מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א לג

לקדש בכניסתו וביציאתו וכן כ' החינוך ומ"ע זו היינו מדבר בדברים בפיו שמור בלב כמ"ש הרא"ם בס' היראים אות צ"ו וזכור בפה שיאמר בפירוש קדושת השבת ומעלתו וכ' המג"א בסי' רע"א וכן שאר אחרונים שם דמה"ת יוצא ידי קידוש בתפילה שמזכיר שם קדושת שבת אלא דמדרבנן בעינן דווקא קידוש על היין או על הפת והבדלה על היין ושאר משקין ובס' יד יוסף על ה' שבת וכן ראיתי כעת בס' מנחת חינוך להקשות מהא דאמרי' פסחים קי"ז ע"ב אמר ראב"י שצריך להזכיר יצ"מ בקידוש שנאמר למען תזכור את יום צאתך וכתיב זכור את יום השבת והוא הלכה פסוקה וא"כ איך יוצא ידי קידוש בתפלה הא בתפלה ליכא יצ"מ ולענ"ד ליישב דהרי ספ"ק דברכות יליף ראב"ע דמזכירין יצ"מ בלילות ממה שדרש בן זומא נראה שם דחכמים פליגי עלי' והרי"ף והרא"ש לא הביאו כלל הא דר"א וכ' שם בצל"ח דנראה דס"ל דהלכה כחכמים דאינו מחויב להזכיר יצ"מ בלילה מה"ת אלא מדרבנן ואפי' לרמב"ם דפסק דמזכירין יצ"מ בלילות צידד שם לומר דלאו מלמען תזכור יליף אלא מסברא ועי' ברשב"א שם במתני' שהביא בשם הר' יונה דהזכרת יצ"מ הוא רק מדרבנן וא"כ כיון דקידוש היינו בלילה בכניסתו ובלילה לא כתיב למען תזכור וא"כ הא דצריך להזכיר יצ"מ בלילה הוא רק מדרבנן לדעת הרי"ף והרא"ש וסייעתי' וא"כ מיושב קו' הנ"ל ושפיר כתבו דמה"ת יצאו בתפלה. אמנם אפי' לדעת הרמב"ם נ"ל ליישב דהרי אנן קיי"ל כר"י ברכות דף ד' ע"ב דאפי' במעריב צריך להסמיך גאולה לתפלה משום דגאולה מאורתא הוי אע"ג דאמר השכיבנו אמרי' שם דגאולה אריכתא הוי וכיון דצריך להסמיך גאולה לתפלה ועדיין עסוקים באותו ענין וקיי"ל לענין גיטין וקידושין דעסוקין באותו ענין הוי כאלו אמר אז בפי' וא"כ שפיר הוי כאילו הזכיר בתפלתו ג"כ יצ"מ ושפיר כתבו האחרונים דיוצא בקידוש דתפלה ועפי"ז א"ש מה דקשיא לי וכן מצאתי במנחת חינוך דלמה אין אנו מזכירין בהבדלה יצ"מ בפרט להה"מ וסייעתי' דהבדלה דאורייתא להרמב"ם ולהנ"ל א"ש דהבדלה עיקר בתפלה יוצא שהרי כשהיו עניים אמרו חכז"ל שלא אמרו אלא בתפלה. ולפי הנ"ל נראה לי לומר דלכתחלה צריך לכוון דווקא לצאת ידי קידוש דאורייתא בתפלתו דהרי איתא בירושלמי ספ"ק דברכות ובתוספתא והובא בצל"ח שם דבכלל הזכרת יצ"מ ג"כ מכות בכורות וקריעת ים סוף עיי"ש בצל"ח ולכך אנו מזכירין באמת ויציב ובאמת ואמונה מכות בכורות וקי"ס ואי ילפי' מלמען תזכור מגז"ש דזכור זכור דצריך להזכיר יצ"מ בקידוש א"כ הי' צריך ג"כ להזכיר מכות בכורות וקי"ס ועכ"ח דסמכי' לכתחלה על התפלה. אלא דלכאורה לפי"ז דנשים שלא התפללו מעריב וקידוש הם מחוייבים מדאורייתא קשה איך יוצאים בקידוש באמרם זכר ליציאת מצרים וצ"ל דאצל אשה הוי כדיעבד רק דלכתחלה צריך להזכיר גם מכות בכורות וקי"ס ועוד שהרי כתבתי לעיל במצוה כ"א בשם השג"א סי' י"ב דנשים אינם מחויבים מה"ת בהזכרת יצ"מ דהוי מ"ע שהז"ג ונהי שכתבתי לעיל דלא נראו לי דבריו עיי"ש מ"מ לכאורה יש ראי' לדבריו מדברי התוס' בקידושין דף ל"ה ע"א ד"ה משום שכתבו דלאביי צ"ל ג' כתובים מצה והקהל וקידוש היום והקשה בגליון שם הא אביי סובר בברכות