מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א נח

לו בו הקדיש ולחייב עצמו לשלם לשבע להקדש כן נראה לענ"ד בכה"ג חייב שבועה ובזה ניחא דלענין שבועה נקט על הנתינה משא"כ בקרא דכפל נקט לשלם שנים לרעהו למעט של הקדש לומר דאפי' הי' בשעת נתינה של רעהו ואפ"ה כיון שעתה אינו של רעהו פטור לשלם כפל וא"כ מיושב קו' התוס' ושפיר איצטרך קרא גם בטוען טענת גנב לפטור מכפל כיון שהי' חייב שבועה מכח קנינו

ג) כבר כתבתי דאם טבח ומכר בשור ושה חייב ד' וה' ואנן קיי"ל דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה אפי' נטרפה או שאר פסול מקרי שחיטה כל זמן שאינו נבילה ובב"ק דף ע"א הוכיח ממשנה דהתם מהא דתנן השוחט חולין בעזרה חייב ועכ"ח ס"ל לר"י חולין שנשב"ע לאו דאורייתא דאי דאורייתא הא ר"י ס"ל ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וא"כ כיון ששחט בה פורתא אסרה בהנאה ולא דמארי' קטבח דאנן בעינן וטבחו כולו באיסור וסוגיא ההיא לכאורה קשה לי טובא הרי כ' הרמב"ם בפי' המשנה בכריתות בנקודה נפלאה דאיסור הנאה לא חשיב איסור מוסיף משום דא"א להנאה לחול אם אין כאן אכילה שהרי הנאה היא מקצת מן האכילה וא"כ אי אפשר לומר דמיגו דחייל אהנאה חייל גם אאכילה דאי אין כאן אכילה גם איסור הנאה אין כאן וא"כ לכ"ע אפי' למ"ד ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף איסור אבר מן החי ואיסור שאינו זבוח לא קאזיל מינה עד דשחטה בשחיטה הראוי רוב ב' בבהמה וכדכתיב וזבחת כאשר צותיך ואכלת וא"כ א"א לחול איסור חולין שנשחטה בעזרה על איסור אמ"ה ועל איסור שאינו זבוח עד דגמר לשחיטתו וא"כ הרי טבחו כולו באיסור דעד שנגמר השחיטה לא חל עליו איסור הנאה ומאי פריך דהרי אנו קיי"ל בכל שאינו לא כולל ולא מוסיף אין אחע"א ונראה ליישב דבלא"ה קשה לי שם דמאי קאמר עכ"ח חשנב"ע ל"ד הא אמרי' שם בדף ע' במעשה שבח דאם אינו אסור רק מדרבנן חשוב שחיטה ראוי' וא"כ אמאי פליג ר"ש ועכ"ח הכוונה דרק איסור הנאה ל"ד וא"כ הרי יש לו עיקר בדאורייתא וקשיא סוגיא זו על הא דרב גידל בפסחים ז' ובקידושין דף נ"ח דמוכח שם בהדיא דאם חולין שנשחטה בעזרה שחיטתו ואכילתו אסור מה"ת מקרי אפי' לענין הנאה עיקר בדאוריי' ורב גידל אמר המקדש משש שעות ולמעלה אין חוששין לקידושין משום דלאו דמרי' ואיך קאמר שם דאי חולין שנשחטה בעזרה ל"ד מקרי דמארי' ועוד קשיא לי אפי' אי חשנב"ע דאורייתא מ"מ הא שלא כדרך הנאתן נראה דשרי עי' בתוס' פסחים ב' תירוצים בזה וכבר הקשה התוס' כן בקדושין דף נ"ו על המתני' דהמקדש באיסורי הנאה וחי' הראשונים דמ"מ אסור מדרבנן אינו מספיק כאן דהרי בסוגיא ב"ק ע"א ס"ל דבדרבנן הוא דמרי' וגם אינו מספיק לומר דכוונת הש"ס על ר"י דאמר משום ר"מ דיליף שלי משלך היינו מקדשים וקדשים לא כתיב בה אכילה ואפשר דאסורין שלכד"ה כבר כ' התוס' פסחים כ"ו ע"א ד"ה שאני היכל כיון דכתיב אכילה בתרומה ומעילה יליף חטא חטא מתרומה הוי כאילו כתיב בגופו והמהרש"א דם כ' דתלי בפלוגתא דאביי ורבא א"כ עדיין למאי דקיי"ל כרבא א"כ אף במעילה מותר שלכד"ה ומכ"ש חשנב"ע וא"כ אפי' חשנב"ע דאורייתא מותר שלכד"ה והוי דמרי' טבח ונראה די"ל דקו' חדא מתורצת באידך דכבר כ' התוס' שם דכוונת הש"ס להקשות על ר"י דיליף חשנב"ע משלי בשלך ובקדשים גם הרמב"ם מודה דאיסור הנאה מקרי איסור מוסיף כמבואר שם וא"כ הה"ד אי יליף חשנב"ע מקדשים ג"כ הוי איסור מוסיף וזה כוונת הש"ס עכ"ח הוא ס"ל דאורייתא היינו ר"י לשיטתי' בקדשים א"כ חל איסור חשנב"ע מיד ואע"ג דקיי"ל דמותר שלכד"ה וחשיב דמארי' ז"א כיון דעיקר מדאורייתא הא קיי"ל כר"ג דבר שיש לו עיקר מדאורייתא אע"ג שהוא מדרבנן לא חשוב דמארי' וא"כ קשיא הא בעי' וטבחו כולו באיסור וא"כ עכ"ח ס"ל דחשנב"ע ל"ד דלא יליף משלי בשלך וא"כ אין איסור הנאה חל כלל עד דגמר שחיטתו ומקרי שפיר דמארי' אפי' לר"ג וא"ש הסוגיא

