מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב קיז

מצוה תר"ט ל"ת שס"ד

ומל"ת שלא לאכול מעשר שני בטומאה שנאמר ולא בערתי ממנו בטמא: מצוה תר"י ל"ת שס"ה

ומל"ת שלא להוציא מעשר שני או דמיו בשאר צרכים שאינן מאכילה ושתיה וסיכה שנאמר ולא נתתי ממנו למת. והרמב"ן בשורש ח' השיג ע"ז ואינו מונה זה ללאו שבא רק מכלל והסמ"ג מסופק אם יש זה למנותו ללאו או דנימא דמוכח מאכלת חטאת היום דמוכח דנאסר לאכול באכילותו נשמע שמזה שמע מפי השי"ת לאו לאנינות, ועל הלאו שלא לאכל מע"ש בטומאה דמונה הרמב"ם ללאו השיג ג"כ הרמב"ן בשורש ח' מהש"ס ביבמות דף ע"ג אזהרה לטומאת הגוף מלא יאכל מן הקדשים אשר יטהר ולטומאת עצמו מן לא תוכל לאכול בשעריך והמעיי"ח כ' דהמעיין ביבמות שם בתוס' ד"ה והיכן וכו' ובמהרש"א יראה דסוגי' חלוקות הן וכבר הקשה לעיל בסדר אמור למה אינו מונה הרמב"ן ל"ת זו כלל נהי דמכאן אינו נשמע מ"מ הא מבואר מקרא דלא יאכל עד אשר יטהר וגו' ל"ת ומ"מ הוי לי' למנות חדא והסמ"ג סובר בזה כרמב"ן. ועל הל"ת תר"י הרמב"ן בפי' על התורה ובשורש ח' השיג עליו עיי"ש ואינו מונה זה וגם הסמ"ג אינו מונה זה ומונה תחת זה שלא יאכל ערל עי"ש

וגוף הקושי' ששתי סוגיות סותרות אהדדי דבפסחים כ"ד יליף מלא בערתי ממנו בטמא לאו בטומאה, וביבמות ע"ג יליף מלא תוכל לאכול בשעריך. ולענ"ד נראה ליישב דתרוויי' צריכים דהרי תוס' בשבת דף כ"ה הקשה דילפי' מן הקרא ואני נתתי לך משמרת תרומותי שלך תהי' להסיקה תחת תבשילך ומזה ילפי' דתרומה טמאה מותר בהנאה והקשה שם בתוס' דאפי' יהי' אסור בהנאה מ"מ יהי' מותר לבשל אצלו כמו דאיתא בפסחים כ"ב דאין שבח עצים בפת דהעצים הנשרף הוא כמאן דליתא ותי' שם התוס' דדבר מאכל חשוב בעין טפי בשעת היסק מעצים וזה גופא מנ"ל ואמרתי מלא בערתי ממנו בטמא שלא נהנתי ממנו אפי' ע"י שריפה ואמאי א"ו דע"י שריפה נמי אסור, וא"ש דצריכי תרוויי' דאם לא הוי כתיב רק לא בערתי ממנו בטמא הו"א דאינו אסור רק הנאה של כילוי כמ"ש המשנה למלך בפ"ב מתרומות, משא"כ הנאה שאינו של כילוי הו"א דאינו אסור קמ"ל לא תוכל לאכול משמע כל הנאה, ואי לא הוי כתיב רק לא תוכל לאכול הו"א דוקא הנאה ממש אבל שריפה הו"א דמותר ודלא כהתוס' קמ"ל הקרא דאסור כפי' תוס' הנ"ל, וממילא דבלאו זה משמע כל הנאות כמו אכילה ושאר הנאות והלאוים הנ"ל הוקשו להדדי ע"כ שפיר מונה הרמב"ם ג' לאוים הנ"ל לשלשה לאוים דכאן נמי לא כתיב לאו בפירוש אלא שלילה ואעפ"כ אסור ושפיר מונה לג' לאוים: מצוה תרי"א מ"ע רמ"ו

מ"ע לילך בדרכי השי"ת בכל היכולת שנאמר והלכת בדרכיו, ולמדו חכז"ל פי' מצוה זו מה היא חנון אף אתה חנון וכו' ואין להאריך במצוה זו כי זו מ"ע שעל כל ישראל מצויים לילך בדרכי השי"ת מצוה תרי"ב מ"ע רמ"ז

