מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א לה

וחשובה המלאכה על כל הבהמה כמו שכתבו התוס' בחולין דף ח' ביתר ביאור כיון דאיכא תיקון קצת הוי מלאכת מחשבת וחייב עלי' וא"כ ה"נ כיון דעל בשר הבהמה הוי תיקון להוציא מידי אמ"ה והוי מלאכת מחשבת בנטילת נשמה זו וחייב גם על הנטילת נשמה של הב"מ לדעת הר"ן וא"כ אפי' אי ל"מ הוי ריבוי בשיעור כמו אי מהני ועוד נ"ל לפימ"ש מרן הגאון בח"ס חיו"ד סי' י"ח דאם נשתייר מיעוט בסימנים מחוברים הוי כאבר המדולדל ואין בו איסור אבר מן החי לב"נ ועיקר חיוב הנטילת נשמה הוא על שחיטת הרוב כמש"כ בס' שלום ירושלים בס"פ ר"א דמילה דלאחר שחיטת הרוב הוי כמחתך בשר בעלמא מדאמרי' גבי יוה"כ קרצו ומירק אחר על ידו וכו' עיי"ש והנה אם השחיטה נבילה דמחייבי' דמשום דתיקון להוציא מידי אמ"ה לב"נ אע"ג דהשתא עדיין מפרכסת אפי' חתך כל הסימנים אפי"ה חשיבא לו תיקון לכשימות לא יהי' עליו איסור אמ"ה חשוב השחיטה תיקון וא"כ לענין שבת אין חילוק בין הבשר לב"מ דהרי החיוב משום נטילת נשמה וזה אינו חייב אלא עד שיחתוך בו רוב ב' הסימנים ואם הי' נשאר אז ולא חתך יותר הרי תיקן אפי' הב"מ לב"נ כשימתין עד שימות לגמרי כמו על הבשר ונתחייב על ריבוי בשיעורין לדעת הר"ן ואפי' אם שחט אח"כ כל הסימנים ועי"ז קלקל שנאסרו הב"מ אין הקלקול זה בא מכח השחיטה שהרי מלאכת שבת שהיא בנטילת נשמה כבר הי' תיקון לכל ואיך יועיל הקלקול של אח"כ לפוטרו כיון שאז לענין שבת אינו חייב עליו דהוי כמחתך בשר

ואין להקשות על מה שכתבתי למעלה מדברי תוס' בשבת ק"ו בשם ר"ת דכתבו דתיקון מועיל דווקא אם הוא בשעתי' אבל אם בא אח"כ התיקון אינו מועיל להחשב מלאכת מחשבת זה לא קשה דהתוס' כתבו כן בשם ר"ת אליבא דר' יהודה דאינו מועיל בצריך לכלבו אבל אנן קיי"ל כר' יוחנן בצריך לכלבו הוי מתקן אע"ג דבא אח"כ וכמ"ש לעיל בשם הרמב"ם פי"ב משבת. ובלא"ה נ"ל ליישב דשמעתי להקשות על דברי ר"ת הללו לר' יהודא לפי סברת ר"ת דס"ל היכא דהתיקון בא לאחר המעשה לא חשיב מתקן א"כ עמדה קושי' המפרשים דלרבא נימא דלא מהני ואין לומר כתי' המהרי"ט הנ"ל דאפי' נימא דלא מהני לא הוקל האיסור זה אינו דהרי אי נימא דלא מהני הוי השחיטה כמאן דליתא והוי נבילה ועכ"ח צ"ל דמתקן לב"נ להוציא מידי אמ"ה כתי' הש"ס פסחים ע"ג ובב"נ במיתה תליא מילתא אי אינו מועיל לישראל וליכא למימר מי איכא מידי וכו' עכ"ח לא נאסר לב"נ אלא לכשימות וא"כ לא בא התיקון בשעת שחיטה אלא אח"כ ולא חשוב מתקן והוקל שפיר העבירה וא"כ נימא דמהני ואיך תנן בחולין י"ד דהשוחט בשבת שחיטתו כשירה ואמרי' שם דאתיא כר' יהודא וכיוצא בזה הקשה בתבואות שור לראב"י בחולין ל"ג דלא ס"ל מי איכא מידי ובלא"ה קשה ג"כ כנ"ל ובאמת קו' זו לכאורה לא קשה דהרי הל"ט מלאכות נאמרו הלמ"ס והשוחט הוא מהל"ט מלאכות וא"כ עכ"ח חייבה רחמנא למ"ד לא מהני אפילו בבא התיקון לאח"כ אמנם היותר נ"ל ליישב דהתוס' בחולין דף ח' ע"א הקשה איך אמרו שם השוחט בסכין של ע"ז הוי מקלקל הא אמרי' בפסחים דף ע"ג השוחט חטאת בחוץ לשם ע"ז חייב שלש חטאות משום דמתקן להוציא מידי אמ"ה ותי' דשבת שאני דמלאכת מחשבת אסרה תורה והקשה הראש יוסף שם דלמה הקשה התוס' מהשוחט חטאת וכו' הו"ל להקשות מכל שוחט דעלמא ואמרתי ליישב בחידושי לחולין דמשוחט דעלמא ל"ק דאיכ"ל כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה חולין דף י"ד ע"ש וה"נ נהי דבהתחלה הוי מקלקל מיהו כששחט מקצת מן הושט אם פסק משחיטתו הי' טריפה ונבילה והי' מתנוונה והולך למות והפסיד הרבה משווי' ולכך סוף השחיטה בוודאי מתקן הוא כשגומר שחיטתו וחייב על הסוף ולכך ל"ק משוחט דעלמא ולפיכך הקשה התוס' משוחט חטאת דשם הוא אסור בהנאה ואינו מתקן כלל ואפי"ה חייב וא"כ מיושב גם קו' דלעיל ואפי' נימא דלא מהני בסוף השחיטה הוא מתקן דהרי מותר בהנאה ואם לא גמר השחיטה הי' מפסיד דמי שווי' והוי מתקן גמור מלבד תיקון אמ"ה והוי בשעת מלאכה עצמה אפי' אי לא מהני לא הוקל האיסור ובזה מיושב גם קו' המנחת חינוך הנ"ל וקל להבין דגם הבני מעיים הי' מוכחשים והי' מתנוונים אם לא גמר השחיטה ועכ"פ האמת דאנן לא קיי"ל בזה כר"ת דאפי' התיקון בא אח"כ חשוב לדידן מתקן ואינו פטור לדעת הרמב"ם אח"כ אין תיקון כלל ולדעת הטור בסי' רע"ח אפי' אין תיקון כלל חייב בהבערה וחבורה

