מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א פט

בכלל אכילת פסח והוכיח דלענין מצוה עדיף דיוצאין אף שלכד"א ולענ"ד לפי האמור למעלה א"ש דהמהרש"ל בשבועות כ"ג כתב דהיכא דכ"ש אסור גם שלכד"ה אסור וכבר כתבתי דגם כ"ש הוי מצוה וא"כ גם שלכד"ה הוי מצוה ואיכ"ל דבעלמא אין חילוק בין איסור למצוה אבל מ"מ פריך שפיר ליכלינהו משום דהכא כ"ש מצוה וממילא גם שלכד"ה ג"כ מצוה ועפ"י האמור אפשר ליישב קו' השג"א בה' חמץ ומצה בחולין ר"פ ג"ה דפריך מוקדשין פשיטא והקשה דמאי פריך פשיטא נהי דל"ת דגיד איכא מ"מ הו"א דעשה דאכילת קדשים דוחה ל"ת דגיד ובחידושי כ' איזה תירוצים ולפי הנ"ל אינם עולים כהוגן, ונ"ל ליישב לפמ"ש לעיל דהמצוה כוללת ב' עניינים שיאכל כזית וגם שיתאכל הקרבן אפילו אם אין מגיע רק כ"ש ולפי"ז יש חילוק בזה אם אוכל כזית הוא לבדו מקיים המצוה אבל אם אוכל רק כ"ש אז לא מקיים המצוה אלא על ידי צירוף ועוד יש חילוק גם בזה אם אוכל כזית כד"א הוא מקיים המ"ע לבדו אבל בגיד דליתא באכילה לא נוכל לקיים המצוה באכילת כזית וא"כ בגיד אינו נוכל לקיים אלא חלק המצוה אבל עבירה עובר עלי' לבדו אפילו דליכא הנאה דגיד עץ הוא והתורה אסרתו ולכך בכה"ג לא אמרינן עדל"ת וגרע מאינו בעידנא ופריך שפיר פשיטא. ועיי' במנחות פי"א מ"ז שהבעלים היו אוכלים שעיר של יוה"כ כשהוא חי' מפני שדעתן יפה ופי' התפ"י דאע"ג דהוי שלכד"א אצל הבעלים היו רגילים בזה מיהו בפסחים דף ע"א אמרינן דגם בשאר כהנים הי' רשאין לאכול קרבנות חי' בשבת וא"כ מוכח דבאכילת קדשים יוצאין שלכד"א

ד) ולפי הנראה ביבמות דף מ' ע"א בתוס' ד"ה מאי תרי וכו' כ' דל"ל רצה לשם סעודה אוכלה רצה לשם מצוה דאין צריך שיתכוון לשם מצוה והדבר עצמה קשה הא קיי"ל מצ"כ ולכה"פ הוי פלוגתא אם מצ"כ או לא ומאי פריך שם וכעת מצאתי שגם בס' ערוך לנר עמד בזה ונראה לדעתי אפשר לומר דכהנים במקדש כל אכילתם הי' מצוה ולא הי' בבהמ"ק שום אכילה שאינו של מצוה ואפילו אם אכלו אותו לשם סעודה הוי מצוה לכך שפיר כ' תוס' סתמא דאפילו אכלו לשם סעודה יוצא בו כיון דהמקום ועבודה יוכיח שהוא לשם מצוה ובכה"ג אין צריך כוונה כן נראה לי. ועיי' במעיי"ח שכ' גם להרמב"ן נמנה מ"ע זו דלא כדמשמע מס' החינוך: מצוה קג והיא להרמב"ם ל"ת ס' ולהרמב"ן היא מצוה ס' ול"ת נ"ט

