מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א קנז

רק הוי גרם ולכך אינו נהרג. וכן אפשר להסביר טעם הרמב"ם ועיין בחידושי באורך

ד) הנה ביו"ד סי' רל"ה קיימ"ל דכלאי בהמה נהי דאסור להרביע אבל לקיים מותר להנות ממנה ולענין כלאי זרעים או הרכבת אילן קיי"ל דהקיום ג"כ אסור כבר הקשה מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל מאי שנא זה מזה דתרוייהו אתקושי להדדי בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ולפיענ"ד יש חילוק גדול בין כלאים דבהמה ובין כלאים דאילן או דזרעים ובש"ך יו"ד סי' רצ"ט הביא דברי הלבוש דהא דכלאים לא בטיל הוא משום דהוי יבש ביבש והש"ך הקשה עליו ושמעתי ממרן הגאון בעל חת"ס להסביר דבריו עפ"י מה שכ' התוס' יו"ט ריש שקלים דבב"ח דג"כ האי לחודא שרי והאי לחודא שרי אפי"ה גילתה לנו התורה לא תבשל דווקא דרך בישול אסור ומתבטיל בששים אלא דאין למילף משם משום דחידוש הוא ובכלאים דדמי לבב"ח שפיר איכא למילף דבטיל אלא דיש לחלק דהתם שאני דהוי לח בלח אבל יבש ביבש שפיר איכ"ל דמשום דהוי היתר בהיתר ע"כ לא בטיל כן שמעתי כוונת הלבוש ממרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל וא"כ בכלאי בהמה דנעשה משניהם והוי ג"כ כלח בלח הי' אפשר לומר דבטיל זרע האב בזרע האם דמסתמא הרוב מן האם כדאיתא בתמורה דף ל' אפי' אי חשבינין לי' כמין בשאינו מינו כבר כ' התוס' בנדה ד' ס"א דלעניין צמר גמלים וצמר רחלים דבטיל ברוב אע"ג דהוי אינו מינו וכעין זה כ' מהרש"ל בתוס' פסחים דף מ"ג ע"ב ד"ה כמאן דדבר שאין תלוי בטעם אפי' מבשא"מ בטיל ברוב וזה נראה הטעם של המ"ד דס"ל דאין חוששין לזרע האב ולמ"ד חוששין נראה דטעמו כיון דניכר דע"י זרע האב נשתנה הולד הוי כניכר וליכא למימר דבטיל ומ"מ השתא עיקר הדבר מזרע האם אלא שזרע האב פעל שינוים וזה שייך בכלאי בהמה אבל בכלאי זרע ואילנות דשני הכחות הם לפנינו אין חילוק בין בשעת הרכבה להשתא לכך גם הקיום אסור כנלפענ"ד להסביר: מצוה רמ"ו והיא להרמב"ם ל"ת קמ"ז. ולהרמב"ן מצוה רכ"א ל"ת קמ"ב

