מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א צט

זה כל שממנו לאישים הוא בבל תקטירו ואפ"ה אינה נמנה כיון שאינו מפורש עיי"ש בכ"מ וה"נ כן. ומ"ש עוד המעיי"ח דלהרמב"ן קשה למה קיי"ל דחייב על עירובין מלקות דהו"ל למפסק כל"ב ספק נפשות להקל דאפילו חדא נמי לא לילקי, לענ"ד דהברייתא דתניא עירובו מניין מוכח דלוקין ואין לומר פי' הברייתא לענין איסור דבלא"ה ח"ש אסור מה"ת והל"ב עכ"ח סובר כר"ל ולכך לדידן דקיי"ל כר"י עכ"ח לוקין על עירובו ועיי' מ"ש בחי' פסחים מ"ג בקונטרס מיוחד

ב) והנה הרמב"ם פ"ה מה' א"מ פסק דאפילו על כ"ש שאור ודבש חייב ובאותו פרק עצמו פסק דאין הקטרה פחות מכזית והכ"מ תמה עליו דזה תרתי דסתרי מעיקרא נקט דרש דאביי דיליף מכל לרבות כ"ש וס"ל דיש הקטרה פחות מכזית ואח"כ פסק כרבא דאין הקטרה פחות מכזית ועיי' כ"מ ולח"מ שהאריכו בזה ובשעה"מ ובמעיי"ח כ' דכוונת הרמב"ם כ"ש לענין המל"א ולענ"ד אפשר לומר דכוונת הרמב"ם דאם הי' מקצת שאור ומקצת דבש וע"י שניהם יש כזית ושיעור הקטרה חייב דאיסורין מצטרפין זע"ז כל שבאו מחד קרא ובגמ' קאי על הברייתא דתני' מקצתו מניין דהיינו כ"ש ממש ובזה פליגי אביי ורבא משא"כ בלשון הרמב"ם שפיר יש לכוון דכוונתו בצירוף שאור ודבש שיש בהם שיעור הקטרה, ועוד אפשר לומר באופן אחר דהרי כבר כ' התוס' בפסחים מ"ג בד"ה מאן תנא דלענין מנחות ילפי' מריבוי דקרא דגם נוקשה הוא בכלל חמץ וכ"כ כאן במנ"ח לענין לאו דכל שאור גם נוקשה בכלל ונראה דיליף זה מלשון כל כמו דילפינן חמץ נוקשה לענין פסח מכל ה"נ ועוד נראה דגם דבש דפירש"י בחומש דכל מיני מתיקה נקרא דבש ועיי' במל"מ שפלפל בזה ומנלן הא ונראה ג"כ דילפינן מכל דבש כל שיש בו מקצת מתיקות הוא בכלל והנה הרמב"ם בפ"ח ממ"א כ' דקרומין וגידין אסורין כח"ש וכבר הבאתי לעיל לפרש דבריו דס"ל דיש ח"ש בכמות וח"ש באיכות ואפילו הוא כזית שלם מקרומין וגידין אבל כיון דאיכות האיסור אין בו אלא מקצת ממנו מקרי ח"ש וא"כ נוקשה והה"ד דבר שיש בו מקצת מתיקות מקרי ג"כ כ"ש וממילא אפילו לרבא דאין הקטרה פחות מכזית אפ"ה יכולין לרבות כ"ש באיכות שיעור הקטרה שיש בו ואפ"ה נקרא רק כ"ש ולזה לכאורה קשה מנלי' להש"ס דרבא לא ס"ל כאביי לרבות כ"ש דכיון דאיכ"ל תרוויי' וצ"ל דס"ל להש"ס כיון דרק מיתורא דכל ילפי' מנלי' דילפי' תרי מחד כל וכיון דלרבא ילפי' מכל לרבות חצי קומץ שיש בו כזית מנלי' למילף גם כ"ש נימא דהקרא בא לרבות המסתבר טפי לכך הוכרח לומר דרבא לא ס"ל כאביי אמנם לכאורה נראה דזה תליא בפלוגתא בפסחים דף מ"ג ר"נ ור"י דלר"י שם דס"ל מכל מחמצת ילפינן רק תערובת חמץ ולא נוקשה לר"א ור"נ שם ס"ל דלר"א ילפינן תרוויי' והקשה הבעה"מ שם מנלי' למילף תרוויי' ותי' דכל מרבה הכל וכוונתו נראה דס"ל כמ"ד בבכורות דף ג' ע"א דכל פירושו כל דהו וא"כ הכל נכלל ולדעת הטור באו"ח סי' תמ"ב ס"ל להרמב"ם דעל תערובת וגם על נוקשה עוברין עליו וא"כ עכ"ח ס"ל דכל מרבה הכל וא"כ ה"נ יכולין לרבות תרתי חצי קומץ וכ"ש באיכות ושפיר פסק הרמב"ם כתרוויי' כנ"ל. והרמב"ן עה"ת הביא ראי' דמקצתו אסור מן ממנו וכן איתא בחינוך ולענ"ד דס"ל דהא דילפינן במנחות נ"ח היינו לר"א אבל אינהו ס"ל כחכמים לענין חמץ ולא דרשינן כל ועכ"ח דיליף מקצתו מן ממנו ואע"ג דדרשינן מהאי ממנו כל שהוא ממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו כדאי' במנחות שם קיי"ל כרבנן דמקרא נדרש לפניו ולאחריו בר"ה דף ט' ובלא"ה האי לא תקטירו ג"כ קאי על לפניו על שאור ועל לאחריו על ממנו אשה לה' ולדעת הטור דהרמב"ם פוסק כר"א א"כ יש לו ב' דרשות א' להמל"א וא' למקצתו

