מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א לד

ואיזה מלאכה נקרא אצל"ג לר"ש ג"כ מצינו פלוגתא דיש ב' מיני משאצ"ל אחד שאינו מתכוון כלל למלאכה אלא שהמלאכה ממילא נגררת ע"י פס"ר והוא כמוכרח על המלאכה והב' דרוצה ומכוון למלאכה זו אלא שאינו מכוון לתכליתה או שאינו מכוון לתכלית חשוב ונרצה ואופן הראשון גרע כמ"ש הכ"מ פ"א משבת דין זי"ן וכמו שהסביר נמי במחצית השקל סי' רע"ח וא"כ בחבלה נהי דגלי קרא במילה והבערת בת כהן דחייב אין לך בו אלא חידושו היינו דווקא באופן השני דמכוון מיהו למלאכה ומחשבתו נעשה וזה כוונת המהר"ם לובלין בשבת ע"ה בתוס' ד"ה טפי ניחא לי' וכו' שכ' ליישב קו' התו' דהיכא דאיכא תרתי דאינו מכוון אע"ג דהוי פס"ר ואינה צל"ג אף בחבלה פטור ובזה יישבתי מה דקשה לי טובא על דברי הט"א המובא במג"א סי' רע"ח שכ' דלטור ס"ל בחובל אפי' א"צ ואינו מתקן כלל חייב אע"ג דאצ"ל כתוס' ב"ק ל"ד ד"ה חובל וזה תימה רבה דהא הטור פסק בסי' ש"ח סעי' י"א מחט של יד ליטול בו את הקוץ ובסנהדרין פ"ד ע"ב אמרי' דמותר משום משאצל"ג ואמת במג"א סי' שכ"ח סקל"ג כ' דמיירי באינו עושה חבורה מיהו הא"ר השיג עליו שם ובלא"ה קשה עדיין דעמדה עליו קו' הש"ס בסנהדרין פ"ד הנ"ל דניחוש שמא יבוא לידי חבורה ועכ"ח כתי' הש"ס שם דאתיא כר"ש דפוטר מלאכה שאצל"ג א"כ דברי הטור סותרין אמנם עפ"י דברי המהר"ם לובלין הנ"ל א"ש דהיכא דאינו מכוון כלל למעשה המלאכה דאע"ג דהוי פס"ר איכ"ל דפטור גם להטור אליבא דר"ש. אמנם באופן השני הנ"ל דמכוון למלאכה אלא שאינו מכוון לתכלית חשוב צריך ביאור מה הוא תכלית חשוב בזה פליגו רש"י ותוס' בשבת דף צ"ד ע"א דלהתו' שם אם אין התכלית כמו שהי' במשכן מקרי אין התכלית חשוב ומקרי אצל"ג ובוודאי כוונת התוס' לאו דווקא שיהי' התכלית כמו שהי' במשכן אלא שלא יגרע התכלית ממנה אבל רש"י סובר דלא בעינן לענין זה שיהי' התכלית דומה למשכן אלא כל שתכלית היא רק לסלק אותו דבר מעליו ונ"ל להסביר ע"ד שאמרו בנדרים ל"ג דלחנן כל מבריח ארי לא חשוב הנאה וה"נ אינו חשוב וכ"ז אם אינו אלא לסלק על העתיד ומיראתו שתבוא עליו ההיזק אבל אם כבר הוזק ורוצה לרפאות חליו ולתקן מה שניזק בוודאי הוא הנאה חשובה וחשיב צל"ג כיוצא בזה חילקו בשבועות דף ט"ו בין להגן ובין איכא מכה ולכך אם כבר נפל דרנא והוא עושה כדי לתקן הנקב אפי' אינו תופר רק הנקב מקרי צל"ג ולכך שפיר כ' המג"א סי' שי"ו סקט"ו בחובל לרפואה חייב וכן כ' בסי' שכ"ח סק"ג בהוציא שן חייב דכאן שכבר פגע בו בו הכאב וההוצאה עצמה היא החבלה שנוטל נשמת וחיות השן המחוב' בגידיו והוא הגורם לו הכאב וע"י הוצאתו הוי כחותך אבר שנחלה מגופו ומתקן בו גופו וחיותו דזה הוי צריכא לגופא כן נ"ל להסביר דברי המג"א מה שמקשין עליו דהרי אינו אלא לסלק

