאכל פוטיתא והוא ס"ל לפי גירסת הרמב"ם דלוקין על כי אם צלי אש וס"ל דטעמו משום דכולל רק עניני' המפורשי' כבר ולפי"ז לדידן דקיי"ל כרבא דאין לוקין על כי אם צלי אש דליתא לכללא דהריטב"א הנ"ל ולכ"ע אינו נמנה ללאו בפ"ע כיון שכבר עניניו מפורשים

אמנם הרמב"ן בשורש ט' נתן טעם אחר לאביי והוא חילוק הד' כיון שהענינים נכללי' בלאו כי אם צלי אש אפשר לכללן תחת שם השלילה דכ"א צ"א ויש להם שייכות להדדי לכך לוקין עליו לאביי אבל לדידן דקיי"ל בזה כרבא דאין לוקין נמי בכה"ג חשיב לאו שבכללות ובאמת קשה לי איך קיי"ל בב"מ דף קט"ו בחבל כלי' שעושין בהם אוכל נפש לוקה שתי' וקשה הא שאר כלי' ילפי' מלאו דלא תחבול כי נפש הוא חובל וזה דמיא ללאו דכ"א צ"א כדמוכח בב"מ שם דמדמה להדדי וא"כ לדידן דקיי"ל אכ"א צ"א אין לוקין איך לוקין שם באמת לפי הרמב"ן בחי' שם המובאים בש"ס שם נראה מבואר דס"ל לר' יהודא דקיי"ל כותי' כי נפש הוא חובל אינו כלל ל"ת רק נתינת טעם על לאו דלא יחבול רחיים ורכב וכיון שמפרש לן טעמא משום חבלת נפש ממילא ידעי' דהה"ד שאר כלים וא"כ א"ש דלא הוי לאו שבכללות אמנם לפי' רש"י ותוס' שם בב"מ קשה וצ"ע

החלק הה' אם בלאו אחד מפורש ונכללו בו הרבה ענינים מפורשי' בקרא בזה יש ג"כ ג' אופני' אחד אם לא כתיב יתורא לחלק אפי' חילוק וי"ו כגון ובשר בשדה טריפה דמפרשי' בשר בשדה היינו בשר מן החי וטריפה היינו טריפה ממש בכה"ג לכ"ע נהי דלוקין מיהו רק חדא אי אכל תרוויי' אפ"ה אינו לוקה רק חדא כ"כ התוס' בחולין ק"ב ע"ב ובתוס' ב"מ קט"ו כ' שבעי' שיכתוב הקרא בהדי' יתור לחלק עיי"ש ולא סגי בוי"ו אמנם הרמב"ם מפרש שזה מקרי לאו שבכללות ובזה פליגי אביי ורבא ולרבא דקי"ל כוותי' אין לוקין רק חדא ולפי חד לישנא בפסחי' שם אפי' חדא לא לקי אלא שכ' דקיי"ל כל"ב דחדא מיהו לקי והרמב"ן שם בשורש ט' תמה מנ"ל דקיי"ל כן הא ספק נפשות להקל ולענ"ד פשוט דיליף כן מסוגי' דחולין ק"ב הנ"ל גבי בשר מן החי ובשר מן הטריפה דמבואר שם דלכ"ע חדא מיהו לקי וא"כ מוכח דסוגי' דעלמא כלישנא דחדא מיהו לקי