מ"ע להקהיל את ישראל אנשים ונשים וטף והמלך יקרא באזניהם פרשיות התורה שנאמר הקהל את העם אנשים ונשים וטף כו' וקורא לפניהם משנה תורה, בחול המועד של סוכות בתחלת שנה שמינית תוקעין בחצוצרות בירושלים להקהיל את העם ומביאין בימה של עץ לעזרת נשים והמלך יושב עליו ומקבל ס"ת מכ"ג וקורא מתחלת אלה הדברים עד פרשת שמע ומדלג עד והי' אם שמוע ומדלג עד עשר תעשר וקורא עד סוף תוכחה, וביו"ד סי' רמ"ו סעי' וי"ו הובא פלוגתא אם רשאין נשים ללמוד תורה שבכתב דנהי דאינו מחוייבים אפ"ה לדעת הרמב"ם תורה שבכתב רשאים ללמוד וכ' שם הטו"ז דמפ' הקהל יש ראי' לשיטת הרמב"ם שהרי צוה השי"ת להקהיל גם נשים לשמוע דברי תורה, ולי צ"ע איך אמרי' בקדושין דף ל"ד ע"ב דהקהל ומצה הם שני כתובים הבאים כאחד ונשים חייבות ולכך אמרי' דנשים פטורות בעלמא במעשזה"ג, ולהנ"ל קשה לי דבעי' הקהל דתורה שבכתב רשאים ללמוד דלולי קרא דפרשה הקהל הו"א דאינם רשאים ללמוד תורה שבכתב אבל מנלן דהוי שני כתובין דאין מלמדין ולענ"ד בלא"ה אין דברי הט"ז מוכרחי' שהרי מבואר שם ברמ"א דאע"ג דנשי' אין חייבי' ללמוד ע"מ הדיני' שלהם צריכי' ללמוד וכן מביא גם המג"א בסי' מ"ז דמטעם זה נשי' מברכין ברכת התורה דחייבי' ללמוד דינים שלהם וממילא התורה כתב דתכלית של הקהל הוא למען ילמדו ויראו את ד' לקבוע להם היראת שמים א"כ בודאי גם נשים מחוייבים ובזה אמרתי ליישב קו' התוס' בקדושין שם דף ל"ד דאמרי' שם דמצה והקהל הם שני כתובי' דהקהל לא בעי' למכתב דהשתא טפלי' חייבים נשי' לא כ"ש ותוס' הקשו ע"ז דהא טפלי' יבואו לכלל חיוב ומאי ק"ו הוא ועוד הקשו כיון דאיכא ק"ו לא צריכין ללמוד ממצה ואמרתי עפ"י הנ"ל דבאמת הסברא נותנת דממצות הקהל יהי' נשי' פטורי' אלא שהתורה חייבי' מצד שהתכלית היא יראת שמי' וא"כ א"ש דמצה ג"כ נשים חייבות משום שגם הם היו באותו נס וגם טפלי' נמי יהי' חייבי' דגם הם הי' באותו נס דכשיגדלו יה' חייבי' לעבוד ואפ"ה פטרתים התורה משא"כ כאן בהקהל דחייבו התורה אפי' טפלי' וטעמא מאי משום דיגיעו לכלל יראה ושפיר איכא ק"ו דנשים ג"כ הם בכלל יראה מכ"ש שהם חייבי' ועפי"ז אמרתי שם ליישב קו' תוס' שם בד"ה ונילף מת"ת וכו' דהקשו דנילף ממורא לחיוב דלקולא לחומרא לחומרא מקשי' ושם דף ל"ה מסיק דמעשה"ג דנשי' פטורות ילפי' מתפילין וממילא מתפילין פטורין משמע דמ"ע שלא הז"ג נשים חייבות והקשו שם מנלן ליליף לזאת דלמא משניהם פטורין

