מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א כא

תמורתו אינו שייך רק בבעלים ומוקי לה בגמרא דפלוגתא דריב"נ בבכור בח"ל א"כ איך אפשר לומר דר"ע דיליף בכור ממעשר ממקום שאתה מביא מעשר אתה מחויב להביא בכור אבל בח"ל לא קדשי כלל להחינוך או שאינו מתנ"כ להמעיי"ח א"כ פשיטא דאין הכהן יכול להמיר בבכור שאין לו שייכות כלל אמאי איצטרך לר"ע ללמד מוהי' הוא ותמורתו שאינו יכולין להמיר אך הלח"מ פ"א מבכורות דין י"ז כתב להרמב"ם דמשכחת לה ג"כ בכור בח"ל ומשכחת לה כר"ע וק' למה צריך הרמב"ם להחינוך ולהמעיי"ח הטעם משום דאיתקש לתחילת הקדש ת"ל משום דלא קדשי כלל או משום דאינו מתנת כהונה ובגמרא יש לדחוק דר"ע לדבריו דריב"נ השיב אבל להרמב"ם קשה טפי ואפשר לדחוק להרמב"ם כתי' הראשון של הלח"מ דקאי על בע"מ בזמן הבית ובא"י

ב) והנה הרמב"ם הנ"ל יליף לה מהא דר"ע בתמורה כ"א ע"ב דיליף מקרא דואכלת לפני ה' אלקיך דאיתקש בכור למעשר ממקום שאתה מביא מעשר אתה מביא בכור וס"ל לשיטות הנ"ל להרמב"ם אפי' קדושה לית בי' וקשה לי בגוף הדבר הא ר"ע ס"ל בפ"ב דחלה מ"א בין לר"מ ובין לר"י המובא שם בר"ש חייבין בחלה פירות ח"ל שיבואו לא"י משום דכתיב שמה, שמה אתה חייבין ופסק הרמב"ם כן בפ"א מתרומות הכ"ב דגם בתרומות ומעשרות הדין כן וא"כ אפי' מעשר שהביא מח"ל לא"י חייבין במעשר אם כן היכא דהביא בכור ח"ל לא"י אדרבה מהיקש הזה נימא אם הביאו מח"ל לא"י יקריבו כדרך שאמרי' לענין מעשרות ונראה דמזה יליף הרמב"ם הא דכ' הכ"מ בפ"א מתרומות הכ"ב הא דהמביא בח"ל לא"י חייב בתרומה היינו אם נתמרח בא"י ובא עיקר חיובו בשעת מירוח בא"י אבל אם נתמרח בח"ל שבשעה שראוי לבוא חיובו הי' בח"ל באמת אפי' בא לא"י אינו חייב בתרומות ומעשרות אלא מדרבנן א"כ בבכור דעיקר חיובו בא בשעת פטר רחם ואז הי' בח"ל אפי' אם הביאו אותו אח"כ לא"י אינו חייב מה"ת א"כ ראי' להחינוך דמ"מ מדרבנן אית בי' חיובא דלא גרע ממעשר דאמרי' כשבא לא"י אפי' לאחר מירוח חייב מדרבנן אמנם עדיין קשה הא אמרינן בירושלמי שם דגם חדש שמצאו ישראל בין לחה בין יבישה אפילו בעליי' חל עליו איסור חדש אע"ג שהי' גידוליו בח"ל ומצוה שהיא תלוי' בארץ אינו נוהגת אלא בא"י אפ"ה כיון שבאו שם ישראל נתחייב ואמאי בבכור לא נימא כן כשבאו לארץ נתחייב נהי דבירושלמי הקשה באמת גם בחלה דגלגול הנכרי יהי' פוטר ומשני דר"ע לטעמי' דקרימת התנור מחייב היינו משום דגלגול כותי פוטר וכן אפשר לומר כשם דמרוח כותי פוטר כך מרוח ח"ל פוטר אבל בכור לא אדע מה בינו לבין חדש ונראה דעיקר הטעם דמסיק בירושלמי דחדש הי' נוהג בתבואה שמצאו ישראל כשבאו לארץ הוא מכח קו' המקשה שם שמקשה בירושלמי כתיב באברהם את הארץ אשר נתתי דמעיקרא ניתן מעת כריתת ברית עם אברהם וחל הקדושה למפרע אבל מח"ל אם הביאו לארץ חדש נראה דאינו נוהג בו איסור חדש והה"ד בבכור ואע"ג דגם בתרומות ומעשרות אמרי' דגם מח"ל אם הביאו לארץ מחייב היינו כמ"ש הכ"מ דווקא אם נתגלגל בא"י דאז בא החיוב אמרי' נתחייבו משא"כ בחדש או בבכור דבא החיוב בשעת לידה ומשעת גידול פירות שפיר איכ"ל אם הביאו אח"כ לא"י לא נתחייב אמנם לפי"ז נראה לי דלאו דווקא בז' אומות