מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א פו

בגליון מצות השם דמזה יש תימה רבה על הרלב"ג המובא בתיו"ט שם דס"ל דעובי' הי' כאצבע, גם הרמב"ם קשה שכ' בפ"ה מתמידין ה"ט דרומה שבע אצבעות וכעת מצאתי הקו' במנ"ח והרלב"ג אפשר ליישב דס"ל כבן זומא בפי"א מ"ד במנחות דאמר שיהי' לו פנים וס"ל דבן זומא פליג דלא כמ"ש התיו"ט שם אלא דבן זומא ס"ל הא דמקרי לחה"פ משום הכפילות ויהי' לו על השולחן פנים ולא מעיקרא בשעת אפי' כדמייתי קרא ונתת על השולחן לחם הפנים דעל השולחן יהי' לו פנים וכן פי' בס' גור ארי' בפ' תרומה וכיון דהפנים קאי על הכפילות שהי' מב' הצדדין א"כ אינו מוכח דהי' עובי' טפח דיליף מלשון פנים כפרש"י ואדרבה מוכח לפמ"ש רש"י והרע"ב לבן זומא הן הן הקרנות והקרנות אמרי' שם במתני' דהי' גבו' ז' אצבעות ור"י נתן בה סמנים ואיך אפשר זה אם הי' הלחם עובי' טפח וכופל שני טפחים כדאי' במשנה שם וא"כ הרי הי' גבו' ג' טפחים ובלא"ה ז' אצבעות הנ"ל אי ס"ל לב"ז דהכפילות הן הן הקרנות לא נדע איך הי' ז' אצבעות ועכ"ח דבן זומא סובר דהלחם הוי עובי' אצבע כמ"ש הרלב"ג ואם מגבי' וכפלה ז' אצבעות הרי שני טפחים בהדי האי אצבע כן נ"ל בכוונתו וא"ש דבריו לדעת ר"מ דאומר שם דכופל לדידי' ז"ט. ואפשר לכוון גם דעת הרמב"ם באופן זה אלא שלשונו לא משמע כן אא"כ נאמר דס"ל דלחה"פ הי' כמ"ד במנחות צ"ד כמין ספינה רוקדת וס"ל דבאמצע הי' גבו' טפח או ז' אצבעות ומן הצד הי' מתמעט והולך עד כאצבע אלא שהיו כופלין הצדדין וזוקפין אותן למעלה והן הן הקרנות שהיו ז' אצבעות ואע"ג דבמשנה תנן דכופל ב' טפחים איכ"ל דהיינו עם עובי' שהי' אצבע ואפשר דעובי צפוי זהב הי' לערך אצבע שבלא"ה הקשה במנ"ח דהציפוי הי' ממעט הכפילות משני טפחים כן נראה לי: מצוה צח והיא להרמב"ם מ"ע מ'. ולהרמב"ן היא מצוה צ"ה. ומ"ע ל"ט

מ"ע להדליק ולהטיב הנרות שיערוך הכהן בכל יום ויתן בערב שמן בכל נר ונר כדי שידלק מערב עד בוקר שנאמר להעלות נר תמיד ובכלל זה ג"כ דבבוקר צריך להטיב הנרות דהיינו שינקה כל נר ונר מהשמן ופתילות שנשתיירו שם והחינוך הביא הפלוגתא דלרמב"ם גם בבוקר הי' מדליק הנרות שכבו ולדעת הרשב"א חולק עליו בראיות דבבוקר לא הי' מדליק אפי' אם כבו אלא נר המערבי אם כבה הי' מדליקו שהי' מצותו שיהי' דולק כל היום והחינוך כ' דלדעת הרמב"ם א"ש דהדלקה והטבה היא מצוה אחת אבל להרשב"א הו"ל למחשיב הטבה למצוה בפ"ע, והמעיי"ח תמה עליו דמ"ש מתמידין דמנה הרמב"ן לב' מצות כיון דאחת בבוקר ואחת בערב ולענ"ד הדברים נכונים דלדעת הרמב"ם וסייעתי' המצוה היא שידלק נר במנורה כל היום בלי הפסק אלא דצוה הכתוב שבבוקר יתקן הנרות שיאירו היטב ואם כבו ידליקם ואם לא כבו יתקנם וא"כ מצות הטבה היא רק שיאיר הנרות שידליקו היטב וא"כ הכל אחד ול"ד לתמידין ולק"ש שהחיוב אחת בבוקר ואחת בערב ואין המשך זה לזה ולכך ס"ל לרמב"ן דנמנה לב' מצות משא"כ כאן אבל להרשב"א דהטבה בבוקר אינו משום להאיר הנרות אדרבה הרי אינו מצוה שיאירו בלילה ומצות הטבה רק לכבוד הבית ואין מצות הטבה בבוקר המשך להדלקה לערב שהרי הי' יכול לנקות הנרות בערב ורק משום כבוד בהמ"ק וא"כ הי' לו למנות לב' מצות

