מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א פא

בכלל איסור שהי' בער"פ גם שחיטת פסח אינו בחמץ שאין בו איסור שהי' וכן אם בטלו ולהיפך היכא דקיבל חמץ של גוי באחריות כמ"ש בשג"א ומטעם זה ג"כ פשוט בעיני דאם שהו האימורין ע"ג המזבח שלא נפסלו אפילו שהו עד לאחר הפסח שאז אם הקטירן ויש לו חמץ בביתו אינו עובר דשניהם ממקרא א' ילפי' כיון דלאחר הפסח אין איסור שחיטה אין איסור ג"כ בהעלאת אימורין ע"ג מזבח ובס' מנחת חינוך לא כ' כן ולענ"ד כמו שכתבתי

ג) והנה בתמורה דף ד' בתוס' ד"ה רבא אמר הקשו א"כ דלא מהני שוחט פסח על החמץ לפסול כבר כתבתי שתוס' ס"ל דרבא סובר היכא דכתוב לאו על לכתחלה בכללו נמי דאי עביד לא מהני ולכך הקשו שפיר אמנם בזה יש ב' פירושים יש מפרשים דכוונת התוס' בקושייתם דיהי' השחיטה כנחירה בעלמא ויש מפרשי' דהקו' רק דמצות שחיטת הפסח לא קיים, ולי נראה עיקר דוודאי השחיטה הועילה לטהר מידי נבילה דזה אינו מוכח מקרא דלא יהי' שחיטה לטהר וא"כ שוב איכ"ל כסברת הסמ"ע וש"ך בסי' ר"ח הנ"ל דאין איסור השחיטה מצד עצמה אלא דקו' התוס' דמצות שחיטת הפסח לא יהני ולא קיים בזה מ"ע של שחיטת הפסח וממילא צריך לשחוט קרבן פסח אחר וזה הקרבן פסול וכ"ש לפי סברת הצל"ח בפסחים ע"ג ובנוב"י חא"ח סי' קל"ט כיון דכתיב לא תשחט קרא לה הכתוב שחיטה מ"מ לא מהני לקיים מצות שחיטת פסח וממילא פסול וע"ז שפיר תי' הירושלמי מדמסיים קרא דם זבחי מבואר דאפילו בכה"ג מקרי קרבן ויצא בזה ידי מצות שחיטה וגלי לן קרא דגבי פסח על חמץ אמרי' דמהני וא"צ להביא אחרת אבל עדיין אפשר דבא הקרח ללמד דקרבן פסול לאכול ואין אכילה מעכב וזבחי בא רק לרבות דהשחיטה הועילה ויצא בשחיטתו וזה באמת הקשה תוס' בפ' תמיד נשחט ותי' כיון דלא שינה הכתוב עליו לעכב לא שייך עיכוב אם לא שנאמר דשחיטה לא הועילה לשם פסח וזה כבר נלמד וצריכי ב' התוס' להדדי

ד) לכאורה קשה לי מכאן על שיטת רמב"ן המובא בר"ן פסחים דף ה' שכ' דחמצו של ישראל ברשות גוי אין ישראל עובר עליו ונהי שכ' השג"א בסי' פ"ג דמצות תשביתו לא קיים בזה היינו דאם הי' אחר זמן איסורו בביתו אבל אם קודם זמן איסורו מניחה אצל נכרי ואין כאן תשביתו אינו עובר על ב"י ובל ימצא ואם שחט הזבח אז נראה דחייב משום לא תשחט על חמץ שהרי בעזרה ג"כ הי' מקום הפקר ואפי"ה לכ"ע עובר עליו כמ"ש השג"א וכיון דאזהרת לא תשחט הוא שלא יבא לכלל איסור בל יראה וסמוך לקרא דמצות תשביתו מבתיכם מוכח בע"כ דבתיכם לאו דווקא אלא ברשותכם וכפירש"י בפ' בא וכדעת ה"ר יונה המובא בפסחים דף ה' מצוה צ והיא להרמב"ם ל"ת נ"ד. ולהרמב"ן מצוה פ"ז ול"ת נ"ב

