מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א כח

ב) הנה דעת הרמב"ם בתשו' הובא בב"י סי' רמ"ח דאע"ג דתחומין י"ב מיל דאורייתא היינו דווקא ביבשה אבל בימים ובכרמלית אפי' י"ב מיל אינה אלא מדרבנן והנה גוף הדבר צריך טעם וביאור מה ענין יציאת התחום להוצאות שבת ומי תלאן זה בזה ובס' קרית ספר ממבי"ט בפכ"ז משבת כ' בפשיטות דברשות היחיד לא שייך דין תחומין דאל"כ איך התירו חכמים למי שניתנין בדיר או בסהר ללכת את כולן ובאמת קשה לי טובא באו"ח סי' ת"ד פסק בעמוד גבו' יו"ד ורחב ד' דתחומין י"ב מיל דאורייתא וכן פסק שם דעמוד גבו' יו"ד ואינו רחב ד' דהוי אבעי' דלא איפשטא אי יש תחומין למעלה מיו"ד משום דהוי דאורייתא וא"כ קשה אמאי בעמוד רחב ד' הוי רשות היחיד ואם אינו רחב ד' הוי מקום פטור ובכרמלית דהוי נמי מקום פטור מה"ת כבר כ' הרמב"ם דלית בי' תחומין דאורייתא ואיך פסק שם בעמוד רחב ד' דהוי ספיקא דאורייתא בי"ב מיל עיי"ש בסי' ת"ד וצע"ג. ובגוף הסברא של הרמב"ם הנ"ל שהקשיתי מנ"ל זה נראה לי לבאר עפמ"ש התוס' ספ"ק דעירובין דאפי' למ"ד דאל יצא קאי על תחומין אפ"ה מודה הוא דפשטא דקרא דאל יצא קאי על יוצאי ללקוט מהמן ואסור להם משום הוצאה שהוציאו הכלים אלא מדלא כתיב אל יוציא למדו דגם תחומין בכלל עיי"ש היטב וכיון דתחומין והוצאה מחד קרא נאמר יש לן להקישו במקום שאינו משום הוצאה אינו ג"כ משום תחומין דהקישא דאורייתא ואפשר דעד כאן לא כתב הרמב"ם דבכרמלית אין איסור תחומין היינו רק לרבנן דר"ע אבל לר"ע דיליף תחומין ב' אלפים דאורייתא מגז"ש מקום ממקום כדלעיל גבי ערי מקלט ושם גבי ערי מקלט מיירי גם בכרמלית מן הסתם שדות וכרמים וגינות הם כרמלית א"כ מגז"ש יהי' מוכח דתחומין אפי' בכרמלית ולמ"ד דגז"ש עדיף מהקישא איכ"ל לר"ע דתחומין דאורייתא אפי' בכרמלית ובזה יש ליישב מה שהקשה הרמב"ן בליקוטיו על הרמב"ם דס"ל י"ב מיל גם לרבנן דאורייתא א"כ למה הוצרך למיסק בשבת ס"ט דידע בתחומין אליבא דר"ע הא גם לרבנן איכ"ל דידע בתחומין י"ב מיל ולהנ"ל דלרבנן תליא הקישא בהוצאה א"כ אם סבר דהוצאה מותר א"כ גם בתחומין ליתא דהיכא דליכא איסור הוצאה להרמב"ם אין איסור תחומין ולכך הוצרך לומר דאליבא דר"ע דיליף מקרא מקום ממקום א"כ לא תליא בהוצאה וא"ש. ובזה מיושב נמי מה שהקשו עליו מביצה דף ל"ו ע"ב דקאמר אין רוכבין איכ"ל משום איסור תחומין ופריך כמאן כר"ע והקשו על הרמב"ם דלמא גם כרבנן ומשום י"ב מיל ולהנ"ל א"ש כיון דלרבנן בבקעה אינו איסור תחומין מה"ת וא"כ איסור רכיבה בבקעה הוי גזירה לגזירה ועכ"ח כר"ע וגם מיושב בזה קו' הבאר יעקב באו"ח סי' ת"ד שהקשה מעירובין דף מ"ה ע"ב דפריך על מי גשמים בשבת אמאי מותרים הא קנו שביתה באקיינוס ותירצו בש"ס דהוי ספק דרבנן ואי בי"ב מיל דאורייתא א"כ הוי ספק דאורייתא ולהנ"ל א"ש דלמעלה מיו"ד הוי מקום פטור ואין תחומין מה"ת בפריחה באויר וכן ראיתי בנוב"י במה"ת סי' מ"ו שכ' כן ועיי"ש עוד בסי' מ"ה שכ' דהג"א בעירובין יש לו שיטה ג' די"ב מיל הוי מה"ת אבל לא מקרא דאל יצא אלא מהלמ"ס ולכך חשיב לי' אין לו עיקר מה"ת