ואני מסביר לדעת הרמב"ם דכ' דמצוה גם ביום שיאירו כל הנרות ולהדליקן נראה לי הטעם לפמ"ש במק"א על הט"ז באו"ח סי' תרע"ב שהקשה על מהר"י אבוהב דאם נתן השמן סתם בנר הוקצה הכל למצותו אפילו יתר מכשיעור הא אמרי' בסנהדרין מ"ז מאי דחזי לי' תפיס ומאי דלחז"ל לא תפיס עיי"ש ואמרתי ליישב דהרי הב"י באו"ח סי' כ"א הביא בשם מהרי"א דגם ביתר מכשיעור איתקצי וכן דעת הריטב"א בסוכה ל"ו ע"ב ד"ה והא וכן דעת הר"ן עיין במג"א סי' תרכ"ט סקי"ט ונראה לי הטעם משום דגם היתר להידור מצוה והידור מצוה הוא מדאורייתא ולכך איתקצי למצותו אמנם המג"א סי' תרע"ב סק"ג כ' דדווקא בנר של שעוה יש הידור מצוה בשעת מצותו משא"כ בשמן ונ"ל דדברי המג"א נכונים אם בא לעשות הנרות של שמן ויוכל לעשותם רק בכדי שיעור אז ניחא דאין מצוה לעשותם יותר מכשיעור וע"ז אמר דאין זה הידור דבשעת מצותה אין נ"מ ולאחר מצותה לא מקרי הידור אבל אם כבר הנר גדול יותר מכשיעור והוא אינה רוצה למלאותה לגמרי בזה וודאי יש הידור למלאותה לגמרי דהרי כ' הרא"ש בביצה כ"ב ע"א דלכך המסתפק שמן מן הנר חייב בשבת משום מכבה משום דמיד שנוטל מן השמן ונתרחק השמן מהפתילה הדולקת מכהה הנר עיי"ש שהאריך וא"כ אם אינו ממלא אינו דולק יפה כ"כ כממלא ולכך הוי הידור למלאותה כן כתבתי שם ובזה מיושב קו' הטו"ז דשפיר אתקצי הכל למצותה אפי' יתר מכשיעור משום דנעשה עי"ז הידור מצוה והידור מצוה דאורייתא. ומטעם זה נראה שצוה הכתוב ליתן שמן אפילו בלילי תמוז חצי לוג, כיון דנרות המנורה נעשים עכ"ח גדולים שיוכלו להדליק כל הלילה בלילי טבת לכך צריך למלאותם אף בלילי תמוז כדי שיהי' דולקים יפה כפי מה דאפשר וכיון דהמצוה שידליקו יפה מצד אותו טעם עצמו שיאירו צוה הקב"ה בבוקר שיטיבם ויתן שוב שמן בנר שיאירו עד בין הערבים היטב ולכך הכל מצוה אחת אלא שנר המערבי שכל זמן שהי' הכה"ג צדיקים לא כבה נר המערבי לעולם ולא הי' צריך לחדשה בבוקר כנ"ל אמנם הרשב"א האריך לחלוק על הרמב"ם הנ"ל ממשניות דמדות פ"ג ופ"ו, ומתו"כ דמבואר בהדיא דלא הי' צריך להדליק ולענ"ד דהרמב"ם סובר כיון דבקרא כתיב מערב עד בוקר יערוך אותם הכהן לפני ה' נר תמיד ומזה ילפי' דהמצוה בנר המערבי שהוא לפני ה' שידלק תמיד וממילא סובר הרמב"ם דלמ"ד צפון ודרום הי' מונחים יהי' כל הנרות לפני ה' מצד מערבי המצוה שכלם ידלקו כל היום ובוודאי למ"ד מזרח ומערב הי' מונחים ולא הי' נקרא נר המערבי שהוא לפני ה' אלא הסמוך לצד מערב קאי האי לפני ה' רק על הנר המערבי האחרון אלא שהי' עוד אחד דולק עמו להכירו שהוא מערב אבל הרמב"ם דפסק בפ"ג מתמידין כמ"ד צפון ודרום הי' מונחים ומקרי כולם לפני ה' והך משניות דמדות ותו"כ שהקשה מהן הרשב"א ס"ל דמזרח ומערב הי' מונחים ולדידהו באמת קאי רק על נר המערבי אבל הרמב"ם לשיטתו לק"מ

