מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א קסד

למשה לכך אמר אדוני משה אתה הוא הצינור ובידך למנוע מהם הנבואה ע"כ כלאם כלומר מנע מהם שלא יהי' נראה כאלו הם אינם תלוים בך, כנלענ"ד

ה) והנה כבר הבאתי לעיל שת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול ואני מסתפק אם גם נביא ומכש"כ נביא כמשה אם גם הוא יכול למחול על כבודו בשלמא ת"ח זכו ע"י עסקיהם ועבודתם ואפשר גם בשאר נביאים שייך זה, אבל בנבואת משה רבינו ע"ה שנאמר ולא קם נביא עוד בישראל כמשה והקשה הר"ן בדרשותיו אולי גם אחר יזכה לזה ע"י מעשיו, ותי' דמדרגת נביאת משרע"ה א"א לאדם שיזכה ע"י מעשיו רק לצורך קבלת התורה הי' צריך לזה המדרגה כי פנים בפנים אדבר עמו וא"כ כיון שאין זה מצד מעשיו אפשר דאינו יכול למחול על כבודו ובזה מובן היטב בפ' בהעלותך שנאמר ותדבר אהרן ומרים במשה וגו' וכתיב והאיש משה עניו מאוד וגו' ולא יראתם לדבר בעבדי במשה וגו' אם יהיו נביאכם וגו' לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו ולפי הנ"ל נראה שכוונת הקרא כן הוא שמשה רבינו ע"ה שהי' עניו מאוד מיד כששמע מחל להם וע"ז השיב השי"ת דזה לא מהני אם יהי' נביאכם כלומר אם הי' לו רק מדרגה מה שאדם יוכל לקנות ע"י מעשיו הי' מועיל מחילתו אבל לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו שמדרגה זו אין אדם יכול לזכות ע"י מעשיו רק אני נותן לו וע"ז לא מהני מחילה ואיך לא יראתם לדבר בעבדי במשה וגו' כנלענ"ד לפרש: מצוה רנט וס' והיא להרמב"ם ל"ת קנ"ז ועשה ק"ג. ולהרמב"ן היא מצוה רל"ג ורל"ד ל"ת קנ"ג ועשה פ"ג

מל"ת שלא לעשות עול במדות ובמשקלות שנאמר לא תעשו עול במשפט במדה ובמשקל ובמשורה

ומ"ע לצדק המאזנים ומשקלות והמדות שנאמר מאזני צדק ואבני צדק והין צדק יהי' לך, ולהרמב"ם אין הל"ת על השהי' אלא על העול והלאו דסי' תר"ב הוא על השהי' והמעיי"ח העיר בב"מ ס"א ע"ב ובפי' רש"י לא משמע כן אלא דהלאו הזה קאי ג"כ על השהי' דעל הגזל עצמו לא צריך קרא דהוא כמו שאר גזל וא"כ איצטרך עיקר הלאו שלא יעשה עול שלא ישקר במדות, ומטעם זה דס"ל להרמב"ם דאפילו בפחות משו"פ עובר בלאו ועיי' בהגהת החינוך שהקשה מאי פריך שם ל"ל הא איצטרך ללמד דאפי' בפחות משו"פ חייב, ונראה דקשי' לי להש"ס דאי הקרא בא ללמד דאפי' בפחות משו"פ חייב א"כ ל"ל משורה דילפינן שם ממשורה דאפילו על מדה קטנה כמשורה הוא עובר הא כבר נשמע זה מלאו עצמו וע"ז משני דהוי אפשר לפרש על השהי' לכך איצטרך משורה לאסור אפילו פחות משו"פ אבל לפי האמת שפיר איכ"ל דקרא הזה בא על העול ואפי' פחות משו"פ, ואידך לאו דסי' תר"ב על השהי' וקושי' חדא מתורצת באידך, ולכאורה יש לי להקשות עוד דמאי פריך ב"מ דף ס"א ע"ב לאו דמשקלות ל"ל דלמא איצטריך לאסור אפי' בשל גוי וכעין שהקשה המהרש"א שם בתוס' ד"ה לעבור וכו' דהו"א דהקרא בא לאסור אפי' בשל גוי ה"נ קשה לפי האמת, ואפשר דהא בהא תליא הואיל ומשעת עשיי' הוא עובר או אפי' פחות משו"פ א"כ אין הטעם משום חסרון של חברו אלא שהדבר עצמו אסור ולכך הה"ד בגוי, ועדיין צ"ע דזה דוחק, וצ"ל דלא ניחא לי' לאוקמי קרא בשל גוי וגם זה דוחק, מיהו י"ל בפשיטות על ב' הקושי' כיון דהרמב"ם ר"פ ה' מגזלה פסק דגזל נכרי אסור מן התורה וכן חצי שיעור קיימ"ל דאסור מה"ת בכל מקום ועל הלאו הזה בלא"ה אין לוקין כיון דלית בהו מעשה וגם ניתנה להשבון וא"כ אין נ"מ לאפושי בלאוין יתירים