שכבשו עולי מצרים אלא אפילו בקני וקניזי וקדמוני ג"כ כשיבוא משיח צדקינו ויכבשו גם קני קניזי וקדמוני יהי' חל למפרע שהרי בברית בין הבתרים את הארץ אשר נתתי דמייתי הירושלמי שם נאמר גם קני קניזי וקדמוני ועשרה אומות נאמר שם וא"כ חל הקדושה למפרע ומבואר בב"ב דף נ"ו דקני קניזי וקדמוני אינה ידועה לנו איזה ארצות הם דאיתא שם ג' תנאים מפרשים ובגיטין דף ח' איתא דר"י סובר כל שכנגד הים הגדול הכל הוא בכלל א"י וא"כ גם באלו שייך לומר שיתקדשו לעתיד יתקדשו למפרע ועיי' בתוס' גיטין ח' ע"א ד"ה ר"י אומר וכו' ובזה יש ליישב קו' מהרי"ט אלגאזי בבכורות והובא ג"כ בתשו' מרן הגאון בעל חת"ס חיו"ד סי' דלשיטת הרמב"ם הנ"ל דבח"ל אין בכור נוהג א"כ גם בא"י בזה"ז וגם כל זמן בית שני שפסק הרמב"ם ספ"א דתרומות דבבית שני אינו נוהג תרומות ומעשרות מה"ת א"כ גם בכור כיון דהרמב"ם ס"ל ההיקש דר"ע ממקום שאתה מביא מעשרות אתה מביא בכור א"כ גם בא"י בימי בית שני לא הי' נוהג מן התורה וזה ליכא למ"ד אבל להנ"ל א"ש דמהרה יבנה בהמ"ק ויקדשו למפרע ויהי' תרומות ומעשרות נוהג בגידולין שנתגדלו קודם קדושה שלישית ולכך גם בכור נוהג וממילא אני אומר דאפי' בשאר ח"ל כיון דאינו ידוע לנו בבירור איזה נקרא קני קניזי וקדמוני וגם בבל ואינך מקומות שהי' בו התנאים והאמוראים אפשר שהם בכלל קני וכו' כיון דאית בי' פלוגתא בב"ב ויקדשו למפרע כשיבוא משיח צדקינו ב"ב ולכך שפיר נוהג שם דין בכור אבל בח"ל שנודע עפ"י מסורה ועפ"י נביא שאין זה מקיני איכ"ל כדעת הרמב"ם דאין בכור נוהג בח"ל ולפימ"ש לעיל דלפי הנראה דגם הקני וקניזי וקדמוני נכרת עליו ברית בין הבתרים קשה לי להבין מה שאמרו בב"ב נ"ו דרק הארץ שהראה הקב"ה למשה נתחייב במעשרות והפרשת דרכים בדרך הקודש וברמב"ם ספי"ג משמיטה ויובל כ' שכל שאינו בכלל הארץ שנכרתו עליו ברית לאברהם אבינו יהי' לכהנים ג"כ חלק וממילא לא יתחייבו ליתן מאותן הארצות תרומות ומעשרות ונראה מדברי פר"ד שמפרש הסוגיא דב"ב נ"ו דגם באלו לא יתחייבו וזה צ"ע לי שהרי קני קניזי וקדמוני הוא בכלל שנכרתו עליו הברית והש"ס דאמר שם דממעט קני וקניזי אפשר לפרש הגידולין שנתמרחו שם קודם ביאת משיח כמ"ש הכ"מ הנ"ל אבל בוודאי כשיבוא משיח צדקינו יתחייבו בתרומות ומעשרות ולפי מה שכתבתי בשם הירושלמי הנ"ל יחול הקדושה למפרע לענין דברים שלא שייך בהם שמרוח או גלגול פוטר כדלעיל וצ"ע על פר"ד הנ"ל שנראה מדבריו שרק בשבע אומות יהי' דינם לעתיד לענין תרומות ומעשרות כא"י שכבשו עולי מצרים שהרי גם על קיני קניזי וקדמוני נכרת ברית בין הבתרים

ג) ועכשיו אברר אם בכור בזמן בהמ"ק מיקרי ממון כהן אפי' בעודו תם רש"י פי' יבמות דף צ"ט ע"ב במתני' כהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה בכורו ירעה עד שיסתאב ופירש"י אפילו בזמן הבית אין יכולין להוציא ממנו מספק והקשה הגאון מוה' ר' עקיבא איגר במשניות שם והובא בס' ערוך לנר הא בתמורה דף ח' מוקי לה דווקא בבכור בח"ל אבל בא"י בזמן הבית אינו ממון כהן והיינו כדמסיק בב"ק דף י"ב שאני מתנות כהונה דהוי ממון גבוה אפי' מחיים ולענ"ד רש"י ס"ל כדעת הרמב"ם דבהרמב"ם בפ"ח מנזקי ממון ה"א