מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א צ

רמיזא באורייתא כדפרש"י בחומש אבל חסרון שיעור ליכא רמז באורייתא והנה שם ביומא דקאמר ואם חסר סימן אחת ס"ל לרש"י ג"כ דחייב משום חסרון אבל כאן דקאמר אם חסר אחת מן הסמנים משמע לי' לרש"י דמיירי שלא חסר רק מהשיעור וע"ז ליכא חיוב מיתה ע"כ פרש"י דמיירי ביוה"כ ומשום ביאה רקנית אלא שלא מצאתי חילוק זה בפוסקים

ועוד נראה דבאמת רש"י מודה ג"כ דחייב משום חסרון אלא דכוונת רש"י בכאן רק להשמיענו דביוה"כ ליכא חיוב משום חסרון משום דמיד כשהוא בא אל הקודש הוא מתחייב משום ביאה רקנית ואחסרון לא קמחייב עד שעת הקטרה כשהוא נותן הסמנים על האש וא"כ לא מצי חיוב חסרון לחול על חיוב דביאה רקנית דהחיוב דביאה רקנית הוא לאו דווקא רק אביאה אלא שהוא גם על השהיי' כדקיי"ל גבי טמא רפ"ב בשבועות. העולה לנו מזה דאם חסר אחת מן הסמנים לגמרי בוודאי חייב מיתה אלא דאליבא דרש"י יש לפלפל כנ"ל, ובמעלה עשן רוב הפוסקים דאינו חייב אלא ביוה"כ והנך דבאין רק ליפות כגון בורית כרשינה ויין קפריסין ע"ז אינו חייב כלל ולא כמו שראיתי לאחד שכ' בפי' לסידור התפלה דגם על הנך חייב: מצוה קה והיא להרמב"ם ל"ת ס"ב. ולהרמב"ן מצוה ק"ב ול"ת פ'

ל"ת שלא להעלות על מזבח הזהב שום דבר מקרבנות שנאמר ולא תעלו עליו קטורת זרה ועולה ומנחה ונסך והכל ל"ת אחת לכ"ע והמעיי"ח ובמנ"ח הקשו טובא אמאי מנו כל מוני המצות זה רק ללאו אחד והא בקרא כתיב תרי לאווין דהקרא מסיים ונסך לא תסכו עליו ובשלמא עולה ומנחה איכ"ל דהוי כמו לאו דנא ומבושל אבל נסך אמאי לא נימא דהוא לאו בפ"ע ונראה ליישב דהנה אליבא דר' יונתן בר"פ או"ב ובכמה דוכתי דס"ל דכל היכא דלא כתיב או לחלק אמרי' דדווקא בהדדי וא"כ בוודאי א"ל דלא הוי לאו בפ"ע דהרי צריך הקרא לפרש דחייב אף על אחד לחודא ולא צריך דווקא כולהו אלא אפילו לרי"א דקיי"ל כוותי' דס"ל דאף דלא כתיב או אמרי' לחלק י"ל דהרי רש"י פי' דקטורת זרה היינו שבאה בנדבה וזה אסרה תורה והנה לכאורה הו"א דגם עולה ומנחה ג"כ אינו חייב רק דווקא דנדבה אבל עולה ומנחה דבא בחיוב לא חייב בה קריב על מזבח הזהב לזה צריך קרא לסיים ונסך לא תסכו בו כלל אף הבא בחיוב וממילא הה"ד בעולה ומנחה והיכא דהקרא בא לפרש לא נמנה ללאו בפ"ע במנין המצות. וגוף פי' קטורת זרה יש ב' פירושים רש"י פי' קטורת נדבה והרמב"ן פי' זרה היינו שעשה שלא כהלכתה כגון חיסר או לקח סמנים אחרים ונראה דלא פליגי אהדדי ואם הקטיר עליו קטורת זרה או הקריב על מזבח הזהב לוקה: פ' כי תשא מצוה קו והיא להרמב"ם מ"ע מ"ד. ולהרמב"ן הוא מצוה ק"ג ומ"ע מ"ג

