מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א פד

גבי גבעונים דאמרו אולי בקרבי אתה יושב דמשמע דגם לענין כריתת ברית יש חילוק בין ז' אומות לאינך והיינו כנ"ל דכריתת ברית היינו להבטיחם שלא יעשו עמהם רעה אבל בלא כריתת ברית אמרי' בעכו"ם דאין מורידין ולא מעלין אע"ג דעובדי ע"ז אלא דקשה לי מאז לדעת האומרים דגם בשאר אומות אית בהו לאו דלא תכרות א"כ איך אמרו חז"ל סוף קדושין וביומא דף כ"א דקיים אאע"ה כל התורה איך כרת ברית עם אבימלך ואין לומר שידע שאבימלך אין עובד ע"ז שהרי כרת ברית אם תשקור לי' ולניני ולנכדי דהרי לא ידע אם נכדו לא יעבוד ע"ז ומזה נראה לי ראי' גדולה דאין איסור כריתות ברית אלא או כדעת האומרים דדווקא בז' אומות או כדעת האומרים אפילו בשאר אומות בשעת המלחמה וצ"ע על דעת האומרים דגם בשאר אומות שלא בשעת המלחמה

ובאמת אין אני מבין איך מהני כריתת ברית של אאע"ה על יוצאי חלציו שהרי זה שהכריח הריב"ש שצ"ט דקבלת וגזירת או שבועת רבים מחויבים יוצאי חלציו לשמור מ"מ בשבועת יחיד קיי"ל בחו"מ סי' ר"ט ס"ד בהג"ה דאין היו"ח מחויבים לשמור השבועה ואיך אמרו בספרי והובא ברש"י ביהושע ט"ו על פסוק ואת היבוסי וכו' לא יכלו בני יהודה להורישם יכולים הי' אלא שלא הי' רשאים מפני השבועה של אברהם אבינו וצ"ע כעת: מצוה צד והוא להרמב"ם ל"ת נ"ז. ולהרמב"ן מצוה צ"א ול"ת נ"ה

ל"ת שלא להניח עע"ז לשכון בארצינו שנאמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי לדעת הרמב"ם וכן דעת החינוך שבכל האומות הוא לאו זה ואע"ג דבל"ת הקודם לזה לא תכרות דעת הרמב"ם במ"ה דקאי רק אז' אומות מ"מ ל"ת זו נראה דקאי על כל האומות וכן דעת החינוך ודעת הראב"ד פ"י מע"ז דגם ל"ת זו קאי רק אשבעה אומות ובהגהמל"מ הקשה על החינוך בזה כיון דב' ל"ת הם סמוכין זה לזה למה כ' דל"ת הראשון קאי רק על ז' אומות ול"ת זו דסמיך לי' קאי על כל האומות וכבר כתבתי אני למעלה דגם בל"ת הקודמת נראה דס"ל דקאי על כל האומות אבל אפילו אי נימא דל"ת הקודמת מיירי דווקא בז' אומות מ"מ ל"ת זו לדידן דקיי"ל ברמב"ם רפי"ב מהא"ב כר"ש דעל כל האומות אנו מוזהרין בלאו דלא תתחתן כיון דכתיב כי תסיר את בנך מאחרי ולמה הוצרך לומר טעם לר"ש הא בלא"ה ר"ש דריש טעמא דקרא ועכ"ח מדפי' הטעם בא ללמדינו דאפי' אינו בז' אומות שאין כ"כ חשש על הסרה אפ"ה הן בכלל הלאו ואע"ג דבעלמא לא קיי"ל כר"ש מ"מ הכא כ' הרמב"ם דגם בעזרא מצינו דבנותם לא ניקח לנו על כל האומות ואמרי' בעלמא עד דאתי עזרא מאן אמרה אעכ"ח הלמ"ס הוא וכו' וא"כ ה"נ כיון דכתיב פן יחטיאו אותך לי טעמא דקרא וקשה ל"ל טעמא דקרא ועכ"ח דבא לרבות כל האומות ולכך שפיר כ' הרמב"ם והחינוך וכ"כ בס' יראים סי' פ"ו דלאו הזה הוא על כל האומות מדכתיב הטעם פן יחטיאו ללמדך אף דלא שייך החשש דהסרה בשאר האומות אפ"ה חיישי' פן יחטיאו. ומטעם זה נ"ל ליישב מה דפליגי הרמב"ם והראב"ד שם בפ"י מע"ז דלרמב"ם אפי' להניח לעבור עע"ז בארצם אית בי' לאו זה והראב"ד פליג ולהנ"ל יש לומר טעם דהרמב"ם הוא דמלאו דפן יחטיאו ילפי' אפי' ליכא חשש גדול בזה לכך פסק דאפילו לעבור אסור ועכ"פ הלאו הזה אינו באיש שקבל עליו ז' מצות אלא שאין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג וזה אינו נוהג בזה"ז לכן עובר בלאו והראב"ד שם כ' נהי דב"ד אין מקבלין מ"מ הוא עצמו אם קבל עליו ז' מצות לא שייך בו פן יחטיאו ולית בי' לאו והרמב"ם פליג עליו והחינוך כ' דאם לא קבל רק שלא לעבוד ע"ז רשאי להניח אותו וכבר תמה עליו המנ"ח דקיי"ל דבעי' דווקא שבע מצות: מצוה צה והיא להרמב"ם מ"ע ל"ח. ולהרמב"ן הוא מצוה צ"ב ומ"ע ל"ז