ג) המנחת חינוך העיר בזה דאם נפל שאור ודבש בקטורת והקטירה אי מיפסל דאיכ"ל דאינה מפסל רק לכתחלה אסור להקריב אבל אם הקטירה כשר ולא הוי מהב"ע כיון דאפשר להקטרה בלי עבירה לכאורה לפי מה דמוכח מתוספת פ' לולב הגזול שהקשה ל"ל קרא בטבל ת"ל משום מהב"ע והקשה השג"א הא עדל"ת ותי' דעכ"ח מיירי דעדיין נשאר כזית ויוכל להפריש דאל"כ תקשי הא בעינן מצתכם ועכ"ח דיוכל להפריש לכן אינו דוחה אך לפי"ז קשה הא אפשר לקיים המצוה בלי עבירה ועכ"ח דהתוס' ס"ל כיון דעושה עבירה בשעת קיום מצוה ממש חשיב מהב"ע ואפי' הי' אפשרות לעשות המצוה בלי עבירה, ועוד יש לדון ת"ל דפסול משום דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני דקיי"ל כרבא ולדעת המהרי"ט הובא בש"ך חו"מ סי' ר"ח דהיכא דאפי' אי אמרי' ל"מ לא יתוקן העבירה לא אמרי' דלא מהני וא"כ ה"נ הרי האיסור דלא תקטירו נשאר אבל לפמ"ש הסמ"ע שם דדווקא אם המעשה מצד עצמו אסור אמרינן ל"מ אם כן ה"נ נ"ל דפסול מצד עצמו ולא מהני, וגם (אם) א"א לקיים המצוה יש לדון דעדל"ת אם נימא במקדש נמי דוחה: מצוה קיט והיא להרמב"ם ל"ת ע'. ולהרמב"ן מצוה ק"יד ול"ת ס"ח