וחלק הג' דפטור ג"כ בשבת הוא המתעסק במלאכה כדאיתא בשבת ע"ב וכריתות דף י"ט מיהו מה מקרי מתעסק פליגי רש"י ותוס' רש"י ס"ל דאם רצה לחתוך דבר וסבר שהוא תלוש ונמצא שהוא מחובר זה לא מקרי מתעסק והוי כעין שוגג דעלמא וחייב חטאת ולא מקרי מתעסק אלא אם רצה להגבי' דבר אחר דסביר שהוא תלוש וחותך מחובר אחר לרבא ואביי שם דווקא אם רצה להגביה דבר אחר דסביר שהוא תלוש וחתך מחובר אחר זה הוי מתעסק ופטור ויליף לה בכריתות י"ט מדכתיב גבי חטאת אשר חטא בה פרט למתעסק היינו אם כיוון למלאכת היתר חפץ אחר ונעשה לו ב' חילופים שנתחלף חפץ אחר וגם תחת היתר נעשה איסור ושמואל הוסיף שם בכריתות דגבי שבת דבעי' מלאכת מחשבת אפילו נתחלף לו איסור באיסור נהי דמקרי חטא בה שרצה לחטוא בזאת המלאכה מ"מ לא מקרי מלאכת מחשבת ופטור לענין שבת משא"כ לענין שאר איסורים א"כ כ"ש בנתכוון במלאכת היתר ונתחלף ולא איצטרך חטא בה פרט למתעסק וצ"ל דקאי על שאר איסורין או גם לשבת בהבערה וחבורה לר"ש דס"ל בהבערה וחבורה לא בעי' מלאכת מחשבת ואיצטרך למעט בכה"ג מתעסק מאשר חטא בה זה דעת רש"י אמנם תוס' בשבת ע"ב ובשאר דוכתי ס"ל דמתעסק היינו אותו חפץ עצמו שסבר שהוא תלוש ורצה להגבי' לאביי או לרבא לחתכו ונמצא שחתך מחובר זה ילפי' מחטא בה אבל בנתחלף חפץ אחר אינו פטור אפי' נתכוון לאיסורא אלא משום מלאכת מחשבת ועי' במגיני שלמה בשבת ע"ב ודף ע"ט שהאריך שם וביאר ג"כ דהא דאמרי' בכריתות י"ט דשתי תינוקת אחד למול בשבת ואחד לאחר השבת דאמרי' שם דראוי הי' לפטור משום מתעסק ולא הוי מלאכת מחשבת אלא דמחייבי' משום דבחבורה לא בעי' מלאכת מחשבת וקשה הא שם הוי רק כחפץ אחד שהרי כוונתו הי' למול אותו תינוק עצמו אלא שסבר שהוא של שבת ובאמת הי' שלאחר שבת וגם אותו חפץ לרש"י חייב משום שוגג ולתוס' פטור מאשר חטא בה ושפיר אמרו רק משום מלאכת מחשבת הי' לן לפטור משום דבחבורה לא בעי' מלאכת מחשבת מיהו על רש"י הנ"ל עדיין עמדה הקו' כיון דמתכוון לאותו חפץ עצמו אלא שסבר שהעשה ידחה הל"ת ומותר לו לעשות ובאמת הי' של אחר שבת ואסור לו לעשות וא"כ הוי כשוגג שסבר שהוא שומן והיה חלב דחייב ומחי פריך שם וצ"ע

