מהר"ם שיק תרי"ג מצות חלק א קלח

ב) והנה הרמב"ם במנין המצות פסק כרבנן אבל ר"י פליג התם וס"ל דערות אביך היינו אשת אביך ובסנהדרין נ"ד אמרי' אמו שאין אשת אביו מניין לר"י ת"ל ערות אביו גלה וכו' והביא המהרש"א להקשות בשם הרא"ם למה לא יליף גז"ש מערות אביך הוא דכתיב בקרא דערות אשת אביך ותי' המהרש"א דהאי ערות אביך אינו מופנה לר"י דהא דריש מינה למעט אשת איש יע"ש ולכאורה צ"ב דנהי דאיצטרך למעט א"א מ"מ יש למילף מדשני קרא ומדלא כתיב ערות אשת אביך וכמו שפירש"י על הא דאמרי' ת"ל ערות אביו גלה אע"ג דאיצטרך לאם ילפינן מנה גז"ש משינוי קרא דלא כתיב אשת אביו וה"נ כן ונראה דאי הוי מפרשי' ערות אביו כפשטא כרבנן דקאי על משכב זכר א"כ איצטרך ערות אשת אביך על מחיים וערות אביך על לאחר מיתה כרבנן ובזה אינו שינוי דהא אז לא שייך לקרותה אשת אביך ולכך קרא לה ערות אביך ואין כאן שינוי ושפיר תי' המהרש"א ולא מטעמי'. וראי' לזה שהרי גם לפי מה דמוקי ערות אביו גלה לרבנן על עונש לאחר מיתה לא דרשינן שום שינוי קרא והיינו מטעם דלאחר מיתה לא שייך לומר רק ערות אביו גלה: מצוה קצב והיא להרמב"ם ל"ת ק"א. ולהרמב"ן היא מצוה קס"ז ול"ת צ"ו

מל"ת שלא לבא על אשת אביו שנאמר ערות אשת אביך לא תגלה בין מן אירוסין וכו' בין בחיי אב אפילו גרשה בין לאחר מיתת אב וכו' והנה לכאורה ק"ל לפמ"ש תוס' בחולין דף י"א ע"ב ד"ה ליחוש וכו'. בשם ר"ת כיון דבלא זה נהרג אז בין מיתה למיתה לא אזלינן בתר רוב וא"כ באשת אב בחייו שמלבד איסור אשת אב איכא איסור אשת איש שהוא בחנק ועל איסור אשת אב דנין אותו בסקילה ואמאי דילמא לאו אבו' הוא כקו' הש"ס ואי דאזלינן בתר רוב הא ממיתה למיתה לא אזלי' בתר רוב כעין הקו' שמקשים העולם על בת כהן ובאמת התי' שמתרצים שם כיון דלענין כל עניינים מחזקינן לי' כאבי' ושהוא בנו ובתו שהוא כרוך אחריו וקיי"ל דהורגין וסוקלין על החזקה וכיון דעד השתא החזיק לו לבן ולכן גם לענין זה מחזקינן באביו דחייב משום אשת אב

ועפי"ז נ"ל דמדויק לשון הקרא בפ' קדשים דכתיב באשת אב דהוא בר סקילה ומסיים הקרא בפ' י"א ערות אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם דהוא לכאורה כמיותר ולפי הנ"ל מדויק הקרא משום דערות "אביו" גלה דהיינו שהחזיקו אותו בחזקת אב ולכך עונשין על אשת אב בסקילה אעפ"י דיש בלא"ה איסור א"א והוי ממיתה למיתה רק לפי ששורפין וסוקלין על החזקות ע"כ מענשין בסקילה החמורה אעפ"י דיש איסור אשת איש ועפי"ז יש ליישב קו' הרא"מ על ר"י ועל רש"י בתורה דהעתיק כלשון ר' יהודה דערות אביך לא תגלה היינו אשת אביך והביא ראי' ממקרא זה דערות אביו גלה דקאי על אשת אב והקשה הרא"מ למה לא הביאו ראי' מקרא דפ' אחרי דכתיב ג"כ באשת אביו באזהרתו ערות אביך הוא והי' לו לאתויי ראי' מקרא זה דסמיך לי' ולפי הנ"ל אמרתי דמקרא דפ' אחרי אין ראי' מהאי דקרי לי' סתם ערות אביך ולא ערות אשת אביך דאיכ"ל דאיירי לאחר מיתת אביו ולכך לא מקרי ערות, אשת אביך משא"כ בפ' קדושים דלפי הנ"ל אמרנו דהקרא בא ללמד אע"ג דאיכא תרי מיתות קטלינן כפי אשת אביו והולכין בתר רוב כנ"ל וא"כ איירי בחיים דאיכא איסור אשת אב ואעפי"כ קרי לי' סתם ערות אביך ועכ"ח דגם מחיים מקרי כן ולכך שפיר אמר ר"י דערות אביך לא תגלה היינו אשת אב אע"ג דקתני סתם ודוק: מצוה קצג והיא להרמב"ם ל"ת ק"ב. ולהרמב"ן הוא מצוה קס"ח ול"ת צ"ז