ל"ת שלא להלין אימורי פסח והה"ד אימורי הקרבנות שנאמר לא ילין חלב חגי עד בוקר ונכפל הלאו הזה בפ' כי תשא לא ילין לבוקר זבח חג הפסח ונוהג בזמן הבית לזכרי כהונה ואין לוקין דלית בי' מעשה והמל"מ בפ"א מק"פ תמה על הרמב"ם למה לא מנה זה לב' לאוין לאו זה על חגיגת ט"ו ולאו דכי תשא על פסח כשם שמנה לענין נותר לב' לאוין לאו דנותר בפסח ולאו בשאר קדשים וזה הי' אפשר ליישב דלענין בשר מצינו זמן לכל אחד ואחד בפ"ע דזמן אכילת פסח משונה משאר אכילת קדשים לכך גם הוא חלוק בלאוין משא"כ לאו דהלנת אימורין, ובפרט שיש עשה לכולם כדאיתא בחגיגה דף י' ע"ב על מוקדה על המזבח כל הלילה, ואפי' בלי לאו מפורש לכל אחד הוי מצינו למילף בבנין אב לל"ת כיון דהוקשה לענין עשה

אמנם המל"מ תמה דבפסחים דף ע"א מבואר דהאי קרא דלא ילין חלב חגי מיירי בחגיגת ט"ו ולמה הביא הרמב"ם לאו זה בפסח וכן בפסחים נ"ט ע"ב לא הקשה מקרא דלא ילין חלב חגי כמו דמקשה בירושלמי אלא מקרא דכי תשא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח משמע ג"כ דס"ל לש"ס דידן דלא ילין חלב חגי לא מיירי בפסח ולענ"ד אי משום הא לא אריא דלעולם גם ש"ס דידן ס"ל דקרא דלא ילין חלב חגי דפ' משפטים מיירי בין בחגיגת ט"ו ובין בפסח וחגיגת י"ד מדסמיך בקרא דלא תשחט על חמץ דקאי על פסח והא דלא מקשה מקרא דפ' משפטים יש ליישב דלכאורה יש לדקדק על ש"ס דילן למה לא מתרץ כתי' הירושלמי שמרהו שלא לבוא לידי בל ילין שיקטיר הכל מבע"י בפרט לרבא דס"ל בפסחים דף ה' דקרא דסמיך לי' לא תשחט על חמץ הפי' שלא ישחוט הפסח ועדיין החמץ קיים דהיינו שישמור וישתדל שלא יהי' החמץ קיים בזמן השחיטה וא"כ הכי הי' לי' לפרש גם הקרא דסמוך דלא ילין היינו שישתדל שיקטירנו מבע"י ונראה ליישב דהרי התוס' כתב שם דהאי קרא דלא ילין חלב חג הפסח קאי על הבשר ועל האימורים ושם קאי הסוגיא אליבא דר"ע דסובר בברכות דף ט' דבשר הפסח נאכל כל הלילה וא"כ הקרא הזה דקאי על הבשר ועל האימורים וודאי בחד גוונא איירי כשם דבבשר הכוונה כל הלילה ילין ונאכל כך באימורים כל הלילה ילין ונקטרים דלא כירושלמי לכך פריך שפיר איך רשאין להקטיר בליל יו"ט הא אמרי' ולא עולת חול ביו"ט, וכל זה א"ש הקושיא מקרא דפ' כי תשא דקאי על שניהם אבל קרא דפ' משפטים דקאי רק על חלב גם ש"ס דידן ס"ל כתי' הירושלמי ולכך בש"ס דידן לא פריך רק מקרא דכי תשא ומוכרח לתרץ דהקרא מיירי בע"פ שחל בשבת וחלבי שבת קרבין ביו"ט ובזה אמרתי ליישב גם קו' התוס' דהתם שהקשו לפי"ז למה צריך ר"ע בשבת קי"ד קרא דעולת שבת בשבתו ללמד דחלבי שבת קרבין ביו"ט הא מוכח זה מהאי קרא דלא ילין זבח חג הפסח דמוקי בע"פ שחל בשבת ולהנ"ל עיקר קו' הש"ס הוא לר"ע לשיטתו ור"ע וראב"ע דפליגי בזה איתא בפסחים קי"ט ע"ב פליגי רק בסברא ר"ע סובר סתם בוקר איכ"ל היינו בוקר שני וראב"ע סובר סתם בוקר היינו בוקר ראשון ואי אמרי כראב"ע הרי גם על קרח דכי תשא איכ"ל כתי' הירושלמי דשמרהו שלא יבוא לידי בל ילין דהרי אינו נאכל אלא עד חצות וכמו שכ' התוס' כברכות דף ט' פי' הקרא וא"כ לולי דכתיב עולת שבת בשבתו ללמד דחלבי שבת קרבין ביו"ט גם ר"ע הי' מוכרח לומר כראב"ע ולר"ע א"ש רב כהנא בפסחים ע"א דאיצטריך סמיכות דראשית ללמד דמיירי בבוקר ראשון ולעולם גם ש"ס דידן ס"ל כירושלמי דקרא דלא ילין חלב חגי קאי בין אפסח וחגיגת י"ד וגם אחגיגת ט"ו