והנה הא דכתיב בי' ג"כ עשה נראה דגם דעת הרמב"ם דס"ל ספיקא דאורייתא לקולא ולפירוש החוו"ד הוא משום דהתורה רק בוודאי ניתנה א"כ מצד הלאו אם המשקלות הם ספק אם הם טובים ומוצדקים אינו עובר בל"ת אבל על העשה עובר דבעינן מאזני צדק בוודאי כיון דהתורה על וודאי נאמרה כנלפענ"ד

ובספר מנחת חינוך האריך כאן ומפלפל על מה דאמרינן פחות משו"פ אינו ממון אם הוא משום דמסתמא מחל לו אבל אם לא מחל הוי ממון וא"כ בדבר שאינו יודע ליכא למימר דמחל וכן ביתומים דלאו בני מחילה נינהו, ולכאורה גם בפחות משו"פ חייב, צ"ל דהוי כיאוש שלא מדעת דשטפה נהר שלכ"ע מועיל כדאיתא בב"מ כ"ב ע"ב ואכתי קשה אם הוא טוען ברי לי שלא מחל יהי' מחויב בחזרה ואפשר דעובר בלאו ג"כ לכך גם בלאו דמשקלות שלא ידע דמחל איכ"ל דחייבו התורה אפי' בפחות משו"פ אבל לטעם השני דלא חשיב ממון בעלים כלל זה קשה כמבואר בגיטין דף כ' ע"א גט שהי' כתיב על עלה של זית כשר ומקרי נתינה וא"כ עכ"ח מקרי ממון שלו ומפרש שם הטעם משום דחזי לאצטרופי ולפי"ז יש לחלק דווקא בדבר דחזי לאצטרופי מקרי ממון דידי', ויש ליישב בזה דברי רש"י בסוכה דף כ"ח גבי אזרח דנראה מדבריו דפחות משו"פ לא מקרי ממון שלו והמנ"ח הקשה א"כ איך יוצא בערבה דאין בו שו"פ ולא מקרי לכם ולהנ"ל גם רש"י מודה דווקא סוכה דשייך לכל ישראל לא שייך חזי לאצטרופי ומטעם זה לא מקרי גופו ממון: מצוה רסא והיא להרמב"ם ל"ת קנ"ח ולהרמב"ן לא נמנה זאת למצוה

מל"ת שלא לקלל אב ואם שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת ואע"ג דלא כתיב אזהרה ילפי' לה מאזהרה שבסי' רל"ב והרמב"ם לטעמי' שכל שהעונש מפורש נוכל למילף האזהרה אפילו מלאו אחר ונמנה לשנים עיי' לעיל בסי' מ"ז כיוצא בזה ומש"כ שם, והרמב"ן שם במנין המצות סי' ש"ח משיג ע"ז וכולל הלאו הזה בלאו הנ"ל סי' רל"ב כיון דאין בו לאו פרטי אינו ל"ת בפ"ע, והמעיי"ח רצה להביא ראי' להרמב"ן מהא שלא מנו הב' מצות הכניסה והפריש' אע"ג שלמדו בשבועות מקרא דלא תקרב עיי"ש, מיהו גם להרמב"ן קשה דלחשוב מ"ע של פרישה מקרא דותהי נדתה עליו ומש"כ המעיי"ח כיון דאינו מפורש וכו' זה לא סגי להרמב"ן בשורש הב' גום להרמב"ם שמפרש בהדיא שהוא דאוריי' וחייב עלי' ראוי' שימנה עיי"ש בשורש ב', והמעיין בפי' המשניות להרמב"ם בפ' ב' דהוריות דף ב' ע"ב מפרש שם לעשה ול"ת שבנדה בענין אחר עיי"ש והוא תמוה דלכאורה היא נגד הש"ס דשבועות, אמנם נראה דשם קאי אי משמש מת בעריות חייב וא"כ גם באבר מת חייב רק שצריך לפרוש בהנאה מועטת לזה צריך קרא אבל לדידן דקיימ"ל כרבא דמשמש מת פטור א"כ מל"ת שבנדה ידעי' שצריך להמתין עד שימות האבר כמו שכ' הרמב"ם בפי' המשניות הנ"ל וא"ש, מיהו בלא"ה לא קשה מפרישה כמש"כ שם דעד כאן לא קאמר הרמב"ם אלא היכא דחד בלאו וחד במיתה וכיוצא משא"כ היכא דכולם בעונש מיתה אפילו אינם שווין בחד מיתה כמו שהשיג הרמב"ם על בה"ג במנין לאו דלא תנאף אע"ג דכולל א"א בחנק ונערה המאורסה בסקילה אפ"ה הכל חד כמש"כ בשורש ז' כש"כ הכא, מיהו נראה די"ל להרמב"ם שלמד אזהרה למקלל אב מק"ו מה המקלל חרש שאינו במיתה איכא אזהרה מקלל אב דאיכא בעונש מיתה כש"כ דאיכא באזהרה דלהרמב"ם היכא דעונש מפורש יכול ללמוד האזהרה אפי' בק"ו כמש"כ בל"ת קצ"ה והבאתי לעיל בל"ת דלא תאכלו על הדם