פסק קדשים שאין בהם מעילה חייבין בניזקין וכ' הל"מ ודלא מחלק הרמב"ם כין שלמים ובכור ומעשר עכ"ח ס"ל דגם בכור ומעשר בזמן שבהמ"ק קיים מקרי ממון בעלים ואע"ג דאמרי' בב"ק י"ב דבכור מקרי ממון גבוה היינו לאידך תנאי לבן עזאי ולאבא יוסי אבל לר' יוסי הגלילי שהוא ת"ק של בן עזאי ס"ל דהכל ממון בעלים דהיינו בבכור ממון הכהן ועי"ש בש"מ שהביא בחד פירוש דלרבינא שם פליגו בזה בן עזאי ואבא יוסי דלבן עזאי אפי' תם ממון בעלים ולאבא יוסי דווקא בעל מום או בכור בח"ל הוי ממון בעלים ואני אמרתי בחי' שם בהיפך דיש לומר דבן עזאי עכ"ח ס"ל דווקא בכור בע"מ הוי ממון בעלים דהרי בן עזאי נקט דווקא שלמים אלא דיליף מק"ו בכור ואי מיירי בבכור תם מאי ק"ו דבכור הוא מתנות כהונה ומסיק שם דמת"כ ממון גבו' ועכ"ח לבן עזאי מיירי בבכור בזה"ז דהוי כבעל מום ואינו ממון גבוה ולכך הוי ק"ו משא"כ לאבא יוסי דמפרש בבכור ואפשר דמיירי בבכור תם בזמן הבית אפ"ה הוי ממון בעלים ובזה יש לישב הסוגיות בב"ק דמסיק דמתנות כהונה לכ"ע הוא ממון גבוה היינו לאבא יוסי דר' נחמן דמוקי מתני' בבכור בזה"ז עכ"ח ס"ל כוותי' אבל לרבינא קיי"ל כר' יוסי הגלילי דממון בעלים אפילו בכור בזמן המקדש ונראה להסביר הדבר דבבכור יש לכהנים ב' זכיות א' שיוכל לשחטו במקדש והבשר שלו והב' אם יפול בו מום יהי' הכל לכהן שניתן לו ולפי הנראה אפי' אמרי' דהוא ממון גבוה היינו בזכות תם שעומד לשחוט בבהמ"ק אבל זכות שיש לו כשיהי' בעל מום זה אינו ממון גבוה ואם רוצה למכור הבכור כדי שאם יפול בו מום יהי' ללוקח לא מבעי' לר"מ דס"ל אדם מקנה דשב"ל ויכול למכור אלא אפי' לדידן דקיי"ל דאין אדם מקנה מ"מ הא קיי"ל בסי' ר"ט דאם הוא תפיס בדשלב"ל אפי' יש לו רק שטר על דשלב"ל דיש אומרים דמהני והכא הא תפיס בבכור הוא ואם כן לכאורה קשה אמאי מוקי לה ר"נ דדוקא בכור בזה"ז הא גם בזמן הבית יכול למכור ע"מ שיפול בו מום ונראה דס"פ שבועות הפקדון אמר ר' שמעון לא שבק אינש מידי דקייץ ועבד מידי דלא קייץ אפילו רבנן לא פליגי עלה אלא משום דלא שבק אינש מידי דקטעין בי' וחייב ועביד מידי דקמודי ומפטר וא"כ נראה ה"נ אם מוכר בכור סתם מכירתו על מה דהוא וודאי ולא הי' מכירתו על הספק לאחר שיפול בו מום דהוי מידי דלא קייץ וכיון דתנן תם מוכרו חי ולא שחוט משמע בסתמא מותר ולכך מוקי לה ר"נ דווקא בכור בזה"ז ולכך פריך עלי' רבא שפיר ומעלה מעל דשבועת הפקדון דאמרי' נמי דלא שבק מידי דקייץ ולכך מוקי לה בכור בח"ל ואליבא דר"ש ויש ליישב בזה קו' התוס' דלמה לא מוקי לה כר"ע ולהנ"ל איכ"ל דלכך אמר כר"ש דהוא מרא דמימרא דלא שבק אינש מידי דקייץ ס"פ שבועת הפקדון וע"ז משני שפיר שאני מתנות כהונה לכך לא יכול למכור התם בכור בזמן שביהמ"ק קיים בא"י וכ"ז לענין מכירה או קידושין או שבועת הפקדון דמיירי בסתמא אבל לענין נזקי ממון שפיר פסק הרמב"ם כיון דאית בי' צד ממון כשיפול בו מום שפיר קרינן בי' שור רעהו ומחויב בנזקין אמנם לפי"ז קשה בתמורה מאי פריך על ר"נ ממתני' דיבמות דף צ"ט הנ"ל מכהנת שנתערב וולדה בוולד שפחתה התם שאני כיון דאית בי' צד מעון שפיר אמרי' בו המוציא מחבירו עליו הראי' ולכאורה הי' נ"ל דאפי'