ל"ת שלא יאכל זר ק"ק שנאמר וזר לא יאכל קודש ועיי' במנ"ח לקמן סי' תפ"ז שהפר"ד הקשה על החינוך שלא מנה זה ללאו בפ"ע אלא שהמעיי"ח הקשה טובא מהא דאמרי' במכות דף י"ח ולילקי נמי משום לא יאכל זר והיינו האי קרא דלעיל ולענ"ד יש ליישב דבאמת פשטא דהאי קרא על המלואים אלא משום דמסיים קרא כי קודש הוא מטעם זה ילפינן דגם שאר קדשי קדשים אית בהו איסור לאו זה כן פירש"י בחומש שם וכיון דרק מיתורא דסיפא דקרא ילפי' שפיר ס"ל לחינוך דאין ראוי למנות לל"ת בפ"ע ואפ"ה כיון דמסיפא דקרא עכ"פ ילפינן איסור לזר לאכול קדשים והה"מ בפ"ד ממ"א כ' דהא דאין עונשין מן הדין היינו היכא דלית לן קרא לאיסור בלא הק"ו אבל היכא דבלא"ה ידעי' האיסור והק"ו בא רק למלקות שפיר אמרי' דלוקין ולפי"ז שפיר יש ללמוד דהאוכל עולה חייב מלקות בק"ו מבשר קדשים קלים ושפיר פריך דלילקי נמי מהאי לאו וע"ז משני שם דלאו דזר לא יאכל דווקא קאי לאחר זריקה דמותר לכהנים ונהי דנוכל למילף בק"ו מעולה דאין מותר לכהן אין לוקין מן הדין ולכך לפי האמת ס"ל לחינוך דאין יכולין למילף מכאן לאו כנ"ל. ועכ"פ לפי מאי דמסיק במכות הנ"ל הלאו הזה הוא דווקא לאחר זריקה דחזי לכהנים

ב) בגמרא יבמות דף ל"ג איתא דזר האוכל מליקה חייב שתיים משום קדשים ומשום אוכל נבילה וכן פסקו הרמב"ם והחינוך וזה שנים רבות קשה לי מאוד הא מליקה הוי טריפה כדאי' בחולין כ"ח ע"א ובתוס' נזיר וא"כ איכא ג' לאווין עיי' תוס' יבמות ל"ג ע"א ד"ה אלא וכו' דהאיסורין חלין בבת אחת ור"ח ביבמות איכ"ל דסבר כבניו בחולין י"ט דמחזיר אבל לדינא עיין לקמן סי' קט"ז דפסול במחזיר קשה ולמהר"ם לובלין בחולין כ"ח בתוס' ד"ה רבי הי' מיושב אבל אין מובן לדבריו כמ"ש הר"י עיי"ש וצ"ע ועיי' במנחות דף ו' ע"א מוכח ג"כ דלא כמהר"ם דפריך שם טריפה הותר מכללו במליקה: מצוה קד והיא להרמב"ם מ"ע מ"ג. ולהרמב"ן מצוה ק"א ומ"ע מ"ב

מ"ע להקטיר קטורת בערב ובבוקר על מזבח הזהב בהיכל שנאמר והקטיר עליו אהרן את קטורת הסמים והרמב"ן מנה זה לב' מצות דהיינו הקטרה בבוקר והקטרה בערב כיון של כל אחד זמן מיוחד, אמנם הרמב"ם גם בתמידין מונה ג"כ הכל למצוה אחת ובפרט לפמ"ש החינוך טעם דקטורת עפ"י הפשטות הוא להגדיל כבוד הבית שנתעלה ע"י ריח הטוב ונעשה תמיד ורגיל לבא שם ובפרט שלולי ריח הקטורת הי' ע"י שריפת בשר ועצמות ובעופות הנוצה וכנפים ריח שאינו יפה ואם אמנם שוודאי יש בו סוד נעלה גבו' מאוד ועוצר המגפה מ"מ גם המעלה הנ"ל יש לקטורת ובזה נ"ל להסביר מ"ש חז"ל דהקטורת מעשרת וילפי' לה מקרא דברך ה' חילו, עפ"י מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה ריש פאה דיש מצות שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והק"ק לעוה"ב וביאר שם הרמב"ם ענין הקרן והפירות כי המצוה עצמה הוא הקרן וע"ז אמרי' שהוא קיים לעוה"ב דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא אבל מה שהוא מחבב ומחשיב המצוה שגם אחרים יבואו לידי אותו מצוה על ידו זה נקרא פירות וע"ז נותן הקב"ה שכרו בעוה"ז וכן נראה גם כאן בקטורת עפ"י טעם החינוך שהוא כדי להמשיך העם לבוא לעזרה וכאן הי' ההמשכה מוכרחת שאל"כ הי' לחוש שלא יהי' מקובל לעם נבוא שמה ע"י הריח לא טוב שהי' שם לכך נותן הקב"ה שכר מדה כ"מ על הפירות שממשיכין העם לבוא שהקטורת מעשרת שעי"ז יהי' דבריהם נשמעים יותר ואמר החכם חכמת המסכן בזוי' ע"כ שכרו משלם שהקטורת מעשרת. ועפי"ז אני מסביר ג"כ מה שפסקי' ביו"ד סי' רס"ה שמביא שם בשם ר"פ דסנדקאות מעשרת ושלא לתקנו ב"פ לאיש אחד כמו שהי' חדשים לקטורת וכו' ועיין בתשו' מרן החת"ס או"ח סי' קנ"ח וסי' קנ"ט שטרח ניישב מדוע דווקא הסנדקאות מעשרת ולא גוף המילה שהוא מצוה יתירה והאריך בזה ולהנ"ל א"ש דסדקאות בחמת לא שייך כלל לעיקר המצוה כי אם נמול הילד בלא סנדק נעשית ג"כ המצוה אלא דזה שייך ג"כ לחבב ולהחשיב המצוה ולסלק הצער מאבות הילד שמצד טבע הגוף הוא צער להם בכאב התינוק ועי"ז שזה מחבב כל כך המצוה ולקח התינוק על חיקו ומראה חשיבות המצוה עי"ז אבי הבן שמח וא"כ הוי דומיא דקטורת עי"כ שכרו ג"כ שמעשרת כמו קטורת