מ"ע לבנות בית הבחירה עם כל הכלים השייכים לה שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם והסמ"ג קס"ג הקשה ע"ז דהא כאן קאי על המשכן וזה הי' רק מצוה לשעה ולא לדורות ע"כ הביא מקרא אחר והי' במקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם ועוד יש פלוגתא בין הרמב"ן להרמב"ם דהרמב"ם סובר דבנין המקדש כולל כל הכלים המנורה והשולחן וכו' הכל נכלל במצוה זו והרמב"ן במ"ע ל"ג פליג עליו דנהי דשולחן ומנורה לא נמנה למ"ע בפ"ע כיון דצריכין להכלים להושיב בהן אבל הארון וודאי נמנה למ"ע בפ"ע זה דעת הרמב"ן והרמב"ם במצוה א' וכן בשורש י"ב דעתו דהוי רק חלק המצוה ולענ"ד נראה ליישב הכל דהנה בקרא מסיים ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו ושרש"י וכן תעשו לדורות וכבר תמהו עליו הרמב"ן והמזרחי דבאמת לדורות לא היו הכלים לגמרי כמו שהי' גבי משכן ושמעתי מפי מרן בעחת"ס זצ"ל דכוונת רש"י הוא כך דהמשכן וכל כליו בעינן דווקא שיעשו אותן כאשר גילה ה' לאחד מנביאיו צורתן וכן נאמר לענין בית המקדש הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל וכן המקדש שלע"ל מבואר ביחזקאל בנבואה תבנית הבהמ"ק שלעתיד דלעולם בעינן שלא יעשו המשכן או המקדש או כלים לפי הבנת האדם אלא הכל כמו שמסר הקב"ה לעבדיו הנביאים וזה כוונת קרא ככל אשר אני מראה אותך וכו' כשם שאני מראה אותך דדווקא באופן הזה תעשה וכן תעשו לדורות שמה שתעשו לדורות המקדש וכלים לעולם תעשו לפי אשר אני מראה לנביא שבאותו הדור וכעין זה הובא במנ"ח בשם אוה"ח ולפי"ז אני אומר בוודאי גם הרמב"ם ס"ל דאין למנות מ"ע לדורות מן ועשו לי מקדש דזה רק לפי שעה נאמר אלא שמנה מ"ע לדורות מקרא דוכן תעשו שצוה מיד הקב"ה שלדורות ג"כ יעשו משכן וכלים כפי אשר יראה לדורות הבאים וכיון שצוה זה לדורות מש"ה מנה אותו הרמב"ם ומיושב קו' הסמ"ג וממילא מיושב קו' הרמב"ן שהקשה דהו"ל למנות למ"ע בפ"ע ולפי הנ"ל מיושב דכיון דשניהם מקרא אחד אתי' לא מנה אותם רק למ"ע אחת ורמב"ן לשיטתו דס"ל דגם בק"ש אע"ג דבא מכתוב אחד מ"מ כיון דיש לכל אחד זמן בפ"ע הוי ב' מצות מש"ה ה"נ גבי משכן וכלים אע"ג דבא מכתוב אחד אפ"ה כיון דכל אחד הוי מעשה בפ"ע מנינן אותו לב' מ"ע