כ' ע"ב דנשים חייבים בק"ה רק מדרבנן ואמרתי ליישב דהרי אביי גופא קשה אמאי לא יליף היקש דזכור ושמור כל שישנו בשמירה ואע"ג די"ל היקש בהיפך כל שאינו בזכירה אינו בשמירה הא כתבו התוס' בשבועות כ' ע"ב דלקולא וחומרא לחומרא מקשי' ותירצתי די"ל אביי דיש לן גז"ש זכור זכור מלמען תזכור דנשים פטורים מהזכרת יצ"מ וס"ל דגז"ש עדיפא ויליף ההיקש להיפך דאינם בכלל מ"ע דשמור וכ"ז לפי האמת דמעשהז"ג נשים פטורות אבל לפי ס"ד שם בקידושין דאדרבה ילפי' ממצה והקהל דכל מעשהז"ג נשים חייבות גם ביצ"מ חייבות בכל יום וא"כ עכ"ח גם אביי מודה דדרשי' זכור ושמור לחיובא כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה ושפיר הוי שלשה כתובים הבאין כאחד וא"ש תי' התוס' ויהי' מזה מקצת ראי' לדברי השג"א וכבר כתבתי לעיל דעתי בזה לענין הזכרת יצ"מ. ועפי"ז הנ"ל הי' נ"ל דלכתחלה טוב שיכוון אדם לצאת ידי קידוש דאורייתא בתפילה והי' מיושב בזה מה שהקשה בס' מנחת חינוך וכן שמעתי מפה קדוש מרן זצ"ל לפקפק על מ"ש המג"א ושאר אחרונים דמי שכבר התפלל בליל שבת כבר יצא ידי קידוש דאורייתא וכ' הדגול מרבבה דלפי"ז ספק אם איש שהתפלל כבר אם יוכל להוציא אשה שלא התפללה כיון דאינו בתורת ערב והקשו כיון דקיי"ל מצ"כ וא"כ נהי דהתפלל מעריב מ"מ לא יצא משום דלא הי' מכוון וא"כ גם עליו אכתי חיוב דאורייתא ולפמ"ש א"ש דאדרבה מסתמא יכוון לצאת ידי מצוה דאורייתא בתפלה ובאמת בלא"ה לפמ"ש הפרמ"ג בפתיחה כוללת ובס' הורה גבר בהוריות י"א דמספקא להו דהא דמצות צריכות כוונה אם הוא דאורייתא או רק דרבנן ולפי"ז אפי' בלי כוונה יצא מה"ת ובחי' כתבתי שצ"ע עליהם מר"ה כ"ח דפריך אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה דנראה דהוא מה"ת וצ"ע ובחי' הארכתי ובלא"ה לולי דבריהם היה נ"ל שזה לא מיקרי חסרון כוונה כיון שגם בתפלה הוא מכוון לברר קדושת שבת ומעלתו וזה ג"כ כוונת הקידוש כמ"ש החינוך וא"כ שניהם לדבר אחד נתכוונו

בש"ע סי' רע"א פסק דאם עבר ולא קידש בלילה ישלים כל יום השבת וזה דעת הרמב"ם ובטור הביא גם דעת ר' עמרם גאון דפסק דאם שכח ולא קודש בלילה יקדש כל היום ופי' הב"ח דפליגו דלדעת הרמב"ם דמשך זמן הקידוש הוא כל יום השבת אלא שאם קידש בתחלתו כוונתו לקדש על כל היום ולכך אפי' אם עבר במזיד ולא קידש בלילה חייב לקדש ביום אותו קידוש עצמו כיון דכל היום זמנו הוא אבל ר' עמרם סובר דעיקר זמן הקידוש הוא בתחילתו והיום הוא רק לתשלומין ותשלומין קיי"ל בריש תפלת השחר הוא דווקא בשוגג או באונס אבל אם לח עשה במזיד אין לו תשלומין ולכך ס"ל דווקא בשכח. וזה שנים רבות קשה לי על הש"ע בסי' רצ"ט סעיף ו' ה' שכח ולא הבדיל במ"ש מבדיל והולך וגומר מלשון זה משמע דווקא בשכח ולא הבדיל אבל הזיד אין לו תשלומין וכן מדייק הטור סי' רע"א מלשון רב עמרם לענין קידוש וכן משמע מלשון הרא"ש בפסקיו בברכות ר"פ מי שמתו סי' ב' שכ' וז"ל דהא דאמרי' טעה ולא הבדיל במ"ש וגו' היינו כשלא הי' לו יין או שאירעו אונס וכו' עכ"ל משמע נמי דווקא אונס או שוגג א"כ עכ"ח ס"ל דהבדלה עיקר זמנו במ"ש ואידך הוי רק תשלומין ולענין קידוש פסק