ב) ועיי' במנ"ח שהקשה על הרמב"ם שפסק דאם הוציא המנורה חוץ להיכל להדליק שם הזר אינו פסול יעיי"ש בחילוקי דינים שכ' אלא שחמה על הרמב"ם שהרי אמרו בשבת כ"ב דהדלקה במקומה בעי' והאיך משכחת לה שידלק הזר אם הלך להיכל כבר נתחייב מיתה ואי הוציאו לחוץ הא הדלקה במקומה בעי' ולענ"ד ל"ק לרמב"ם דהא דאמרי' דהדלקה במקומה בעי' זה דווקא בנר חנוכה דקיי"ל דכבתה אין זקוק לה ועיקר פירסום הנס הוא בשעת הדלקה והברכה ולכך אמרי' דאם הדליק מבפנים והוציאו לחוץ לא יצא וכן נראה מוכח כן מש"ע סס"י תרע"ג דסיים דהדלקה עושה מצוה ולכך אם כבתה אין זקוק לה והקשה הטו"ז מאי המשך יש זו לזו ולהנ"ל סובר הש"ע דעיקר טעם דהדלקה במקומה משוה דכבתה אינו זקוק אבל אם כל משך הזמן המצוה הוא שתאיר אז גם אם הדליק במק"א והניחם במקומם יוצא ובמנורה קיי"ל דאם כבתה בלילה או ביום לדעת הרמב"ם הנ"ל המצוה שידליקנה ולכך שפיר איכ"ל דאפילו אי מוציאה לחוץ והדליקה והניחה אח"כ במקומה יוצא אלא שהמנ"ח הקשה עוד דבתו"כ מבואר עוד מקרא דיערוך אותה לפני ה' ילפי' דצריך שידליקנה דווקא בפנים, וזה אפשר ליישב עפמ"ש לעיל דלהרמב"ם האי לפני ה' ילפי' מינה שכל הנרות מצוותן שיאירו כל היום להעלות נר תמיד וכדכתיב בקרא פרשת אמור יערוך את הנרות לפני ה' להעלות נר תמיד א"כ איצטריך האי לפני ה' ללמד שכל הנרות המצוה להאיר תמיד כמו דכתיב בלשון רבים והנה מוכח ממקרא ההוא דבעי' שידליקנה לפני ה' אבל הת"כ קאי לאידך מ"ד דרק נר המערבי מצוותו להעלותו נר תמיד וא"כ האי לפני ה' מיותר ודרשי' מיני' להדליקנה בפנים כן נראה לי. ואפשר לומר עוד דהת"כ קאי רק על הנר המערבי והרמב"ם קאי על שאר הנרות

והנה דעת הרמב"ם הנר המערבי צריך דווקא שידלק ממזבח של עולה ואינה רשאי להדליקה משאר הנרות וכן נראה לי דהוא כוונת רש"י בשבת כ"ב מ"ש שבה הי' מתחיל ובה הי' מסיים שהי' מסיים הייינו ההטבה שלקח הפתילה לחוץ והטיב הנר המערבי והדליק באותו הפתילה הנר המערבי נ"ל ג"כ מטעם זה דס"ל לרש"י דאינו רשאי להדליקה משאר נרות אלא או ממזבח העולה דהוי נר תמיד או מאותו פתילה עצמו ולכך הביא שם רש"י הדין דנר המערבי הוצרך להדליק ממזה"ע וממילא מיושב שם קושי' התוס' דא"כ מאי קשיא דהי' יכול להדליק פתילה עצמה משאר נרות ולפי הנ"ל מוכח דעדיין קדושתה עלי' דהא חזי' דמשאר נרות אסור להדליק נר המערבי משום דבעי' נר תמיד ומאותו פתילה מותר וממילא אי הוי בהדלקה מנר לנר אכחושי מצוה הוא והי' אסור להדליק ממנה ופריך שפיר ממנורה: מצוה צט והיא להרמב"ם מ"ע מ"א ולהרמב"ן היא מצוה צ"ו ומ"ע מ'

מ"ע שילבש הכהן הבגדים המיוחדים לכהן הדיוט ד' בגדים ולכה"ג ח' בגדים בשעת עבודה שנאמר ועשו בגדי הקודש לכבוד