מל"ת שלא לזרוע שני מיני זרעים בשדה שנאמר שדך לא תזרע כלאים אחד הזורע וא' המנכש או שהי' חטה ושעורה מונחין על הארץ וחיפה אותן בעפר לוקה וכו' וכן אסור להרכיב שני מיני אילנות וזה אסור אפי' בחו"ל ולוקה עליהן והוא בכלל זה אבל כלאי זרעים מותר בחו"ל כדאיתא בקידושין דף ל"ט וכבר כתבנו במצוה שלפני זה דלענין כלאים לא שייך ביטול ולכך פלפלו הפוסקי' על הא דתנן בפ"ב דכלאים מ"א, כל סאה שיש בה רובע ממין אחר ימעט אבל פחות מרובע א"צ למעט וכ' הר"ע מברטנורא משום ביטול וכבר הקשו איך שייך ביטול דהם ניכרין ובתפארת ישראל האריך להקשות עוד והתויו"ט כ' טעם אחר כיון דאין מכוון לזרוע כלאים ולא ניחא לי' רק בא שלא במתכוון לית בזה משום איסור לא תזרע כלאים מן התורה רק מדרבנן הם אמרו והם אמרו ואני מצאתי ברשב"א תשובה רנ"ט טעם אחר משום דלא ניתנה תורה למלאכי השרת וא"א שלא ימצא גרעין ממין אחר ולא אסרה התורה בכה"ג אלא חכמים שיערו רובע בסאה (וזה תירץ בתויו"ט ויש לכוון בברטנורה) דהיינו לפי מה שאפשר להזהר שאינו שכיח למצוא כולי האי אי לא מכוון לכך זה נראה כוונת הרשב"א ואולי גם התוי"ט כיוון לזה ועוד כ' התויו"ט שם בפ"ב מ"ח דאם זרע אחר בשדהו כלאים אין בכלל איסור אלא היכא דשייך משום מראית העין דבקרא לא כתיב לא תזרע אלא שדך לא תזרע משמע דקאי על הבעלים או בשליחות הבעלים דשליח כמותו וא"כ לדברי התויו"ט היכא דלא ניחא לי' או שזרע אחר בשדהו אין עובר בלאו הזה ואפשר דכוונתו דבוודאי גם זורע בשדה אחר עובר אלא דאם הבעלים זרעו מין אחד ואיש אחר זרע אצלו מין אחר שלא ברשותו אין יכול לאסור על הבעלים דאל"כ קשי' לי מהא דאמרי' בקידושן ד' ל"ט דשדך הנאמר בכלאי זרעים למה נאמר ומשני דאצטריך למעט חו"ל לענין הרכבת האילן ואי נימא דבשדה אחרים אין אחר מצוה על כלאים והא איצטריך בשדך לאפוקי בשדה אחר ומנ"ל למעוטי חו"ל ועכ"ח דוודאי אם זורע ומרכיב בשדה אחר חייב אלא בשדה אחר אינו יכול לאסור על הבעלים אלא אם הבעלים בעצמם זרעו ואפי' בשדה אחרים כן הי' נראה לי לכאורה לפי"ז ר' יודא ס"ל סוף פ"א דכלאים דכלאים בעינן דווקא שלשה מינין וביאר שם התויו"ט דשדך אינו נקרא אלא א"כ הוא זרוע וא"כ כוונת הקרא שדך אם הוא זרוע במין א' לא תזרע כלאים עוד משני מינין אחרים וא"כ לא שייך כלל קו' הגמ' דלמה כתיב שדך דהא איצטריך דדווקא שדה שלו שנזרע במין א' לא יזרע עוד ב' מינים אבל בשדה אחר לא יצטרף מה שזרעו הבעלים עם הב' מינים שזרע אחר ואפשר דבאמת לר"י לא צריך קרא כמ"ש התוס' בקידושין דף ל"ט ד"ה ההוא דרק על כלאי כרם בעינן למ"ד דס"ל חדש נוהג בחו"ל אבל למאן דלא ס"ל דחדש נוהג כחו"ל לא צריך קרא גם על כלאי הכרם והפנ"י השיג על התוס' הנ"ל ולכאורה יש ראיה להתוס' ובזה אמרתי ליישב קו' מהרש"ל ומהרש"א על דברי התוס' שלאחר זה ד"ה לא קיי"מל כר' יאשי' שכ' דגם כלאי זרעים בעינן ג' מינים א"כ ליכא למדרש שדך לכלאי זרעים והקשו הא כ' התוס' דבאמת לא קאי על כלאי זרעים אלא על כלאי כרם כמ"ש התוס' לפני זה ולפי הנ"ל כוונת התוס' הוא דאי כלאי זרעים בעינן ג' מינים היינו כר' יודא הנ"ל דלדידי' אין שדך מיותר כלל ואין כאן דרש

ב) והנה לענין מקיים בכלאים פליגי ר"ע ורבנן לר"ע מקיים בכלאים איכא לאו אעפ"י שאין לוקין על לאו שאב"מ מ"מ לאו איכא ומרן הגאון בעחת"ס זצ"ל בחלק יו"ד סי' רפ"ח ביאר השיטות והעלה דקיום בלי מעשה איכא למימר לרבנן דשרי והנה המחפה והמנכש אי חשיב כזורע או רק כמקיים פליגי ודברי הרמב"ם סותרים ועיין ברמב"ם פ"ח מה' שבת שכתב המנכש זרעים ומכוון ליפות הקרקע חייב משום חורש ושם בהלכה ב' כתב המשקה לזרעים חייב משום זורע וזה לכאורה כר"י במו"ק דף ב' ע"ב ואע"ג דבהלכה א' כתב במנכש חייב משום חורש דנראה מזה דסובר כרבה שם וצ"ל כמש"כ הלח"מ שם דסיום הרמב"ם באמרו כדי ליפות הקרקע קאי על כולם ובזה וודאי גם ר"י מודה דכל שעושה כדי ליפות ואינן מכוון כדי שיגדלו אז חייב רק משום חורש ואע"ג שעי"ז יגדלו הזרעים ביותר טוב מ"מ כיון דאינו מכוון בארעא דחברי' הוי פסיק רישא דלא ניחא לי' ול"ד לזורע וכדמוכח לומר גם בהלכה א' דמיירי בכה"ג כדאיתא בשבת ד' ק"ג וכמו שכבר האריכו המפרשים אהא דהביא הרמב"ם תי' הש"ס דשבת ק"ג דמשני דמיירי בארעא דחברי' ובפ"א מהלכות כלאים הל' ב' כ' דאחד זורע או מנכש או מחפה ה"ז לוקה ונראה ג"כ מדבריו דס"ל דמנכש ומחפה חייב משום זורע וכבר האריך שם הכ"מ בהל' ג' דפסק שם הרמב"ם במקיים כלאים אסור אבל אינן לוקה דנראה מזה דלא ס"ל כר"ע דכלאים וא"כ מנכש ומחפה דכ' הרמב"ם דלוקה עכ"ח הטעם משום זורע והכ"מ שם האריך ושעה"מ ג"כ האריך טובא שם בה' כלאים ובפ"ח מהל' שבת הנ"ל מבואר דמנכש חייב משום חורש

