מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק ב קא

ואינה בחזרה ועומדת ומצוה בביאה לכך גומר אבל אם לא קדשה ואפשר בחזרה אינה עומדת ואינו מצוה עדיין לבעול לכך אינו קונה אבל אם כבר קדשה עומדת ומצוה איכא ס"ל כל העומד כנלענ"ד וממילא מיושב נמי קו' השעה"מ על הרי"ף הנ"ל דהספק אולי מסברא סובר כר"ה ובחי' הארכתי

ה) והנה בירושלמי הקשי דנהי אשה נקנית בחזקה ק"ו משפחה כנענית דאינה ניקנת בביאה ונקנת בחזקה אשה שנקנת בביאה כ"ש שנקנת בחזקה ומשני ת"ל ובעלה וכ' הפנ"י מזה דכוונת הירושלמי מיתורא דה"א של ובעלה כמו שדרשי' ה"א זו בש"ס דידן בקדושין ט' ע"ב לדרש אחר והרשב"א בקדושין ה' ע"א כ' לפרש הירושלמי דהירושלמי כיון ת"ל ובעלה וקיחה ויצאה והיתה להורות דוקא אלו וכונתו דהרי הירושלמי פליג בזה על ש"ס דידן דבש"ס דידן על קו' דנוכל לילף דאשה ניקנית בכסף ק"ו מעברי' דחה הירושלמי יבמה תוכיח ובש"ס דידן דחה זה ופריך פרכא אחרת דמה לאמה העברי' שיצאת בכסף ועל ק"ו דניקנת בביאה מיבמה פריך בירושלמי עברי' תוכיח ובש"ס דידן דחו זה דעברי' שאני דאין קנינה לשום אישות ופריך פרכא אחרת דיבמה זקוקה ועומדת ועל שטר ק"ו כיון שמוציא ק"ו דמכניס דחי דשטר אינו מוציא מידי הקדש והנה לכאורה קשה מאי פריך בירושלמי דחזקה יקנה מק"ו משפחה כנענית הא י"ל יבמה תוכיח דמיבמה כשם שממעטי' כסף ה"כ ממעטי' חזקה וצ"ל דס"ל לירושלמי כש"ס דידן בזה דלבתר דילפי' שטר קונה באשה וביבמה אינו קונה אין לומר יבמה תוכיח דאיכ"ל מה ליבמה שאינה נקנית בשטר ופריך שפיר אלא דלפ"ז גם על כסף נשאר הירושלמי לשיטתי' הק"ו ול"ל קיחה קיחה הרי לירושלמי לית לן על כסף פרכא אלא מיבמה וזה נדחה לפי המסקנא לירושלמי וע"ז כיוון הרשב"א ואמר דזה באמת תי' הירושלמי ת"ל ובעלה וגם יקח ול"ל הא אית ק"ו ועכ"ח למעט חזקה דאין לומר מלתא דאתי' בק"ו טרח וכתב דהיכא דאיכא למדרש דרשי' ובפרט הא חזקה לא כתיב ועי' בשער המלך ריש ה' שחיטה וא"ש כונת הירושלמי לפי הרשב"א דלש"ס דידן דלית לן ק"ו על כסף דיש לן פרכא שכן יוצאה כדלעיל אין לן כלל ק"ו על חזקה דאיכ"ל דשפחה שאני דאין קנינה לאישות וא"ש

אבל אין לפרש הירושלמי ולומר דכל ביאה לא גרע מחזקה ומדאיצטרך ביאה עכ"ח למעט חזקה דזה ליתא דהרי מבואר בש"ס בקדושין כ"ב ע"ב דביאה לא דמי' לחזקה דבחזקה זה נהנה וזה מצטער אבל בביאה זה נהנה וזה נהנה עיי"ש. ובאמת על הירושלמי דיליף ק"ו הנ"ל וגם על ש"ס קדושין כ"ב ע"ב קשה לי הא שפחה אסור מה"ת בביאה מלאו דלא יהי' קדש או מאידך קרא וא"כ לא מבעי' לרבא הא אי עביד לא מהני ס"ל בתמורה דף ה' ואפי' לאביי מ"מ מסתבר דלא יועיל קנין באיסור ואיך ניליף מזה ק"ו בודאי על סוגי' דש"ס דידן קדושין יש ליישב בקל כמובן אבל על הירושלמי קשה ונראה דיש להביא ראי' לדעת האומר המובא במ"ל בפ"ג מעבדים דין ג' דאין איסור מה"ת משפחה וצ"ע