ד) בכל התורה כולה קיי"ל דאין שליח לדבר עבירה אבל בטביחה ומכירה קיי"ל דיש שלד"ע כדילפי' בקידושין מ"ג מקרא ופסח הרמב"ם דווקא באין בו שום איסור אחר מלבד האיסור של טביחה ומכירה ועי' במל"מ פ"ג מגניבה מ"ש לחלק בזה אם המשלח אמר לו לשחט בשבת או אמר סתם והוא שחט בשבת והתוספות בקידושין שם ובנמק"י בפ' מרובה הוכיחו כן מרש"י שם גבי מושכו ויצא דבשוגג אמרי' יש שליח לד"ע בכל מקום והנמק"י הקשה א"כ מאי דייק בש"ס מיואב דכתיב ואותו הרגת בחרב בני עמון דאשלד"ע הא יואב לא ידע ולענ"ד לחלק דנהי דסברת התוס' א"ש דבשוגג לא שייך דברי הרב ודברי התלמיד דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין מ"מ יש לומר מטעם אחר אינו נעשה שליח הא קיי"ל כרבא כל מילתא דא"ר לא תעביד ואי עביד לא מהני וזה אפי' בשוגג כמו שהוכיח התוס' בתמורה דף וי"ו אלא אדרבה דבשוגג וודאי אמרי' אי עביד ל"מ דלא ניחא לי' לעבור א"כ בעושה שליח לעבור עבירה ראוי לן לומר דאי עביד לא מהני ולא נעשה שליח כלל וא"כ גם מטעם זה יש לומר דאשלד"ע ואפילו בשוגג ואע"ג דלא שייך דברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין מיהו הה"מ בפ"א מגזילה גבי לא תחמוד כ' דגבי גזילה דגלי קרא כאשר גזל דשינוי קונה ואי עביד מהני א"כ בכל ענייני גזל אמרי' דאי עביד מהני א"כ איכ"ל שם במתני' מושכו ויוצא דמיירי בגניבה ואי עביד מהני ונעשה שלוחו ול"ל אלא טעמא דברי הרב ודברי התלמיד וממילא היכא דלא ידע השליח דלא שייך טעם זה נעשה שלוחו וחייב המשלח אבל בשאר עניינים אמרי' דאי עביד לא מהני כגון גבי יואב שפיר אמרינן אפי' בלא ידע אינו נעשה שליח משום דאי עביד לא מהני ואין חילוק בין שוגג למזיד כנ"ל ומשו"ה ג"כ חצר לענין גניבה איצטרך קרא דקונה לו משום שליחות