ג) והנה המדבר פסק הרמב"ם בפי"ד מה' שבת בזמן שהיו ישראל שרוין שם היתה דינה ככרמלית בהיפך מדעת רש"י בשבת דף ז' ע"ב וכ' שם הכ"מ בשם בנו של הרמב"ם לפי שהי' הדגלים סדורים שם לכך חשוב כבקעה לפי טעם זה קודם שקבעו הדגלים בשנה ראשונה בתחילת ירידת המן הי' המדבר כרה"ר אמנם יש טעם אחר להרמב"ם לפי שעמודי הענן הקיפו את ישראל כדס"ל לר"א בפ"ק דסוכה דף כי בסוכות הושבתי היינו עמודי הענן שהושבתי את ישראל ולכך לא הי' אז רה"ר אלא ככרמלית ולפי"ז גם מתחילת יצ"מ לא הי' מחנה ישראל רה"ר ונראה דבזה פליגי הנך שני מ"ד בשבת פ"ח דפליגו אי נצטוו על תחומין או לא היינו פלוגתיי' מ"ד על שבת נצטוו ולא על תחומין ס"ל כר"א דעמודי הענן הי' כסוכה וא"כ הוי או כרה"י או ככרמלית וכבר כתבתי לעיל בשם הרמב"ם דאין איסור תחומין בכרמלית או ברה"י ומ"ד דאתחומין נמי אפקוד ס"ל כטעם בנו של הרמב"ם משום דגלים וא"כ אז קודם מ"ת עדיין לא הי' דגלים אפי' לאחר שהוקבעו הדגלים מ"מ בשעת נסיעה איכא למ"ד כקורה היו מהלכין ולא הי' בשעת נסיעתן דגלים והוי כרה"ר ואיכא איסור תחומין ואיסור הוצאה בזה מיושב היטב קו' תוס' שם בשבת דאמאי קאמר דמשום תחומין פליגו ת"ל דמשום הוצאה ולהנ"ל א"ש דזה תליא זה בזה

ועפי"ז אפשר ליישב ג"כ קו' הרמב"ן המובא לעיל דהקשה איך אפשר למילף מאל יצא איש ממקומו דהיינו כשיעור מחנה ישראל הא במחנה ישראל עצמו הי' מותר להם לילך כדמסיק בעירובין נ"ד דכקבוע דמיא דלאו כיושבי צריפין נינהו ועכ"ח אל יצא איש ממקומו חוץ למחנה ואיך נוכל למילף ממחנה ישראל ונראה דהמג"א באו"ח סי' ת"ד הביא פלוגתא הרלב"ח עם הר"מ אלשקר דהרלב"ח סובר דאפי' למ"ד תחומין דאורייתא הא על בהמה אינו אלא מדרבנן ומהר"ם אלשקר סובר דגם על שביתת בהמתו הוא דאורייתא ובס' מנחת חינוך הביא שגם רש"י וריטב"א פליגו בזה עיי"ש והנה אנן קיי"ל כל העיר חשובה כד' אמות דיכול כל אדם לילך כל העיר אפי' באינה מוקפת חומה ונראה טעמא דהא מילתא דאדם מצוי אצל בני עירו ושכיניו והוי כאילו דר בכל העיר ונראה דזה שייך אגופי' אבל על המטלטלין שלו בשבת בעיר שהוא רה"ר ואינו רשאי לזוזם מתוך ביתו הרי מקום שביתה שלהם דווקא בביתו ממש ומשם ימדד להם אלפיים אמה או י"ב מיל נהי דבלא"ה אסור להוציאם אפי' ד' אמות מ"מ יש נ"מ ע"י גוי וא"כ איכ"ל דקרא כפשטא דאל יצא איש ממקומו קאי על הוצאה כדפי' התוס' סוף עירובין דפשטא דקרא על הוצאה קאי שלא יצא עם כליו ולכך לא נקט אל יוציא כדמסיק שם בעירובין ללמד דביציאה זו גם איסור תחומין ובאיסור תחומין דכליו אם הוציאו מחוץ לתחום ביתו כי לפעמים אפשר שהי' מחנה ישראל אפי' קודם דגלים י"ב מיל וא"כ מיושב קו' הרמב"ן וממילא יהי' ראי' למהר"ם אלשקר ועיי' עוד בסמוך אי"ה

