מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א קנב

ניחא לי' בישראל יותר מעכו"ם כיון דחשוד הוא ע"ז עיי"ש, עכ"פ מוכח לפי הנראה דאיסור לפני עור הוא בין אם עבר המקבל העבירה או לא, מיהו באמת לא אדע נפקא מינה דהרי אנן לדינא קיי"ל דאינו לוקה כנ"ל ואיסור בלא"ה איתא כמו שכתבתי דאפילו בא לידו בשר טלה במקום בשר חזיר צריך סליחה וכפרה

ג) והנה איסור לפני עור דעת הריטב"א בע"ז דף ט"ו ע"ב ד"ה מי דמי דווקא אם מושיט למי שיעשה בו וודאי איסור אבל אם מושיט למי שאינו יודע אם יעבור אפילו אם יש רגלים לדבר לחוש שיעבור בו עבירה אינו אסור רק מדרבנן שעשו סתם כמפורש ולכך באיכא למתלי תלינן אבל ברש"י בע"ז דף ו' ע"ב ד"ה לא יושיט כוס יין לנזיר משום דשמא יבא למשתי מבואר דאפילו משום "שמא" איכא לפני עור וא"כ צריך לדחוק הא דתלינן בע"ז דף ט"ו באומר לשחיטה זבנה מיהו גם דברי הריטב"א קשים להדדי דלעיל בדף ו' ע"ב כ' דהא דאמרינן דווקא בתרי עברי דנהרא זה דווקא בסתמא אבל ביודע שרוצה לעשות איסור אפילו מסייע לעוברי עבירה אסור דכל ישראל ערבין זה לזה וגם איכא מצות תוכחה מכ"ש דאסור לסייע עיי"ש דמשמע בריטב"א דאפילו איסור דאורייתא איכא ולפי"ז באמת קשה הא דאמרינן דלא יושיט יין לנזיר דמוקי לה בתרי עברי דנהרא ממנ"פ היכי מתוקמא אי בידעינן דרוצה לעבור הא אז אפילו בתרי עברי דנהרא אסור ואי אפילו בסתמא הא קרא נקט ולדעת הריטב"א אינו אסיר מה"ת ונלע"ד ליישב וגם בצירוף הרמב"ם דלא מייתי כלל הא דלא יושיט וכו' ונהי דבפ"ב מרוצח הביא הא דאסור לסייע לידי עוברי עבירה אבל לא הביא תי' הש"ס לחלק בין קאי בתרי עברי דנהרא וגם דברי החינוך בסי' רל"ב קשים שכ' וזה הלאו כולל כמו כן מי שיעזור לעוברי עבירה שהוא מביא אותו שיתפתה בזולת זה לעבור פעמים אחרים עוד עכ"ל ואין לדברים אלו הבנה ובלשון מנין המצות להרמב"ם ל"ת רצ"ט יש ג"כ דברים בלתי מובנים ועכ"ח דיש שם ט"ס עיי"ש ונלענ"ד ליישב הכל דלכאורה קשה ל"ל באמת קרא דלא יסייע עוברי עבירה הא כבר כ' לעיל דאין לוקין ואיסורא בלא"ה יש מה"ת כמ"ש הריטב"א הנ"ל ואפשר דלכך נקט לב"נ דלית בי' ערבות רק עדיין קשה למה נקט נזיר וצ"ע, ואפי' בלי ערבות פשיטא דאיכא איסור להביא חברו לדבר איסור ואפילו מי שנטפל לעוברי עבירה אמרינן בפ"ק דמכות דף ה' ע"ב דהוי כעוברי עבירה ואמרינן ר"פ שבועת הדיינין דאפילו המשפחה של עוברי עבירה נענשין הואיל ומחפין עליהם א"כ ל"ל קרא ע"ז ואי כדי לעבור בלאווי יתירא זה א"א לומר דהא כיון דאין לוקין עליו אין סברא לאוקמי בלאווי יתירא וכמ"ש הר"ן בנדרים דף ד' ואפשר דמש"ה בורר למנקט הנך גוונא דלית בי' ערבות דעל ב"נ ליכא ערבות וגם איסור נזיר דבדה מעצמו לא ידעינן אי יש בו ערבות אמנם בספרא בת"כ באמת לא דריש קרא דלפני עור אלא לענין שלא יתן עצה שאינה מהוגנת לו וע"ז שפיר צריך קרא וממילא נשמע גם מסייע עוברי עבירה דלא גרע ממשיא עצה שאינה מהוגנת לו ובפרט לפי מה שהסביר החינוך שע"י שמסייע לו כעת בזה עצמו מראה דניחא לי' במעשיו וכאלו מפתה אותו לעשות גם בפעם אחרת וא"כ באמת אינו מוכח אלא במסייע לעוברי עבירה וודאי וכריטב"א הנ"ל וגם סברת החינוך א"ש רק ביודע שעבר עבירה ואפ"ה מסייע לו ובזה מראה לו דניחא לי' במעשיו וכאלו מפתה אותו לעשות גם בפעם אחרת אבל בסתמא לא שייך זה דאלו הנותן לא ידע שיעשה עבירה אבל ר' נתן סובר דקרא דלפני עור לא בא ללמד שלא יושיט כוס יין לנזיר דאפילו סתמא אסור ולזאת לא נדע מצד הסברא ומצד נטפל לעוברי עבירה ואצטרך קרא וע"ז משני הש"ס דזה דווקא אסור בתרי עברי דנהרא וכמ"ש הריטב"א דבסתמא אינו אסור אלא בתרי עברי דנהרא וא"כ הרמב"ם דסובר כדרשא דת"כ וא"כ הקרא איירי דומיא דמשיא עצה שאינה מהוגנת הה"ד הכא ביודע דעבר עבירה וכדלעיל ובכה"ג אין חילוק בין קאי בתרי עברי דנהרא ולכך לא מחלק הרמב"ם כנלענ"ד וא"ש