מ"ע על כל איש מישראל ליתן מחצית השקל בכל שנה לצורך קרבנות צבור שנאמר זה יתנו וגו' מחצית השקל וגו' הרמב"ן בחומש תמה לא מנו מוני המצות ללאו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט שאפילו נדרש העשיר לא ירבה לשלילה מ"מ הדל לא ימעיט הוא למניעה עיי"ש ולענ"ד לפי הנראה לי מלשון הרמב"ם עצמו דעיקר מ"ע שחייב כל איש ישראל ליתן מחה"ש בכל שנה ושנה לצורך הקרבנות נאמר במקרא הזה העשיר לא ירבה וגו' כי הקרא דזה יתנו וגו' וכן קרא כל העובר על הפקודים כולם מיירי בשעת מנין דכתיב כל העובר על הפקודים א"כ כיון דעד הנה לא נכתב מ"ע ליתן מחה"ש עכ"ח הדל לא ימעיט לא היינו מניעה אלא המ"ע היא היא הנאמרת כאן ונאמר שלא ימעיט אפי' שואל ומוכר כסותו חייב לשקול מחה"ש אע"ג דבשאר מ"ע קיי"ל באו"ח תרנ"ו דאין צריך לבזבז יותר מחומש כאן הקפידה התורה כדי לכפר על נפשו בתמידין ומוספין צריך לשאול ולמכור כסותו וכמו שפסק הרמב"ם רפ"א משקלים ואם הי' בא ללאו הי' צריך למכתב קודם מ"ע ליתן ואח"כ לאו שלא ימנע אלא עכ"ח כולו למ"ע נאמר וא"ש

ועפ"י אשר פרשתי דמקרא הזה הוא למ"ע יובן היטב דעת הרמב"ם והרמב"ן דמבן י"ג שנה ואילך החיוב כמו בכל מ"ע דבמקרא זה לא נאמר עובר על הפקודים אמנם קשה על זה מהירושלמי דיליף מלשון זה יתנו י"ב שבטים יתנו א"כ מבואר דמפרש קרא דזה יתנו במחה"ש לקרבנות וכן מוכח ממאי דאמרו בירושלמי דאיכא מ"ד דמפרש כל עובר היינו העובר בים ואפילו כהנים ולוים וא"כ מוכח דמפרש קרא זה למ"ע ונראה דזה תליא בפלוגתא דר"י ורבנן דהרי שם בפ"ק דשקלים קאמר דריב"ז אמר דכהנים דורשין מקרא זה לעצמם לפטור מדכתיב מנחת כהן כליל תהי' ועיי' בירושלמי דראי' זו הוא לר"י לשיטתו דס"ל אין חילוק בין יחיד לצבור לענין חטאות המתות והה"ד הכא ולפי"ז יש סברא לפטור כהנים ועכ"ח מאן דמחייב יליף מזה יתנו י"ב שבטים או מקרא דכל עובר בים סוף אבל לדידן דקיי"ל דלא כר"י בזה ויש חילוק בין יחיד לצבור א"כ אין סברא למעט כהנים ולא צריכין לאפוקי קרא ממשמעות וילפי' שפיר מקרא דהעשיר לא ירבה ועפי"ז יש ליישב נמי דעת הרמב"ם הנ"ל דס"ל דבן י"ג חייב דקשיא עליו מהירושלמי דמבואר לפי מה שגרסו בו דאין ממשכנין עד בן כ' ולהנ"ל איכ"ל דזה הוא הא"ב דאי יליף מקרא דהעשיר לא ירבה א"כ הוא ככל מ"ע אבל אי יליף גם מקרא דזה יתנו וגו' ושם נאמר כל העובר על הפקודים אפי' אם נפרש העובר בים ועל הפקודים הפי' מלבד הפקודים כדכתיב על עולת התמיד וגו' והוא לשון מלבד כיון דכתיב מיד אח"ז בקרא כל העובר וגו' מבן עשרים שנה א"כ מבואר כדעת הרע"ב והירושלמי דבן י"ג אינו מחויב עדיין וא"כ הירושלמי קאי על מתני' ושם קאי לבן בוכרי לריב"ז כולם ס"ל דמקרא דזה יתנו וגו' ולענ"ד גם קרא דכל העובר על הפקודים מיירי במחה"ש לקרבנות ושניהם בקרבנות דלא כתויו"ט שם בפ"ק דשקלים וגם דלא כשעה"מ רפ"א משקלים אלא דלבן בוכרי מפרשי' כל העובר היינו העובר במנין ולמע"ט כהנים ולוים ולריב"ז דרשי' זה יתנו זה בגי' י"ב ומכח זה עכ"ח מפרש כל העובר בים וכמו שפרשתי לעיל ועל לשון מלבד וכהנים ולוים חייבים וא"כ לדידהו בן י"ג פטור עד כ' וע"ז קאי הירושלמי אמנם הרמב"ם פסק לדינא כחכמים דר"י דיש חילוק בין קרבן יחיד לציבור וא"כ לדידהו נהי דקיי"ל כריב"ז דכהנים חייבין ליכא לפרש דזה יתנו י"ב שבטים דל"ל קרא לזה פשיטא לא לכתוב כל העובר ולא לבעי' זה ועכ"ח לדרשא אחרינא ומ"ע של מחה"ש לקרבנות לא אתיא מהנך קראי אלא מקרא דהעשיר לא ירבה וא"כ מסברא דבן י"ג חייב כנלענ"ד