אמנם תרתי ס"ל לרמב"ם דלא לקי לדידן דקיי"ל כרבא ולאביי לקי תרתי ובזה פליגי אביי ורבא והרמב"ן הרבה להקשות עליו דא"כ בב"מ קט"ו דמדמה זה לפלוגתא דר"ה ור"י והתם רק בלאו הכולל פליגי ותו ללישנא דאפי' חדא לא לקי תיקשי ברייתא דתני' שם בפסחי' דלוקין אם אכל נא ועוד הרבה להקשות מאיסורי נזיר וכבר בררתי דברי הרמב"ם בהערות למנין המצות מצוה זי"ן ושם בררתי דהרמב"ם מופרש לאו שבכללות אין לוקין הוא משום שאינו מפורש בהדי' כמבואר נמי מלשונו בפי' המשנה במכות ר"פ אלו הן הלוקין וא"כ הענין הראשון למשל אל תאכל ממנו נא היא בודאי מפורש ולכ"ע לוקין אבל בשל מבושל שזה אינו מפורש לאיסורא אלא כוללו ומעטפו על נא כאלו נאמר דבשל דינו כנא בזה ס"ל לל"ב דאפי' חדא לא לקי ואנן קיי"ל מסוגי' דעלמא דחולין ק"ב דחדא מיהא לקי מ"מ כיון שמעטפו וכוללו עם נא לא לקי על נא ומבושל רק חדא וגם אינו נמנה לב' ל"ת וכיון שזה טעמו של הרמב"ם מבואר דדין זה לא שייך בכל הלאוין הפורטי' כמה עניני' דלפי האמור מבואר בלאו דלא יחבול רחיים ורכב שאלמלא לא נאמר רכב הוי כולל רחיי' תרתי דהיינו התחתון וגם העליון וכיון דגלי רחמנא ורכב הפי' דאפי' האי רחיים הוא רק רכב אפ"ה אזהר עלי' וא"כ לפי מה דמפרש הקרא ורכב א"כ פי' רחיי' נמי רכב ונאמר הלאו עליו מפורש ולכך לכ"ע לוקין אם חבל רכב וכשם דלכ"ע לוקין עליו ה"נ אם חבל תרוויי' לוקה ב' דהוי כאלו מפורש לא תחבול רחיים לא תחבול רכב ואפ"ה אינו מונה הרמב"ם לב' ל"ת אע"ג דלוקה תרתי כבר ביאר טעמו במנין המצות ל"ת רמ"ב ודבר קשים וצ"ע עי' מ"ש בהערות למנין המצות מצוה תקפ"ג

והה"ד בלאו דענבי' לח ויבשי' שהוא פירש על ענבים בין לחים ובין יבשי' הלאו קאי מפורש על תרתי ולכ"ע לקי תרתי וכן בחרצנים דכתיב מחרצני' ועד זג וכו' ומפורש ג"כ דקאי על תרתי וכן מבואר בירושלמי הובא ברמב"ן שם דכאן כתיב ועד הוא לחלק וא"כ לפי האמור מבואר לפי' הרמב"ם בתרתי פליגי אביי ורבא בלאו הכולל דכ"א צ"א וגם בלאו הנכלל והמעוטף על הראשון שזה ג"כ אינו מפורש והיכא דלא שייך זה כגון ברחיים ורכב וכגון באיסור נזיר פליגי מיהו בחדא בלאו הכולל וזה שאמרו בב"מ דאביי ורבא פליגי בפלוגתא דר"ה ור"י ואע"ג דר"ה ור"י רק בלאו הכולל פליגי ואביי ורבא פליגי בתרתי הא כדאיתא והא כדאיתא וגם הא דתני' בברייתא דעל אכילת נא לוקה ל"ק לל"ב דבנא כ"ע מודים דלוקין