מל"ת שלא לבא על אחותו בין מן האב לבד או מן האם לבד ואפילו מזנות שנאמר ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה וכו' והנה במכות י"ד ילפינן זה מקרא יתירא והקשו שם תוס' בד"ה ההוא וכו' תיפוק לי' מקרא דכתיב באזהרה אחותך היא יתירא לאחותו שהיא בת אביו ובת אמו וכתיב ונכרתו הנפשות העושות יעיי"ש ונלע"ד ליישב עפמ"ש החינוך במצוה קנ"ד דהא דיליף בהמה דלית לה סימן טהרה כלל מק"ו מגמל ואינך דאית להו רק חד סימן טהרה הוא רק גילוי מילתא ומלקין עלי' והקשה שם בהגהות רי"פ זצ"ל א"כ למה אמרו במכות דף ה' ע"ב דאיצטרך יתורא דאחותך היא לרבות אחותו שהוא מאב ואם דלולי כן אמרי' דאין מזהירין מן הדין ואמאי לא אמרי' דגילוי מילתא בעלמא הוא ונראה לי עפ"י מה שהסביר רש"י בסנהדרין ע"ו ע"א ד"ה גילוי מילתא הוא הואיל ובת בתו מקורבת דבתו היא דאתיא אבל אחותו מאביו ואמו אם באתה מק"ו זה עונש מן הדין דהא לאו מכח קורבה דהא אתיא עיי"ש א"כ נראה דאי גלה לן טעם דלכך אחותו מאב אסורה לו הואיל וגם אחותו מאב מקרי אחותו א"כ כל איסור אחותו מאב לאו מאחותו מאם אסורה לו רק הואיל וגם היא מקרי אחותו וכיון דכל איסור הוא בא מכח אחותו דגם היא מקרי אחותו א"כ הא דמרבינן אחותו מאב או מאם הוי רק גילוי מילתא בוודאי אי לא פריש קרא ואנו מסברא נאמר כן שוב לא הוי גילוי מילתא דאולי טעמא דקרא דאסרה תורה אחותו דווקא מאב או מאם יש לו טעם אחר ולא משום דגם זאת מקרי אחותך ונהי דמסברא מסתבר כן שוב הוי רק ק"ו ואין עונשין ומזהירין עלי' ועפי"ז מיושב קו' התוס' הנ"ל דלכך איצטרך לענין עונש ריבוי לאחותו מאביו מאמו דגם לענין אזהרה אינו מפורש בקרא אלא דגלי טעמא ושורש האיסור הוא משום דאחותך היא וממילא נודע מק"ו ומגילוי מילתא אחותו מאביו ואמו

ועפ"י הנ"ל יש לפרש גם דברי החינוך הנ"ל דס"ל גם באיסור בהמה טמאה כיון דגלי לן קרא מעיקרא כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע ומעלת גרה שיש בה ב' סימנים תאכלו שזה היכר וסימן שהוא מן הטהורים א"כ אם אסר לן הקרא הנך דאין להם רק סימן אחד עכ"ח טעם הכתוב הואיל ואין להם ב' סימנים אין לסמוך ולהתיר א"כ כיון דטעמא הואיל דאין להם תרוויי' א"כ אם חסרים תרוויי' הוי רק גילוי מילתא בעלמא כנלע"ד. ואפי' טעם הרא"ם והה"מ בפ"ב מהמ"א הואיל ואיכא איסור עשה יש לכוון דהוא טעם אחד עם טעם החינוך דהוי גילוי מילתא

ב) ואפילו היתה אחותו נולדה מחייבי כריתות או מיתות ב"ד אפ"ה חייב עלי' חוץ אחותו שנולדה משפחה או מנכרית זה ילפינן מקרא דלקמן דכתיב עוד הפעם בת אשת אביך לא תגלה דהוא קרא מיותר כדפי' רש"י בחומש דבא ללמד דדווקא אם הוא אחותו מאשתו שתופסין בה הקידושין לאפוקי שפחה ונכרית דלא תפסי בהו קידושין אבל אחותו מחייבי כריתות ומיתות ב"ד אע"ג דג"כ לא תפסי בהו קידושין מגברא זה מ"מ משום שהיא בת קידושין אצל אדם אחר הוי בכלל תפיסי קידושין וחייב, ורש"י פי' בקרא דאחותך על מולדת חוץ דהיינו ממזרת ונתינה והקשה הרמב"ן על רש"י למה נקט רש"י ממזרת הא אפילו נולדה מחייבי כריתות מקרי אחותו ועיין ברא"ם שדחק ליישב ולכאורה קשה באמת למה לא ילפינן מבת אשת אביך למעוטי גם חייבי כריתות דאין תופסין בה קידושין דלא מקרי אשת אביך וצ"ל דבת אשת אביך בוודאי לאו דווקא דהרי ילפינן מן אחותך היא אפילו אחותו מאנוסה דחייב עלי' וא"כ אין גריעותא שאין תופסין בה קידושין דלא גרע מבת אנוסתו ועכ"ח לא בא הכתוב בת אשת אביך אלא למעט הבת שאינה מיוחסת אחר אביו וזה אינו אלא שפחה ונכרית שאין נקרא כלל בת אביו אבל מחייבי כריתות אע"ג דאין תופסין בה קידושין מ"מ הוי כאחותו מאנוסתו ולא גרע ממנה וכמו דשם אע"ג דלא הי' בו קידושין כלל חייב ה"נ בח"כ חייב והיינו לבתר דכתיב אחותך היא דילפינן ממנה אחותו מאנוסתו ג"כ הוא בכלל אזהרה אבל קודם דכתיב אחותך היא דהוי אפשר לומר דאחותו מאנוסתו פטור וא"כ גם ח"כ ג"כ אפשר לומר דפטור וע"כ נקט רש"י רק ממזרת ונתינה כנלע"ד: מצוה קצד וקצה והיא להרמב"ם ל"ת ק"ג וק"ד. ולהרמב"ן הוא מצוה קס"ט וק"ע ול"ת צ"ח וצ"ט

מל"ת שלא לבא על בת בנו ומל"ת שלא לבא על בת בתו שנאמר ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן וחייבים על כל אחת שריפה ובמזיד בלא עדים כרת ובשוגג חטאת ובבת בנו ובת בתו מזנות הכתוב מדבר ואם הם מאשתו חייבים על כל אחת שתים אחת משום לאו זה ואחת משום ערות אשה ובת בנה או בת בתה וכו' ובסנהדרין ע"ה יליף רבא בשם ר' יצחק בר"א דאתיא הנה הנה ואתיא זימה זימה ופירש"י מה להלן זימה עמה דהיינו דילפינן כאלו נכתב בפירוש גם כאן זימה והמהרש"א הקשה למה פירש"י כן ולא פי' בפשיטות דיליף מבת בתה ושם יליף מזימה זימה ותי' דלשון הש"ס קשיא לי' דמשמע כן ושוב הקשה דעל הש"ס עצמו קשה ונלע"ד דהש"ס בא ליישב דלא נימא מדלא כתיב בבת בתו זמה נימא דיליף הנה הנה