ומטעם הנ"ל ג"כ מובן מה שכתבו התוס' בשבת דף ק"ה ע"ב ד"ה הא ודף ק"ו ד"ה חובל דצורך מצוה חשוב צריכה לגופא כיון דהוא תכלית חשוב נקרא מלאכת מחשבת מיהו הרשב"א שם פליג ע"ז ובזה יישבתי מה דמקשין בפסחים דף מ"ה דתנן דעיסה שנטמאת לא תקרא שם עד שתאפה דאם קרא לה שם אסור לאפותה ואמאי הא אינו אופה אלא כדי שלא תחמיץ ולסלק איסור חמץ והוי מלאכה שאצל"ג ואע"ג דאכתי הוי איסור דרבנן הא גם בהואיל איכא איסור דרבנן אפ"ה שרי כדי לתקן העיסה ואע"ג דאיכ"ל דר"א ור"י סוברים משאצל"ג חייב מ"מ לדינא דפסק הטור בסי' תנ"ו דמדקרא שם אסור לאפותה הא הטור פסק בסי' רע"ח וש"ע בסי' שי"ז סעי' ח' כ' ג"כ דיעה הראשונה שאינו צריכה לגופא פטור א"כ אמאי אסור לאפותה אמנם להנ"ל ל"מ לשיטת התוס' לצורך מצוה מקרי צריכה לגופא דאפיי' הוא כדי שלא תחמיץ ויעבור על ב"י והוא צורך המצוה אלא אפילו לרשב"א הנ"ל נ"ל כיון דאם תחמיץ לא יהי' יוכל לעשות לה שום דבר ולא יוכל ליתנו לכהן וא"כ ע"י אפיי' יש לו הנאה ל"מ למ"ד טובת הנאה ממון אלא אפי' למ"ד אינו ממון מ"מ הנאה איכא ותוס' שבת דף מ"ג ע"ב ד"ה מיחם שפינהו כתבו כל היכא דאית בי' הנאה אפילו אינו מכוון על הנאה הוי כמו אנן סהדי דניחא לי' כמו דאמרי' בשבת ק"ג דבארעא דידי' חייב אע"ג שאינו מתכוון ליפות והוי כמכוין וה"נ כנלענ"ד דשפיר חשיב מלאכה צל"ג בכה"ג

ועפ"י האמור למעלה מבואר דדברי רש"י בשבת ק"ו שפי' דמקלקל בהבערה ובחבורה תליא בפלוגתא דר"ש ור"י כדאי' התם הוא משום דכל חובל ומבעיר הוא משאצ"ל והוא דבר תמו' איך אפשר דמבעיר לאפות ומבשל קדירה שהוא תכלית חשוב מאוד יהי' נקרא אינה צריכה לגופא ואפשר דכוונת רש"י הואיל ועל האפיי' ועל הבישול בלא"ה חייב הואיל והוא אב מלאכה בפ"ע וא"א שיהי' חייב גם על הבערה משום אפיי' ויהי' שתי חיובים על ענין אחד ועכ"ח דחייב על הבערה לחודא ושפיר כ' דהבערה לעצמה אינו צריכה לגופא וראיתי בס' המאירי שם דבאמת תמה על רש"י הנ"ל ואפשר דרש"י סובר דחבלה דחייב משום נטילת נשמה הוא משום דמחליש אותו אבר שניטל ממנה הדם כמו שהביא התוס' בכתובות דף ה' ע"ב ד"ה דם דמפקיד וכו' וא"כ הוי חבלה ואינה צריכה לגופא וכבר הקשו תוס' כן שם וגם הבערה ס"ל לרש"י כמו דס"ל להראב"ד וסייעתי' פי"ב מה' שבת דהמחמם ברזל באש ונעשה גחלת אינו חייב משום מבעיר ומזה נראה דחיוב הבערה בעצים כשמו משום דמתעכל העץ ע"י הבערה ונעשה אפר ולכך נקרא הבערה וזה בוודאי אילו לא נתעכל והי' נשאר טפי הי' ניחא לי' ולכך חשיב רש"י הבערה מלאכה שאצל"ג. אלא דעדיין קשה שם על רש"י דמאי הוצרך לזה דהרי אמרי' שם ילפותא אחרת מהבערת בת כהן ומחובל במילה דאיכ"ל דהתיקון לסלק הערלה ולבער המחויב מיתה הוא אצל"ג ואפ"ה חייב ועכ"ח כ"ש גם מקלקל חייב ומה הכריח לרש"י לפרש דכל חובל ומבעיר אצל"ג ונראה לענ"ד דרש"י מוכרח לומר כן דהרי לרש"י אינו מבואר בשום מקום דר"ש ור"י פליגי בזה אלא שר' יוחנן מסברא הכריח כן וקשה ע"ז מנ"ל אולי סובר ר"ש דמילה הוי תיקון גברא והבערת בת כהן הוי כבישול סמנים וכדס"ל לר"י דלפי הלשון משמע דהוי כבישול סמנים ממש ונצרכה לגופא ועוד תמו' לי הרי כבר הבאתי לעיל הגמרא דחגיגה דמלאכת מחשבת יליף לן מהך קרא גופא דפ' ויקהל דאסמכי' שבת למלאכת המשכן ובאותו מקום עצמו כתיב לא תבערו ואיך אפשר דגבי הבערה לא בעי מלאכת מחשבת ואפי' לפי' רש"י דפי' כל מבעיר אצל"ג מ"מ אדרבה נילף מהתם דאצל"ג מקרי מלאכת מחשבת וכר"י דהרי גם ר"י סובר