ב) ועוד נראה לי דהמנ"ח הביא קושי' התומים בחו"מ סימן כ"ו דעל הא דאמרי' דאפי' לאחר מיתה מחייב על אב ואם סקילה והא קיימ"ל דאין ענש אא"כ הזהיר והיכן מצינו אזהרה על לאחר מיתה, ולענ"ד נראה דהרי מבואר ארור מקלה אביו ואמו וגם לאחר מיתה מקרי אביו כמו שלמדו חז"ל אביו ואמו קלל וא"כ בכלל מקלה אביו ואמו גם לאחר מיתה בכלל דגם לאחר מיתה אית בי' משום ארור וא"כ לדעת הרמב"ם בוודאי א"ש דלדעת הרמב"ם הנ"ל דהיכא דאיכא איסור בלא"ה שוב יכולין למילף הלאו מק"ו

ג) ויותר נראה כיון דילפי' סוף שבועת העדות דהמקלל א"ע עובר בלאו השמר לך ושמור נפשך מאוד והתורה כתבה ארור מקלה שחייב בקללות אביו וא"כ הוא עובר על לאו השמר לך ושמור נפשך מאוד

ד) ובס' מנחת חינוך הביא כאן פלפול על הא דאמרינן בגר דאינו חייב על קללת אמו משום דאינו חייב על קללת אביו דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי והרי הוא אינו אביו וכיון דלא שייך החיוב על אביו לא שייך גם על אמו והקשה א"כ גם בשתוקי נימא הכי עיי"ש מה שהאריך וכ' שאפשר שחייבו במקלל כל החיים והמתים, ולענ"ד נראה אם קלל סתם אביו אע"ג שאינו יודע אותו חייב ולא צריך כאן לברר א"כ שפיר מחויב אם קיבל עליו בהתראה ואם הי' הבן ממזר אמרי' ביבמות דף כ"ב שהוא בנו לכל דבר גם להכאה ולקללה עיי"ש ומיירי בעשה האב תשובה דאל"כ לא מקרי עושה מעשה עמך, המנ"ח כאן האריך ואני מסתפק לר"ש בן מנסיא בחגיגה דף ט' שאמר מעוות שלא יוכל לתקן זה שבא על הערוה והוליד בן ופי' רש"י שאין מועיל תשובתו א"כ אמאי אמרי' חייב וצ"ל דבתר השתא אזלינן, בעמך לא תאור כיון שעכשיו הוא בעמך אי אתה רשאי לקללו

ה) ולענין קללה פסק הרמב"ם דבעינן דווקא שם מיוחד והיינו כר' שמחה בר' יוסי בשבועות דף ל"ו והתוס' שם הקשו הא איצטרך למה שדרשו בסנהדרין דף נ"ו דבעינן דווקא לענין מגדף שם בשם וכן הקשו על הרמב"ם, ובתורת חיים בסנהדרין שם תירץ דתרתי שמעינן מני' כיון דבריש קרא נאמר האזהרה והעונש ובסוף הקרא מסייים ובנקבו שם יומת עכ"ח לא קאי על