ו) והנה המהרש"א הביא בקדושין ה' רע"א בשם תוס' ישני' דיש לפרוך על הק"ו דשטר דמוציא כ"ש דמכניס יבמה בחליצה תוכיח עיי"ש ושמעתי לפקפק דלמא חליצה לא מקרי קנין כלל דהרי לכל הפחות מידי דהוי קנין בעינן וזה ליתא דהרי חלצה נעלו חשבי' בקדושין כ"ב בין חזקה והוי קנין מיהו יש לומר בחליצה אינו מוציא אלא גם בקריאה ורקיקה ולר"א ביבמות ק"ד רקיקה מעכבת ונהי דאנן קיי"ל כר"ע מ"מ הברייתא או כר"א אתי' או דרצה לומר אליבא דכ"ע ורקיקה לענין הכנסה בודאי לא מועיל ולא שייכה כמ"ש התוס' שם דביאה לא שייכא ביציאה וליכא למיעבד מיני' פרכא ה"נ רקיקה דגנאי היא לא שייך בקנין כניסה וליכא למיעבד מיני' פרכא וא"ש ועי' עוד לקמן מ"ש במצוה זו: מצוה תקנ"ג מ"ע רכ"ה

מ"ע שהמוציא שם רע על אשתו שלא מצא בתולי' והי' שקר שתשב תחתיו שנאמר לו תהי' לאשה: מצוה תקנ"ד ל"ת שכ"ט

ומל"ת שלא יגרשנה כל ימיו שנאמר לא יוכל לשלחה כל ימיו

והנה בנוב"י מה"ת חאו"ח סי' צ"א הקשה דלמה נקנו בברייתא במכות ט"ו אונס שגירש הו"ל למינקט מוציא שם רע דג"כ הדין כן ואפשר לומר דלרבותא נקט דל"מ מוציא שם רע דלא בעי' כלל קרא דלו תהי' לאשה דכבר הוא אשתו כדפריך לקמן עכ"ח הכונה דלו תהי' לאשה כל ימיו שאם גירשה יחזירנה א"כ פשיטא דהוי ניתק משא"כ באונס דאצטרך דאיכ"ל דלו תהי' לאשה אצטרך לגופא דיקחנה הוי שפיר לתשק"ע. ובאמת גוף הקו' דהקשה גמ' דלמה לו תהי' במש"ר הא קיי"ל ביו"ד ססי' א' ובכמה דוכתי דמי שאמר שדבר זה אסור שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ובפרמ"ג שם האריך אם דין זה מה"ת אפי' היכא דאיכא עדים דמכחשן אותו וא"כ אדרבה הרי במש"ר שהוציא שם עלי' שזנתה בעודה ארוסה ושהיא אסורה עליו ונהי שאבותי' מביאין עדי' ופורסי' השמלה לומר ששקר דיבר מ"מ נימא דשוי' נפשי' חתיכה דאיסורא אפי' נימא דחוזר מדבריו כש"כ בנותן אמתלא שנאמן מ"מ רבותא היא וצ"ע ובפרט לר' יודא דס"ל בכתובות דף מ"ו דמש"ר מיירי דוקא בשכר עדי' ועשה מעשה ונגד מעשה יש כמה גוני דלא מהני אמתלא איצטרך קרא לאשמעי' דמותרת לו ואינו מוכרח כלל דלא תהי' לאשה הוא מ"ע וממילא הי' צריך לחזור ר"י מדבריו שאמר בלתשק"ע דלוקה ולכך הביאו רק ברייתא דאונס כנ"ל דמקרא דמוציא שם רע הו"א דבאמת לו תהי' לאשה לא הוי עשה אלא היתר דלא נימא שוי' אנפשי' חתיכא דאיסורא

ועפ"י הקדמה הנ"ל נ"ל ג"כ ליישב קושיות התוס' כתובות מ"ו דהקשו על רש"י שפי' דלאו דמש"ר הוא משים לא תלך רכיל בעמך והקשה התוס' א"כ ל"ל קרא ויסרו אותו למלקות תיפוק לי' מידי דהוי ככל ל"ת שבתורה ועפ"י הנ"ל הוא רבותא דהו"א דזה לא מקרי מש"ר דהוא צריך לומר דבר זה וא"כ לא הוי בכלל לא תלך רכיל אם הוא אמת לכך אצטרך ויסרו: מצוה תקנ"ה מ"ע רכ"ו