דבעי' מלאכת מחשבת אלא דס"ל דמלאכה שאצל"ג מקרי מלאכת מחשבת ולכאורה הוא מוכרח דהרי באותו סמיכות ילפי' מלאכת מחשבת וקשיא לר"ש וזה נראה שהכריח רש"י לפירושו וקו' חדא מתורצת באידך דשפיר הכריח ר"י דעכ"ח ס"ל לר"ש דהבערת בת כהן חשוב קלקול ולא כרב אשי דהוי בישול סמנים דאל"כ איך אפשר דסובר דאצ"ל לא נקרא מלאכת מחשבת הא באותו מקום עצמו כתיב לא תבערו ועכ"ח כר"י אלא וודאי דס"ל דהבערת ב"כ הוי קלקול וקלקול לכ"ע בוודאי לא נקרא מלאכת מחשבת ולכך שפיר יוכל לומר דאצל"ג לא נקרא מלאכת מחשבת וכר"ש והא דאסמכי' התם עכ"ח טעמא אחרינא אית בי' כדלקמן ודברי רש"י מוכרחים דתרוויי' צריכא. ובזה מיושב מה דמקשין העולם על מה שכ' התוס' ד"ה מה לי דלמ"ד מקלקל בהבערה מחייב עכ"ח איצטרך לכתוב לא תבערו וא"א ללמוד ממנה הבערה ללאו או לחלק יצאה ומקשים הא ר' יוסי ס"ל בפ' במה מדליקין דף ל"א דר"י פוטר מכולן חוץ מן הפתילה ומסיק שם הטעם דס"ל כר"ש דאינו צל"ג פטור וא"כ לפי' רש"י סובר דמקלקל בהבערה חייב ואיצטרך לא תבערו ללמד על זה ומנ"ל לר' יוסי הבערה ללאו יוצאת ולהנ"ל אמרתי ליישב דאדרבה כיון דהתם אסמיך למשכן דבעי' מלאכת מחשבת ומקלקל לכ"ע לא הוי מלאכת מחשבת וקשיא כנ"ל ולכך סובר ר' יוסי דלכך יצא הבערה שם בפ' ההוא ללמד דהבערה הואיל ואינה מלאכת מחשבת ואין לך בו אלא חידושו הוא רק ללאו משום האי טעמא גופא דהוא אצל"ג ומיושב היטב קו' הנ"ל. ועפ"י האמור דמקלקל לכ"ע לא הוי מלאכת מחשבת ואצל"ג יש סברות לכאן ולכאן ועמדה קו' התוס' בשבת דף ע"ה דאיך אפשר לומר דלר"ש אע"ג דמקלקל בהבערה חייב אפ"ה בעי' צל"ג וזה תימא ומוכרח לומר כתי' מהר"ם לובלין שהבאתי לעיל אלא דקשיא לי על מהר"ם לובלין הנ"ל משבת קכ"א ע"ב דאמרי' דלר"ש ההורג נחשים פטור משום דאצל"ג א"כ מוכרח דאצל"ג אע"ג דמתכוון פטור לר"ש גם בחבורה וצ"ע

ועכשיו נבוא לבאר דין ב' דמקלקל בהבערה ובחבורה קיי"ל כר' יוחנן בשבת ק"ו דמבעיר וצריך לעפרו וחובל וצריך לכלבו חייב כן פסק הרמב"ם פי"ב מה' שבת אע"ג דאין זה אלא תיקון מעט ואין דרך לעשות קלקול כדי לתקן דבר מועט ואע"ג דהתיקון בא אח"כ אפ"ה במבעיר ובחובל גילה לן רחמנא דחשיב תיקון כה"ג כמבואר בתוס' שבת ק"ו ולא הבנתי מה שהקשה בס' מנחת חינוך כאן על דעת הר"ן בביצה י"ז דסובר דריבוי בשיעור אסור מן התורה א"כ עמדה קו' המפרשים דאמאי השוחט בשבת שחיטתו כשירה נימא כל מילתא דא"ר לא תעביד אי עבד לא מהני אלא שתי' המהרי"ט והובא בש"ך ח"מ סי' ר"ח דכיון דאפי' לא מהני אתעבד האיסור ולא הוקל האיסור עי"ז בכה"ג לא אמרי' דלא מהני ואי נימא כהר"ן דריבוי בשיעור חייב א"כ יש חילוק דאם השחיטה כשרה גם הבני מעיים יצאו מידי אבר מן החי לדידן דכיון דלישראל שרי ונעשה תיקון להוציא מידי אמה"ח בכל חלקי הבהמה אבל אי נימא דלא מהני לא הועיל השחיטה וא"כ נשאר הבני מעיים באיסור אמ"ה כיון דלישראל לא הועיל השחיטה כדקיי"ל בי"ד סי' כ"ו וא"כ על הב"מ לא תיקן כלל ונתמעט השיעור והוקל האיסור לדעת הר"ן הנ"ל א"כ נימא דלא מהני ואני לא אבין הרי בשוחט וצריך לדם ואין לו צורך אלא בדם אפ"ה הוא חייב על כל בהמה