וחלק הד' דג"כ פטור בשבת הוא בדבר שאינו מתכוון דקיי"ל כר"ש כבר חילקו התוס' בכתובות דף ז' רע"א בין אינו מתכוון למתעסק ועיי' במג"ש הנ"ל שהאריך ג"כ לבאר באינו מתכוון עביד המעשה שרצה לעשות אלא שאם עושה המעשה נגרר עוד מעשה אחר שלא הי' מתכוון עלי' ולא דמי למתעסק שהמתעסק לא עשה המעשה ההוא באופן שחישב משא"כ הכא שעשה מעשה שחושב אלא שנגרר עמה מעשה אחרת ולכך הוי רק כגרמא בעלמא לדידן דקיי"ל כר"ש דפטור באינו מתכוון אא"כ הוי פ"ר והתימא הוא דלר"ש ור"י הם סברות הפוכות דלר"ש באינו מתכוון לעולם פטור בין בשבת ובין בשאר איסורים חוץ מחלב ועריות ובמתעסק לפעמים חייב ולר"י הוא בהיפך דמתעסק פטור ודבר שאינו מתכוון חייב והדבר צריך ביאור ארוך ואין כאן מקומו

והנה בשבת צותה התורה לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך היינו האבות מצווים על בניהם כפירש"י בחומש והיינו בקטן העושה על דעת אביו כפי' המפרשים וביבמות דף קי"ד משמע דשבת לא חמיר משאר איסורין לענין קטן ועכ"ח דחשבי' על דעת אביו כמו למספי לי' בידים דאסור בכל איסורין שבתורה אלא הא דאיצטרך קרא ע"ז קשה דכבר למדו ביבמות שם במה הצד לכל איסורין שבתורה דאסור למספי לי' וכבר הארכתי בזה בקונטרס לקטן אוכל נבילות ולכאורה הי' נראה לי דבשבת הוי אמינא דיהי' קיל משאר איסורין דהרי בשבת בעי' מלאכת מחשבת וקטן אמרי' בחולין דף י"ג דמעשה אית לי' מחשבה לית לי' וא"כ הוי כאינו מלאכת מחשבת ויהי' פטור ולכך הוצרך קרא דאסור בקטן העושה על דעת אביו דדעת אביו הוי כדעת הקטן ומחשב לן למלאכה אלא דלפי"ז יהי' א"ש גבי למספי בקטן העושה על דעת אביו אבל בחלל שבת בעצמו הי' ראוי לחלק ולומר אפי' אי אמרי' בעלמא קא"נ ב"ד מצווין להפרישו היינו בשאר איסורין אבל בשבת דבעי' מלאכת מחשבת וקטן אין לו מחשבה ולא הוי כמלאכה ראוי שאין מצווין להפרישו וא"כ קשה ביבמות קי"ד ע"א מאי פריך שם דר' יוחנן אדר"י דאמר בדמאי הקילו ואמר בשבת בקטן שבא לכבות דווקא בעושה על דעת אביו ומאי קו' משבת לשאר איסורים וצ"ע ובחי' ישבתי

והנה בעבד ואמה דכתיב אחר אתה ובנך ובתך קיי"ל דהאדון מצווה על שביתת עבדו ושפחתו אע"ג דלא מלו וטבלו אפ"ה אם עושין מלאכה עבור האדון, האדון עובר עליו וכן בגר תושב ועיין בתשבות מרן בעל חת"ס ז"ל ח' או"ח סי' ס"ב שביאר דברי הרמב"ן בזה שלדעת הרמב"ם אפי' בעבדו שמל אם עושה לצורך האדון מלבד האיסור שעושה מצד שהוא כישראל גם האדון עובר עליו עיי"ש שהאריך וביאר הרמב"ן

ושוב צוה הקב"ה בהמתך לפי המבואר ר"פ מי שהחשיך דבא הכתוב להזהיר על מחמר אחר בהמתו והנה הרמב"ם במנין המצות לא כ' בכלל לאו זה שהוא כולל גם מחמר ומזה לכאורה ראי' למ"ש הרמב"ן בהשגות למנין המצות עיקר י"ד דהרמב"ם