ב) והנה בנין בהמ"ק קיי"ל דאינו דוחה שבת עיי' ביבמות ו' דיליף דאין בנין בהמ"ק דוחה שבת מפ' את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תיראו והקשה פשיטא דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ומדאיצטרך ללמד דאינו דוחה מכלל דבעלמא דחי ומדחה שם דבאמת קרא הנ"ל לא בא ללמד אלא על מורא מקדש שהוא מפני ה' וחיובו לעולם לכך נסמך מקדשי תיראו לשבת ולכאורה קשה ממשכן דג"כ נסמך מלאכת המשכן לשבת בפ' תשא ובר"פ ויקהל ילפינן מסמיכות דאין מלאכת המשכן דוחה שבת וא"כ עמדה קו' הש"ס ל"ל קרא דשבת ל"ת שיש בו כרת הוא וראיתי בס' ערוך לנר ביבמות שעמד בזה ורש"י בפ' תשא כ' דמדכתיב אך את שבתותי תשמורו לאחר שצוה על מלאכת המשכן בא ללמד אך דאינו דוחה שבת והרמב"ן בחומש תמה בזה דלעולם אך ממעט מהדבר שנכתב בו והכא בשבת כתיב אך ולא במלאכת המשכן ואפשר כוונת רש"י ג"כ על הסמיכות דע"י הסמיכות קאי אך גם על מלאכת המשכן ורז"ל למדו מאך דכתיב גבי שבת דפק"נ דוחה שבת ואפשר לומר דרך חידוד דגם כוונת רש"י כך הוא דהתוס' בסוגיא דהואיל הקשו דלמ"ד דאית לי' הואיל יותרו כל מלאכת שבת משום הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה ותי' דחולה שיש בו סכנה לא שכיח ולכאורה עדיין קשה גבי מלאכת המשכן דאינו דוחה שבת ואז היו כל ישראל ס' ריבוי ביחד מלבד נשים וטף והיו מסתמא שכיח יולדות ומילות בכל עת וזמן טובא ויולדות ותינוק הנימול כדין חולה שיב"ס הם וא"כ אמאי מלאכת המשכן אין דוחה שבת כקו' התוס' ועכ"ח צ"ל תי' אחר על קו' התוס' ובמק"א הארכתי חדא דמ"ד שבת רק דחוי' לא שייך למימר בי' הואיל דע"כ לא אמרי' הואיל אלא במלאכת יו"ט וכיוצא דהותרה משא"כ שבת וכן דעת הרמב"ם בספ"א משבת דדחוי' הוא ועוד כתבתי תירוצים אחרים ואכ"מ וא"כ איכ"ל דלכן לא הביאו ביבמות ממשכן דגבי משכן שפיר איצטרך הסמיכות דאינו דוחה שבת דהו"א משום הואיל הותר דאז הי' שכיחים חשיב"ס קמ"ל דאינו דוחה ולא משום דהו"א דעדל"ת אלא ההו"א הי' משום הואיל, ולפי"ז מיושב דמסמיך לן הקרא דאך דילפינן מני' דפק"נ דוחה שבת אצל מלאכת המשכן משום הו"א דהואיל הנ"ל ואיצטרך הסמיכות, וא"כ יש ליישב גם כוונת רש"י דמאך מוכח דמלאכת המשכן אינו דוחה שבת מדאיצטרך למסמך אך למלאכת המשכן עכ"ח משום דהו"א דאמרי' הואיל וא"כ מדאיצטרך למימר אך למעט כאן פק"נ עכ"ח אינו מלאכת המשכן וא"ש. ובאמת גם יו"ט אינו דוחה כדאי' בשבועות דף ט"ו ע"ב ופרש"י שם דילפינן משבתותי תשמורו דיו"ט נמי שבת איקרי והמנ"ח כ' דרש"י צריך לזה למ"ד דיו"ט הוי ל"ת גרידא אבל לר' אשי דס"ל דיו"ט הוי עשה ול"ת לא צריך דמהיכי תיתי דעשה דבהמ"ק ידחה העשה ול"ת דיו"ט מיהו עיין בתוס' יבמות דף ו' כ' בהדיא דאיכ"ל דעשה דבנין בהמ"ק אלים ודוחה אפי' עשה ול"ת והוכיחו כן מסוגיא דהתם וא"כ א"ש רש"י אליבא דהלכתא. ובאמת תמו' לי' לר"א דס"ל בשבת ר"פ ראד"מ ובר"פ אלו דברים בפסחים דמכשירי מצוה דוחה שבת וא"כ יהא ראוי שבנין בהמ"ק ידחה שבת כיון דבלא משכן אינו יכול