איברא לפי מה שכתבתי שהרמב"ם סובר דאפילו לא קאי בתרי עברי דנהרא עובר משום לפני עור א"כ קשיא למה בפ"ד ממלוה ולוה דין ב' לא הביא דגם הערב והעדים עוברים משום לפני עור והלח"מ שם כ' כתוס' דדווקא בתרי עברי דנהרא עובר אבל להרמב"ם קשה ולי נראה דבלא"ה קשה דשם כ' הרמב"ם המסייע עובר משום לפני עור וסכינא חריפא לאוקמי זה כלא אפשר בלעדיהם ועדים אפשר בלעדיהם לכך נראה בשעת הכתיבה והחתימה אין כאן אלא איסור לא תשימון כדאי' בב"מ דף ס"ב ולזה מסייעין העדים אבל על אינך לאווין דעוברים ע"י נתינה ולקיחה לא הוי וודאי דאולי יקרעו לשטרא והוי רק כמו סתמא ולהרמב"ם אין עוברין כלל בכה"ג משום לפני עור ולדעת התוספת אליבא דר"נ דווקא בתרי עברי דנהרא וא"כ אין להעדים לעבור אלא מכח העבירה שיעשה אז בשעת חתימה ומצד עצמם וגם מצד המלוה שעבר בלא תשימון וגם הלפני עור הוא משום לא תשימון משא"כ באינך העבירה מצד אחר והלפני עור מצד אחר זה נראה בכוונת הרמב"ם וכן מוכרח לכאורה דהרי החינוך כ' במצוה ס"ח דהעדים מסייעים ואפ"ה לא כתב דעוברין משום לפני עור אלא וודאי כנ"ל ולעולם להרמב"ם אפילו לא קאי בתרי עברי דנהרא עובר משום לפ"ע ולהריטב"א ושמ"ק נהי דס"ל לפ"ע ליכא באינו קאי בתרי עברי דנהרא מ"מ איכא איסור מה"ת משום ערבות וכמו שהוכיחו מש"ס ב"מ ה' ע"ב דפריך ותפ"ל דהוי רועה עיי"ש בשמ"ק ובאמת דבר זה תימה בעיני דאפילו אית לי' לרועה חיותא ועבר בי' מ"מ בכל חיותא וחיותא מוסיף גזל ועובר בפ"ע על גזל וגזל זה לא הוי עביד לולי שמסרו לו חיותא זו וא"כ האיסור בא ע"י מסירה והוי כמו בתרי עברי דנהרא וצ"ע לי על דברי הריטב"א ושמ"ק