ואמרתי חדא קו' מתורצת באידך דהנה לפי פלפול הש"ס שם דמ"ע שלא הז"ג ילפי' ממורא דחייבים וממילא ג"כ מצית יראת שמים שהיא מ"ע שלא הז"ג ממילא נשי' חייבי' וא"כ איכא ק"ו כהנ"ל ואז הוי שני כתובים והשתא פריך דנילף מת"ת דשם כתיב בניכם ולא בנותיכם וממילא דנילוף משם דכל מ"ע שלא הז"ג פטורי' ואז איכ"ל דגם מיראת שמי' פטורי' ואז צריך לכתוב הקהל ואז לא הוי שני כתובי' וא"כ ע"י קולא דנימא מת"ת דפטורין א"כ מצינן למילף דמ"ע שהז"ג חייבי' דאז לא הוי שני כתובין דצריך למכתב הקהל וא"כ ע"י שאנו ילפי' מת"ת דנשי' פטורי' ממ"ע שלא הז"ג אז נשמע דמעשהז"ג נשי' חייבי' וא"כ ע"י קולא נשמע חומרא דמ"ע שהז"ג חייבי' וא"ש קו' תוס' לקולא לחומרא לחומרא מקשי' הא כאן ע"י קולא בא חומרא וא"ש וא"כ לפי"ז א"ש קו' תוס' הראשונה דכל זה הוא אם ילפי' משני כתובי' וא"כ א"ש קו' הגמ' ונילף מת"ת אבל למסקנא דילפי' מתפילין א"כ אפי' נימא דמ"ע שלהז"ג פטורות מ"מ מעשהז"ג ג"כ פטורים דליכא כאן קולא לחומרא ולחומרא מקשי' ולא קשה קו' הגמ' דנילף מת"ת דילפי' ממורא וא"כ א"ש: מצוה תרי"ג מ"ע רמ"ח

מ"ע שכל א' מישראל יכתוב לו ספר תורה שנאמר כתבו לכם את השירה הזאת. והרמב"ם בס' המצות מצוה י"ח וביד החזקה הסביר כיון שאין כותבין מגלות מגלות עכ"ח הפי' דכתבו כל התורה שיש בה השירה ועי' בשאגת ארי' שזה המצוה רק על ספר דברים שהרי כותבין חומש חומש עיי"ש שהקשה כן ומרן הגאון בעח"ס זצ"ל הקשה עוד בחיו"ד ר"ש ה' ס"ת מאי ראי' היא זו דהא דאין כותבין מגילה מגילה היא דוקא להתלמד משא"כ תפילין ומזוזת וכיוצא בהן שהן מצוה בפ"ע הרי רשאין לכתוב וא"כ מנלן מצווי התורה לכתוב השירה משמע דכל התורה צריכין לכתוב דלמא המצוה לכתוב השירה בפ"ע כמו תפילין ומזוזות וכיוצא בו עיי"ש ולענ"ד כונת הרמב"ם א"ש דהכתוב אמר ועתה כתבו לכם את השירה הזאת דמלשון זה ועתה בא ללמדינו דאין כותבין מגלות מגלות דהרי משה רבינו כתב כל התורה כולה עד השירה ומהשירה עד סוף התורה כתב יהושע לחד מ"ד ואם כתב בס"ת אות אחת קיי"ל כאלו קבלו מסיני וא"כ א"ש דכתיב ועתה כתבו לכם את השירה הזאת דמשה רבינו ע"ה כתב עד השירת האזינו ומשם ועד סוף כתבו יהושיע לחד מ"ד וקראו הקרא כתבו לכם דהיינו שלכם יהי' כאלו כתבתם כל התורה כולה לעצמיכם אבל אם התורה כולה כתיבה אז שימה בפיהם דהיינו מה שכבר למדו בפיהם דהיינו עד כאן תכתבו לכם וא"ש קו' מרן זצ"ל דמשימה בפיהם משמע דלכל בר ישראל נאמר שיכתוב לו ס"ת בפ"ע כנלענ"ד להסביר

ב) והנה הש"א שם בה' ס"ת חקר ג"כ שבזה"ז ליכא לקיים המצוה דבקדושין דף ל"ת איתא שם דאין אנו בקיאין בחסרות ויתרות ובס"ת אם חסר או יתיר אות אחת לא קיים המצוה וזה אינו מובן דא"כ גם על תפילין ומזוזות היכא מברכינן דגם הם אם חסר או יתיר פסול ואני אמרתי דהרי בכל התורה כולה קיי"ל אחרי רבים להטות ואמרי' לא תסור מן הדברי' אפי' אומרי' על ימין שמאל וכו' מחוייבי' אנו לשמוע לקולם כפי הרוב וה"ה במקרא ובמסורה אם אמנם שיש שם פלוגתא מ"מ אנו עושי' כפי הרוב והרוב הסכי' שזה מלא וזה חסר אז שפיר עבדי' המצות ס"ת ותפילין ומזוזות דכן צוה השי"ת אחרי רבי' להטות ושם קאי הגמ' לדידן דאין אנו בקיאין אבל זאת הסכימו רוב ישראל ושפיר עבדי'

ג) והנה עוד אמרתי דהא דחסירות ויתרות פוסלי' ילפי' מתורת ד' תמימה וא"כ אינו פוסל רק דוקא מום שבגלוי כמו