הטור והש"ע דלעולם מקדש והולך כל יום השבת וא"כ עכ"ח ס"ל לחלק בין קידוש להבדלה דקידוש יש לו זמן כל יום השבת והבדלה זמנה רק במ"ש ובתר שבתא הוי רק תשלומין וע"ז קשה הרי הש"ס בערבי פסחים דף ק"ה ע"א קמבעי' לי אי מקדש והולך כל יום השבת ופשט מהבדלה דאמרי' מי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך וא"כ קידוש ילפי' מהבדלה ואיך אפשר נחלק ביניהם דבקידוש אפי' במזיד והבדלה דווקא בשוגג ובלא"ה גם על הבדלה קשיא לי לפי הנ"ל דפסק דבהבדלה דווקא בשכח מבדיל והולך משום דהוי רק תשלומין וא"כ תליא בפלוגתא דר"י ומהר"ם שברא"ש ר"פ מי שמתו אי אונן מבדיל והרא"ש והטור לשיטתם דפסקו דאונן לא יבדיל דהוי רק תשלומין ולכך פסקו דרק בשכח וא"כ שפיר דמיא לתפלה דוקא בשוגג וא"כ תימא על הב"י דביו"ד סי' שמ"א פסק כמהר"ם וא"כ עכ"ח סובר דהבדלה עד יום ג' כמ"ש הט"ז בסי' שצ"ו בכוונתו וא"כ תיקשי אמאי העתיק באו"ח סי' רצ"ט כלשון הרא"ש והטור דוקא בשוגג וצ"ע. וכבר הקשיתי קו' זו למרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל. ועכ"פ קיי"ל בש"ע דקידוש יש לה משך זמן כל השבת כולו אפילו במזיד. והנה אם לא נזכר עד בין השמשות מסופק במנחת חינוך אם חייב לקדש אז כמו בשאר מצוה דאורייתא וכמ"ש המ"א לענין לולב בסי' תרנ"ב סק"א ולענ"ד לא דמיא זה לשאר מ"ע דאורייתא דכאן צותה התורה לקדש את יום השבת דהיינו לברר ולומר בפיו מעלת וקדושת יום השבת הבא וכשם שמצוה לקדש יום השבת כך יש איסור אם יקדש ויאמר על יום החול שהוא קודש וא"כ בין השמשות דהוי ספק חול או ספק שבת וא"כ אמירת הקידוש או מצוה או עבירה וכה"ג לא שמענו דיעשה דבר שהוא ספק מצוה או ספק עבירה ובלא"ה הרי גם בספק מצוה בלולב אמרי' שם דלא יברך וכאן בקידוש דבטבע הקידוש הוא הברכה והוי ספק ברכה ואסור משום לא תשא ונהי דבספק אמר אמת ויציב קיי"ל דיאמר מספק וצ"ל דכך תיקנו חכמים כמ"ש המג"א בסי' ס"ו בשם הרשב"א אבל בקידוש אינו מבואר בזה: מצוה לב להרמב"ם ולהרמב"ן מצוה למ"ד ל"ת אליבא דכ"ע. להרמב"ם ל"ת י"ש ולהרמב"ן ל"ת ט"ז

והוא לא תעשה שלא לעשות מלאכה בשבת ובשבת דף ע' תניא אלה הדברי' אשר צוה ה' לעשות אלו הל"ט מלאכות שנאמרו למשה מסיני לכ"ע אמרי' דחייב על כל אחת ואחת אלא דפליגו מאיזה קרא נפקא לן חילוק מלאכות עיי"ש ובחגיגה דף י' תנן דדיני שבת כדברים התלוים בשערה ופריך הא מכתב כתיבו ומשני דמתניתן קאי על הא דבעינן מלאכת מחשבת דזה אינו מפורש אלא דיליף לה מדאסמיך שבת למלאכת המשכן עיי"ש בפי' רש"י ונראה דאף ר"י דלא דריש בעלמא סמוכין אלא במשנה תורה אפ"ה מודה דשבת בעי' מלאכת מחשבת דהרי אע"ג דס"ל לר"י מלאכה שאינה צריכא לגופא ומלאכה שאינו מתכוין חייב עלי גם בשבת אפי"ה מקלקל ומתעסק מודה דפטור בשבת ועכ"ח היינו משום דבעי' מלאכת מחשבת, והיינו מסמיכות למלאכת המשכן וע"כ צריך לומר דסמיכות זה מוכח דהרי כפל סמיכות הזה בפ' כי תשא ובפ' ויקהל והיכא דמוכח מודה ר"י וא"כ עכ"ח פלוגתא דר"ש ור"י הוא רק בזה דר"ש סובר דגם משאצל"ג לא חשוב מלאכת מחשבת ולכך פטור ור"י סובר דכה"ג מיקרי מלאכת מחשבת. ובפי' מלאכה שאצל"ג