מ"מ גם לדברי הריטב"א איכ"ל דווקא בישראל דאיכא ערבות אבל בגוי ליכא איסור אפילו במוסר לו וודאי איסור אי לא קאי בתרי עברי דנהרא וכן מוכח דעת התוס' בחגיגה י"ג ע"א ד"ה אין מוסרין וכו' מיהו מתוס' אין מוכח רק דאיסור תורה לית בי' ולכך איצטרך קרא דדברי קבלה אבל איסור דרבנן אפשר דאית בי' אבל הש"ך ביו"ד סי' קנ"א סק"ו כ' בגוי ליכא אפילו איסור דרבנן ובישראל איכא איסור דרבנן ולענ"ד הדין עם הרמ"א דכיון דכ' הר"ן דאסור מדרבנן עכ"ח היינו בגוי או בקטן או במומר אבל בישראל איכא איסור תורה דכל ישראל ערבין ועכ"ח בגוי או במומר דלית בי' ערבות לפי הנראה וגם ליכא מצות תוכחה ואפ"ה מדרבן יפרישנו מעבירה מיהו נראה דווקא אם יודע בוודאי שהמקבל יעשה איסור אבל אם אינו נודע שיעשה איסור בזה לא נשמע מהש"ך וזה קמ"ל המג"א בסי' קס"ג סק"ב ואפילו באיסור דרבנן והמחהש"ק עמד שם בזה מאי קמ"ל ועיי"ש בפרמ"ג מיהו בגוי בסתמא איכ"ל דאפילו איסור דרבנן ליכא ובזה י"ל קו' הש"ך ביו"ד סי' קנ"א סק"י שכ' שדברי הרא"ש יסתרו אהדדי דהתם בפ"ב דע"ז מיירי בסתמא דלא ידע אי יעבור בכה"ג בגוי או מומר אפי' איסור דרבנן ליכא כנלע"ד. ועפ"י האמור יש ד' חילוקים בדבר זה. א' אי מושיט לו דבר וקאי בתרי עברי ויודע שהמקבל בוודאי יעשה איסור לכ"ע אית בי' לפני עור בין בישראל ובין בגוי. ב' אי לא קאי בתרי עברי ומושיט לו ויודע דבוודאי יעשה איסור לדעתי אליבא דהרמב"ם עובר בלפני עור, ולהריטב"א ושמ"ק אינו עובר בלפ"ע מ"מ אסור מה"ת משום ערבות אצל ישראל ובעכו"ם איכ"ל דאסור מדרבנן, ולדעת הש"ך וסייעתו בכה"ג אפילו אצל הישראל אינו אסור מה"ת ואם אינו יודע שהמקבל יעשה איסור רק דיש רגלים לדבר וקאי בתרי עברי דנהרא יש חילוק. ג' לדעת הריטב"א וכן נלע"ד דעת הרמב"ם דאינו עובר מה"ת אלא מדרבנן ולדעת אינך מפורשים עובר מה"ת, ואם אינו יודע אם המקבל יעשה איסור וגם לא קאי בתרי עברי דנהרא יש חילוק. ד' דלכ"ע אינו עובר מה"ת ומ"מ איסור דרבנן יש בו אצל ישראל ואצל עכו"ם ואפילו אצל מומר איכ"ל דאפילו איסור דרבנן לית בי' כנלע"ד החילוקים בזו

ד) והנה לאו הזה כולל וקאי לכ"ע אפילו לגוי העובר עבירה אסור לסייעו ולהביאו לידי עבירה כמבואר מדברי ר' נתן הנ"ל ומכמה דוכתי בע"ז אע"ג דהתורה רק לישראל נאמרה מ"מ מסברא אין לחלק זיל בתר טעמא וקרא סתמא קאמר לפני עור לא תתן מכשול ואפ"ה יש חילוק בין ישראל לעכו"ם, בעכו"ם אמרינן בע"ז י"ד דאלפני דלפני לא מפקיד אמנם בישראל אפילו אלפני דלפני מפקד לדעת התוס' בע"ז ט"ו ע"ב ד"ה לנכרי וכו' אלא די"ל דהטעם דהישראל עובר אלפני עור והוי חד לפני וכ"כ הריטב"א להדיא בע"ז שם וכן תמה החוו"י בתשו' סי' קפ"ה על תוס' הנ"ל דהו"מ למימר טעם זה וא"כ אין חילוק בין ישראל לגוי מיהו יש לומר כוונת התוס' ודינו מוכח מקושית הרשב"א בחולין צ"ג דכתב דהא דאסור משום שמא יחזור וימכרנו לישראל אע"ג דהוי כמו לפני דלפני אפ"ה הואיל ודבר קרוב הוא אסור ואינו מובן מאי שנא משאר לפני דלפני ועכ"ח בישראל גם אלפני דלפני עובר, ואפשר דרק מדרבנן אסור וכמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קנ"א סק"ו דלענין זה יש חילוק בין ישראל לגוי ומומר דעל ישראל אפילו אינו קאי בתרי עברי דנהרא אסור להושיטו משא"כ לגוי והה"ד בלפני דלפני בישראל אסור לא משום עור רק משום ערבות או מה"ת או מדרבנן כמש"כ והחו"י שם בתשובה הנ"ל כ' דמומר אעפ"י שחטא ישראל הוא לענין קידושין וא"כ דילמא גם לענין זה וכוונת הש"ך נראה דישראל דכולם ערבים זה לזה וכשם שמחויב כל אדם להיות ירא שלא יבא מכשול ותקלה על ידו וזה בכלל מצות יראה יראת חטא או מצות שמירה כך כיון דכל ישראל ערבים צריך להיות זהיר שלא יבא ישראל אחר ע"י לידי עבירה ובפרט הואיל ואיכא מצות תוכחה וגם מצות השבת אבידה דדרשינן והשבות זה השבת הגוף כ"ש שצריך שישמור