ולענ"ד דעיקר הדבר דהרמב"ם פסק כר"י דמנכש ומחפה ומשקה חייב משום זורע דע"ז הוא מכווין ולכך הוא חייב משום זורע ולא משום חורש דאינו מכוון לרפוי' ארעא ול"ד לחרישה וכמו שפסק הרמב"ם שם הל' י"ז לעניין מפיס מורסא או צד נחש ול"ד לעיקר המלאכה כמש"כ ג"כ בפ"ח שם לענין קוצר וכן קיימ"ל לענין סחיטה דכל שאינו צריך למשקין אינו אסור דל"ד לדש עיי"ש וה"נ לעולם גם ר"י מודה דמנכש כדי ליפות הקרקע חייב משום חורש והרי בפסחים ד' מ"ז פריך דאחרישה לא ליחייב הואיל דחזי לכסות בו דם ציפור ומתרץ דווקא במתונתא או בטינא חייב דלא חזי לכסות ונראה דווקא גבי חרישה שייך קושי' זו אבל אי משום זורע דהיינו במונחים שם שעורים או חטים וכיוצא לא קשה קו' הש"ס דבזריעה לא שייך הואיל וכו' דזריעה לעולם לא הותר דאפי' כל הדם הוא על הזרעים מ"מ יוכל לחתוך גרמא גרמ' שלא יהי' כח הצמיחות בם. ועוד בלא"ה אם הדם רק על הגרעון נראה דהמקיים מצות כיסוי בעינן עפר למעלה ועפר למטה והא דפריך במ"ק ד' ג' לר' יוסף דמחפה חייב משום זורע יהי' חייב ביו"ט ט' ול"מ לתרץ דאחרישה אינו חייב משום הואיל איכ"ל כיון דמתניתין בא ללמד דבמעשה אחד חייב הרבה מלקיות הו"ל למיתני ט' וכגון בטונא ועוד עיין בתוס' פסחי' ד' מ"ז שם דעיקר הקושי' על כלאים אבל על יו"ט לא קשה משום דיו"ט הוי עשה ול"ת ואין עשה דוחה עשה ול"ת ובזה מיושב היטב הרמב"ם לכך בהלכות כלאים לא הביא כלל דמנכש חייב משום חורש דאיכא למפטר משום הואיל וכו' כדלעיל ועוד הארכתי בחידושי בענין הזה ובזה יהי' מוכח דלר"ע דאפילו אינו עושה מעשה חייב משום מקיים דהרי באותו הרגע דעשה מעשה לא עבר משום חרישה אם אין שם זרעים כדלעיל ואפי"ה עובר משום מקיים לאחר המעשה ובזה נתיישב קו' הערוך לנר על מכות דבע"ז ד' ס"ד פירש"י ז"ל דר"ע מיירי דעשה גדר ובמו"ק פי' אפי' בלא עשה מעשה חייב ולהנ"ל א"ש דלרבה עכ"ח מוכח אפי' בלא מעשה נמי חייב ועכ"פ הרמב"ם לשיטתו ס"ל בלא עשה מעשה אינו רק איסור עכ"ח בפי' הברייתא כר' יוסף. כנלע"ד ועיין בדברי מרן הגאון בעל חת"ס זצ"ל בסי' הנ"ל לדינא

ואנו קיי"ל דהרכבת אילן הוא בכלל שדך לא תזרע ואסור בין בארץ ישראל ובין בחו"ל אבל כלאי זרעים אינו נוהג בחו"ל