ה) בין כפל ובין ד' וה' אינו חייב אלא בבאו עדים אבל מודה בקנס פטור כדיליף מאשר ירשיעון אלקים ישלם שנים פרט למרשיע א"ע ומודה ואח"כ באו עדים פליגי רב ושמואל בב"ק דף ע"ה והרמב"ם פ"ג מגניבה פסק כרב המנונא דווקא באומר גנבתי וחייב עצמו במקצת דהיינו בקרן אז מודה בקנס ואח"כ באו עדים והקשה שם היש"ש ומ"ל פ"ג מגניבה דין ח' דא"כ מאי קמבעי' לי' בשבועות דף ל"ג דמשביע עדי קנס אי פטור הא בכה"ג דליכא קרן לכ"ע חייב והאבעי' קאי רק אי נימא פטור דלמא יודה ועכ"ח הסוגי' קאי לשמואל אפי' בכה"ג פטור וא"כ קשיא על הרמב"ם פ"ט משבועות פסק דמשביע עידי קנס פטור ואמאי הא לדידי' אפילו יודה ואח"כ באו עדים חייב בכה"ג ולענ"ד יש ליישב דבלא"ה קשה לי מאי קאמר התם לר"א בר"ש לא קמבעי' דהא לפי מאי דאמרי' בב"ק דף ע"ה ע"ב לראב"י פלוגתא דסומכוס ות"ק דס"ל לת"ק דאם מודה ואומר גנבתי אבל לא בפניכם אלא בפני פלוני ופלוני ואתי' פלוני ופלוני ס"ל לרבנן דהנך עדים לאו בני הזמה נינהו משום דהוא עצמו הודה עליהם הוי עדות שא"א יכול להזימ' וא"כ מאי קאמר לראב"ש לא קמבעי' דהא מ"מ יכול לעשות כך שיודה ויאמר שפלוני עדיו ואז לא יועילו העדות ועי' בפ"י במכות דף ה' כיוצא בזה וצ"ע. ותו הקשה התוס' בב"ק דף ע"ה ד"ה משום דלרב הא אמרי' טעמא דראבר"ש משום ביעתותא דעדים ולעולם ס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור ואיך קאמר בשבועות לראבר"ש לא קמבעי' עיי"ש ונראה ליישב דלעולם קאי שם הסוגיא לרב דראבר"ש משום ביעתותא אלא דקשה מאי בעית הא יכול להודות ולומר פלוני ופלוני עדים על הנך דראה ממשמשין ובאין ובשלמא בשאר מודה בקנס אין זה מיגו דאולי לא ידע מהנך עדים וגדולה מזו כ' הקצוה"ח בסי' ש"צ בשם הרשב"א אבל כאן בראבר"ש אי סק"ד מכח ביעתותא הא הי' אפשר לומר כן ועכ"ח דלאו משום ביעותתא מודה והוי מודה בקנס ממש ואח"כ באו עדים ולמה פטור לרב דמחייב בכה"ג ועכ"ח ראבר"ש ל"ל כת"ק דסומכוס אלא כסומכוס דכה"ג לא חשיב אינו יכול להזימה וא"כ א"ש הסוגיא בשבועות קאי לרב אלא דס"ל כר' המנונא בכה"ג דאינו מחייב עצמו כלל לכ"ע חייב ואפ"ה קמבעי' לי' דס"ל כת"ק דסומכוס ושמא יודה ויאמר בפני פלוני ופלוני כת"ק דסומכוס ופטור ולכך דאליבא ראבר"ש לא קמבעי' לי' דאמר יבואו עדים ויעידו וא"כ עכ"ח או דס"ל מודה ואח"כ באו עדים חייב או דס"ל משום ביעתותא וא"כ עכ"ח דס"ל כסומכוס וא"כ לא מהני שיאמר שפלוני עדיו וא"כ שוב כיון דקיי"ל כרב המנונא בכה"ג היכא דלא מחייב עצמו במידי מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ולכך א"ש דקאמר לראבר"ש ממ"נ לא קמבעי' לי' אבל לת"ק דסומכוס שפיר קמבעי' לי' ושפיר פסק הרמב"ם בה' שבועות דפטור במשביע עידי קנס מה"ט

ועפי"ז יש ליישב גם קו' הש"ך בחו"מ סי' י"ד סקמ"א על שיטת הרא"ש דנראה מדבריו דס"ל כראבר"ש דאמרי' משום ביעתותא מודה מ"ט לא פסק כת"ק דראבר"ש ולהנ"ל איכ"ל אפושי פלוגתא לא מפשינן דגם לרבנן ס"ל סברת ר"א דאיכ"ל משום ביעתותא אלא דס"ל כת"ק דסומכוס וא"כ אין כאן ביעתותא דהא יכול להודות ולומר פלוני ופלוני עדיו אבל בעלמא גם רבנן מודה לסברת ראבר"ש: מצוה נ"ה להרמב"ם מ"ע כ"ד ולהרמב"ן הוא מצוה ג' ומ"ע כ"ג

מ"ע לדין דין נזקי בהמה שהזיקה ברגל או בשן כדרכה שנאמר ושילח בעירו ובער בשדה אחר ודווקא ברשות הניזק אבל ברה"ר פטור ואם נהנית משלם ברה"ר מה שנהנית ואם נתזו צרורות מתחת רגלי' על כלים ונשברו הלמ"ס לשלם חצי נזק מבין שניהם משלמין בין שניהם ואם האחד אינו בר חיוב חייב זה שהוא בר חיוב לשלם הכל כדקיי"ל בח"מ סי' ת"י סעי' ל"ו כר' נתן בב"ק דף נ"ג ואם אחד אין לו לשלם או ברח פליגו ויש בזה