ד) והנה הרמב"ן בספ"ק דעירובין ר"ל דמ"ד תחומין דאורייתא או לרמב"ם דתחומין י"ב מיל דאורייתא צ"ל דגם עירוב הוי דאורייתא או מהלמ"ס או מסברא משבו איש תחתיו דבמקום שביתת האדם או מקום פיתו הוי כדירתו ולענ"ד זה בוודאי מוכרח לר"ע דס"ל תחומין דאורייתא ס"ל דגם עירוב דאורייתא אבל מ"ש דגם להרמב"ם דס"ל דלכ"ע י"ב מיל דאורייתא זה לא נראה כן מהש"ע לא אשתמט כן בשום מקום אדרבה אמרי' בעירובין דף ל"ו דעירובין הוי כדבר שאין לו עיקר מה"ת ובזה נ"ל ליישב מה דהקשה בס' מנחת חינוך על לשון הטור בסי' ת"ח דכ' דלכך הקילו בעירובין משום דהוא מדרבנן דהרי גם למ"ד תחומין דאורייתא מהני עירוב יעיי"ש ולענ"ד נהי דלר"ע מוכרח לומר כן דמועיל עירוב מה"ת אבל לדידן אע"ג דקיי"ל בסי' ת"ד וכן מוכח באו"ח סי' תקפ"ו די"ב מיל דאורייתא מ"מ עירובין אין לו שורש דאורייתא ואינו מועיל מה"ת ושפיר קאמר הטור לדידן דלכך הקילו בעירוב משום שהוא מדרבנן דאלפיים אמה הוא רק מדרבנן ולכך אינו מועיל עירוב רק לילך ד' אלפים אמה אבל לא לילך ב' פעמים י"ב מיל ובאמת לדידן נראה דאפי' בכרמלית ס"ל י"ב מיל דאורייתא דלא כרמב"ם הנ"ל רק בספינה הוא מדרבנן משום דמיא קממטי להו כמ"ש מהרי"ק בשורש מ"ו

ה) ונראה אפי' אי תחומין דאורייתא מ"מ אינו אלא לאו אבל עשה ליכא כפי מ"ש הרשב"א ביבמות ה' דבלאו דמחמר ליכא עשה ה"נ כאן וכ"כ בס' מנ"ח וכבר כתבתי במק"א ליישב בזה קו' השעה"מ פכ"ז משבת ובס' מעיין חכמה מיומא ס"ו דדרשו חכז"ל עתי אפי' בשבת דהקשו מאי חילול שבת איכא ותירצו כגון שהי' חולה ולמה לא תירצו דע"י יציאת התחום שהרי אמרו דמירושלים עד הצוק הי' י"ב מיל וכתבתי שהרי בכל התורה כולה עשה דוחה ל"ת ולדעת מהרש"ל יבמות ג' ע"ב אפי' בל"ת שיש בו כרת וכ"ש בתחומין דלית בי' אלא לאו גרידא וא"כ ל"צ קרא ע"ז עתי אפי' בשבת דעשה דוחה ל"ת ולכך הוכרח לומר משום דחלה ומשום הוצאה דהוי עשה ול"ת ואית בי' כרת ואע"ג דכבר נודע זה מקרבנות דדוחה חוץ מפנים לא ילפי' ולכך אפי' למ"ד תחומין י"ב מיל דאורייתא הוכרח הגמרא לתרץ כך כן כתבתי במקום אחר

אמנם כעת נ"ל דמצד תחומין צ"ע לכאורה למה באמת יהי' דוחה שהרי קיי"ל היכא דאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה ל"ת והא אפשר לקיים שניהם שהרי עשו סוכות אצל כל תחום שבת והיו שם בני אדם והי' אפשר ששליח ילך רק עד הסוכה ומשם ואילך ילך אדם אחר עד סוכה אחרת וכן עד צוק ולא צריך לעבור באיסור תחומין ובמקרא משמע ושלח ביד איש עתי שביד איש אחד הי' משלחו אע"ג דאינו מעכב שהרי אם חלה האיש ההוא משלחו ביד איש אחר כדאי' ביומא שם וא"כ אדרבה תיקשי לרמב"ם דתחומין י"ב מיל דאורייתא אמאי התירה התורה לשלח ביד איש אחד ועמדה הקו' בהיפך ונראה דמכאן יש להביא ראי' לדעת מהר"ם אלשקר המובא לעיל דגם תחומין דבהמה וכלים י"ב מיל דאורייתא וא"כ השעיר קנה שביתה בירושלים לא מבעי' לריב"נ דס"ל חפצי הפקר קונים שביתה אלא אפי' לרבנן נראה דהשעיר שהי' של כל ישראל ולכולם חלק בו קנה שביתה וא"כ עכ"ח צריכין לעבור על איסור תחומין וכיון דהותר הותר גם לאיש אחד להביאו לצוק וא"כ אכתי אפשר דאיצטרך קרא ע"ז ועמדה הקו' הנ"ל ונראה כיון דגם ביו"כ איכא איסור תחומין א"כ ממילא גם בשבת הותרה כדפריך שם רפרם דעכ"ח אין עירוב והוצאה ליוה"כ דאי איכא ביו"כ ל"ל קרא בשבת מ"ש שבת מיו"כ ונהי דבכריתות דחי ואמרו דאין ראי' דאיכ"ל שאני יוה"כ דמצותו בכך היינו לענין הוצאה אבל לענין תחומין דהי' אפשר ע"י ב' גברא כדלעיל ואפ"ה התירה התורה א"כ אין חילוק כיון דהותר ביוה"כ כיון דאישתרי אישתרי ול"צ