ב) והנה לאו דלא ילין אמרי' בפסחים נ"ט דמעלה ומלינה בראשו של מזבח ומשמע מהתם דע"ג המזבח אינו עובר על לאו דלא ילין. ובמנ"ח כ' דלרבא דסובר בזבחים ופסק הרמב"ם כוותי' בפ"ג מה' פסהמ"ק הי"א דגם על המזבח נפסל אלא דאם עלו לא ירדו ולכך תמהו על רש"י בפסחים נ"ט דפי' על הא דמתרץ דמעלה ומלינה בראש המזבח דתי' זה קחי לכ"ע והקשה הא לרבא גם על ראשו של מזבח עובר בלאו עיי"ש ולי נראה דלכ"ע לאו דלא ילין אינו אלא במלין חוץ למזבח וכפי' התרגום בר ממדבחא וכן פירש"י אלא דרבא ס"נ דניהו דלאו ליכא מ"מ הא אמרינן בחגיגה דף י' ע"ב דאיכא עשה למלין מדכתיב על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר וממקרא זה וודאי משמע אפילו הוא בראשו של מזבח אלא שלח נתנה כל הלילה ע"ג המערכה דהיינו על מוקדה עבר בעשה זו דכל הלילה עד הבוקר ולכך ס"ל לרבא דנפסל כמשמעות הקרא דעל מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר אבל אחר הבוקר חין רשאין להעלותה ונפסלה וכן פי' רש"י שם בחגיגה וח"כ נראה דבזה פליגי ת"ק ור' ישמעאל בנו של ריב"ב דס"ל דאפי' מחוסר כפורים בשאר ימות השנה אם הביא קרבן שלמים ושכח להביא קרבנו של מחוסר כפורים ואיכא עלי' מ"ע דאכילת קדשים ועל הכהן מ"ע דהקרבת קרבן מחוסר כפורים ס"ל לר"י בנו של ריב"ב דרשאי לשחוט ולזרוק דם של קרבן מח"כ דבזה אין עובר עשה דהשלמה דעשה דהשלמה קאי רק על הקטרה שלא יקטיר אחר תמיד בין הערבים אבל לשחוט ולזרוק רשאי ויקיימו הבעלים מצות הקרבה ומצות דאכ"ק ואע"ג דעי"ז יעבור על עשה אחרת הבאה אח"כ דהיינו עשה על מוקדה כנ"ל מ"מ ס"ל כיון דקיי"ל בסוכה דף כ"ה דעוסק במצוה פטור מן המצוה וילפי' מהא דמותר לאיש לטמא תוך ז' ימים אע"ג שעי"ז יבטל מצות קרבן פסח אפי"ה מצוה שבא ראשונה לידו יעסוק בה ואע"ג שיתבטל עי"ז מצוה אחרת כן פירש"י שם אפילו אם העשה השני' חמורה מהראשונה וה"נ ס"ל ר"י בנו של ריב"ב דמקריב הקרבן בשחיטה ובזריקה ומעלה ומלינה בראשו של מזבח שאז לא יעבור בלאו דלא ילין ואע"ג שמ"מ ביטל עשה דעל מוקדה מ"מ הא קיי"ל העוסק במצוה פטור ממצוה כן נ"ל ליישב לשון רש"י דכ' דגם לרבא א"ש תי' זה: מצוה צא והיא להרמב"ם מ"ע ל"ז ולהרמב"ן מצוה פ"ח ומ"ע ל"ו

מ"ע להביא ביכורים לבית המקדש כמו שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך ודווקא פירות מז' המינים עליהם נאמר המצוה שיביא אותם שביכרו בתחלה כדאיתא בש"ס אדם יורד לתוך שדיהו וכו' וכ' החינוך דלפי הדומה יליף כן משום דפירות שאינם מז' המינים לא נמצאו בקרא ובמנ"ח השיג דרש"י בפ' תבא מביא דילפי' מגז"ש דארץ ארץ ונראה דהחינוך קאי על מצות הבאת ביכורים דלענין כמה דברים נשתנה הבאה ממצות הקריאה וכאן דמיירי במ"ע דהבאה לא כתיב ארץ ולכך כ' טעם אחר כנ"ל. ובכלל חטה ושעורה גם שיפון ושבולת שועל וכוסמין שהם