מל"ת שלא להשבית מלח מקרבנות שנאמר לא תשבית מלח, ושיעור מליחה זו פסק הרמב"ם דנהי דמצוה למלוח הבשר יפה יפה מ"מ אם נתן רק כ"ש גרגיר אחד מלח אפ"ה לא עבר בלאו ועשה לכאורה קשה איך אפשר לפרש מה שאמרו בת"כ תקריב מלח גרגיר אחד מלח הא א"כ ל"ל תקריב דאפילו בשבת רשאי למלוח הרי כבר הקשו הראשונים דאין עיבוד באוכלין עיי' במל"מ פי"א משבת דתי' דמשכחת לה בלא הפשיט או קרבן כליל לא מקרי אוכל עיי"ש ולכה"פ בגרגיר א' פשיטא דלא מקרי מעבד ואפי' ח"ש לא הוי לפי הנראה דאינו עושה כלל פעולת העיבוד וא"כ ממ"נ כיון דאינו מעכב וסגי בכ"ש למה יהי' באמת רשאי למלוח בשבת יפה יפה מיהו זה אינו כיון דמצוה מן המובחר דימלח יפה יפה גם זה דוחה שבת כדאמרי' בעלמא חביבה מצוה בשעתה דאע"ג דהקטר חלבים כשר בלילה אפ"ה דוחה שבת כיון דהמצוה מן המובחר להקטיר מיד ה"נ כן. ואפילו לפי מה שדחה הש"ס במנחות דף ע"ב דהקטרה דוחה כיון דכבר דחתה השחיטה איכ"ל ה"נ מהאי טעמא, מכ"ש דא"ש לדעת הרמב"ם דפ' בפ"ה מתו"מ דאע"ג דנקצר ביום כשר אפ"ה ילפי' מן בחריש ובקציר תשבות דקצירת עומר דוחה שבת ועכ"ח משום דמצוה מן המובחר בלילה וה"נ. והנה אם לא מלח המנחה מעכב ופסול אבל בשאר קרבנות איכא רק מ"ע ולאו אבל עיכובא לפסול הקרבן אינו פסול כך פסק הרמב"ם בפ"ה מהא"מ דין י"ב והכ"מ תמה עליו דבש"ס מנחות כ' לא משמע חילוק ותי' דהרמב"ם מפרש שם בדברי ר' יהודא דיליף עיכובא מברית מלח ועל מנחתך דווקא מנחה ולכאורה קשה לי א"כ גם לאו לא נדע בשאר קרבנות דהלאו הוא ולא תשבית ושם כתיב ברית מלח מעל מנחתך וצ"ל דהאי ולא תשבית קאי גם על רישא דקרא דכתיב וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ולח תשבית וילפינן מני' כל הקרבנות כדאי' בת"כ בסיפא דקרא ברית אלקיך מעל מנחתך קאי ברית רק על המנחה והלאו דלא תשבית קאי על למעלה ועל למטה דלא תשבית המלח משום קרבן וכיון דגבי מנחה כתיב ברית הוא מעכב ופסול אלא דהקשה הכ"מ שם הא איתא במתני' אם לא מלח אפי' במנחה כשר ורע"ב בפי' המשנה שם פי' מתני' דלא מלח כשר כהן שלא מלח כל המנחה אלא הקומץ וע"ז לכאורה קשה לי הא בת"כ ילפינן דא"צ למלוח אפי' לכתחלה רק הקומץ מן המנחה ואין לומר דהת"כ קאי רק בדיעבד דאינו מעכב דהא להרמב"ם שאר קרבנות ג"כ אינו מעכב ומכ"ש שיורי מנחה דמבואר בת"כ דקיל משאר קרבנות וצ"ע, וכן ק"ל על דברי הרא"ה המובא במל"מ פי"א משבת דין ה' דכ' דגם חלק הכהנים בעינן מלך מדכתיב על כל קרבנך תקריב מלח ובת"כ ילפינן רק הקומץ צריך מלח וח"ל דכוונת הרע"ב היא דלא מלח אלא הקומץ ולא הלבונה אע"ג דגם הלבונה מקטירין קמ"ל דלבונה הוי כמו שאר קרבנות ואינו מעכב וא"כ לפי"ז אדרבה ממתני' מוכיח הרמב"ם כר"י וכעין שכ' הלח"מ שם לפי דרכו ולפי האבע"א דמחלק בין קרבן למנחה א"כ הפי' במשנה דלא מלח היינו דלא מלח אלא לבונה והוי כשאר קרבנות והיינו כר' יהודא וא"ש. ובגוף הדבר אי מליחה בזר פסול יש סתירה בדברי הרמב"ם בפי"א מפסה"מ ה"ז כ' בהדיא דמלח זר כשר והיינו כדברי הלח"מ בפ"ה מהא"מ ובפ"ה מה' ביאת מקדש דין ה' פסק דאם מלח זר פסול ולוקה וכבר הובא קו' זו בנוב"י מה"ת חיו"ד סי' מ"ג בהגהת בנו וכבר הבאתי במצוה שלפנ"ז דבאמת לא קאי על כל עניינים המפורשים שם ולא נקט אלא אגב גררא ובנוב"י הנ"ל כתב דאפשר לחלק בין מנחה דמעכב המלח פסול בזר וקרבן דאינו מעכב אפילו בזר כשר וכעין זה כ' במנ"ח

ב) והנה בנוב"י הנ"ל פלפל אי במליחה שייך בישול מה"ת לדעת הר"ן בסוף ע"ז והביא קו' על הא דאמרי' ביבמות ל"ג ע"ב דפריך זר ששימש במאי אי בשחיטה הא כשר בזר ואמאי לא מתרץ דמיירי ששימש במליחה וכיוצא בזה שמעתי להקשות לדברי הכ"מ הנ"ל דבעולה דכליל לא חשיב אוכל וא"כ דילמא מיירי בזר ששימש במליחה חייב שתים משום זרות לפי מה דמשמע בפ"ט מביאת מקדש דזר לוקה ומשום שבת ולענ"ד אפילו חי נימא דזר לוקה גם יש חילול שבת במליחה מה"ת אפ"ה א"א לומר דמיירי במליחה דבלא"ה קשה לי שם איך אפשר לומר לפי התי' דמיירי בהקטרה דחייב נמי משום שבת הא זר ששימש חילל עבודה והוי עבודה פסולה ומקלקל הקרבן והא קיי"ל כל המקלקלין פטורין אבל איכ"ל דבשבת דף ק"ו ילפינן דמקלקל בחבורה או בהבערה חייב לאיכא מ"ד ולכך בשחיטה דאיכא חבורה ובהקטרה דאיכא איסור הבערה ולכך חייב גם משום שבת וממילא ל"ק קו' הנ"ל ממ"נ אי ס"ל דמליחה בדיעבד כשר כגון בשאר קרבנות א"כ הוי כמו שחיטה