מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א מד

והנה דעת החינוך דאין לוקין על לאו זה וכבר תמהו עליו ואפשר דאזיל לשיטתו דס"ל בכמה דוכתי לעיל במצוה י"ג במאכיל פסח לגוי אינו לוקה ואע"ג דעשה מעשה קרי לי' לאו שאין בו מעשה כיון דהאיסור לא יגמר ע"י מעשיו וה"נ כיון דהפסוק גילה לן אתם ראיתם כי מן השמים דברתי וגומר וכן מסיים בסיפא דקרא אלקי כסף לא תעשו לכם היינו שע"י סמיכות ילפינן שע"י עשיית זוטא יבואו לידי עשיית פסל ועשיית אלהי זהב ולכך כיון שעיקר עבירה הוא משום אלהי זהב וזה לא בא עדיין לכלל מעשה מקרי לאו שאין בו מעשה לדעת החינוך. ודעת הרמב"ם פ"ג מע"ז הי"א דאם עשה צורת אדם לוקה אבל אם עשה שאר שמשום שבמרום נהי דאסור אבל אינו לוקה וזה אינו מובן מ"ש הא מהא ונראה לי להסביר דס"ל להרמב"ם כיון דדרשינן לא תעשון אתי על ב' אופנים אתי ואותי דהיינו מקרא ומסורת דהמקרא הוא אתי והמסורת הוא אותי ומאותי ילפי' לאסור צורת אדם ומאתי ילפינן לאסור לעשות שמשים במרום והרמב"ם כ' הפמ"ג ביו"ד סי' פ"ז בט"ז סק"א דמהרמב"ם פ"א דסוכה מוכח דס"ל יש אם למסורה וכיון דהמסורה עיקר ולכך פסק בצורת אדם דאתיא ממסורה לוקה משא"כ הבאה מן המקרא מיהו ע"ז קשה בסנהדרין ד' ע"ב אמרי' היכא דמקרא ומסורת כי הדדי נינהו אזלינן בתר המקרא מיהו לפי פשטות הסוגיא שם משמע דלא נשאר למסקנא האי כללא אבל בר"ן קידושין דף כ"ט לענין תפדה תפדה כ' האי סוגיא דסנהדרין ועיי' בשו"ת מרן בח"ס חיו"ד סי' רצ"ה שביאר דברי הר"ן. ויש לומר עוד טעם להרמב"ם דלפי מה שדרשו חכז"ל לא תעשון אתי במשמשי הי' צריך למכתב בקרא כאתי בכ"ף והקרא חסר לפי דרש הזה אמנם אי דרשי' אותי וכמו שפי' הר"ן בע"ז שם ושאר מפרשים דכוונת אותי היינו כמו שהקב"ה מראה שכינתו לנביאים בדוגמת אדם לפי"ז לא צריך כ"ף והמקרא שלם ולכך עכ"ח פשטא דקרא הוא לשון לא תעשון אותי היינו לאסור צורת אדם ולכך לוקין עליו אלא שקיבלו חז"ל דהמקרא הוא אתי וללמד לאסור שמשי מרום ולכך כיון דאין זה מפורש לגמרי בקרא הו"ל כבא מדרשא דאין לוקין עליו

והנה במקרא הזה מסיים אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם וא"כ המקרא הזה כולל ב' לאוין אלא דלאו דאלהי זהב כבר נכלל בלא תעשו לכם פסל ולכך לא נמנה לכאן מיהו לפימ"ש רש"י והובא במכילתא דבא הקרא ללמדינו שאם עשה כרובים של כסף בבית המקדש או אחת יתירה של זהב בבהמ"ק וכ"ש בבהכ"נ הוא עובר בלאו אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם ולפי"ז הי' ראוי למוני המצות למנותו ללאו בפ"ע ונראה דמוני המצות יפה כיוונו דקשה טובא דאיך אפשר דהתורה קראה לכרובים אלהי זהב ואלהי כסף וכי יש בהם שם אלהות ח"ו ולפרש דהוי כאלו עשה אלהי זהב אם שינה בכרובים זה עיקר המקרא חסר טובא ועכ"ח גם רש"י מודה דפשטא דקרא קאי וודאי על עשיית צלמים וזה כבר נאמר אלהי מסכה לא תעשו לכם ולכך לא נמנה אלא שמסמיכות הלאו הזה ללא תעשון אתי ובכלל אתי גם הכרובים בכלל וזה אסמיך לאלהי כסף ילפי' דהוי כאלו עשאה צורה לע"ז וכן אם שינה דקרא דנקט אלהי זהב והלא כל צורת ע"ז אסורים בין מעץ ובין ממתכת מ"ש הני דנקט ולכך אסמכי' דקאי על אתי היינו הכרובים וכיון דעיקר הקרא לא בא להזהיר ע"ז לכך אינו נמנה ואפשר לומר דהרמב"ם לא ס"ל האי דרשה וס"ל דאלהי כסף בא בסמיכות לגלות דין אחר לפי המבואר מלשונו פ"ג מע"ז דין יו"ד וי"א דהלאו לא תעשון אתי הוא בעושה לנוי ויליף לה הרמב"ם התם מדאסמכא לאלהי כסף דמכסף וזהב עושים דברים לנוי וכבר כתבתי דהרמב"ם רמז במלת לנוי לאפוקי להבין ולהורות כתי' בתרא בע"ז מ"ג וזה עצמו ילפינן מסמיכות אלהי כסף וא"כ כיון דאיצטרך סמיכות לדרשה ההוא לא נוכל למילף מיני' לאיסור שהביא רש"י בשם המכילתא