ב) והנה הקטורת איתא בכריתות דף ו' דבעי' י"א סמנים ואם חסר אחת מהן ח"מ ודעת הבאר שבע דה"ה אם יתר א' מהן חייב והקשה הח"ר באו"ח סי' קנ"ב דא"כ למה תניח דאם נתן בה דבש פסלה ותניא דאם הי' נותן דבש א"ח יכול לעמוד מפני ריחה ולמה אין מערבין מפני שהתורה אמרה כי כל וכו' לא תקטירו ולפי דבריו למה צריך קרא ע"ז הלא בלא"ה הא הוי יתיר ונראה לי די"ל דזה תליא בב' שיטות שהביא הערוך לנר בשם באר שבע ובמנ"ח הביא ג"כ ב' שיטות אלו דלרמב"ם י"ח סמנים הלמ"ס ולרש"י בכריתות וכן נראה גם דעת הרמב"ן בחומש דהי"א סמנים דאורייתא היינו שצריך להביא י"ח סמנים חבל מה שיהי' הסמנים הוא רק מה שהבינו החכמים איזה סמנים מריחים ביותר וא"כ הו"א דיבא דבש כיון שריחו מובחר מחוד שהרי אמר התנא שחין אדם יכול לעמוד מפני ריחה ולכך צריך קרא ע"ז שאין מערבין בו דבש וח"כ י"ל דהכלבו ס"ל כשיטה זו דמביא איזה סמנים שירצה וכנ"ל ומיושב קו' הח"ר הנ"ל דהרי הי' יכול להביא תחת אחת מהני סמנים דבש ולכן צריך קרא וא"ש

ג) ויש עוד פלוגתא בהא דתני' אם חסר אחת, דלדעת הרמב"ם הוא שנוי' אקטורת שבכל יום שמקטירין בהיכל אבל רש"י ס"ל דהוא רק בקטורת של יוה"כ שמקטירין בקדשי קדשים ולא שמחויב משום חסרון רק משום ביאה רקנית ומקשים על רש"י מיומא דף נ"ג דפריך שם הש"ס ות"ל משום ביאה רקנית ומשני דאיצטרך שהוא שוגג וא"כ הרי לך בהדיא דהטעם משום חסרון ואפשר לומר דגם רש"י סובר כהרמב"ם אלא דס"ל דגם מענה עשן בכלל חסר אחת מכל סמניה ועל זה אינו חייב מיתה חלא ביוה"כ כמ"ש הפר"ח בסי' קל"ב ושאר אחרונים וסובר רש"י דבמעלה עשן ביוה"כ חייב משום ביאה רקנית ושם ביומא תניא בברייתא אם חסר מעלה עשן או שחסר אחת מכל סמני' וזה איכ"ל דגם רש"י מודה דח"מ גם משום חסרון. אלא שזה דוחק דבמס' כריתות דמיירי בקטורת בכל יום נימא דכיון על מענה עשן ונראה לפרש דיש לחלק בין אם חסר סימן אחד ובין אם חיסר מן השיעור דאם חסר סימן אחד לגמרי אז וודאי גם רש"י מודה דח"מ משום חסרון אבל אם הביא כל הי"ח סמנים רק חיסר מהשיעור של אחת מהן אז ס"ל לרש"י דאין חייב משום חסרון והטעם משום דחסירת הסי'