ולפי"ז אפשר דלדינא גם הרע"ב לא פליג עלייהו דהא דמפרש דבן י"ג פטור היינו לר"י אליבא דריב"ז אבל לרבנן דר"י מודה ומיושב קו' השעה"מ שם שהקשה על הרע"ב מפ"ק דעירוכין דמשני דהכל חייבין בערכין דכהנים איצטרך לבן בוכרי דהו"א הואיל וליתא בשקלים ליתא בעירוכין והקשה ת"ל מבן י"ג דליתא בשקלים ואיתא בעירוכין ולהנ"ל י"ל לב"ב דהיינו ר"י אליבא דבן בוכרי ג"כ מפרש קרא דזה יתנו לא קאי לקרבנות ציבור ומה שאמרו בירושלמי דמפרש בן בוכרי כמ"ד כל דעבר על מניניא היינו משום דמפרש דקאי לענין מחה"ש שנתנו בשעת מנין לעבודת המשכן לאדנים והא דממעט כהנים היינו משום מנחת כהן כליל תהי' וגו' ולעולם גם לבן בוכרי עיקר מ"ע של שקלים ילפי' מקרא דהעשיר לא ירבה וגו' וא"כ בן י"ג חייבים, ועפ"י האמור יש ליישב גם הרמב"ן בחומש דמפרש דאפי' לב"ב לוים חייבין והשעה"מ תמה עליו מהירושלמי דא"כ מה השיבו לו מזה בגי' י"ב ולהנ"ל א"ש דלב"ב לפ"מ דס"ל לר"י י"ל דיליף מ"ע מהעשיר לא ירבה וגו' וא"כ באמת דווקא כהנים ממעטי' והירושלמי קאמר דלריב"ז דרשי' זה בגי' י"ב וא"כ עכ"ח רל העובר היינו על ימא וא"כ מוכח דכהנים נמי חייבים וא"ש הכל

ב) הנה האשה והעבד תנן במתני' דפטורין וילפי' מקרא ולכאורה הטעם כיון דהשקלים הם לצורך קרבנות ציבור והוי מעשהז"ג לא מבעי' קרבנות מוספין דהוי ז"ג אלא אפי' התמידין ג"כ הוי מעשהז"ג דהרי אינן נוהגין אלא ביום דכתיב ביום צותו ולכך פטורין ואע"ג דבתפלה חייבין ותפלה נגד תמידין תיקנו אמרו חז"ל כבר אמרו בברכות כ' שאני תפלה דרחמי ננהו ואע"ג דשם מקשי פשיטא והוי מצי לתרץ משום דהו"א דנגד תמידין תקנו איכ"ל דזה הוי בכלל תי' הש"ס שם אמנם הא ק"ל למה נשים חייבין בתפלת מוסף שהוא בוודאי מעשהז"ג ואינה רחמים אלא משום ונשלמה פרים שפתינו שיהי' במקום קרבן מוסף א"כ למה נשים מתפללין וכ"ת דבתורת נדבה הא קיי"ל בשבת אין מתפללין נדבה וכ"ש תפלת מוסף כדאי' באו"ח סי' ק"ז ואפשר כיון דקיי"ל כמ"ד נשים סומכות רשות וביארו התוס' והר"ן והריטב"א בכמה דוכתי דאף דאינם חייבין מ"מ יש להם מצוה ויש להם שכר כאינו מצווה ועושה וא"כ אין זה נדבה אלא מצוה שאינה מצווה ועושה ואית להו שכר מצוה ושפיר יכולין נשים להתפלל מוסף אלא דקשה לי לדברי המג"א בסי' רצ"ו דלהכי אין הנשים מברכות בקידוש לבנה ובהבדלה משום דאינה אלא ברכה ואף דהנשים עושים מעשהז"ג מ"מ היכא דלא הוי רק ברכה לחודא בלא מעשה אין רשאים להחמיר ולברך וא"כ אמאי יתפללו תפלת מוסף וצ"ע: