מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א קלט

לענין דבתו נמי אסורה אבל בשריפה נימא דאוקי באתרה ומק"ו דכלתו דהוי בסקילה ולדידן סקילה חמורה נימא דגם בבתו ובת בתו דהוי בסקילה מק"ו ולכך הוכרח לומר דבכלל גז"ש הנה הנה יש ג"כ לימוד מדאסמיך שארה הנה לזימה הוא ללמד דגם בבת בתו דכתיב הנה כאלו אסמיך לי' זימה ושוב עכ"ח ילפינן גז"ש זימה זימה מחמותו דהוי כגז"ש מופנה דהוי בשריפה: מצוה קצו והיא להרמב"ם ל"ת ק"ה. ולהרמב"ן הוא מצוה קע"א ול"ת ק'

מל"ת שלא לבא על בתו אפילו שנולדה מזנות מ"מ בתו היא וכו' יעיי"ש ואם היא בתו מאשתו חייב שתים אחד משום בתו ואחד משום ערות אשה ובתה. ודבר זה לא בא בפירוש רק מק"ו וגז"ש עיין שורש ב'. ובזה פליגי אביי ורבא בסנהדרין ע"ו דאביי למד בתו מק"ו ואע"ג דאין עונשין מן הדין מיהו זה הק"ו הוא רק גילוי מילתא בעלמא כפירש"י דבת בתו הוא רק מכח קורבת בתה ורבא סובר דילפי' בגז"ש נאמר זימה זמה יעיי"ש בתוס' שם ד"ה אמר אביי הקשו דבפ"ק דכריתות משמע דאביי יליף בתו מאנוסתו בגז"ש ונלע"ד ליישב עפמ"ש המהרש"א בסנהדרין ס"ד ע"ב דהא דאין עונשין מן הדין משום דשמא בחמור לא סגי בהאי כפרה ולכאורה קשה א"כ מה אמר אביי דגילוי מילתא הוא הא גם בגילוי מילתא איכ"ל משום דחמור לא סגי בהאי עונש ונהי דאיכ"ל דבאמת בזה תליא פלוגתא דאביי ורבא מיהו מדברי המהרש"א לא משמע כן דתליא בפלוגתא ונראה דאביי מודה לגז"ש דרבא אלא דקשה לי' לעיל קו' התוס' דף ע"ה ע"ב ד"ה מנין וכו' דשאר הבא ממנה חמורה ותי' התוס' לפמ"ש המהרש"א בכוונתם ויותר מבואר בחי' הר"ן דלדבר המבואר בקרא הוי הגז"ש כמו מופנה וזה שייך לבת בתו אבל בתו דאינו מפורש קשיא כמו שהקשה שם המהרש"א ולכך סובר אביי דיליף מק"ו או דהכוונה דהוי כמפורש ושוב אמרי' גז"ש או דיליף בק"ו אלא דאכתי הוי מצי למימר בתו דחמיר לא סגי בשריפה וכמ"ש המהרש"א הנ"ל וע"ז ס"ל לאביי דשפיר ילפינן מג"ש דסגי בשריפה דלענין דסגי בשריפה לא קשה קו' התוס' ד"ה מניין הנ"ל ולכך שפיר קאמר דגם לאביי בתו מאנוסתו יליף מגז"ש וא"כ מיושב היטב קו' התוס': מצוה קצו והיא להרמב"ם ל"ת ק"ו. ולהרמב"ן היא מצוה קע"ב ול"ת ק"א

מל"ת שלא לבא על אחותו בת אשת אביו שנאמר ערות בת אשת אביך לא תגלה ר"ל כשהיא אחותו וחייב שתים וכו' וכבר כתבתי דרש"י בחומש לא דריש קרא הזה ללאו בפ"ע אלא למעט אחותו דשפחה ונכרית והיינו כר"י בר יהודה דלרש"י פשטא דקרא משמע לי' טפי כוותי' אבל מוני המצות פסקו כרבנן דס"ל דלאו הזה בא ללאו בפ"ע לאחותו שהוא בת אשת אביו וגם אחותו מאביו חייב שתיים ובאמת לר' יוסי ב"י יש להקשות ל"ל קרא למעט אחותו משפחה ונכרית דהא בקידושין ס"ח ילפינן מקרא דכתיב כי יסיר ולא כי תסיר דולד הבא מנכרית לא מקרי זרעו וכן ילפי' מקרח דכי תהיין לאיש וכו' וילדו לו דאין זרע השפחה מיוחס אחריו א"כ כיון דאין מיוחס אחריו פשיטא דלא מקרי אחותו ולכך ס"ל לרבנן דבא ללאו יתירא על בת אשת אביו כנלע"ד: מצוה קצח וקצט והיא להרמב"ם ל"ת ק"ז וק"ח. ולהרמב"ן היא מצוה קע"ג וקע"ד ול"ת ק"ב וק"ג

מל"ת שלא לבוא על אחות אביו שנאמר ערות אחות אביך לא תגלה ומל"ת שלא לבא על אחות אמו שנאמר ערות אחות אמך לא תגלה בין שהיא אחות האב או אחות האם בין מן האב או מן האם ואפילו בזנות וכו' ובמכות י"ד אמרינן שאם יש ג' איסורין כגון שהיא אחותו ואחות האם דמשכחת לה ברשיע בר רשיע ילפינן מקרא דאחותו יתירא דחייב ג' חטאת ושם הביא הש"ס ברייתא דר"ע שאל זאת לר"ג ור"י והשיבו לו מהא דהבא על חמש נדות דחייב על כל אחת ואחת ולמדו בק"ו מה התם דשם אחד חייב ה' כאן שהוא ג' שמות לא כ"ש ובגמרא מסיק דהוא ק"ו פריכה דשאני התם דאיכא גופין מוחלקין וכבר הקשו התוס' בכריתות י"ג דאיך השיבו כן כיון דאיכא פירכא עיי"ש דברי התוס' ונ"ל להסביר דבריהם דוודאי בכל התורה קיי"ל דשמות מוחלקין היכא דיש איסור לאו דחייב על כל אחת ואחת אפילו הם גוף אחד כדתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות דעבירות מחלקות ולענין גופין מוחלקין ג"כ גילתה לנו התורה לענין איסור עריות מקרא דואל אשה בנדת טומאתה דאפילו בשם אחד ואיסור אחד רק הגופין מוחלקין ג"כ חייב עכאו"א מיהו אין זה כלל לכל התורה כמ"ש התוס' בסנהדרין דף נ"ד ע"ב בד"ה הנרבע וכו' יעיי"ש וא"כ חזינן דגופין מוחלקין בחד עבירה אינו חלוק כ"כ כמו שמות חלוקין בחד גוף וא"כ א"ש דר"ג ור"י חשבו דאיסור אחותו ואחות אב ואם לג' שמות היינו ג' איסורים וזה עדיף מג' גופין בחד שם וא"כ שפיר דרשו הק"ו אבל הש"ס דמסיק דאית לי' פירכא דאיכ"ל דזה לא מקרי ג' שמות מלבד דכולם איסור אחוה הוא א"כ איכא השוואה ביניהם במקצת ואיכא ג"כ רק חד כרת על כולם ולמאן דפליג על ר"א שם במכות דס"ל דקרבן תליא בכרת וכיון דתליא בכרת הוי כחד שם ושפיר ניפרך הק"ו, אבל ר"א משום ר' הושעיא דס"ל כל שהלאווין חלוקין אע"ג דחד כרת לכולם כבר הם חלוקים ועיקר תלוי' בלאווין אע"ג דהם שווים לענין כרת הה"ד דאיכא למימר לדידי' אחותו ואחות אביו ואחות אמו כיון דיש לכל אחד לאו בפ"ע אע"ג דלענין שם אחוה שווין מקרי שמות חלוקים ולדידי' עיקר תלוי בלאווין ולכך דרשו ר"ג ור"י הק"ו הזה כנלע"ד דבהא פליגי

ב) והנה הריטב"א שם במכות הקשה איך אמרו ר"ג ור"י דחייבין מק"ו הא קיי"ל דאין עונשין מן הדין ותי' דקרבן שאני מזה משמע קצת דלענין קרבן עונשין מה"ד ובס' ערוך לנר במכות שם האריך לתמו' דמוכח מכמה דוכתי דגם לענין קרבן אין עונשין ובוודאי כן הוא פשוט כיון דקרבן בא רק על עונש כרת וכיון דאין לענוש כרת על הק"ו הה"ד דח"א לחייבו קרבן דלא יהא כח הבן יפה מכח האב והריטב"א לא כ' אלא לחלק כיון דכבר ידעי' דעל כל עבירה באה חטאת והלאווין מחלקין כדלעיל ר"א משום ר' הושעיא וא"כ שפיר איכא למילף ק"ו מה דגופין מחולקין בשם אחד דהעיקר רק חד עבירה שוה ואפשר דקרבן אחד מכפר דהוא עבירה א' ובהעלם אחד וכיון דגלי קרא דבכה"ג צריך ה' חטאות ק"ו דעבירות מחלקות כיון דאינו חד עבירה דומה לחולק וכעין זה תי' בס' ערוך לנר וביאר שם דגוף הדבר אי בחייבי כריתות ג"כ אמרינן דאין עונשין מן הדין תליא בפלוגתא של הטעם דאין עונשין מה"ד דלפי טעם המהרש"א שם בסנהדרין ס"ד דהטעם משום דחמיר מינה א"כ דילמא צריך לעונש גדול מזה וא"כ לכהפ"ח חייב כרת רק דהספק אי חייב יותר וא"כ לכהפ"ח מחויב קרבן דלפטור בלא כלום א"א אבל לפי טעם המובא בס' הליכות עולם דלכך אין עונשין מן הדין דדילמא יש שום פירכא כיון דאדם דן זה מעצמו וא"כ אפילו קרבן וכרת ג"כ אינו מחויב ואני אמרתי דלפי הנראה דגם המהרש"א לא כ' טעמו לאביי דס"ל שם דבגילוי מילתא עונשין מן הדין ולא אמרינן דילמא חמיר ולא סגי ועוד גם לרבא נראה דגם המהרש"א ס"ל לטעם דהליכות עולם הנ"ל אלא דמוסיף לרווחא דמילתא דאפי' אם הק"ו הוא ברור וכן בדבר דהוי גילוי מילתא בעלמא אפ"ה אין עונשין דאיכ"ל דילמא חמיר אבל היכא דאין הק"ו ברור וכ"ש בק"ו זה דבאמת אית לי' פירכא בכה"ג וודאי אין מחייבין אפילו קרבן על הק"ו ועכ"ח הריטב"א כ' כן רק לענין לחלק וכדלעיל: מצוה ר והיא להרמב"ם ל"ת ק"ט. ולהרמב"ן הוא מצוה קע"ה ול"ת ק"ד

מל"ת שלא לבא על אחי אביו במשכב זכר שנאמר ערות אחי אביך לא תגלה וזה הוי לאו נוסף על משכב זכר ואם בא עליו בעדים והתראה שניהם בסקילה ובלא התראה במזיד בכרת ובשוגג חייב ב' חטאות אחד משום לאו זה ואחד משום לאו דמשכב זכר ואם הי' מזיד על משכב זכר ושוגג על אחי האב חייב סקילה על האיסור של משכב זכר ועל האחר חייב חטאת. וכ' בס' מצות השם דלפי הנראה האחי האב אינו חייב רק חטאת אחד בשגג בשניהם שלא מצינו בו לאו נוסף ואני כבר כתבתי לעיל דכל איסור עריות מצד שאר בשר לא צריך לאו מיוחד דכבר אתרבי מן לא תקרבו לפי' התו"כ דהוא כלל על כל עריות ונכתב על שניהם ואח"כ פרט וא"כ גם הוא בכלל כנלע"ד: מצוה רא והיא להרמב"ם ל"ת ק"י. ולהרמב"ן הוא מצוה קע"ו ול"ת ק"ה

מל"ת שלא לבא על דודתו (הוא אשת אחי אביו) שנאמר אל