והרמב"ן לענין מלקות מודה להרמב"ם אבל לענין מנין המצות סובר דלעולם הנפרטים נמנין המצות כמנין הנפרטים אמנם כ"ז אם לא נאמרו רק הנפרטים אמנם היכא דאיכא כלל ונפרטין בזה האופן הג' לרמב"ם נמי אין לוקין ולא נמנה לב' אבל לרמב"ן לא מבעי' דנמנה לב' אלא אפי' מלקות יש על כל אחד דאל"כ למה יפרטו אלא בב"מ דף קט"ו משמע דרבא סובר דכ"א צלי אש בא ללמד על הקישא בשעה שישנו ולא ללאו אתא ואפ"ה ס"ל לרבא לדעת הרמב"ן דלקי תרתי על נא ומבושל וא"כ זה דלא כהרמב"ן. ובלא"ה הקשה המעיי"ח דהא איצטרך לפרוט נא ומבושל למעט חי ומבושל בחמי טברי' עיי"ש ולענ"ד לרבא דסובר אין לוקין על לאו שבכללות ולדעת הרמב"ם דבתרתי פליגי מפרשי' האי לישנא דחדא מיהו לקי לא נאמר על לאו הכולל אלא עלו הנפרטים וא"כ לא אצטרך מיעוט למעט חי ומבושל בחמי טברי' דלא לקי מהיכא נילף לרבות ללקות הא מלאו כ"א צ"א לא לקי ואייתר לן נא ומבושל לחלק ואפי' לפי' הרמב"ן דל"ק סובר דחדא לקי על הלאו דכולל וא"כ גם על חמי טברי' וחי הו"א דלקי ואיצטרך קרא למעט דלא לקי כי אם אנא ומבושל מ"מ לפמ"ש התוס' בב"מ קט"ו ע"ב ד"ה אבל וכו' מבואר דלאו דאל תאכלו קאי נמי כ"א צ"א ולמה לי עכ"ח דבא לגלות לן דנא ומבושל לקי תרתי ומדלא כתיב בהדי' אלא בשל מבושל דאז הוי ידעי' לחלק ולא הי' מצטרך הלאו דכ"א צלי אש ועכ"ח שבא ללמד ללאו על חי ואכתי הו"א דלוקין על חי לכך ממעט מפרטא מדפרט נא ומבושל ואע"ג דלרמב"ן איצטרך למפרט ללמד דחייב על נא ומבושל תרתי צ"ל דכונת הש"ס דהוי לי' לפרש באותו לאו של הכלל בודאי אם הי' כתובין לאוי דפרטא ולאו דכללא בשוה כמו באיסורי נזיר דכתיב הלאו בדרך החיוב אז לא ממעטי' מהפרט דברים הנכללים בכלל אבל גבי נא דהפרטים נאמרו מפורש והלאו הכולל נאמר בדרך שלילה וא"כ מיושבים כל הקו' על הרמב"ן מדנאמר בלשון כמ"ש התוס' ב"מ הנ"ל עכ"ח בא ללמד לחלק לנא ומבושל ומדלא נאמר הכלל בלשון הפרט מפורש דלא בדרך שלילה אמרי' נא ומבושל המפורש לקי ולא על חי הנאמר בלשון שלילה ומדאסמך הלאו של הפרט על הכלל דכ"א צלי אש בחד קרא ילפי' בשעה שישנו בקום אכול צלי וא"ש דילפי' מיני' ג' דרשות לפי דעת הרמב"ן. ולפי"ז אפשר ליישב ג"כ דברי הרמב"ם שהקשה הרמב"ן עליו דסותר עצמו דגבי נא ומבושל לא מנה אותם לב' משא"כ באיסורי נזיר מנה אותם ללאוין נפרדין וכבר כתבתי למעלה דעד מחלקן מדכתיב מחרצנים ועד וגו' אמנם לפי הנ"ל יש לומר דגם הרמב"ם מודה לכללא דרמב"ם היכא דיש כלל ופרט בא לחלק אלא דגבי צלי אש סובר כקו' המעיי"ח דלעיל דהפרט בא למעט חי ולא ס"ל דג' דרשות אפשר לשמעת מיני' לכך סובר דאינו לוקה רק חדא וממילא אינו נמנה רק לחדא דלהרמב"ם זה תלי' בהדדי משא"כ בנזיר מודה לסברת הרמב"ן: כלל ה' בדין לאו שאין בו מעשה אין לוקין

הנה קיי"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ ר"י דפליג ע"ז וסובר דגם אין בו מעשה לוקין אמנם הטעם ומנלן אמרי' במכות י"ג ע"ב דטעמא או משום דכתיב לעשות דהיינו אם לא תשמור לעשות וגו' והפלא ד' את מכותך וגו' או משום דבעי' דומי' דלאו דחסימה ולפי מאי דקיי"ל דכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין חוץ