והנה איסור עשיית צורה יש ג' שיטות ועיי' בר"ן שם בע"ז וברא"ש, והרמב"ם פ"ג מע"ז דין יו"ד וי"א כתב דצורת אדם בולטות אסורה שוקעת מותר לעשות אבל בחמה ובלבנה ובשאר שמשי מרום אסור בין בולטות בין שוקעת והר"ן שם הסביר טעמו כיון דשמשי מרום א"א לעשות כמותן ממש דאין להם גוף ושמש וירח נראה לנו ג"כ משוקע ולכך אסור אפי' בשקועים וכ' הכ"מ שכן נראה ג"כ דעת התוס' ובמנחת חינוך הקשה מתוס' משמע בהיפך שהרי שם מ"ג ע"א בע"ז ד"ה לא תעשון הקשה ל"ל קרא לאסור ד' פנים הא בלא"ה אסור משום פרצוף אדם ואי סק"ד דתוס' ס"ל כרמב"ם ואדם דווקא בבולט אסור וא"כ איצטרך לאסור ד' פנים במשוקעים אלא וודאי ס"ל לתוס' שיטה רביעית דבין באדם ובין שמשים במדור העליון בעי' דווקא בולטות אבל חמה ולבנה שהם נראים לנו ג"כ משוקעים ברקיע כמו שכתבו התוס' ד"ה הא ר"ג וכו' והקשה א"כ מדוע כ' הכ"מ דהתוס' והרמב"ם ס"ל חדא שיטה ולענ"ד משום הא לא ארי' ואפושי פלוגתא לא מפשינן אלא דהתוס' ס"ל דוודאי לפי המסקנא דמחלק בין שקועים לבולטים וכן במאי דסק"ד דלא ידע הדרש של אותי לאסור צורת אדם ג"כ הוא רק משום שמשי מרום וא"כ באמת גם צורת אדם הי' אסור בשקועים ושפיר הקשו התוס' להסק"ד אבל למסקנא דמחלק בין שקועים ובולטים וצורת אדם ילפי' מדרש אחר לא מאתי אלא מאותי בצורה הנראית לנביאים שפיר איכ"ל דצורת אדם דווקא בבולטת אסורה משא"כ בשאר שמשי מרום וא"ש דברי הכ"מ. אלא שקשה לי הב"י עצמו הביא בש"ע שלו ביו"ד סי' קמ"א סעי' ד' פסק דכל שמשים שבמדור העליון משוקעים מותר ושל חמה ושל לבנה אסור בין משוקעים ובין בולטים וזה דלא כהרמב"ם ודלא כחד מהג' שיטת הנ"ל שהובא בר"ן וברא"ש ועכ"ח צ"ל דהכריע כתוס' וס"ל דהתוס' הוא שיטה ד' ודבריו סותרין מה שכ' בכ"מ הנ"ל וצ"ע

והנה הש"ך ביו"ד סי' קמ"א ס"ק הביא דעת הפוסקים דאם צייר רק צורת פנים שרי עיי"ש אמנם לפימ"ש המהר"ם לובלין בע"ז דף מ"ג ע"ב ד"ה שאני ר"ג דמפרש שם דברי התוספת דמיירי בציור פרצוף בלי גוף מוכח דיש מחמירין אפי' פרצוף בלי גוף לענין עשיי': וכל הנ"ל לענין איסור לאו דלא תפסה אבל לענין להשהותם יש בזה ב' שיטות עיי' בר"ן ובריטב"א שם ולדעת הרמב"ם כל שאסור לעשותה אסור להשהותה ובש"ע אינו מבואר איך ס"ל ועיי' בש"ך בי"ד סי' קמ"א סק"ח שאוסר אפילו צורה שאין איסור בעשיי' ואין דרך לעובדה ואפי"ה אסור בשהיי' ומביא שם ראי' מר' ירוחם המובא שם בהג"ה ותמהני דאפי' דאי סובר ר"י כן אפשר דס"ל כדעת הרמב"ן הנ"ל דאפי' אינו נעבדת אסור בשהיי' אבל הש"ע בסעי' וי"ו לא ס"ל כוותי' א"כ מ"ש צורת דירקון אם אינה דרך לעובדה מצורת ארי ואינך וצ"ע: מצוה מ' ל"ת לכ"ע להרמב"ם מצוה ט'. ולהרמב"ן מצוה ל"ח. להרמב"ם ל"ת כ"ו. ולהרמב"ן ל"ת כ"ג