מ"ע לסקול את המחויב סקילה שנאמר וסקלתם אותם באבני' וכבר הבאתי לעיל בפ' משפטים דהרמב"ן פליג ומונה כל הד' מיתות רק למ"ע אחד עיי' בשורש י"ב: מצוה תקנ"ו ל"ת ש"ל

מל"ת שלא לענוש לעושי עבירה באונס שנאמר ולנערה לא תעשה דבר, והרמב"ן בסי' רצ"ד משיג וסובר דאין זה לאו אלא שלילה שאין מגיע לה עונש ועל דעת הרמב"ם דס"ל דאפי' בג' דברים אם עבר ולא הניח להרוג א"ע פסק הרמב"ם דאין מענשין אותו משום ולנערה לא תעשה דבר שמעתי להקשות מה פריך שם בגמ' בכתובות י"ט ע"א על ר"מ דס"ל דעדים יהרגו ואל יחתמו שקר ופריך שם בגמ' מהנך ג' דברים יוקשה הא יפרוך יותר דאפי' בג' דברים הנ"ל אם עבר אין מענשין אותו ואינן פסול לעדות כי הוא אינו פסול לעדות אלא דוקא אם עשה דבר שחייב מלקות עליו כדאי' בח"מ סי' ל"ד. ואני אמרתי לישב דאיכ"ל דזה עצמו תי' בפלוגתא אי דוקא בהנך שלשה עבירות או כר"מ דגם בשאר עבירות דיהרג ואל יעבור דהרי לכאורה קשה על הרמב"ם מנלן הא, הא איצטרך הקרא לאפוקי אבו' דשמואל בכתובות נ"א דס"ל דתחלתו באונס וסופו ברצון לא מקרי אונס קמ"ל, ומסיק רבא שם דגם זה מקרי אונס דיצרו אלבשי' ונראה דאפי' אי נימא סופו ברצין חייב מ"מ לא הוי עבירה גדולה כמו אם עשתה בתחלה ברצון וא"כ כיון דדוקא בג' עבירות יהרג ואל יעביר לא צריך הקרא למימר לנערה ל"ת דבר מהיכא תיתי כיון דמהחנתו הוי באונס אלא וודאי אתי' הקרא כרמב"ם אלא לר"מ דס"ל בשאר עבירות נמי יהרג ואל יעבור ואפשר לומר דגם בשאר עבירות אמרי' בסופו ברצון דיענש ולכך אצטרך הקרא לגלות דלא חייבת וכרמב"ם הנ"ל

ב) ואמרתי להסביר עוד דלפי הנראה גם ר"מ מודה דרק בג' דברים אמרי' יהרג ואל יעבור שבם פרט הקרא דהרי לכ"ע שלשה כתובים הבאים כאחד אין מלמדין ואיך יליף ר"מ עדות שקר או גזל נמי יהרג ואל יעבור אלא עכ"ח ס"ל דבעדות גזל או ממון יש סרך נפשות כדכתיב בקרא בעושק שכר שכיר ואליו הוא נושא את נפשו כדאמרי' בגמ' ב"מ קי"ב וא"כ ר"מ לשיטתי' דס"ל דיני דגרמי ולרמב"ן זה היא מה"ת ולכך כיון דאפשר דיגרום עי"ז נפשות ס"ל לר"מ דגם בזה צריך למסור נפשו דאע"ג דבתחלת העדות אין בו דיני נפשות מ"מ אפשר לבסוף יבוא ממנו נפשות, ולפי"ז כיון דר"מ אזיל בתר לבסוף הו"א גם בעריות גם היא ראוי' לענוש שהרי לבסוף יהי' ברצון ולכך אצטרך קרא לאשמעי' ולנערה ל"ת דבר ממילא איני מוכח דברי הרמב"ם לר"מ הנ"ל וא"ש דברי הרמב"ם הנ"ל: מצוה תקנ"ז מ"ע רכ"ז

מ"ע שישא המאנס את אנוסתו שנאמר ולו תהי' לאשה: מצוה תקנ"ח ל"ת של"א

ומל"ת שלא יגרש אותה כל ימיו שנאמר תחת אשר ענה לא יוכל לשלחה כל ימיו

והנה חז"ל דרשו בלו תהי' לאשה דוקא באשה הראוי' לו ולדעת