ל"ת שלא לבנות המזבח עם אבנים שנגע בהן ברזל שנאמר לא תבנה אתהן גזית ושאר אבנים של בהמ"ק פגימה פוסלת בהן שנאמר אבנים שלמות תבנה גבי מזבח הר עיבל וילפי' מקדש מני' עי' במ"ל פ"א מבית הבחירה דין ט"ו שהקשה למה לא נמנה זה למ"ע בפ"ע דאבנים שלמות תבנה ותי' דמ"ע ועשו לי מקדש כולל כל מה שנעשה במקדש ולכך לענין מזבח הוי רק כחלק מן המצוה וכן צריך לומר על הא דלא מנה מזבח אדמה תעשה לי למ"ד במכילתא שבא ללמד שלא יבנה ע"ג עמודים אלא בעי' שיהא מחובר לקרקע דווקא והי' ראוי למנות למ"ע בפ"ע ולדברי המ"ל א"ש שהוא רק חלק מן המצוה. והמעיי"ח כ' עוד לתרץ כיון דאבנים שלמות תבנה כתיב רק במזבח שבהר עיבל שאינו נוהג לדורות אע"ג דילפי' מהתם בק"ו מ"מ לא נמנה למצוה ובזה מיושב ג"כ דלא מנו ללאו הא דכתיב במזבח דהר עיבל לא תניף עליהם ברזל ועוד כ' דגם אבני' שלמות לא ילפי' מהר עיבל דורות משעה לא ילפי' אלא מדברי קבלה ילפי' דכתיב אבני מסע וגו' ובאמת תימא עליו דהרי בע"ז נ"ב ע"ב גבי אבני מזבח ששיקצו אנשי יוון אמרו לתברנהו הא כתיב אבני' שלימות לינסרינהו הא כתיב לא תניף עליהם ברזל נראה מבואר דילפי' ממזבח דהר עיבל ועכ"ח כתי' הראשון ובאמת נראה דתרוויי' צריכין דהרי קיי"ל בסוטה מ"ח ופסקו הרמב"ם בה' בית הבחירה הנ"ל דבכל המקדש פוסל אבן שיש לו פגימה משום דבעי' אבנים שלמות וכ"ש במזבח אלא אבני מקדש אפשר להחליקם ע"י ברזל משא"כ במזבח וקשה מ"ש אי ילפי' כל אבני מקדש מהר עיבל נילף גם הא דברזל פוסל ועכ"ח דווקא מזבח איכא למילף ואבנים שלמות ילפי' מדברי קבלה מאבני שלמה מסע נבנה. ובמכילתא המובא בילקוט שם איתא דילפי' מיתורא דקרא דלא תבנה אתהן גזית דרשי' אתהן פסול אבל באבני בהמ"ק כשר אם נגע בו ברזל וזה עצמו יש לדייק דווקא לענין ברזל ממעטי' משא"כ לענין אבנים שלמות

ב) בחולין י"ז אמרו שיעור פגימה בכ"ש כדי חגורת צפורן ובסידא השיעור בכזית או בטפח ובס' יראים סי' שכ"ו כ' בהיפך באבן השיעור בכזית והקשה לי הרב המנוח המאה"ג מו"ה יאקב עהרליך שהי' אב"ד בק"ק נאדעש דלדבריו מאי קאמר בע"ז לתברינהו הא בעי' אבנים שלמות הא יכול לתבור מהם פחות מכזית ולי נראה דהרא"ם בס' יראים סובר כמ"ש הריטב"א בע"ז נ"ג ע"ב דאבן בימוס ביטולה בפגימה אבל במזבח עד שנותץ רובה וכ' הראב"ד רוב של כל אחד ואחד וא"כ לדבריו הי' צריך לתבור רוב של כל אחד כדי לבטלו וזה א"א דכתיב אבנים שלמות ובלא"ה נ"ל כיון דלענין אבנים שלמות אינו פוסל עד כזית או טפח ונקרא אבנים שלמות ה"נ לענין ביטול לא מקרי תבירה וביטול כיון שארחו בכך אא"כ שיבר כזית או טפח א"כ שוב אינם אבנים שלמות וא"ש

ג) והנה בש"ע או"ח סי' קנ"ד פסק דאין לעשות מעילים לס"ת מדברים שנשתמש בהם הדיוט וילפי' זה במנחות דף